SwatchMate – מזהה צבע לעולם האמיתי

7 תגובות

1. אדי

   08/01/2014 ב 10:47 PM

   בתקופה האנלוגית, השתמשו גרפיקאים ואנשי דפוס בקטלוג צבעים שנקרא אז בשם Swatch-Table, כדי להגיע בתוצאה המודפסת הסופית, לגוון הצבע שאליו התכוון הגרפיקאי.

   מדובר היה על קטלוג עב-כרס, שהכיל עשרות-אלפי דגימות-צבע, שהורכבו מקומבינציות שונות של ארבעת צבעי היסוד CMYK.

   http://image.shutterstock.com/display_pic_with_logo/1461251/139302611/stock-vector-test-cmyk-palette-for-print-139302611.jpg

   השב

2. עידו גנוט

   08/01/2014 ב 10:56 PM

   מעניין האם עבור גרפיקאים מקצועיים בבתי דפוס הצעצועון הזה מספק דיוק מספיק בכדי לשמש כסוג של מאמת צבע.

   בכלל האם כיום אין לגרפיקאים ואנשי דפוס כלים מקצועיים שמאפשרים להם להשוות בין צבע בעולם האמיתי לצבע בעולם הדיגיטלי (בלי להדפיס ולהשוות בעין אני מתכוון).

   השב

3. גיורא

   08/01/2014 ב 11:00 PM

   בסופו של תהליך, כשהצבע מופיע בדפוס או על מסך כלשהו, הוא שוב תלוי בכל כך הרבה גורמים (סוג הנייר למשל, צפיפותו, מידת הלובן שלו, מבריק/מט וכו') שאם באמת רוצים שהעין תראה מה שהמכשיר ראה, אז צריך למדוד שוב על המדיה שם זה מופיע ולתקן שוב. אולי היו צריכים להמציא זוג של מכשירים כאלה, שלפחות בתצוגה ע"ג מסך יכיילו אותו אוטומטית כך שהתפוקה תהייה זהה למקור? כמה זה משנה אם הצבעים אינם מדוייקים בקובץ אם בלאו הכי התוצאה הנראית לא לגמרי תלויה בקובץ הזה?

   השב

4. עידו גנוט

   08/01/2014 ב 11:15 PM

   למה צריך זוג? אתה לוקח את הצבע עם המכשיר, זה מעביר למחשב – אתה עושה מה שעושה בפוטושופ וכו' ומדפיס ואז בודק שוב עם המכשיר האם התוצאה זהה בהדפסה – אם לא מתקנים ובודקים שוב.

   עכשיו ברור שיש מגבלות – לא כל צבע בעולם אפשר להדפיס וכל זה כמובן בהנחה שהמדפסת שלך והמסך מכויילים – אבל אנו יוצאים הרי מנקודת הנחה שאנשי מקצוע יודעים מה הם עושים – אחרת כל ההתעסקות הזאת היא סתם בזבוז זמן.

   השב

5. אדי

   09/01/2014 ב 8:11 AM

   גיורא צודק שגם בחינת הצבע על מסך תלויה בתנאים שבהם אנחנו בוחנים את הצבע, כלומר, רק כדי לוודא שהצבע המודפס הוא הגוון שרצינו, צריך לוודא קודם שהמוניטור מכוייל (כמו שעידו מציין), שהתאורה הסביבתי בעת בחינת הגוון המודפס תאפשר בדיקה אובייקטיבית ככל האפשר, וכולי.

   בקיצור, כל הנושא של נאמנות-צבע הוא מאד מסובך כי הוא מכיל שרשרת ארוכה של גורמים, שכל חוליה בה משנה את היחס בין החוליות האחרות, וכך משבשת את התוצאה הסופית, ומדובר על בלנס עדין מאד בין הרבה גורמים שמשפיעים אחד על השני.

   רק כדי לקבל קנה מידה על רמת הסיבוך, ינסה מי שרוצה להגיע לגוון נתון של דגימת-צבע שהוא בחר, באמצעות עירבוב של צבעי-יסוד.

   בגדול, זה נושא שדורש ידע רב בתורת הצבע, ומומחיות עם נסיון של שנים רבות, בדומה לזה שיש לטועמי-יין ביקב, או לבוחני-ריח בתעשיית הבשמים.

   השב

6. גיורא

   09/01/2014 ב 11:08 AM

   בהמשך לאדי, ואני בהחלט מסכים, זו הסיבה שבכל בית דפוס גדול ובתוך כל מכונת דפוס רצינית יש "גשר פיקוד" מעל לתופי הצבע שאליו מטפס מישי פעם המומחה האמיתי… בדיוק כמו ביקב… ומה שקובע בסופו של דבר זה רק העיניים שלו (וטוב שכך) בלי שום גרדג'טים. ביום שמכשיר אלקטרוני יקבע איכות של יין אז מכשיר אלקטרוני אחר אולי יוכל לקבוע את נאמנות הצבע/תצוגה יחסית למקור והאמת, זה כנראה יותר מסובך אפיל מיין כי ספק אם בכלל קיים מושג של "צבע מוחלט" במציאות; די שהנורית בתוך קובייה אחת תהיה שונה במעט מזו שבקוביה אחרת (עוצמה, אורך-גל, זווית וכו') בכדי שה"צבע" הנמדד יהיה אחר. אני הולך לקחת שלוק של יין טוב או אולי להריח בושם… נשמע לי הרבה יותר פשוט מלקבוע צבע…

   השב

7. עידו גנוט

   09/01/2014 ב 1:33 PM

   בהחלט.
   מה שלא נכנסו אליו כאן בידיעה עצמה אבל רואים בקצרה בסרטון זה שלפיתוח הזה יש "ייחוד" בזה שנושא התאורה מטופל באופן אחיד – כך שאין זה משנה מה התאורה הסביבית. הבדיקה תמיד תתבצע באותם תנאי תאורה. מהבחינה הזאת לפחות השלב הסופי (ההדפסה) ובעצם גם השלב הראשון (שליפת הצבע ממקור חיצוני – בהנחה שיש בכך צורך) הם מדויקים באופן מלא.

   אני חייב להודות שהיו לי שיחות ארוכות עם כמה מומחי צבע של ממש (כולל מישהו שהוא דוקטור בנושא – דוקטור "צבע") והנושא הזה מאד מאד מסובך ואני רחוק מהבנה מלאה שלו.

   השב