ראשי מאמרים בלעדי: ראיון עם ממציא המצלמה הדיגיטלית

בלעדי: ראיון עם ממציא המצלמה הדיגיטלית

13
0

אולי לא שמעתם את שמו מעולם אך אתם יכולים להיות בטוחים שהמצאתו השפיעה על חייכם באופן שתתקשו לדמיין. MegaPixel גאה להיות האתר הישראלי הראשון להביא בפניכם ראיון עם סטיבן ששון – ממציא המצלמה הדיגיטלית.

דמויות ספורות בלבד הביאו שינוי אמיתי ועמוק על עולם הצילום מאז ראשיתו לפני כ-150 שנה. מתוך אותם בודדים ניתן לספור על יד אחת את אלו שעודם חיים עימנו. סטיבן ששון (Steven Sasson) הוא כנראה אחד החשובים שבממציאים הללו שעודם עימנו.

ששון, אשר פרש לפני מספר שנים מעבודתו בחברת קודאק בה עבד במשך עשורים רבים, סיפק בשנים האחרונות לא מעט ראיונות לתקשורת הבינלאומית וענה על שאלות רבות הנוגעות לתהליך הפיתוח של המצלמה הדיגיטלית הראשונה עליו היה אחראי במסגרת עבודתו בחברה. למרות היוקרה הרבה לה זכה בשנים האחרונות, כולל זכייה באות הכבוד הגדול ביותר אותו יכול נשיא ארה"ב להעניק לממציא – ה-National Medal of Technology and Innovation – אותו קיבל מידי הנשיא אובמה בטקס בבית הלבן בשנת 2010, ששון התגלה בפנינו כאיש צנוע בצורה בלתי רגילה אשר לא הסתנוור מהצלחתו ולא מפסיק לחלוק שבחים לשותפיו לדרך. למעשה כפי שתוכלו לקרוא בשורות הבאות, שנים רבות לאחר פיתוח המצלמה הדיגיטלית הראשונה מעטים ידעו על הפרויקט וגם לאחר המהפכה הדיגיטלית עברו שנים עד שהחל להתראיין ולשתף אחרים בפועלו.

הנשיא אובמה מעניק מדליה לסטיבן ששון בטקס בבית הלבן (קרדיט: Ryan K. Morris/National Science & Technology Medals Foundation)

StevenJSasson Ryan K MorrisNational Science Technology Medals Foundation

כך המצאתי את המצלמה הדיגיטלית – ראיון עם סטיבן ששון

ש: האם תוכל לספר מעט על הרקע אשר קדם לפרויקט פיתוח המצלמה הדיגיטלית הראשונה בקודאק בו היית מעורב?

ת: הפרויקט אשר הוביל לפיתוח המצלמה הדיגיטלית הראשונה היה תוצאה של שיחה קצרה אותה ניהלתי עם האחראי עלי באותה תקופה בחברת קודאק גרת' לויד (Gareth A. Lloyd) בשלהי 1974. באותה תקופה עבדתי במחלקת מחקר המוצרים בחברת קודאק ברוצ'סטר ניו יורק. לויד שאל אותי באותה הזדמנות האם אוכל לחקור את חיישן ה-CCD החדש שבדיוק פותח על ידי חברת Fairchild (למעשה הייתה זו רק אחת מבין שתי אפשרויות שהוצעו לששון כפרויקט מחקר אך הוא בחר בה בשל הקרבה שחש לתחום. ע.ג.).

הייתה זו משימת מחקר עם לא מעט חופש פעולה ולכן עלה בדעתי שיהיה מעניין לחקור את החיישן במסגרת מכשיר ללכידת תמונה. החלטתי לבנות מצלמה אשר תלכוד תמונות סטילס ותשמור אותן. הגישה בה בחרתי הייתה ללכת על תהליך דיגיטלי מן ההתחלה ועד הסוף אשר יעלים חלק גדול מן המורכבות המכאנית ויאפשר מערכת שלמה של צילום, שמירה והצגה של תמונה על מסך טלוויזיה.

הפרויקט עצמו היה קטן מאד והתנהל יחד עם טכנאי אחד, מוכשר מאד, בשם ג'ים שוקלר (Jim Schueckler). בכדי לבנות את המצלמה עשינו בעיקר שימוש בחלקים שהסתובבו במעבדה ועוד מספר רכיבים שהיו זמינים במפעל בו עבדנו (בנוסף לחיישן ה-CCD של Fairchild כמובן. ע.ג.).

ש: בכמה ראיונות שנתת ציינת כי הפרויקט לפיתוח המצלמה הדיגיטלית הראשונה נמשך כשנה – מה היה החלק המורכב ביותר בפרויקט?

ת: היו לא מעט נושאים בהם היה צריך לטפל במהלך הפרויקט. ה-CCD עצמו היה חדש לחלוטין ואיש לא עבד עם הטכנולוגיה הזו עד לאותה העת. יצירת מצלמה ניידת היה עניין מורכב שכן בנינו את המעגלים פעם אחת כחלק מאב הטיפוס בכדי שיהיה לנו נוח לעבוד עליהם אך הם היו צריכים להיות קטנים וניידים מספיק בכדי להשאיר את המצלמה כולה בגודל סביר. הארכיטקטורה הדיגיטלית אותה פיתחנו דרשה זיכרון גדול אשר היה אמור לשמור ולאחסן את הפלט של הרכיב הממיר (מאנלוגי לדיגיטלי) אשר פותח במיוחד לצורך הפרויקט. בתהליך זה היה צורך להאט את קצב המרת הנתונים בכדי לשמור את המידע על מקליט דיגיטלי שהיה משולב במצלמה עצמה.

כל התהליך המורכב הזה היה לא פשוט לפיתוח ועוד יותר מכך לחיפוש כשלים בזמן העבודה. רכיב השמירה והצגת התמונות הדיגיטלי היה צריך לשמור תמונה בצורה דיגיטלית ולעבד אותה באמצעות מיקרו מעבד – עוד טכנולוגיה שהייתה חדשה באותה תקופה ולייצר בסופו של דבר אות וידאו (NTSC סטנדרטי) בו ניתן יהיה להשתמש להצגת התמונה על מסך הטלוויזיה.

מכיוון שמעולם לא עשינו אף אחד מן הדברים הללו קודם לכן, עקומת הלמידה הייתה תלולה מאד. לסיום, צריך להבין כי את כל הפיתוח המורכב הזה אשר כלל את המצלמה, התקן אחסון התמונות ומכשיר הצגת התמונות עשינו מבלי לראות אפילו תמונה אחת מוצגת על המסך. כל הבדיקות והניסיונות נעשו באמצעות מדידות חשמליות באמצעות מכשיר מדידה (אוסילוסקופ – מד מתח דיגיטלי). הפעם הראשונה בה ראינו תמונה הייתה כשהתקן כולו היה כבר מוכן.

תמונה היסטורית משנות ה-70 – מכשיר הצגת התמונות – משמאל אמצעי האחסון (קסטות) במרכז מיקרו מחשב ומימין הצילום מוצג על טלויזיה (קרדיט: Steven Sasson/Kodak)

Prorotype Digital Camera Playback system

ש: כמה אבות טיפוס בניתם מהמצלמה והאם הם עדיין קיימים ומסוגלים לצלם?

ת: רק אבטיפוס אחד ויחיד של המצלמה נבנה. הוא עדיין קיים, ללא שינוי מאז צילם את התמונה האחרונה בשנת 1976. הוא כבר לא פועל בין השאר משום שהחיבורים החשמליים המקוריים בהם השתמשנו נועדו להיות זמניים והם לא נשמרו כל כך הרבה זמן. המצלמה עצמה עדיין יושבת במטה חברת קודאק ברוצ'סטר ניו יורק כאשר הכוונה היא להעבירה למוזיאון בעתיד.

ש: האם קבוצות אחרות התחרו בכם על פיתוח המצלמה הדיגיטלית הראשונה והאם הכרת את הקבוצה שפעלה בנושא בחברת Texas Instruments ב-1972?

ת: למיטב ידיעתי בתוך חברת קודאק עצמה לא פעלה אף קבוצה אחרת שעבדה על פיתוח דומה באותה התקופה. כאשר ראש מחלקת הפיתוח של קודאק ראה הדגמה של המצלמה ב-1976 הוא הודה כי מדובר בפיתוח ייחודי. כאשר עבדתי על הפרויקט בקודאק לא הכרתי את העבודה של הקבוצה ב- Texas Instruments (או TI בקיצור) וגיליתי על מעשיהם רק כשהגשנו את ההצעה לפטנט ב-1976/1977. ההצעה של TI הייתה שונה למדי משלנו משום שלא הייתה דיגיטלית ופעלה על בסיס ארכיטקטורה שונה מזו שאנו הצענו. במקום זאת היא הציעה מתקן אחסון מסוג אחר לגמרי (helical scan type storage). אנו שקלנו גישה דומה בתחילת הדרך אך דחינו אותה משום שהיא לא איפשרה לנו ליצור מצלמה שתהיה ניידת ללא חלקים נעים (למעשה עם כמות קטנה של חלקים כאלו). בנוסף היה חשוב לי לבחון את התכונות של הצילום הדיגיטלי והשיטה בה בחרנו בסופו של דבר סייעה בכך מאד בניגוד לשיטות אחרות.

תמונה היסטורית משנות ה-70 – המצלמה הדיגיטלית הראשונה שימו לב לעינית ולקסטה (קרדיט: Steven Sasson/Kodak)

Prototype Digital Camera

ש: האם המצלמה נחשפה לקהל הרחב מייד עם סיום הפיתוח ואם לא מתי נחשף הקהל הרחב לפרויקט?

ת: שום תאור של העבודה שעשינו בקודאק לא נחשף לציבור לפני אוקטובר 2001 (למעלה מ-25 שנה אחרי סיום הפרויקט. ע.ג.). אז תיארתי לראשונה את המערכת במסגרת מאמר שהופיע בעיתון מקומי – Rochester Democrat and Chronicle. הייתה זו גם הפעם הראשונה שתמונה של המצלמה נחשפה לציבור.

ש: המצלמה שלכם עשתה שימוש באחד מחיישני ה-CCD הראשונים שנוצרו (חיישן מבית Fairchild Semiconductor). ברור למדי שהחיישן לא פותח במיוחד עבור הפרויקט שלכם, אבל מכיוון שהמצלמה שלכם הייתה המצלמה הדיגיטלית הראשונה בעולם, עולה השאלה לאיזו מטרה בעצם פותח החיישן במקור ומי היה קהל היעד שלו (והאם נכון להניח של-Fairchild לא היה מושג מה אתם מתכננים לעשות עם החיישן אותו רכשתם מהם?).

ת: אני מאמין כי המטרה המרכזית של פיתוח ה-CCD על ידי חברת Fairchild היה להחליף את התקן אשר שימש באותן שנים במצלמות שידור טלביזיוניות ונועד להמיר אור לאותות דיגיטליים (התקן אשר כונה Vidicon tube). ה-CCD הראשונים מצאו שימושים גם בהתקנים שונים לתצפיות אסטרונומיות (שם נעשה בין השאר שימוש בקירור בכדי לקבל תוצאות טובות יותר). נדרשו עוד 10 שנים עד שקודאק הציגה את החיישן הצבעוני הראשון ברזולוציה של כמגה פיקסל אשר התאימה לשימוש במצלמות שנועדו לצרכן. לגבי השאלה השנייה – לא היה לי כל קשר עם Fairchild אחרי רכישת החיישנים.

ש: חיישן ה-CCD הראשון אשר פותח מספר שנים קודם לכן (ב-1969) לכד תמונה בשחור לבן בלבד, האם גם החיישן בו אתם השתמשתם היה שחור לבן ואם לא כיצד יצרתם צבע (הפטנט עבור פילטר באייר נרשם רק בשנת 1976 לאחר השלמת הפרויקט שלכם בקודאק)?

ת: אנו השתמשנו בחיישני שחור לבן בלבד. חיישנים בעלי Color Filter Array (או CFA) פותחו במהלך שנות ה-80 של המאה הקודמת והופיעו לראשונה בקודאק ב-1986 (בחיישן הצבעוני הראשון בעל רזולוציה של כמגה פיקסל אחד).

סטיבן ששון והמצלמה הדיגיטלית הראשונה בשנות ה-2000 (קרדיט: Steve Kelly/Kodak)

New Steve Kelly photo of Sasson with Camera

ש: מה הייתה הרזולוציה המקורית של החיישן בו השתמשתם ומה גרם לך לשער באותה תקופה כי ברגע שהרזולוציה של חיישנים תגיע לכ-2 מגה פיקסל יחל אימוץ מסיבי של טכנולוגיית הצילום הדיגיטלי?

ת: לחיישן הראשון בו השתמשנו באב-הטיפוס של המצלמה הדיגיטלית באמצע שנות ה-70 (כונה Fairchild CCD 201) הייתה רזולוציה של 100 על 100 פיקסלים (0.01 מגה פיקסל. ע.ג.). אשר הושגה באמצעות interline architecture.

היעד של 2 מגה פיקסל עליו דיברתי בזמנו הגיע מהערכות שעשינו לגבי דמיון באיכות מול סרט צילום בפורמט 110 אשר היה פורמט צילום צרכני מקובל בשנות ה-70. ה-110 היה הפורמט הבסיסי ביותר שיכולתי להחשיב כמתקבל על הדעת מבחינת איכות עבור הצרכן. אם הייתי בוחר בפורמט 35 מ"מ כמדד, הרזולוציה המקבילה הנדרשת מחיישן דיגיטלי הייתה צריכה להיות גבוהה באופן משמעותי.

ש: האם הכרת את ויליארד בוייל וג'ורג' סמית (ממציאי חיישן ה-CCD וזוכי פרס נובל לפיזיקה לשנת 2009) ואם לא האם הזדמן לך לפגוש אותם ברבות השנים?

ת: לצערי לא היה לי את הכבוד לפגוש אף אחד מהם. הזדמן לי לשאת נאומים בכנסים ובאירועים בהם אחד מהם הרצה בשנים עברו אך לא הזדמן לנו להיפגש. כאשר עבדתי על הפרויקט המקורי לפיתוח המצלמה הדיגיטלית קראתי כמובן על המצאת ה-CCD, אך למדתי הרבה יותר על השניים כאשר זכו לבסוף בפרס הנובל, לו הם ללא ספק ראויים.

ש: מה היה שמה של המצלמה הראשונה (האם היה לה כלל שם?) ומדוע היא נצבעה בכחול?

ת: בוב דייגר (Bob DeYager), אחד הטכנאים בקודאק אשר תרם אף הוא לפרויקט, הציע לצבוע את קופסאת האלומיניום החיצונית של המצלמה בכחול בכדי שלא יראו את הלכלוך והכתמים משעות העבודה הרבות על הרכיבים. הצבע הכחול נבחר פשוט משום שזה הצבע שהיה זמין לנו במעבדה באותה העת. לא היה למצלמה שם רשמי כלשהו למרות שהזדמן לי לקרוא לה בלא מעט שמות לא מחמיאים בכל פעם שהפסיקה לעבוד (מה שקרה לא מעט במהלך הפיתוח).

ש: מה הייתה התמונה הראשונה אשר צולמה עם המצלמה הדיגיטלית ומה הסיפור מאחוריה? האם יש לך עותק שלה?

ת: תמונת הניסוי הראשונה ממש הייתה צילום של לוח קרטון שחור מצד אחד ולבן מן הצד השני. התמונה הראשונה הייתה של טכנאית מעבדה שעבדה בהמשך המסדרון על פרויקט אחר. למרות שהיא לא הכירה ממש את הפרויקט עליו עבדנו ביקשנו ממנה להצטלם. היא הסכימה וצילמנו אותה ולאחר מספר שניות של המתנה הופיעה תמונה מטושטשת מעט עם לא מעט בעיות על מסך הטלוויזיה במעבדה. אנו שמחנו בצורה בלתי רגילה כי ההתקן שלנו אותו לא ניסינו במשך שנה שלמה מאז תחילת הפרויקט הציג משהו (לא כל שכן ייצוג הדומה במידת מה למקור), אך טכנאית המעבדה לא ממש הבינה מה ההתרגשות הגדולה, משכה בכתפיה ואמרה לנו כי לפרויקט "דרושה עוד עבודה" ויצאה מן החדר.

האירוע התרחש בדצמבר 1975 ולאחר מספר תיקונים התמונה הוצגה כראוי. התמונה עצמה לא נמצאת ברשותי משום שעשינו שימוש חוזר במדיית האחסון במהלך הניסויים הבאים.

ש: האם אתה יכול לנסות ולהעריך מה הייתה עלות הפרויקט בזמנו ולא פחות חשוב מה הייתה עלות החלקים של המצלמה הראשונה שבניתם?

ת: את רוב הרכיבים מצאנו ברחבי המעבדה (כולל הרכיבים האופטיים). חיישן ה-CCD היה הרכיב היקר ביותר ואותו רכשנו כאמור מ-Fairchild ואני מעריך שכל חיישן כזה עלה כמה מאות דולרים. מערכת הצגת התמונות עשתה שימוש במיקרו מעבד אותו היה עלינו לרכוש גם כן מחברה חיצונית והמערכת כולה עלתה כמה אלפי דולרים (כפי הנראה בין 10,000-15,000 דולר במונחים של ימינו) כאשר חלק מן הרכיבים עברו שימוש חוזר בפרויקטים אחרים בהמשך.

ש: מדוע בחרת בקסטה (טייפ) כמדיום עליו שמרתם את התמונות מן המצלמה ומה הסיבה למגבלה של 30 תמונות לכל קסטה (האם היה זה המקסימום שיכלה כל קסטה להכיל?)

ת: בחרתי לאחסן 30 צילומים בכל קסטה בכדי שהמערכת תהיה קרובה ככל הניתן לפילם (שהכיל 24 או 36 תמונות). בפועל יכולתי לבחור לאחסן כמות גדולה משמעותית של צילומים (פי 10 ויותר) אך הדבר היה עשוי לסבך את העניין ולהעלות שאלות רבות הנוגעות לאחסון תמונות (כדאי לזכור שבאותה תקופה לא היו מחשבים ביתיים אשר הפכו נפוצים רק עשור מאוחר יותר והיו קושי לנהל את שמירת והצגת התמונות על המסך). הבחירה בטייפ כמדיית האחסון נעשתה משום שזו הייתה המדיה הניידת והאמינה ביותר באותה העת ולא רצינו לבחור מדיית אחסון אשר תראה אמינה פחות מן הפילם אשר שלט בעולם הצילום באותה התקופה.

ש: התמונות הראשונות אותן צילמתם הוצגו על מסך טלוויזיה (המחשב האישי פותח כאמור שנים מאוחר יותר), מה הייתה התגובה של אנשים כשראו את התמונה של עצמם על המסך בפעם הראשונה?

ת: התגובה הנפוצה ביותר של אנשים כאשר הדגמנו את המערכת הייתה להתקרב מאד למסך הטלוויזיה בכדי לבחון את התמונה שלהם מקרוב. היו כל מיני בעיות עם המערכת באותה עת כמו עומק ביט נמוך (4 ביט לפיקסל בלבד), בעיות שונות עם החיישן וכמובן רזולוציה נמוכה (שלא לדבר על היעדר צבע כמובן). למרות כל אלו מרבית האנשים מתוך קודאק אשר זכו להדגמה אהבו את מה שראו. בסופו של יום המערכת הייתה פשוט הדגמה של הקונספט של מצלמת סטילס אלקטרונית אשר יום אחד תוכל להפוך למצור צרכני. מההדגמות למדתי דבר אחד חשוב – אין כמו לערב את הקהל בהדגמה – קשה להפגין חוסר עניין כשתמונה שלך מופיעה על המסך.

ש: אילו תגובות קיבלתם מעובדים אחרים בחברת קודאק? אחרי הכל קודאק הייתה בראש ובראשונה יצרנית פילם והצילום הדיגיטלי חתר למעשה תחת הבסיס העסקי המרכזי של החברה…

ת: עבדתי במחלקת המחקר והפיתוח של קודאק ולפיכך הייתי מוקף באנשים סקרנים אשר תמכו ועודדו רעיונות חדשים. היו שראו, למרות הסטאטוס הפרימיטיבי של הפרויקט באותה תקופה, כי הפרויקט יכול להשפיע באופן עמוק על עסקיה של חברת קודאק בעתיד. אני זוכר הערה אחת אותה קיבלתי מאחד ממנהלי מחלקת הפיתוח בו נתקלתי במסדרון יום אחד בדרכי לעוד הדגמה של המצלמה. הוא אמר: "אני שמח שאני לא אתה" – כשהוא מתכוון לתגובה אותה אני צפוי לקבל מקבוצת המנהלים בפניהם הייתי אמור להציג את המצלמה. אני יוכל לומר שבאותה הדגמה נשאלתי הרבה מאד שאלות (על חלקן לא ידעתי לענות באותה העת), אך בסך הכל זכיתי לתמיכה של מנהלי הפיתוח בקודאק ובחברה בכלל.

ש: באיזה שלב הבנת את עומק המהפכה אשר ההמצאה שלך צפויה לחולל ומתי אתה חושב שאנשים אחרים החלו להבין אותה?

ת: הפרויקט השפיע ללא ספק על הקריירה שלי בחברה בכך שהוא חיבר אותי לנושא הצילום הדיגיטלי ובסופו של דבר עבדתי בתחום כל 35 שנותיי בחברת קודאק. באותה תקופה האמנתי כי המצלמה הדיגיטלית תצליח לבסוף אך לא יכולתי לחזות בדיוק מתי. היו הרבה מאד מכשולים בדרך והזדמן לי להיות מעורב בפרויקטים שונים אשר נועדו להתגבר על חלק מהם.

אני חייב לומר שהייתי מאד מופתע מרמת העניין באותו פרויקט ראשוני כל כך הרבה שנים מאוחר יותר. הסיבה שאב הטיפוס המקורי נשמר הוא כי רציתי מזכרת מאותו פרויקט ממנו למדתי כל כך הרבה. מעולם לא חשבתי על הערך ההיסטורי של הפרויקט. סביב שנת 2004 לערך הבינו בקודאק כי לפרויקט יכול להיות ערך (שיווקי/היסטורי) עבור החברה וביקשו ממני להשתתף בכנסים ואירועים שונים.

ש: בזמנו הערכת כי יעברו 15-20 שנה בטרם המצלמה הדיגיטלית תגיע לשוק – התחזית שלך הייתה מדויקת והמצלמה הדיגיטלית הראשונה הגיעה לשוק בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת, אלא שהמהפכה הדיגיטלית הגיעה בפועל לקהל הרחב רק כ-10 שנים מאוחר יותר. אז האם צדקת או טעית?

ת: כל הערכה שנתתי בנוגע למועד בו תתחולל המהפכה הדיגיטלית היה במידה רבה עניין של מזל. ההערכה בנוגע ל-15-20 שנה הייתה מבוססת על חוק מור וההנחה ששני מגה פיקסל אמורים להספיק כנקודת מוצא לצילום דיגיטלי במצלמות צרכניות ("חוק" מור על שם גורדון מור ממיסדי חברת אינטל אשר הציע בשנות ה-60 של המאה שעברה מתווה להתקדמות טכנולוגיית המעבדים על פיו בכל שנה עד שנה וחצי יוכפל מספר הטרנזיסטורים על המעבד – מתווה אשר ממשיך להתקיים בקירוב עד ימינו. ע.ג.).

כמובן שהיו שורה של גורמים אשר היו חיוניים לאימוץ גורף של הצילום הדיגיטלי ביניהם פיתוח המחשוב האישי, המדפסות השולחניות, מסכי ה-LCD במצלמות ועוד. תעשיית הצילום (הצרכנית) הגיעה לרף ה-2 מגה פיקסל סביב 1999 (עם מצלמת הקודאק DC280) ממש בשיא מכירת מצלמות הפילם וסרטי הפילם. לקחו ארבע שנים נוספות עד שהמכירות של מצלמות דיגיטליות עקפו את מכירת מצלמות הפילם בעולם (נקודת ציון היסטורית שהתרחשה ב-2003). מכאן שבהתאם להיכן נרצה לקבוע את נקודת המפנה (1999 או 2003) המהפכה דרשה 22 או 26 שנה. כך או כך באותם ימים באמצע שנות ה-70 כל אחת מן הנקודות הללו נראו הרחק בעתיד.

ששון עם המצלמה הדיגיטלית הראשונה – בשנות ה-70 המהפכה נראתה רחוקה (קרדיט: Steve Kelly/Kodak)

Steve holding camera 1

ש: מה מנע לדעתך מקודאק לדחוף חזק בהרבה לפיתוח טכנולוגיית הצילום הדיגיטלית בעצמה בשנות ה-90 וראשית שנות ה-2000 בתחילת המהפכה הדיגיטלית, דבר אשר נתן ליצרניות היפניות הזדמנות להשתלט למעשה על שוק הצילום?

ת: קודאק נתפסה במצב בו היא הייתה מובילת שוק בתחומה עם מודל עסקי מוכח. לטכנולוגיה החדשה (דאז) של הצילום הדיגיטלי לעומת זאת לא היה מודל עסקי לא ברור. קודאק אהבה למכור חומרי צילום אותם היא ידעה לייצר. הניסיון להתאים את המודל הזה לצילום הדיגיטלי הוביל את קודאק לפיתוח פיתרון היברידי (ה-photo CD וקיוסק ההדפסה הדיגיטלי). אלו היו פתרונות טובים אבל פעמים רבות קודאק איבדה את ההובלה בתחומים אותם דחפה בעצמה (כך היה עם המצלמות הדיגיטליות המקצועיות, ייצור חיישנים למצלמות, הדפסת דיו, הדפסת תמונות מהרשת ועוד). מצלמות נתפסו בקודאק בעיקר כמוצרים אשר יכולים לשמש כמקפצה לעסקים אחרים, רווחיים יותר (הדפסה). אני מאמין כי יש פה מקרה קלאסי של טכנולוגיה אשר יצרה שינוי עמוק במודל עסקי מצליח ואני מאמין כי עוד רבות ייכתב על הדוגמא הנ"ל.

ש: האם אתה מרגיש כי להמצאה שלך יש לפחות השפעה מסוימת על מצבה הקשה של חברת קודאק כיום?

ת: בהחלט, היא מייצגת אבן דרך בסיפור ארוך של שינוי והחלפה של טכנולוגיות. המהפכה הדיגיטלית בצילום הייתה מתרחשת בכל מקרה גם ללא הפרויקט שלי, אבל היא בהחלט מדגימה עד כמה רחוק מנהלים צריכים להסתכל קדימה כאשר העסק שלהם תלוי בטכנולוגיה נתונה לשרידתו.

ש: כאשר אתה מסתכל על מה שקורה היום בקודאק – חברה בה עבדת כל כך הרבה שנים – מה אתה חש?

ת: קשה לי מאד לראות מה קורה בחברה בנסיבות כאלו. בקודאק עבדתו האנשים החכמים ביותר בתעשיית הצילום והיא ניהלה עסק משגשג למעלה מ-100 שנה. המהפכה הדיגיטלית השפיעה על שורה ארוכה של עסקים בתחום הצילום בעשרים השנים האחרונות וקודאק היא ללא ספק אחת מהן. אני מאחל להם רק טוב.

ש: לסיום, מה אתה עושה כיום לאחר שפרשת והאם צילום הוא אחד התחביבים שלך?

ת: אחרי שפרשתי רשמית ב-2009 עשיתי עבודות ייעוץ בתחום הפטנטים וזכויות היוצרים – מאמץ שעדיין נמשך (מדובר באחד הנכסים היחידים שעוד נותרו לקודאק. ע.ג.). אני ממשיך לעבוד בתחום הייעוץ לפטנטים בתחום הצילום הדיגיטלי גם כיום.

כמו שתוכל וודאי לשער יש לי לא מעט מצלמות דיגיטליות ואני מנסה לעשות בהן שימוש בעיקר לצילומי טבע. בין לבין אני נואם בלא מעט כנסים ואירועים על התפתחות הצילום הדיגיטלי ויוצא לי לפגוש לא מעט צלמים מקצועיים מוכשרים באירועים האלו ולמרות שאני לא תמיד מרגיש נוח לחשוף את עבודתי בפניהם אני משתדל לצלם בחוץ בכל הזדמנות שיש לי.

בראשית 2011 ערך הצלם דיויד פרידמן ראיון וידאו קצר עם סטיבן ששון ולאחר שיחה אותה קיימנו עימו אנו מביאים את הראיון בן 3 הדקות כאן. למי שמתעניין בממציאים אנו ממליצים בחום להיכנס לאתר של פרידמן ולצפות בשורה הארוכה של ראיונות וידאו אותם ערך עם ממציאים מכל רחבי העולם (לבלוג של דויד פרידמן).

[vimeo]http://vimeo.com/22180298[/vimeo]

למעוניינים – את הגרסה האנגלית המקורית והתשובות של סטיבן ששון ניתן למצוא בקישור הבא.

טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב מאמרים

13 תגובות

  1. רועי

    26/11/2012 ב 5:00 PM

    יישר כוח גדול לך עידו.
    הראיונות שלך מקיפים,יסודיים, והכי חשוב מעניינים!
    כתב בחסד עליון.

    השב

  2. ah

    26/11/2012 ב 5:41 PM

    יהודי?

    השב

    • עידו גנוט

      26/11/2012 ב 6:19 PM

      לפי השם אפשר בהחלט והתשובה חיובית (אין לנו אינדיקציה לכך וזאת לא שאלה ששואלים – הוא לא ביקר עד היום בארץ).

      השב

  3. גיל

    26/11/2012 ב 6:03 PM

    ששון זה בטח עירקי בחחחחח

    השב

  4. גל

    26/11/2012 ב 7:37 PM

    איש מרתק וראיון מעניין ומענג לקרוא.
    יישר כח. מצפה לכתבות מעניינות כאלה לרוב.

    השב

  5. שגב

    27/11/2012 ב 12:55 AM

    הוא דומה לבז שנות אור!

    השב

  6. עידו גנוט

    27/11/2012 ב 1:35 AM

    נו טוב אם זה מה שהצלחת לקחת מן הראיון…

    השב

  7. sdanimel

    27/11/2012 ב 7:56 PM

    ראיון מרתק. תודה רבה

    השב

  8. EladAckerman

    27/11/2012 ב 8:55 PM

    מרתק מאוד. כל הכבוד על הריאיון המושקע והשאלות.

    השב

  9. davididan6

    28/11/2012 ב 4:54 PM

    כתבה מרתקת מענינת, כל כך חשובה. מודה לך עידו. בטוח שיש לה ערך היסטורי רב משמעות.והיא מענינת גם מעבר לצלמים, הקרובים יותר לנושא.

    השב

  10. עידו גנוט

    28/11/2012 ב 5:30 PM

    תודה לכולם. אני יכול להוסיף שסטיבן התכתב איתי די הרבה לפני פרסום הראיון וחלק מן הסיפורים שלו שלא נכללו בראיון עצמו (כמו למשל האופן בו גילתה אישתו על הפרויקט 25 שנה אחרי) מאד פיקנטיים – חבל שסטיבן עצמו לא שילב אותם בתשובות – מצד שני אני חושב שהוא מבין עכשיו שכל מה שהוא כותב נשמר כתיעוד היסטורי לדורות הבאים וחשוב לו שהכל יהיה קצת יותר רציני ומדויק.

    אגב למי שמעוניין אנחנו נפרסם עוד מעט את הגרסה המקורית באנגלית עם התשובות של סטיבן ששון (בכמה נקודות יש טיפה יותר פירוט מהתרגום העברי שלי). אנחנו נוסיף קישור בסוף הכתבה גם לגרסה באנגלית.

    השב

  11. קורא

    09/08/2017 ב 1:10 AM

    למען הדיוק: לפני המצלמה של קודק, פיתחו שני יזמים מצלמה דיגיטלית בשם Cyclops (ויקיפדיה: https://en.wikipedia.org/wiki/Cromemco_Cyclops )

    המצלמה הזו לא הייתה פיתוח פנימי סודי, אלא מוצר מסחרי, שהתחבר למחשב האישי הראשון (Altair 8800).
    הרזולוציה הייתה נמוכה בהרבה – 32×32, או בערך 1 קילופיקסל (אלפית מגפיקסל). הממציאים לא השתמשו ב-CCD, אלא בנו את החיישן בעצמם, משבב זיכרון (דינמי) של 1K: הם חשפו את השבב עצמו (קצת כמו ה-EPROM שהמציא דוב פרוהמן, למי שזוכר, עם חלון במארז, מעל פיסת הסיליקון עצמה).
    הם "מילאו" את הזיכרון ב-1, חשפו אותו לאור, וקראו את תוכן הזיכרון שוב ושוב: כל תא שנחשף לאור איבד את המטען בהדרגה, עד שערכו הגיע ל-0.
    הזמן שלקח לסיבית מסוימת להתאפס מתכונתי (הפוך) למידת ההארה. אם יודעים איפה (פיזית) נמצאת כל סיבית, אפשר להרכיב תמונה. הם השתמשו ב-15 מחזורי קריאה, לקבלת 15 דרגות אפור (הם גם השתמשו בטריק מחוכם לצילום בתנאי הארה נמוכים, על ידי הארת השבב באור רקע נמוך, מה שהביא את "התחום הדינמי" של הגלאי שלהם לטווח המתאים.

    המצלמה של קרוממקו נמכרה מסחרית (החל מינואר 1976) ב-$195 בצורת קיט, או $295 כמוצר מורכב, וידעה להתחבר למחשב האלטייר בעזרת כרטיס קונטרולר שגם הוא

    ה-Cyclops הופיע כפרויקט חובבים ב"popular electronics" בפברואר 1975, (כלומר לפני שמר ששון פיתח את המצלמה שלו), ונמכר כמוצר מסחרי מתחילת 1976 (המצלמה של קודק מעולם לא הפכה למוצר).
    בלי ליטול דבר מהישגו של ששון שפיתח מצלמה ברזולוציה גדולה פי 10 (100×100 לעומת 32×32), ובטכנולוגיה של-CCD, שבהמשך התבררה כטכנולוגיה המנצחת (לעומת "אילתור" של חיישן מתא זיכרון דינמי), אבל לומר שזו הייתה "המצלמה הדיגיטלית הראשונה" זה לגזול את הבכורה שמגיעה בצדק לחברים מקרוממקו.

    השב

  12. עידו גנוט

    09/08/2017 ב 8:43 PM

    מעניין לא הכרתי את הסיפור הזה. השאלה היא כמה 32 על 32 פיקסלים בכלל מייצגים תמונה. הרי אני מניח שלא תגיד שחיישן של פיקסל אחד הוא מצלמה (קצת כמו פרקדוס הערמה). אפילו 100 על 100 זה מאד מאד עלוב במונחים של מה ניתן להבין מזה מבחינת מידע ויזואלי (אם כי זה הספיק בכדי להוכיך שיש שם משהו – זה שקודאק לא ידעו מה לעשות עם זה – זה עניין אחר כמובן). מבחינת העיקרון לפי התיאור שאתה מביא בהחלט מגיע להם קרדיט – אין לי מושג אם הם קיבלו אותו מגורם רשמי מסודר כלשהו – ששון כידוע קיבל את האות הגבוה ביותר שיכול ממציא לקבל מהנשיא.

    השב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *