רמת הלב

3
0

אתה ילד.
שום דבר לא נוגע בך מלבד מה שאתה נחשף אליו. אם אינך נחשף, אתה לא תדע.
ואז אתה גדל.
ככל שאתה גדל בועת השלמות מתנפצת אל מול עיניך בהדרגה, אולם כל חיי דבר לא הכין אותי למה שנחשפתי אליו אתמול.

נכנסתי לחדר גדול בו העולם שבחוץ חדל מלהתקיים עבורי. הייתי כל כולי איתם. בתוכם. שלהם.

14

אישה אחת ניגשה מיד ואחזה בידי. אחר שאל לשמי ואז אמר אותו שוב ושוב, עשרות פעמים.

שלישית ניגשה לנשק אותי בכתפי.

"אני רוצה לעשות להם טוב. מן צ'ופר קטן שישמח אותם. תמונה שלהם מרגע אחד מאושר, שתהיה תלויה על הקיר בחדרם".
אלו היו דבריו של ערן שמיר בשיחה הראשונה שלנו בטלפון.

איש יקר ערן, בכל חיי לא הכרתי רבים כמותו. ערן הוא מנהל פנימייה במעון רמת טבריה. זוהי לא פנימייה רגילה. נמצאים בה אנשים שנולדו עם בעיות גנטיות והתפתחותיות קשות ובעקבות כך נמצאים ברמות שנות של פיגור על הסקאלה.

הגדרת תפקידו של ערן היא רחבה מאוד. הוא לא רק "מנהל". הוא אבא ואמא לכל הדיירים בפנימייה. הוא זה שמקשיב, מעניק, דואג שהכל יהיה בסדר ומנהיג תחתיו צוות של אנשים חמים ומסורים, שעושים עבודה מאתגרת וקשה פיזית ונפשית. יום ביומו מוסרים את כל כולם, מבינים, מטפחים, מכילים ולא שופטים.

21

נחשפתי לעולם רחוק ממני, אך קיים ובועט. אני רוצה לומר לכל האנשים העוסקים במלאכה: אני מעריצה אתכם. אתם מתפרנסים בכבוד מבלי לעצום עיניים ולסובב ראשכם לצד השני.
אתם למדתם לאהוב ולהבין את האחר.

31

בתום יום הצילומים, נכנסתי לרכב ונסעתי הביתה. שעה וחצי חזרה אל תוך "העולם שלי". זה שבו אנשים מתהלכים ברחובות טרודים ועסוקים, ממהרים לפגישה, לאוטובוס, להוציא את הילדים מהגן. עולם שבו מוצאים זמן ללכת למכון כושר, לבילוי לילי…
לא מדמיינים כלל שאי שם, במקום אחר לא רחוק כל כך, מתקיים לו עולם שלם וקצת אחר, עולם שאינו חסום ע"י שכבות של מסכות, או חומות גבוהות של גינונים. הדיירים בפנימייה נקיים מכל אלו.
אין בם לא מסכה ולא חומה, כי אם אמת זקופה ופשוטה.

וממקום שלא ידעתי כמה אפשר ללמוד ממנו,
אני מודה על מה שלמדתי.

נטלי שור: בת 30, צלמת אנשים ואמנות זוכת פרסים, בעלת תואר בתולדות האמנות ותיאטרון מטעם אוניברסיטת תל אביב (לאתר של נטלי).
_
לרשימת הטורים של נטלי באתר.
  • natalieschor main

    ארץ הכרוב הסגול

    את השבוע הנהדר הזה בסלובניה, ביליתי בחברתה של אמא שלי. אישה נהדרת, נמרצת והרפתקנית. זו היי…
  • Main kineret

    ההיית או חלמתי חלום?

    מילות שירה של רחל אודות הכנרת מאז ומתמיד כיווצו את ליבי. אולם, רק כשעליתי על "מצפה או…
  • אהבה בימי שואה

    ואתמול בתוך כל העצב הנורא הזה, פתאום חשבתי על אהבה. אהבה רומנטית. ניסיתי להבין האם בימי מל…
טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב זווית אישית

3 תגובות

  1. גיורא

    21/08/2013 ב 12:21 PM

    "לעשות להם טוב. מן צ'ופר קטן שישמח אותם. תמונה שלהם מרגע אחד מאושר…" נו באמת. איך את יודעת שחיוך כזה של "צ'יז" הוא רגע מאושר מבחינתם? איך אורח לרגע יכול בכלל לקבוע בכזו דרמטיות אם יש או אין במקום שכזה "מסכות וחומות גבוהות"?
    היכולות שלך יכלו ללא ספק להביא להם (וגם לך!) הרבה יותר תועלת אם היית משקיעה ומעמיקה ואז גם הצילומים לא היו כל כך סתמיים, כמעט חובבניים יחסית לעבודות שאת יודעת לעשות.
    עשיתם לי קצת עצוב עם הרשימה הזו, גם את וגם העורך, ולא בגלל הנושא או האנשים הנפלאים האלה, סתם פספוס של הזדמנות.

    השב

  2. מירית

    21/08/2013 ב 6:20 PM

    WOW
    מרגש!
    כבוד – נטלי

    השב

  3. נטלי

    08/09/2013 ב 2:34 PM

    אהלן גיורא, תודה על התגובה.
    אני לא מתיימרת לדעת מה עושה אותם (או כל אדם אחר) מאושרים,
    אבל אני יודעת שהיה להם כיף במהלך הצילומים כי הייתי, ראיתי והרגשתי.
    לגבי הקביעה הדרמטית של מסכות, זו דעה שלי – ומותר לי 🙂 בטוחה שיש לך באמתחתך דעות שונות לגבי נושאים מגוונים.
    הצילום בענייך סתמי – בעיני הוא פשוט וצנוע.
    אל תהיה עצוב גיורא, שתהיה לכולנו שנה מעולה!

    השב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *