ראשי זווית אישית קליק עם משמעות

קליק עם משמעות

16
1

שמי עמי חסון ועד לשנת 2010 צילמתי בעיקר שמחות משפחתיות, טיולים וכ"ו כתיעוד בלבד. גם העובדה שבין השנים: 1989-2001 ארגנתי את תערוכות הצילום "פוטומיקס" בגני התערוכה בתל אביב, לא חיברה אותי מהותית לענף הצילום.

כאמור ב-2010 האסימון נפל. התחלתי לצלם תוך הבנה שדרך העדשה ניתן "לייצר" ולהראות  יופי, כולל מהדברים הפשוטים המקיפים אותנו ביום יום. הבנתי שהצילום, מעבר לפונקצית התיעוד (החשובה כשלעצמה), מהווה גם פתח ליצירתיות וביטוי אישי.

DSC 0676 Large

כדי להמחיש לי את הדברים, חשבתי שכדאי שצילום טוב המעורר רגשות יתאפיין באחד או יותר מהנושאים הבאים גם אם חלקם משיקים במידת מה:

1. ויזואל יפה / מיוחד.

2. לוכד את הרגע – רגע מיוחד שהצילום מנציח ומאפשר לחזור ולצפות בו.

3. יצירתי – על ידי הגדלה/הקטנה, הבלטה, טשטוש, פרופורציות שונות, "קימפוז" ייחודי שיגרום לתמונה שהייתה יכולה להיות בנאלית להפוך לשונה ומעניינת.

4. חדשני – החל מצילום תופעה שלעולם לא ראית ועד לצילום בעל אפקטים חדשניים הגורם לתחושת התפעלות אצל הצופה.

5. אמנותי – קשה  לטעמי להגדיר מהו צילום אמנותי (למרות שאנחנו משתמשים לא מעט במילה לרבות כחלק מן הצירוף עירום אמנותי,  הכוונה  כאן היא לקטגוריה עילית  בלבד), האם הוא תלוי בחוות דעתו של אוצר תערוכות במוזיאון כזה או אחר, בפרס כזה או אחר, ברור שזהו צילום שצריך לשרוד את מימד הזמן  ומבחינתי זהו הרף הגבוה שיש לשאוף אליו.

כמה חודשים לאחר מכן התחלתי להעלות צילומים שלי לאתר פיקאסה (צילומים פשוטים ללא עיבוד כמעט). טיפין טיפין, התחילו להגיע תגובות שהלכו וגברו ובשלב מסוים קבוצה של מעל 100 איש מחו"ל סימנה את הצילומים כמועדפים ובכל פעם בה פרסמתי צילום חדש הם קיבלו מסר במחשב.

באוגוסט 2011 קיבלתי הודעה שתמונה שהעליתי לאתר נבחרה על ידי צוות פיקאסה כתמונה זוכה. עד אז הייתי מקבל לכל היותר 300-400 צפיות  לתמונה (בפיקאסה מובנה מד צפיות). מי שמשתמש באתר יודע כי אלו מספרים מכובדים למדי. הפעם, לאחר הבחירה בתמונה, הערכתי  שאגיע לכמה אלפים טובים של צופים. באותו זמן לא דמיינתי אפילו מספר של 100,000 צופים לתמונה ולגבי מיליון צופים, נו באמת, כמה כבר אפשר לרחף?

כדי לתמצת את הסיפור בתמונה צפו מעל ל-13 מיליון בני אדם (קישור), מספר שיא הממחיש את היותנו כפר גלובאלי קטן שיש בו גם הרבה מן המאחד והמשותף.

DSC 0942 Large

היו לצערי הרבה העתקות לתמונה (כשהן חזרו ונמשכו גם בתמונות אחרות ,הפסקתי להעלות לשם צילומים) רובן מאנשים פרטיים אבל לא רק. בשלב מסוים התמונה נעלמה לגמרי מן האתר ונשאר רק ריבוע לבן. פניתי לפיקאסה ותוך כשבועיים התמונה חזרה, רק מעט "חבולה" ועם גוונים די חזקים של כחול שלא היו במקור… התלבטתי קצת האם להעלות עותק טוב יותר במקומה, אבל זה היה פוגע במונה מספר הצפיות ולכן לא שיניתי כלום. יותר מ-300 איש טרחו לכתוב התייחסות וברכה אישית (הייתה גם תגובה אחת הפוכה, כנראה על בסיס אנטישמי), בנוסף הגיעה הצעה לשיתוף פעולה עם אתר אמריקאי, אבל בעיניי החשיפה העצומה היא הפרס המשמעותי ביותר.

DSC 0335 Large

כמחווה לתמונה אני מעלה לעיונכם גרסה נוספת וצילום משלים שבעיניי לא פחות יפה מגרסת המקור.

כתוצאה מהתמונה וצילומים נוספים קיבלתי הזמנה להציג 2 תערוכות מוצלחות ובימים אלו יצא לאור ספר ראשון שלי המורכב משירים (אני כותב למגרה שנים רבות) וצילומים. הספר "פשוט בשבילך" יופיע בחנויות החל ממחצית חודש מרץ ובינתיים ניתן להשיגו בהנחה משמעותית דרך המגזין "עולם הצילום".

DSC 0389 Large

בשל קוצר היריעה הרשו לי לצרף מספר קטן של צילומים מהספר בתוספת 3 שירים.

בשולי החברה

ערב ירד וסתם יצאתי להליכה,

ראיתי אותו שרוע, נתמך על עמוד בקצה המדרכה.

עיניו מזוגגות, פניו הכהות כמו קפואות.

מכנסיו בלויות וידיו מעט רועדות,

בקבוק ריק, של וודקה זולה לצידו,

ומדי פעם, עובר טיק עצבני בלחיו.

אתה צריך משהו, שאלתי

והוא הסב את מבטו, במהרה,

ושוב חזר לבהות, בנקודה לא ברורה.

המשכתי ללכת, כאילו  אין לי ברירה,

הוא הרי לא שיתף פעולה

ואני יצאתי לסתם הליכה,

אבל כשחזרתי, הוא כבר לא היה

ונצבט לי הלב, כי כשלתי בנתינת עזרה.

מי יודע איזה, חיים קשים הוא עבר,

מי יודע איזה עתיד, יש לו כאן בנכר,

אנחנו בעצמנו כל כך "עסוקים",

לא מרימים את החוטם,

חוץ מאהלן ומה העניינים.

בסלון יושבים, מקטרים, מבקרים

אבל מהר מאוד, חוזרים לאותם עיסוקים.

להבא לא אוותר, המראה  שלו אצלי מנקר,

כיום אני מתעכב, מסתכל לצדדים

ואפילו מתנדב פה ושם לפעמים,

 כי אין ברירה, אנחנו אותם אנשים,

זה רק המקום, הזמן וחלוקת הקלפים,

שעושים אותנו, לכל כך שונים.

DSC 1081 Large

DSC 2837

DSC 2840 Large

DSC 3413 Large

המנגינה

לפעמים אני שומע את שאון הרחוב,

המולה שאינה נחה לרגע,

מכוניות טסות, נצמדות,

 במין תזמון מושלם מרחפות,

כמו להקת דגים בימים,

כגוף אחד, מבצעות את כל הסיבובים.

והשאון לא פוסק, הוא מהדהד בעוצמה

ואתה מחפש, איזו פינה שקטה.

לפעמים אני שומע את קולו של השקט,

השקט שעולה מן האד,

פה ושם צפור מצייצת,

אבל על הכול שורה השקט.

שקט שעוטף, שמרגיע בתחילה,

ואוטם בהמשך, ואתה מחפש את היציאה.

לפעמים אני שומע רעשי רקע, הולמים,

מנסה להתרכז, אך הם ממשיכים ודופקים.

לכו, אני אומר, לא רוצה יותר,

אך הם בשלהם והרעש ברקע, חוזר.

לעיתים נדירות אני שומע מנגינה,

לפעמים בחיבוק של הילד,

לפעמים איתך במיטה.

לפעמים כשסתם משהו יפה נגלה,

ולפעמים כשהתרגשתי עד כדי דמעה.

אני מאוד אוהב, את אותה מנגינה נדירה,

היא כל כך נעימה, עושה לי טוב בנשמה,

מעביר בזכותה,

את כל רעשי השגרה.

DSC 0426 Large

DSC 0577 Large

צעיר לנצח

הוא הולך לאיטו לאורך השדרה,

הילוכו מתנדנד, נעזר במקל הליכה,

גבו שחוח, פניו לאות,

אצבעות ידיו קפוצות וסגורות.

עורו צפוד, מכוסה בכתמים,

וורידיו כחולים, חלקם מאוד בולטים.

הוא מתקרב לספסל בפינה,

נאחז ומתיישב לאיטו, תוך שחרור אנחה.

מסביבו רצים, משחקים ילדים,

גם נשים מדברות, עוברות לפרקים,

בחור עם כלב, חלף למולו,

ואפילו הכלב, כמעט ורחרח את רגלו.

כן, אף אחד אותו, ממש לא סופר,

הוא כמו דמות שקופה ,מאוויר לא יותר.

הוא קרא פעם ,על אסקימוסים מבוגרים,

שפשוט יוצאים בסופת שלגים וממנה לא שבים.

אבל הוא – רק יצא לגינה הציבורית,

לספוג קצת שמש מבחוץ, לקרירות של גופו

ונחשולי מחשבות, שוטפים  את מוחו.

נזכר בימים אחרים, רחוקים,

בחיבוקים של ילדים, נכדים (ואולי גם נינים)

באהבה, בעסקים, במשובות נעורים

ופתאום הוא  זז, נאנק מכאביו,

ונזכר איך פעם נשים נאנקו, מתחתיו.

אבל זה היה פעם, מזמן,

כעת הוא בזהירות מדדה,

נשען על מקלו, בדרך לביתו.

ואולי בדרך, איזה כדור יתגלגל,

ואולי זוג עיניים על שלו יינעל.

ואפילו הוא מעז לחלום,

על חיוך שיישלח לעברו

או איזו מילה אקראית, שתאמר לזכותו.

אבל זה לא קורה, ותיכף הוא יגיע לביתו,

לקירות ולחפצים שאיתו,

לתמונות שעל השידה והקיר, בהן גם היום,

הוא נשאר כמו אז, מרשים  וצעיר.

DSC 0603 Large

DSC 0657 Large

DSC 0959 Large

זהו. מקווה שאהבתם לפחות חלק ממה שפרסמתי ואם תרשו לי בהזדמנות זו גם להמליץ על משהוא – שלבו צילום אינטואיטיבי עם חשיבה ובאם מבזיק לכם רעיון יותר יצירתי, לכו עליו ופרסמו אותו – גם מחוץ לארצנו הקטנטונת. לעולם לא תדעו  מראש לאן זה יתגלגל. בנוסף למי שיכול או רוצה להרים פרויקט חשוב מה דעתכם על תחרות צילומים של המזרח התיכון שישבו בה שופטים ערבים וישראלים. אולי משהוא שיקרב את השלום… מה אסור לפנטז?

DSC 0190Large

צילומים נוספים של עמי חסון ניתן לראות במסך מלא בבלוג של עמי חסון.

טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב זווית אישית

16 תגובות

  1. שוקי

    14/02/2013 ב 6:25 PM

    יפה מאוד!

    השב

  2. נפתלי

    14/02/2013 ב 6:42 PM

    נהינתי מאד מהכתבה וגם כמובן מהצילומים המרשימים

    יישר כוח !!!

    השב

  3. שרון

    14/02/2013 ב 8:27 PM

    יפה מאד
    מדהים שבכו מעט ניסיון מקצועי אתה מוציא צילומים כל כך יפים

    השב

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    14/02/2013 ב 10:10 PM

    סליחה, אבל לא הבנתי לאיזו משמעות אתה מתכוון בכותרת "קליק עם משמעות". אם באמת אתה חושב ש"חשיפה עצומה היא הפרס המשמעותי ביותר" אז בעיני זה קצת עצוב, כיוון שכמות תגובות איננה בהכרח קשורה לאיכות (אינני מתייחס דווקא לתמונות שלך, יש לא מעט דוגמאות לכך בפייסבוק למשל) והיא יכולה להיות חסרת משמעות לחלוטין אם לא השפעת ושינית משהו לטובה בעולמנו בעזרת הקליק שלך. בשונה מהתמונות, דווקא הכתיבה שלך שופעת רגישות חברתית, אתה אפילו מתנדב פה ושם, לכן אני מציע לך בחום לחשוב על האפשרות לחפש מקומות ורעיונות שבהם הצילום שלך יעזור באופן מעשי *לאחרים* ולא לעצמך. רק אז תבין מה זה "קליק עם משמעות" ויום אחד אולי תתפלא כמוני איך חיברת "משמעות" דווקא לכמות ולחשיפה… בהצלחה!

    השב

  5. עמי חסון

    14/02/2013 ב 11:19 PM

    תודה רבה על התגובות החמות משוקי ,נפתלי ושרון.
    שלום אנונימי,מודה לך על שמצאת שכתיבתי שופעת רגישות חברתית.
    מקווה שגם קראת את הכתבה עד סופה בה הצעתי לייזום פעילות צילומית עם שכנינו מסביב,אינשללה.
    באם כבר נגעת בזה אנני מתבייש ואני מתנדב ויותר מפה לשם.
    להבהרת הכותרת : כתוצאה מהקליק הזה, הגיעה הצעה לשת"פ מסחרי עם אתר אמריקאי, כתבתי שהמשמעות עבורי אינה נעוצה בכך, אלה בחשיפה הגבוהה ,שהובילה למאות תגובות של אנשים ממדינות שונות [התגובות לא ניתנו רק על קליק זה אך בעקבותיו].חלקם של התגובות הכתובות היו מאוד מרגשות לפיהם הצילומים עושים להם ממש טוב ויותר מכך.
    מקווה שכעת הובנתי כהלכה.

    השב

  6. רחל

    15/02/2013 ב 10:24 AM

    צילומים מאוד יפים,אהבתי גם את השירים .האחרון- פצצה.

    השב

  7. גיא

    15/02/2013 ב 12:02 PM

    כתבה מענינת תצלומים יפים מאוד
    כל הכבוד

    השב

  8. שלומי

    18/02/2013 ב 7:18 PM

    עברתי גם על הצילומים באתר שלך ומאד נהנתי מהמגוון ומהרמה המקצועית הגבוהה של הצילומים.

    השב

  9. צבי שחר

    18/02/2013 ב 7:43 PM

    מאד קשה לחבר בין מילים לצילומים. עמי מנסה, ובהצלחה, לשלב בין השניים. צריך יותר מקריאה אחת לרדת לעומקם של הדברים, וזאת למרות פשטותם. הצילומים הנפלאים מעידים על הרגישות הרבה של האיש שמאחורי העדשה והמילים.

    השב

  10. יניב

    20/02/2013 ב 4:43 PM

    יפה מאד,יישר כח, הרבה הצלחה וכמובן תודה רבה על השיתוף.

    השב

  11. עמי חסון

    21/02/2013 ב 6:18 PM

    מבקש להודות גם לרחל, גיא, שלומי, צבי שחר,יניב ואלי בר לב.
    שמחתי לקרוא את תגובתכם.

    השב

  12. רפי אבקסיס

    24/02/2013 ב 7:48 PM

    נהדר, קראתי והתרשמתי מאוד. לפעמים חשתי שאני כתבתי וצילמתי…

    השב

  13. יהושע רעיף

    25/02/2013 ב 3:06 PM

    חן חן על הכשרון הכפול. נהנתי מאד.
    המשך להנות ולהצליח.

    השב

  14. עמי חסון

    02/03/2013 ב 10:23 AM

    לשרית פלג, קלמיהרטל, אלי ברלב, וקובי זינגר [אני שייך לפרומיל שאין לו פייסבוק] לרפי אבקסיס ויהושע רעיף, תודה רבה , על הקריאה, הצפיה ותגובתכם החמה.

    השב

  15. רחלי

    04/03/2013 ב 10:41 AM

    הצילומים מהממים, מרחיבים את הנשמה והשירים- מחממים את הלב! יישר כוח, והמשך עשייה פוריה!

    השב

  16. בן עמי

    16/04/2013 ב 7:37 PM

    נהדר נהינתי מהשילוב של העין והיד
    נהניתי מהחיבור בין הכתוב לצילום
    חן חן על השיתוף

    השב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *