ראשי מאמרים 10 הגדולים 10 טיפים "לצילום חי"

10 טיפים "לצילום חי"

15
0

צילום הוא תחום רחב מאד המתפרש על פני מגוון עצום של תחומי משנה, מצילום דוגמנות, אירועים ואוכל ועד צילום עיתונות וצילום טבע. בין לבין ניתן למצוא גם צלמי רחוב ואיתם תת תחום המוכר באנגלית כ-Candid Photography או בעברית תקנית "צילום חי" – סוג הצילום בו נעסוק בכתבה הנוכחית.

האקדמיה "לא לישון" עברית

בטרם ניגש לעסוק בנושא הכתבה מילה על הביטוי העברי "צילום חי". כאשר ניגשנו לחקור את נושא הכתבה התלבטנו רבות כיצד לתרגם את המונח האנגלי Candid Photography. לאחר התלבטויות רבות נתקלנו במקרה באתר האוניברסיטה העברית במילון מונחים עברי/אנגלי לצילום (כאן המקום להזכיר כי גם לנו "מילון מונחי צילום" אך הוא כולל גם הסברים ולא רק תרגום). חיפוש קצר העלה את התרגום "צילום חי" אשר לדעתנו דווקא קולע לא רע למשמעות המונח הלועזי (אם כי היו כאלו שראו את הקונוטציה לצילום בעלי חיים כחורגת מידי מן המשמעות האנגלית).

עיון מעמיק יותר באתר מגלה מונחים מוצלחים מעט פחות כגון: "סגר בקיע" (focal plane shutter), "סרט זיעור" (microfilm) או התרגום העברי האהוב עלינו: "מצלמה זוטית" (miniature camera). ואי אפשר שלא לסיים דיון (גם אם מקוצר במיוחד) בנושא התרגום העברי של האקדמיה ללשון למונחי צילום, בלי מצדדי ומתנגדי המונח "עצמית" (עדשה בשפת העם). אז האם האקדמיה ישנה בשמירה? תחליטו אתם. אנחנו נעבור לדון בצילום חי.

מצלמה זוטית? (צילום: אופיר אילוז)

מהו "צילום חי"

המשותף לכל ההגדרות המוכרות של צילום חי הוא המונח ספונטניות. צילום חי בשונה מסוגי צילום אחרים בהם הצלם מתכנן ושולט בכל היבט הקשור באובייקט המצולם, סביבתו, בתאורה וכו' הוא מיסודו ספונטני.

השאלה הגדולה בכל הנוגע לצילום חי היא האם המצולם מודע או אינו מודע לפעולת הצילום. יש הטוענים כי צילום חי בניגוד לצילום פפרצ'י, צילום עיתונאי מסוגים שונים או אפילו סוגים מסוימים של צילום טבע בהיחבא, נועד להתבצע מתוך מעין "הסכמה שבשתיקה" מצד המצולם המבחין בצלם אך מתעלם ממנו. אף שלדעתנו ישנם בהחלט מקרים כאלו, הם כנראה המיעוט שאינו מעיד על הכלל. לראייתנו מרבית המקרים של צילום חי נעשים בצורה ובאופן המסתיר את פעולת הצילום מן האובייקט המצולם. במה אם כן שונה צילום חי מצילום פפרצ'י? התשובה טמונה באובייקט עצמו. צילום פפרצ'י מכוון כלפי ידוען (לעיתים קרובות כזה שזהותו ידועה מראש). צילום חי אינו מתבצע במטרה לצלם אדם זה או אחר, הוא מתעד דמויות אנונימיות בסביבתן הטבעית. מטרתו איננה מסחרית (אף כי מן הסתם לא מן הנמנע שצילום חי כזה או אחר יימכר – עניין בעל השלכות מעניינות כשלעצמן) והוא מהווה צורת ביטוי או תיעוד (יש הרואים בו אפילו אומנות של ממש).

כאשר ערכנו את התחקיר לכתבה זו נתקלנו בלא מעט הגדרות למונח Candid Photography. כך למשל ישנם צלמי אירועים המגדירים את סגנון הצילום שלהם כ-Candid Photography. הם מסבירים זאת בכך שהם עוסקים בצילום "ספונטני" של המשתתפים באירוע. מן הצד השני ישנם שורה של צלמים ידועים אשר הגדירו עצמם כ-Candid Photographers בניהם הצלם הצרפתי הנודע Henri Cartier-Bresson והצלם היהודי-אוסטרי Arthur “Weegee” Fellig – שניהם צלמי עיתונות בולטים.

צילום חי? (צילום: עידו גנוט)

City Girl

על פניו נראה כי גישתם של רבים מצלמי ה-Candid Photography לאורך השנים הייתה הטמעה של הצלם בסיטואציה (גישת ה"רואה ואינו נראה"). עבור חלק מן הצלמים ההיסטוריים אפשר לשער כי הדבר נבע לא מתוך החלטה מודעת, אלא בשל מגבלות הציוד (עדשות טלפוטו ארוכות היו גדולות, יקרות ומסורבלות מידי לנשיאה עד לשנים האחרונות). הציוד המודרני מאפשר לדור החדש של ה-Candid Photographers להתנתק לחלוטין מן האובייקט המצולם – שינוי אשר לו השלכות רבות הן במישור הפסיכולוגי (על הצלם ועל המצולם) והן במישור האתי (נושא בו ניגע מייד).

בראשית אפריל 2011 הזדמן לנו לבלות שבוע בלונדון. מלבד עיסוק מזדמן בצילום נוף ואתרים, עיקר זמננו הוקדש לגרסה שלנו לצילום חי (ובין לבין גם בפרויקט המשנה – מצלמות בלונדון). אם ירשה לנו מיודענו הצלם אלכס ליבק לעשות שימוש במונח אותו תבע – "הפפראצ'י של האנונימיים", אנו מוצאים כי דווקא בו יש בכדי להסביר טוב מכל הגדרה מילונית מה עומד בפועל מאחורי רעיון ה"צילום החי" כפי שאנו מבינים אותו (זאת למרות שחלק ניכר מעבודתו של ליבק עצמו מתאפיין דווקא בגישת ה-Candid Photography הקלאסית המתקרבת למושא הצילום).

סוגיות אתיות

כאשר מדובר על צילום אנשים ללא הסכמתם המפורשת ישנם היבטים חוקיים והיבטים מוסריים. ההיבטים החוקיים משתנים ממדינה למדינה ולעיתים אף ממחוז למחוז באותה המדינה (ישנן מדינות בהם נדרשת למשל הסכמה בכתב מן המצולם בכדי לצלמו ברחוב, במדינות אחרות מותר לצלם אך אסור לפרסם ובמקרים אחרים מותר לצלם ולפרסם אך אסור לעשות שימוש מסחרי ללא הסכמת המצולם). אנו נעסוק בהיבטים החוקיים הנוגעים לצילום באחת הכתבות הבאות הנוגעות לזכויות הצלם באתר, אך בכתבה זו רצינו לבחון דווקא כמה מן ההיבטים המוסריים והאתיים הקשורים בצילום ופרסום תמונות של צילום חי.

להלן דוגמא בלתי היפותטית בעליל. צלם  מצלם זוג הולך מחובק ברחוב. התמונה נאה, הזוג המחייך לא הבחין בנוכחות הצלם וזה מחליט לפרסמו בבלוג הפרטי שלו משם מגיעה התמונה חיש מהר לאתרים חברתיים שונים ובניהם גם לפייסבוק. הודות לטכנולוגיית זיהוי הפנים המוטמעת כיום בפייסבוק מזוהה עד מהרה הגבר המצולם ואשתו מקבלת הודעה על התמונה בה נראה בעלה מחובק עם עלמה לא מזוהה ברחוב. מכאן כבר קצרה הדרך לגירושין, תביעות נזיקין ובתי משפט (אליהם יכול גם הצלם שלנו למצוא את דרכו בהמשך הדרך).

רומנטיקה? (צילום: עידו גנוט)

romance

גם אם נתעלם מן הסוגיות המשפטיות אליהן עשוי להיקלע הצלם שלנו, נשאלת השאלה האם עליו מוטלת האחריות המוסרית על הגירושין במקרה זה? רובכם יענו וודאי בשלילה (הבעל הבוגד הוא שאשם והצילום הוא רק עילה מקרית שהובילה לתפיסתו והייתה עשויה להתרחש בדרך אחרת). אך מה תאמרו על תמונה של נערה הממרת בבכי באמצע הרחוב לאחר שחברה עזב אותה? האם במקרה זה האחריות המוסרית הנובעת מפרסום תמונתה נופלת על הצלם? רבים יטענו שכן (וגם החוק במדינות רבות). אך ישנם מקרי ביניים רבים – מה למשל הדין במקרה של נערה דתייה אשר נתפסה בעדשת המצלמה בלבוש שאינו נחשב צנוע מספיק בקרב בני קהילתה (אך אין בו משום חוסר צניעות בעיני המתבונן החילוני). האם פרסום כזה אשר עשוי להביך את הנערה ומשפחתה יש בו פעולה שאיננה מוסרית מצד הצלם?

והינה דוגמא אפשרית מן הכיוון החיובי יותר. צלם רחוב הלוכד במצלמתו קבצן בפינת הרחוב. הקבצן אינו מודע לצילום והצלם מחליט להגיש את התמונה לתחרות בינלאומית גדולה וזוכה בפרס כספי גבוהה. נשאלת השאלה האם לקבצן זכות (חוקית או מוסרית) לדרוש חלק מכספי הזכייה עבור התמונה בה הוא עצמו מצולם בלא שנתן את הסכמתו.

הקבצן ידרוש את הכסף? (צילום: עידו גנוט)

Street man

בשלב זה רבים עשויים להגיע למסקנה כי צילום שאינו זוכה להסכמת המצולם (ובעיקר פרסומו ברבים גם אם אין מאחוריו כוונה מסחרית כלשהי) יש בו משום פגיעה מוסרית במצולם (בכוח או בפועל) ואם אכן כך, מכאן קצרה הדרך לאסור עליו לחלוטין – דבר אשר נעשה כאמור בלא מעט מדינות בשנים האחרונות.

חדי העין יבחינו גם כי אתרים שונים דוגמת פרויקט המיפוי הגלובלי של חברת גוגל (ה-Google Street View) הממפה ומצלם תמונות ברחובות בכל רחבי העולם ברזולוציה גבוהה, מטשטש לאחרונה את פניהם של המצולמים ברחוב (זאת לאחר לא מעט תלונות של אנשים אשר נפגעו מתמונות אשר הופיעו ברשת). דוגמאות דומות ניתן למצוא גם בפרויקטים אחרים כגון פרויקטי הצילום הפנוראמיים המרשימים ברזולוציה גבוהה באתר 360cities (אשר רבים מהם סיקרנו כאן בחודשים האחרונים).

אלא שלמטבע שני צדדים. איסור גורף על צילום אנשים ברחוב או בשטח ציבורי אחר מתנגש עם זכויות הפרט. מעבר לכך הוא אינו מאפשר לעיתונאים לבצע את עבודתם. במדינות רבות לעיתונאים מורשים מותר לצלם גם במקומות ומצבים האסורים לאדם פרטי. אלא שאיסור גורף על צלמים שאינם עיתונאים מעלה את השאלה האם גם בתמונותיהם של העיתונאים אין פגיעה מוסרית (בכוח או בפועל) – במיוחד בשל העובדה שתמונותיהם עשויות לעטר שערים של עיתונים, מגזינים או אתרים גדולים ולזכות לתפוצה רחבה בהרבה מזו של צלמים אנונימיים. מצדדי זכותם המוסרית של העיתונאים על פני צלמים פרטיים עשויים לטעון מנגד כי בגופי תקשורת מסודרים ישנו עורך ומערכת עיתונאית שלמה אשר מודעת להשלכות ומסוגלת לשאת באחריות לפרסום פוגעני, בעוד שצלם פרטי לא מפעיל בהכרח מערכת שיקולים דומה.

יש שעשויים לטעון בסופו של הדיון כי עלינו לאסור לחלוטין צילום ללא הסכמה מפורשת מן המצולמים אפילו על צלמי עיתונות. אלא שחופש העיתונות (וכחלק מרכזי ממנו גם חופש הצילום העיתונאי) הוא אבן יסוד בדמוקרטיה – נקודה חשובה אותה אנו רואים לאחרונה השכם והערב בעימותים המתחוללים בעולם הערבי ובסיקור העיתונאי שלהם (לדוגמא בסיפורו של צלם העיתונות John Moore אותו פרסמנו לאחרונה, אשר נשלח לתעד את המהומות בבחריין וציודו הוחרם על ידי השלטונות בכדי שלא יתעד את המתרחש במדינה).

איסור גורף על צילום בני אדם ללא הסכמה? ציפורים מותר לצלם? (צילום: עידו גנוט)

all we have are birds

בניגוד להיבט המשפטי המתאפיין (לרוב) בקיומו של חוק ברור בכל מדינה ומדינה, אין בסוגיה האתית הנוגעת לצילום שלא בהסכמה מפורשת, אמת מוחלטת. כל מקרה מחייב דיון ובחינה של שיקולים לכאן ולכאן. מטרתנו בדיון הנוכחי לא הייתה לשכנע בצדקתה של עמדה כזו או אחרת, אלא להציג את מורכבותה של הבעיה.

10 טיפים לצילום חי

מן הדיון הפילוסופי-אתי המורכב נחזור אל קרקע המציאות ולאלו כמונו אשר בחרו לקחת על עצמם את העול המוסרי (והחוקי) הכרוך בצילום חי. מתוך התנסותנו ערכנו רשימה (בלתי ממצה בעליל) וברוח קלילה, של כללים, רעיונות והצעות לצילום חי מוצלח ובעיקר כזה אשר ימנע מכם ככל הניתן תסבוכות.

1. דע את החוק – כאמור במדינות שונות חוקים שונים הנוגעים לצילום (ובהמשך פרסום התמונות) במקומות ציבוריים או פרטיים, לצילום בגירים או קטינים ובעידן הטרור הנוכחי לצילום אנשי כוחות הביטחון ובעיקר אתרים רגישים (שדות תעופה, בנייני ממשל ועוד). ככלל נאמר כי שום תמונה לא שווה תסבוכת משפטית בטח שלא במדינה זרה.

נדרש אישור בכתב לצילום בפארק – לונדון 2011 (צילום: עידו גנוט)

Premission

2. שמרו מרחק – האדם הממוצע ברחוב אינו מעריך בדרך כלל עדשה הנדחקת לפרצופו. צילום ממרחק של מספר מטרים ואם אפשר אפילו מעבר לרחוב, עשוי למנוע עימות עוד בטרם זה התרחש. הדבר תלוי כמובן בציוד שלכם ועל כך בהמשך. ואם כבר, טיפ נוסף על הדרך. אם ראיתם עלמת חן באמצע הרחוב והחלטתם לצלם, שווה לבדוק שבן הזוג שלה איננו במקרה אחיו האובד של המתאגרף מייק טייסון – לא פעם ולא פעמיים מצאו את עצמם צלמים עם פנס (ואנו לא מדברים על תאורה). אגב טרם שמענו על מקרה בו צלמות נתקלו בהתנהגות עוינת מצד בנות זוג של מצולמי רחוב פוטנציאליים… אבל בעולמנו כנראה הכל אפשרי.

דעו עם מי לא להתעסק (צילום עידו גנוט)

punk

3. תג בצצת – טוב אנחנו לא באמת מציעים שתוציא את המצנפת מהבוידעם או שתחליפי את האודם בצבעי הסוואה, אבל כמה כללים בסיסיים הנוגעים להיטמעות בתוך האוכלוסייה העירונית יכולים בהחלט לסייע לכם להשיג את התמונה שאתם רוצים מבלי למשוך תשומת לב לא רצויה. השתדלו להתלבש באופן התואם ככל הניתן את מקום (אם אתם יוצאים לצילום ברובע עסקים לבשו חליפה, בשוק ג'ינס וחולצת T) ובכל מקרה לכו על צבעים שלא יבלטו. אל תיקחו איתכם תיק גדול (כן זה לא פשוט, בעיקר בחו"ל) אבל זה יקטין את החתימה שלכם. המצלמה, ובעיקר העדשה היא שגורמת לכם לבלוט בקהל – נסו למצוא שיטות לצמצום הנראות שלה – גדר, קיר, עמוד או אפילו תיבת דואר – כולם עשויים לגרום למצלמה לבלוט פחות ועל הדרך גם לייצב אתכם.

הכי חשוב – לא לבלוט! (צילום: עידו גנוט)

Superman

4. כיכרות או לא להיות – כיכרות וצמתים בעלי מעברי חציה רבים ויותר מכל מדרחוב פתוח הם מן המקומות הטובים ביותר לצילום. בערים הגדולות כמות העוברים ושבים היא עצומה והזדמנויות הצילום רבות מאד. במקומות דוגמת כיכר טרפלגר בלונדון או רחוב לה רמבלס בברצלונה עוברים בשעות השיא אלפי בני אדם. במקומות אלו ניתן למצוא גם כמות תיירים וצלמים גדולה ולרוב היחס לנושאי מצלמה סלחני יותר מאשר במקומות אחרים.לפני שאתם בוחרים נקודה להתחיל לצלם בה, עמדו מספר דקות ונסו לזהות את דפוס התנועה ברחוב. במקרים רבים תראו שכמות גדולה של אנשים נעה לכיוון מסוים ופחות אנשים נעים לכיוון השני (למשל ביציאה מתחנת רכבת תחתית). לרוב תרצו לצלם פנים ולכן עדיף לעמוד מול כיוון התנועה. מצד שני לצלם אנשים המגיעים היישר אליכם איננו תמיד רעיון טוב אם אתם מנסים לשמור על פרופיל נמוך ולכן פינת רחוב תאפשר לכם לתפוס את העוברים ושבים בזווית קלה. לעיתים ניתן לצלם מצידו השני של הרחוב – הסיכוי שיבחינו בכם קטן משמעותית (וגם אם כן, הסיכוי שמישהו יטרח לעבור את הכביש אם הבחין בכם מצלמים – קטן), מצד שני מכוניות עוברות (ובעיקר אוטובוסים) עלולים להסתיר את המצולמים ולרוב תצטרכו עדשות ארוכות למדי בכדי לתפוס פורטרט מעניין דיו.

אם חשבתם שבתי קפה ומסעדות נועדו רק בכדי לספק לכם מקום לנוח מעט, לאכול ולשתות חישבו שוב. במקרים רבים ישיבה ליד אחד השולחנות בחוץ יכולה לאפשר לכם מבט מצוין אל הרחוב והזדמנות צילום נפלאה (השולחן אפילו יעזור עם הייצוב). מלבד הזווית, היתרון הגדול של בית קפה הוא שהעוברים ושבים נוטים פחות לשים אליכם לב כשאתם יושבים שם. אם בחרתם לשבת מאחורי זכוכית אתם עשויים להיות עוד יותר מוגנים אבל רצוי להצטייד בפילטר מקטב בכדי למנוע השתקפויות וגם אז התוצאה לא תמיד תהיה אופטימאלית. בתי קפה נחשבים מקומות פרטיים ולכן הצילום בהם אינו כפוף לאותם החוקים הנוגעים למקומות ציבוריים אם כי אנו לא נתקלנו עד כה בבעיות. בכל מקרה רצוי גם לזכור לאכול משהו ואם אתם נמצאים עם בן/בת זוג, הקדישו גם להם כמה דקות – הם יעריכו זאת.

מציאות בכיכר? (צילום: עידו גנוט)

flower girl 2

5. Bond, James Bond – ישנם מקרים בהם תרצו לצלם אבל פשוט לא תוכלו לקחת את הסיכון שבהצמדת המצלמה לעין וחשיפת העובדה שאתם מצלמים.לשם כך המציאו את טכניקת הצילום המכונה בלעז " Shoot from the Hip" (ולא האקדמיה ללשון טרם מצאה לנכון לתרגם את הביטוי). אם אתם בחלל סגור כלשהו – מוזיאון, רכבת תחתית או כל מקום סגור אחר בו הצילום אינו אסור (ראה טיפ מספר 1), תוכלו לצלם פשוט על ידי לחיצה על כפתור הצילום כשהמצלמה עליכם (אם אתם יושבים תוכלו להשעין אותה על הרגליים ולקבל גם תוספת ייצוב). איך מצלמים בלי לראות? מתאמנים (חשבתם שבונד הגיע לאן שהגיע בלי להזיע?). ראשית עדיף לבחור למטרה זו עדשות רחבות (או לכוון עדשות זום לזווית רחבה ככל הניתן), באופן כזה הסיכוי לקבלת טשטוש בתמונה נמוך משמעותית. השלב הבא הוא לנסות וליצור את התמונה הרצויה מבלי להביט בעינית – לשם כך עליכם להתאמן מראש, והרבה. קחו חבר או חברה המוכנים לעזור והציבו אותם במרחק של כמטר או שניים מכם. נסו לצלם בישיבה או בעמידה מספר תמונות כשהמצלמה קשורה לצווארכם מבלי לקרב אותה אל העין. שנו את הזווית של המצלמה בעדינות, נסו להכניס את האובייקט המצולם לתוך הפריים ולזכור באיזו זווית הייתה המצלמה ומה היה הפרש הגובה והמרחק ביניכם לבין האובייקט. בהמשך, אם תרגישו שאתם משתפרים תוכלו לנסות לבנות קומפוזיציה וכמובן לשחק עם הגדרות התאורה (לרוב תמונות מסוג זה לא יצולמו באור יום). את רעש הצילום קשה להסתיר, אם המקום רועש (רכבת תחתית למשל) הדבר אינו בעייתי במיוחד, אבל אם מדובר במקום שקט (מוזיאון) תאלצו לעיתים לבצע הסחות רעש (מישהו אמר "לבריאות"?). באופן כללי מדובר בטכניקת צילום מסוכנת יחסית משום שאתם מצויים בחלל סגור (לעיתים גם ללא אפשרות להיחלץ במהירות) וקרובים יחסית לאובייקט המצולם. מומלץ מאד לא להסתכל על המצולם ברגע הצילום ובעיקר לא להתפתות להביט בתמונה שקיבלתם באותו הרגע (המתינו קצת, כלום לא יקרה אם תחכו וכך תמנעו מלחשוף את עצמכם).בונד?

(צילום: עידו גנוט)mr brit

6. הרצף האנושי – אף שצלמים רבים יטענו (ובמידה רבה של צדק) שצילום מהיר וסתמי הוא שגוי ועדיף להתרכז ולצלם בדיוק ברגע הנכון, דווקא בצילום חי כאשר מידת השליטה של הצלם על האובייקט המצולם וסביבתו קטנים מאד, ישנם מקרים בהם צילום רצף מהיר של תמונות יכול להיות יעיל ואף להניב תוצאות מעניינות. צילום רצף מהיר גורם להרעדה של המצלמה לאחר כל תמונה ולכן נושא הייצוב חשוב במיוחד (ראו טיפ מספר 7), כמו כן צילום רצף גורר בדרך כלל רעש רב יותר מן המצלמה אשר עשוי למשוך תשומת לב לא רצויה ויש לשים לב לכך. מלבד הבעיות, צילום רצף עשוי לתפוס את האובייקט במגוון מצבים שונים – חלקם מעניינים פחות וחלקם יותר ולעיתים תופתעו כשתביטו בתוצאות.

רצף מהיר בן מספר תמונות של אוהדות קבוצת Athletic-Club בברצלונה 2010 (צילום: עידו גנוט)

Athletic club movie

7. ייצוב זה חשוב – ישנם שני סוגי תנועה העשויים לגרום לתמונה "להימרח". תנועה של המצלמה (ו/או הצלם) ותנועת האובייקט המצולם. את תנועתו של האובייקט המצולם איננו יכולים בדרך כלל למנוע (אם כי אפשר לנסות לתפוס אדם עוצר – למשל ברמזור). את תנועתנו שלנו אפשר לצמצם בצורה משמעותית הן באמצעות טכנולוגיה (על ידי מייצב תמונה המצוי במצלמה או במרבית המקרים בעדשה) והן בשיטות פשוטות יותר על ידי מציאת נקודה יציבה להישען עליה. כבר הזכרנו את השולחן בבית הקפה והעמוד או הגדר ברחוב. אתם מוזמנים להיות יצירתיים אך השתדלו שלא למשוך בתהליך תשומת לב רבה מידי. חצובה באמצע הרחוב?

מצאו פתרונות יצירתיים יותר (צילום: עידו גנוט)

Tripod

8. נתפסת! חייך! – גם אם תיזהרו מאד, תצלמו מרחוק, מאחורי מכסה או מקרן זווית, בסופו של דבר עשוי המצולמ/ת להבחין בכם. מה אז? תתעלמו? תתנצלו? לרוב הפתרון הטוב ביותר הוא פשוט לחייך. נשמע טריוויאלי אבל עשוי למנוע הרבה אי נעימות. מצד שני ישנם מקרים בהם שום חיוך לא יעזור. מקרה אותו חווינו על בשרנו בתערוכת פוטוקינה 2010 קרה כאשר עסקנו בצילום העוברים ובשבים היוצאים מן התערוכה. בחורה צעירה אותה צילמנו ניגשה אלינו בצעדים מהירים ודרשה באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי נמחק את תמונתה מן המצלמה. בין אם החוק המקומי היה לצידנו במקרה זה ובין אם לא מחקנו מיד – לא כדאי להסתבך בגלל תמונה.

9. לשקר אין רגליים (והוא גם לא זז) – הינה טיפ פשוט אבל יעיל מאין כמותו. מרבית הצלמים יוצאים ממצב צילום בכדי להביט בתוצאה על המסך מיד לאחר הצילום. אל תעשו זאת. אם אתם מצלמים אנשים ההולכים לקראתכם המשיכו להתבונן בעינית עד אחרי שהם יעברו אתכם ורק אז הסתכלו במסך. במרבית המקרים הם יניחו כי אתם מצלמים דבר מה הנמצא מאחוריהם וגם אם לא, ימנעו בדרך כלל מלהפריע משלא יוכלו ליצור איתכם קשר עין ישיר.

10. ציוד ציוד ושוב ציוד – בחרנו להשאיר את סוגיית הציוד לסוף, הן משום שהיא מורכבת מעט והן משום שאנו מאמינים שניתן באופן עקרוני להסתדר לא רע גם עם ציוד בסיסי יחסית. בעולם אידיאלי היינו מעדיפים בדרך כלל עדשות בעלות אורך מוקד ארוך ככל הניתן לצילום חי. בפועל עדשות טלפוטו ארוכות ומקצועיות הן גדולות, כבדות ובעיקר יקרות מאד. מניסיוננו ניתן בהחלט להסתדר עם אורך מוקד של כ-100 מ"מ לערך (על מצלמה בעלת חיישן APS-C כמו זה המצוי במרבית המצלמות הלא מקצועיות הנמכרות כיום), אך אם יש באפשרותכם לרכוש עדשה בעלת אורך מוקד מקסימאלי של 200 ואף 300 מ"מ חייכם עשויים להפוך לקלים יותר באחת וההפרדה אותה תוכלו לקבל מהרקע תשתפר פלאים (בעיקר עם תקפידו כי המצולם יהיה מרוחק מהרקע שמאחוריו). בכל הקשור לבחירה בין עדשת זום (עדשות בעלת אורך מוקד משתנה) לעדשת פריים (בעלת אורך מוקד יחיד) הבחירה מעט מורכבת יותר. עדשות פריים הן לרוב איכותיות יותר מבחינה אופטית וחלקן מגיע עם צמצמים גדולים יותר. מצד שני עדשות זום מאפשרות גמישות רבה יותר ולעיתים תעדיפו אותן משום שהן יאפשרו לכם להישאר בנקודה אחת ולא לנוע קדימה ואחורה בכדי לתפוס את האובייקט שאתם רוצים בפריים (לא דבר רצוי כשאתם מנסים למשוך כמה שפחות תשומת לב).

עדשות טלפוטו – יותר טווח (צילום: עידו גנוט)

Telephoto

טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב 10 הגדולים

15 תגובות

  1. avivpress

    01/05/2011 ב 8:30 PM

    מעולה תודה

    השב

  2. eyalstern

    02/05/2011 ב 6:46 AM

    מעניין וגם חשוב למי שמצלם יותר מאשר את אירועים משפחתיים.

    השב

  3. אחד שאכפת לו

    02/05/2011 ב 10:58 AM

    לפי דעתי אין תחרות לצילום חי כי פה אתה מצלם בלי שהמצולם ידע וכך אתה יכול לצלם מצבים מיוחדים כמו שאומרים ליתפוס את הרגע שאפלו צלם הכי טוב ינסה ליצור אותם בסוגי צלום אחרים לא יצליח אין מה לעשות וטיפ שלי בצלום חי צריך להיות מהיר תגובה ולדעת שנייה שתיים להיות מוכן ולצלם בשביל ליתפוס מצב מיוחד ויחיד כי אין אפשרות לפעם נוספת מה שפיספסנו לא יחזור וזה מה שעושה צלם טוב לזהות את הרגע והמצב לפני שהוא קורא וזה רמת צילום יותר קשה מסתם לצלם שהייה לכם צילום מהנה ובלי בעיות

    השב

  4. natalieschor

    03/05/2011 ב 11:30 PM

    כתבה מרתקת!!!
    תודה
    🙂

    השב

  5. Efraim Bushkin

    04/05/2011 ב 9:00 PM

    יוצא להשתמש כמעט כל יום בטיפ 9.
    כתבה מעולה!

    השב

  6. שקד

    10/04/2012 ב 2:53 PM

    עדשות ארוכות מוקד מאוד בולטות בגלל הצבע הלבן

    השב

  7. שקד

    10/04/2012 ב 4:14 PM

    טיפ נוסף הוא לא לצלם דתיים בשבת ולא להשתמש בפלאש, כך המצולם ידע בוודאות שהוא מצולם.

    השב

  8. עידו גנוט

    10/04/2012 ב 9:41 PM

    כמעט רק עדשות L הארוכות של קנון הן לבנות – לניקון הן לרוב שחורות וכך גם של רוב החברות האחרות. לא לצלם דתיים בשבת זה עניין של נימוס ובפלאש באופן כללי לא רצוי לצלם ב-Candid photography.

    השב

  9. שאול הכועס

    13/12/2012 ב 1:42 AM

    כל הכבוד על הכתבה והתמונות האיכותיות !!!

    השב

  10. הדר

    26/05/2013 ב 7:00 PM

    עוד כמה טיפים לצילום חי קל, לפחות בישראל:

    1. ילדים! כמה כיף לצלם אותם. הם לא שמים עליך וההורה הישראלי יתנפח מגאווה שרוצים לצלם דווקא את הילד שלו. "מותק, האדון הנחמד רוצה לצלם אותך! תחייך!".

    2. אירועים! איזה כיף באירועים, בין אם פרטיים או ציבוריים. אנשים עסוקים בשיחות, במרדף אחר הילדים, בויכוחים ובשתייה, אוכל, צחוק וכו'. אם לא תגזימו ותלמדו לפקס ולבנות פריים מהר none will be the wiser. מה שגם נוכחות צלמים מקובלת ברוב האירועים והשמחה רבה.

    3. נאמר בכתבה, אבל לא מספיק לעומק – המבט שלכם. אם אתם מתכננים לגנוב תמונות תדאגו למצוא דרך לא להסתכל על אנשים שאתם מצלמים. האובייקט לא מעניין אתכם בכלל, רק שיזוז מהגדר המדהימה הזו! אני לפעמים כל כך חוצפן שאני אבקש מאנשים לזוז מהגדר.

    5. תמונה פחות חדה מעדשת זום זולה עדיפה על תמונה שפספסתם עם עדשת פריים מעולה או טלפוטו כבדה שהשארתם בבית…אני אישית ממליץ על 18-250 של סיגמא(מפקסת מהר ושקט יחסית). תלמדו לעבוד עם פוטושופ ואת העדשות היקרות תשאירו לצלמי טבע וספורט שמשלמים להם.

    השב

  11. עידו גנוט

    26/05/2013 ב 7:43 PM

    🙂 תודה על התוספות. האמת שבקרוב נפרסם עוד כתבה בנושא.

    השב

  12. אבי לוי

    20/06/2013 ב 12:14 PM

    אני לא מסכים עם הדר בשני דברים:
    1. צילום ילד של אחרים יכול להפוך לחוויה שלילית טראומאטית לצלם או לצלמת כאשר האמא שלו מגיבה בתוקפנות חשדנית(קרה לי)
    5. תמונה לא חדה לא שווה דבר.
    עדשות סיגמא ברובן באיכות נמוכה.
    שימוש בפוטושופ לא יהפוך תמונה לא טובה לטובה.

    השב

  13. אבי לוי

    20/06/2013 ב 12:18 PM

    ומילה לגבי הצילומים של עידו גנוט:
    כל הכבוד. תמונות איכותיות ומיוחדות. תענוג.

    השב

  14. עידו גנוט

    20/06/2013 ב 1:57 PM

    תודה אבי.
    לגבי צילום ילדים – זה נכןן. זה בהחלט יכולה להיות חוויה בעייתית לכל הנוגעים בדבר וראוי מאד להיזהר.
    לגבי עדשות סיגמא אני נאלץ שלו להסכים (כמי שרכש את ה-10-20 מ"מ הישנה שלהם לאחרונה – יש לסיגמא עדשות מעולות – בעיקר אגב מסדרת ה-ART החדשה – כל המבחנים מורים על כך). והאמת שגם לגבי תמונה חדה/לא חדה – ברור שעדיף לעשות את המקסימום עם המצלמה ולא להסתמך על עיבוד אבל אפשר "להציל" תמונות בצורה מאד מרשימה בפוטושופ ובגרסת ה-CC האחרונה במיוחד היכולת לתיקונים מקומיים עוד בשלב ה-RAW היא לא פחות ממדהימה).

    השב

  15. אבי לוי

    20/06/2013 ב 3:08 PM

    קודם כל אודה שאני שייך לדור הישן.
    — את עדשות סיגמא אני מכיר לפחות 35 שנה ואני יכול לומר לך בביטחון שהן לא טובות לאורך זמן. האיכות האופטית סבירה ואפשר לקבל תמונות טובות וחדות בעזרתן, אבל האיכות הפיזית גרועה. לאחר זמן הזום בקושי זז והצבע השחור שמצפה אותן נוזל ונהיה פחם דביק. יש לי בבית עדשות ניקון פנטקס קנון סיגמא משנות השבעים ואילך ואני יכול להשוות. —
    בעניין מה ומי שמותר לצלם במקום ציבורי, לדעתי, מי שנמצא במקום ציבורי איננו יכול לבוא ולטעון כנגד הצלם שצילם אותו, כל עוד התמונה איננה מתפרסמת בציבור.
    דבר נוסף, נכון שהצלם קובע והוא הגורם הראשון המשפיע על התמונה, אבל אני סקרן לדעת את נתוני הצילום של התמונות היפות בעמוד הזה. איזו עדשה, ואיזה צמצם?

    השב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *