ראשי זווית אישית מה ישאר לנו?

מה ישאר לנו?

6
0

תמיד הייתי חובב טבע, חיות וצמחים, לא משנה באיזה גודל, צורה או צבע. אני כל כך מסתקרן מתופעות טבע עד שאני מסוגל להתבונן בנחיל נמלים במשך שעות, או עד שמשהו דרסטי מחזיר אותי למציאות.

את כל האהבה הזו אני משלב עם צילום, המאפשר לי לתעד רגעים, זמנים, ואירועים בטבע. אני נהנה לתעד את מה שיש לנו, משום שאני מודע לכך ששום דבר לא נצחי. הטבע היום אינו כפי שהיה לפני 100 שנה, וגם לא יראה אותו דבר ב-100 השנים הבאות. כל יום הוא גורלי! למשל פעם, בשביל לצלם ציפור מסוימת, כל מה שהיה צריך לעשות זה לצאת החוצה, להתמקם, ולהמתין כמה דקות בסבלנות . היום נדרשת המתנה וציפייה של ימים או לעיתים שבועות לאותה הציפור, שכבר נחשבת נדירה, או בסכנת הכחדה.

לפני כחודש עברתי באזור שפיים (אזור שאני נוהג להגיע ולצלם בו), ונזכרתי בפארק הזוחלים הקטן שצמוד לפארק המים שפיים. הגעתי למקום אותו זכרתי כילד, אך שמתי לב כבר מרחוק שהכל סגור, נעול וריק מאדם. רשמתי את מספר הטלפון שעל שלט הכניסה, והתקשרתי כעבור כמה ימים.

קרפדה מקרינה מדרום אמריקה, פארק הזוחלים (צילום: עומר פרצ'י)

frog

בצד השני של הקו היה איש נחמד מאד ושמו צחי, אשר מתחזק ומטפל בפארק הזוחלים קרוב ל-20 שנה. סיפרתי לצחי על אהבתי לחיות וטבע, ועל רצוני לבוא לצלם –  והוא שמח מאד לקראתי. שבוע לאחר מכן, ביום חורפי גשום, התייצבתי עם חברתי עדי בפארק. זכינו לקבלת פנים נפלאה וסיור מרתק במקום. צחי, בסיוריו ברחבי העולם, הגיע כמעט לכל פינה וראה את כל הטוב והיפה שבורא עולם יצר. עם שובו לישראל, החליט לפתוח פארק זוחלים ולשמר חלקים קטנים ומשמעותיים מהטבע. מהר מאוד התחברתי לצחי שהכין לנו תה צמחים חם ואותנטי, וסיפר לנו על מסעותיו בעולם. בכל רחבי הפארק ישנם חפצים בניחוח חו"ל: מסכות אפריקניות, צמידי מתכת חלודים שתלויים לראווה וכבר ספגו את ריח המקום, בובות, פרטי לבוש מקוריים ואפילו נול בתוך אחד הכלובים, הנושא את הכיתוב "אצלנו לא עושים נעליים מעור נחש".

פיתון מתכדרר בוגר (Python regius Royal), פארק הזוחלים (צילום: עומר פרצ'י)

snake

בהדרכה, מספר צחי על הנזקים שבני האדם גורמים לעולם החי מדי יום ביומו. תרופות שנשטפות באסלה מזהמות את מי התהום, עטיפות שמושלכות בטבע מתגלגלות אל מזונם של בעלי חיים, ריבוי כלי רכב ומזהמים אחרים מכחידים או מרחיקים את בעלות הכנף. גיליתי אדם שאיכפת לו מהסביבה יותר מעצמו. אדם כמותי, שכואב את הידרדרות הטבע ומנסה לשמר את החלקים האחרונים שבאמת עוד קיימים.

תרנגולת קוצי'נית אלפינית בעלת נוצות על רגליה למטרת חימום, מצפון הודו, פארק הזוחלים (צילום: עומר פרצ'י)

chiken

כאשר נכנסים לפארק הזוחלים, המקום נראה צנוע. שער ברזל זעיר מכניס אותך לעולם אחר, כמו בועה בתוך כל הרעש וההמולה של מרכז הארץ ההומה. מדובר בשמורה קטנטנה של של חיות מקסימות, ביניהן אפשר למצוא צבים סודניים דורבניים, חומט כחול לשון, קרפדות וצפרדעים, קמטן החורש, מקלונים אוסטרלים, אנקונדות צהובות, אליגטור מהמיסיסיפי, צב שריון רך, נחשים מכל הסוגים, קיפודים וצ'ינצילות, שועלים, סוריקטה, נמייה ננסית, דג ריאות אפריקאי והיד עוד נטויה.

צב סודני זכר בוגר בן כ 30 שנה, מעליו צב פעוט בן 40 יום, פארק הזוחלים (צילום: עומר פרצ'י)

2 turtule

החלטתי לספר על פארק הזוחלים ולהציג את החיות המרהיבות שבו, על מנת לאפשר לכולם לראות מה נמצא ממש מתחת לאף שלנו. מה אנחנו מפספסים כשאנחנו ממהרים ברכב לעבודה כל יום, או הורסים כשאנחנו משליכים פסולת בלי משים. זו הסיבה שצילום הטבע קרוב לליבי.

זוג שועלי פנק מסוקרנים מהמצלמה שלי, פארק הזוחלים שפיים (צילום: עומר פרצ'י)

שממית מנומרת (Eublepharis Macularius) מנסה לספוג מעט אור שמש, פארק הזוחלים (צילום: עומר פרצ'י)

lizard 2

לא צריך לנסוע רחוק על מנת ללכוד בעדשה את הטבע במלוא תפארתו. איזור שפיים למשל אותו אני אוהב מאוד, שופע ציפורים, דגים, חרקים, זוחלים ויונקים. יש כל כך הרבה אושר במקום הזה שאותי זה מקסים. בכל פעם אפשר להיתקל במשהו חדש ומרענן, ועוד לא הזכרנו את הנופים שנראים מהצוק המשקיף אל הים התיכון.

מגלן חום בוגר פצוע (עם רגל שבורה ככל הנראה), באיזור שפיים (צילום: עומר פרצ'י)

crane

צריך רק לצאת החוצה, לצעוד מעט ברגל, ולגלות! המקומות הקטנים, החבויים מן העין, הם המעניינים ביותר. אני מבין יותר, לומד כל יום משהו חדש ורק כך מעריך יותר ויותר את היצורים החיים.

חרדון מצוי מסיים את היום על הצוק שלו בשפיים (צילום: עומר פרצ'י)

lizard

אי אפשר להסביר במילים מה צלם או חובב טבע מרגיש, כשהוא רואה שלדג לבן חזה צולל במהירות במעופו, נוחת על האדמה ומרים במקורו נחש שהופך לארוחתו העיקרית באותו יום. אירוע שכזה, או תיעוד רגעי שלרוב לא לוקח יותר מכמה שניות, יכול למלא אותי בשמחה למשך השבוע . מצד שני, אני מתמלא עצב כשאני רואה שהטבע כבר לא כשהיה: שלולית חורף שכבר לא מתמלאת, ציפורים, דגים וזוחלים  שכבר אינם שוכנים בה ובסביבתה.

בתור צלם , חובב טבע ובן אדם, אסיים במילים: עלינו לשמר, לאהוב, וללמד את הדור הבא כמה חשוב להגן על מה שנשאר.

תודה לצחי, חבר חדש ואיש יקר.

כתבו: עומר פרצ'י ועדי כהן.

צילם: עומר פרצ'י, בן 27 מהמרכז, צלם וחובב טבע. לגלריה אישית של עומר.

Avatarעומר פרצ'י
טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב זווית אישית

6 תגובות

  1. Avatar

    natalieschor

    06/02/2011 ב 4:41 PM

    צילומי טבע מעולים!!
    כל הכבוד

    השב

  2. Avatar

    תומר_יפה

    06/02/2011 ב 5:21 PM

    יופי של צילומים.
    אהבתי במיוחד את תמונת הצבים, היא מזכירה לי את Morla מהסיפור שאינו נגמר..

    השב

  3. Avatar

    שני

    06/02/2011 ב 7:14 PM

    וואו!
    צילומים מדהימים..!
    עומר, תודה שהכרת לנו מקום ישן חדש שאמנם נמצא כל כך קרוב אבל לא התגלה במלוא העוצמה שלו עד עכשיו..
    תמשיך לצלם 🙂

    השב

  4. Avatar

    עומר

    07/02/2011 ב 8:33 AM

    תודה רבה לכולם, כיף גדול 🙂

    השב

  5. Avatar

    אחד שאכפת לו

    07/02/2011 ב 9:05 AM

    כמה טוב ליראות שעוד יש אנשים עם לב זהב שנלחמים לישמור לנו על הטבע ואפלו להגן על החיות בתוך שמורה סגורה כי בחוץ אנשיים שהם יותר גרועים מהם ישמדו אותם בשביל בצע הכסף כמו שרצו לחסל לנו את חוף פלמחים ולבנות שם לאשרים צחי כול הכבוד

    השב

  6. Avatar

    גיא

    02/03/2012 ב 8:04 PM

    יותר מתומך במסר החשוב של הכתבה !
    שימור הטבע להנאת כולם ודור העתיד בפרט הוא חיוני וקריטי
    בפרט במדינה קטנה כמו שלנו שכל דונם עושה את ההבדל.
    נכנסתי גם לאתר האישי אחלה צילומים ולא רק של טבע
    כל הכבוד !

    השב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.