איך הכל התחיל?

צילום הוא למעשה תוצאה של שילוב בין כמה גילויים טכנולוגים מדהימים, במאה החמישית והרביעית לפני הספירה, הרבה לפני הצילום הראשון, פילוסופים ומתמטיקאים תיארו מכשיר הנקרא בפשטות קאמרה אובסקורה – חדר חשוך, שהציג על משטח את העולם שבחוץ בדו-מימד.

הדמיה של קאמרה אובסקורה (קרדיט: Meggar)

CameraObscura byMeggar

ב-1839, הוצגו רשמית לראשונה (באופן בלתי תלוי) שני תהליכים מדהימים שבאו לתת מענה לבעיה שהציקה לאמנים בכל העולם כבר כמה מאות שנים קודם לכן – איך להקפיא רגע בזמן בקאמרה אובסקורה, שתי השיטות כללו שימוש בעקרונות אופטיים/כימיים שהיו מוכרים זמן רב, אך מלבד זאת לא היה קשר בין השיטות. השיטה המסמלת יותר מכל את ראשית הצילום, הדאגרוטיפ, נקראה על שם ממציאה – ז'אק לואי דאגר, וכללה תהליך שהביא ליצירת תמונה ייחודית, אחת ויחידה – בלתי ניתנת לשכפול, בתמונת ראי, מונוכרומטית (בשחור לבן) על פלטת מתכת.
השיטה השנייה, אותה פיתח הממציא ויליאם הנרי פוקס טלבוט, הפיקה תמונה על נייר, גם כאן התמונה הייתה מונוכרומטית ובהיפוך ראי, אולם כאן גם הטונאליות התהפכה, ולמעשה היה זה הנגטיב הראשון. כשהונח הנגטיב על משטח כימי נוסף, מבלי שנחשף לשמש, נוצרה תמונה עם מרחב טונאלי רגיל – פוזיטיב, שהיה ניתן לשכפול. השיטה של טלבוט הייתה בתחילה פופולארית פחות מאשר התמונה הייחודית של דאגר על המתכת, אבל הייתה זו המערכת של טלבוט שסיפקה את הבסיס לכל ההתפתחויות המהותיות בצילום שהגיעו מאוחר יותר.

לשכה אפלה – עולם הפוך (קרדיט: pbroks13)

pbroks13 - היפוך תמונה

אבל בואו נחזור לרגע להתחלה – מה היא בכלל קאמרה אובסקורה? בתרגום חופשי קאמרה אובסקורה היא לשכה אפלה. נסו להיכנס לחדר חשוך במיוחד, עשו חור קטן בווילון והסתכלו בקיר שמול החלון, מה אתם רואים? קסם! העולם שבחוץ יתגלה לפניכם במלוא הדרו –  בתנועה ובצבע מלא, רק הפוך!
ה"קסם" הזה מוסבר על ידי חוק פיזיקלי פשוט – אור עובר בקווים ישרים (קרניים) וכשקרניים מוחזרות עוברות דרך חור קטן הן לא מתפזרות אלא חוצות את חלל החדר ומופיעות מחדש על המשטח שמקביל לחור כתמונת ראי הפוכה, זהו הבסיס למצלמה הראשונה – מצלמת נקב.

מראה מהחלון בפריז – התמונה הקבועה הראשונה. צולמה בין 1826-1827, לאחר 8 שעות חשיפה (צילום: Nicéphore Niépce)

View from the Window at Le Gras Joseph Nicéphore Niépce

התמונות הראשונות דרשו חשיפות ארוכות מאד. התמונה הראשונה שנשתמרה, צולמה על ידי הממציא ג'וסף ניספור נייפס הצרפתי, שהיה שותף של לואי דאגר. התמונה צולמה בשלהי 1826, הרבה לפני ההכרזה הרשמית על המצאת הצילום. מדובר ב-8 שעות חשיפה באור שמש מלא. הצלחתם לזהות מה צולם פה? התמונה הנ"ל קצת קשה לזיהוי והיא של גגות פריז ב-1826 או 1827.

חשיפות קצרות מספיק כדי לצלם פורטרטים

ב-1833 נפטר נייפס משבץ (שנגרם ככל הנראה מחשיפה ממושכת לחומרים רעילים) והשאיר את רשומותיו לדאגר, שעבד במרץ לאורך השנים הבאות כדי לשפר ולשכלל את התהליך. טלבוט, לאחר שקרא על ניסוייו של דאגר, המשיך לנסות ולשכלל את התהליך שלו ועד 1840 פיתח את הקאלוטיפ. שלא כמו דאגרוטיפ, מהתשליל ניתן היה להפיק הדפסים "חיוביים" רבים.

הבעיה העיקרית עימה התמודדו הממציאים הייתה זמני חשיפה ארוכים. דאגר גילה תהליך כימי שאיפשר לו לקצר את החשיפה משעות לדקות, אולם כשניסה לצלם רחוב סואן התוצאה לא הייתה ממש מה שציפה לה, מכיוון שזמן החשיפה ארך יותר מ-10 דקות, התחבורה העירונית נעה מהר מדי מכדי להופיע בתמונה הסופית, היחידים אשר הופיעו בתמונה הם מצחצח נעליים והלקוח שלו אשר עמד מבלי זוז לכל אורך החשיפה. הייתה זו התמונה הראשונה שהכילה בני אדם.

ה-Boulevard du Temple בפריז, התמונה הראשונה בה מופיע אדם (צילום: לואי דאגר)

Boulevard du Temple by Daguerre

ממשיכים להתפתח

דאגר המשיך לפתח את הטכניקה שלו וזמני החשיפה הצטמצמו. במהלך המהפכה התעשייתית הפך הדאגרוטיפ פופולרי מאד, במיוחד בתחום הפורטרטים, שעד אותו הזמן נעשה בידי ציירים בלבד. הדאגרוטיפ נעשה פופולרי כל-כך עד שדאגר לא הצליח לעמוד בביקוש, מה שהאיץ עוד יותר את התפתחות עולם הצילום.

Dorothy Catherine Draper – הפורטרט הקדום ביותר של אישה, 1839-1840 (צילום: John William Draper)

Dorothy Catherine Draper crop One of the oldest photographic portraits known made by Joseph Draper of New York in 1840 of his sister

ב-1847, תכנן סרגיי ליבוביץ לויצקי מצלמת מפוח (אקורדיון) אשר שיפרה משמעותית את תהליך הפוקוס. השינוי העיצובי הזה השפיע על מבנה המצלמה עשורים רבים קדימה ואף נמצא עדיין בשימוש במצלמות מקצועיות בנות ימנו. לויצקי גם הכניס לראשונה ריטוש של נגטיבים כדי לצמצם ואף למנוע ליקויים טכניים. הוא היה גם הצלם הראשון שהוסיף רקע דקורטיבי לתמונותיו והציג אדם בתנוחות שונות ובביגוד שונה.

הצילום המשיך להתפתח והפך לאמצעי להנצחת מקומות ואירועים, כמדיום מדויק יותר ממה שהיה נהוג עד אז (ציור), וכך התפתח גם הצילום העיתונאי. בשנת 1849 הציע לוינסקי לראשונה להשתמש בתאורה חשמלית בשילוב עם תאורה טבעית – כך נוצר צילום הסטודיו בדומה למה שאנחנו מכירים היום.

העולם בצבע

אף על פי שצילום בצבע נחקר לכל אורך המאה ה-19, לא הצליחו המפתחים השונים ליצור תמונות צבעוניות קבועות עד 1861, כאשר פיזיקאי סקוטי בשם ג'יימס קלרק מקסוול, פיתח שיטה להפקת תמונות צבע וצילם את התמונה הצבעונית הראשונה בה צולם סרט צבעוני מתנפנף.

סרט צבעוני – צילום הצבע הראשון, 1861 (צילום: James Clerk Maxwell)

Tartan Ribbon

אולם התהליך המשמעותי יותר בתחום הצילום הצבעוני היה זה של האחים לומייר אשר זכה לכינוי אוטוכרום לומייר. האוטוכרום אשר יצא לשוק ב-1903 היה למדיה המסחרית הראשונה בצילום צבע, וזכה לשימוש נרחב, בין השאר של הבנקאי הצרפתי אלברט קאהן, אשר יזם פרויקט אוסף של 72,000 תמונות אוטוכרום שתיעדו במשך 20 שנה את החיים ב-50 מדינות סביב העולם.

הצילום המודרני

תהליך הצילום המודרני נוצר מסדרה של שכלולים ושיפורים בשלושת האחרונים של המאה ה-19. באמריקה של 1851 כבר מכרו דאגרוטיפים במחירים של חצי דולר עד עשרה דולרים, אולם תצלומים אלו היו עדינים וקשים לשכפול, ולכן צלמים עודדו את הכימאים למצוא דרך לייצר עותקים רבים בזול. עניין זה הוביל בסופו של דבר לחזור לתהליך של טלבוט – הנגטיב.

מצלמת Kodak Brownie (צילום: Håkan Svensson)

Brownie HåkanSvensson

השינוי המהותי הנוסף קרה ב-1884, אז פיתח ג'ורג' איסטמן הניו-יורקי את הפילם, שהחליף את פלטת הצילום, וחסך לצלמים את הסחיבה של קופסאות מלאות פלטות וחומרים כימיים מזיקים (שלא לומר רעילים). ארבע שנים לאחר מכן הכריז איסטמן על מצלמת ה-"קודאק" הראשונה, תחת הסיסמא: "אתם תלחצו על הכפתור, אנחנו נדאג לשאר", ובכך הפך את הצילום לנחלת הכלל.

התפתחות הצילום הדיגיטלי

הצילום הדיגיטלי מסתמך על כל העקרונות האופטיים של הצילום המודרני, אבל לעומת החשיפה של סרט רגיש לאור שעובד על עיבוד צילום כימי, הצילום הדיגיטלי משתמש במערך של חיישנים רגישים לאור כדי ללכוד את התמונה דרך העדשה. התמונה שנתפסה מאוחסנת לאחר מכן כקובץ תמונה דיגיטלי, אותו ניתן להציג, לאחסן, להדפיס, לערוך ולשדר בעזרת טכנולוגיות ממוחשבות.

המצלמה הדיגיטלית הראשונה של חברת קודאק מ-1975 (קרדיט: קודאק)

premier appareil photo numerique kodak

הניסיון המתועד הראשון לבניית מצלמה דיגיטלית נעשה בשנת 1975 על-ידי סטיבן ששון, מהנדס בחברת "קודאק" אשר השתמש בטכנולוגיה החדשה (לאותה תקופה) – חיישן מסוג CCD אשר פותח בידי וויליארד בוייל (Willard S. Boyle) וג'ורג' סמית' (George E. Smith) ממעבדות בל בניו ג'רזי בשנת 1969 (השניים זכו בפרס נובל לפיזיקה לשנת 2009 על המצאתם). המצלמה אותה פיתח ששון שקלה 3.6 ק"ג, צילמה תמונות בשחור לבן על קלטת, כללה חיישן ברזולוציה של 0.01 מגה פיקסל (10,000 פיקסלים) ונדרשו 23 שניות כדי ללכוד את התמונה הראשונה שלה בדצמבר 1975 (עוד על ההיסטוריה של הצילום הדיגיטלי שקדמה לפיתוח המצלמה הראשונה ניתן לקרוא בידיעה הבאה).

סקרנו בקצרה את התפתחות הצילום לאורך 200 השנים האחרונות, התקדמנו קצת מאז, לא? בפעם הבאה נלמד על מבנה המצלמה וכיצד קורה שבעזרת קצת חושך וזכוכית ניתן להקפיא רגע במרחב הזמן.

הכותב: עידן פרסר, עורך מגזין קומפוזיציה ומדריך בגליץ בית הספר לצילום.

טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב יסודות הצילום

7 תגובות

  1. גיורא

    02/04/2012 ב 9:57 AM

    פשוט ומאלף. חשוב לחזור מידי פעם למקורות של העת החדשה.

    השב

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    02/04/2012 ב 8:32 PM

    יפה מאוד.

    השב

  3. mallal

    23/04/2012 ב 7:18 PM

    כתבה מצויינת

    השב

  4. אדי

    28/02/2013 ב 1:09 AM

    ג'יימס קלרק מקסוול לא רק צילם את הצילום הצבעוני הראשון, הוא כידוע גם אבי תורת האופטיקה, תורת התרמודינמיקה, ותורת החשמל המודרניות.

    הוא לקח את רעיונות הבוסר המהפכניים של מייקל פאראדיי בדבר שדות חשמליים ואלקטרומגנטיים, ובנה עבורם מתימטיקה חדשה ואמינה כדי ליישם רעיונות אלה לתורה אמפירית הדירה, עבור מרחב שלם של תופעות שניתנות למבחן ומדידה, והובילו כעבור כחמישים שנה לתורת הקוונטים ובעקבותיה גם תורת האלקטרוניקה המודרנית.

    הוא נחשב לאחד המדענים החשובים ביותר בעת המודרנית, ואינשטיין התוודה שהוא חייב לו רבות בתחום הפיסיקה הקלאסית של חשמל וקרינה, לצורך יצירת המהפכה המדעית הבאה של מקס פלנק ואיינשטיין עצמו – יצירת יסודות הפיסיקה הקוואנטית, ותורת הקוונטיקה האלקטרודינמית של ריצ'רד םיינמן עליה מבוססת כל תורת הקרינה והאופטיקה המודרנית.

    השב

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    28/04/2013 ב 2:25 PM

    הדאגרוטייפ לא הומצא על ידי דאגר, הוא הומצא על ידי נייפס ברובו ודאגר וכאשר נייפס נפטר לקח דאגר את כל הקרדיט וקרא לשיטה על שמו

    השב

  6. אדי

    04/10/2013 ב 10:20 AM

    גם דאגר וגם נייפס מתבססים על תרכובות רגישות-לאור שהומצאו ככל הנראה על ידי נזירים במאה ה 16 לצורך כתב-סתרים והעתקת כתבים (מעין זירוקס של ימי הביניים), ואחת הדוגמאות ההיסטוריות הידועות ביותר של שימוש בתרכובות האלה היא הדפס-בד שהתפרסם בשם "התכריכים של טורינו"

    השב

  7. פילם

    02/12/2017 ב 10:21 PM

    פילם ולא פילים !!! Film not Filim !
    כנראה שישראלים לעולם לא ילמדו וכנראה גם לא רוצים

    השב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *