זווית אישית על צילום וסאדו-מאזו ע״י גיא וינר פורסם ב 21/06/2012 16 0 יש כמה רגעים בחיים שניתן להגדיר כרגעים שבהם איבדת חלק מהתמימות שלך, למשל כשמגלים שאין סנטה קלאוס, כשמתגייסים, כשמרגישים גוף אישה בפעם הראשונה. אזהרה: הכתבה הבאה איננה מיועדת לבעלי לב חלש, פחד ממקומות חשוכים, שרשראות, כלובים, אלות, מקלות גולף ובחורות עם קשים ומסיכות (או למי שטרם מלאו לו 18 שנה) רוב הרגעים האלו כבר מאחורי, אבל לאחרונה היה לי עוד רגע כזה, וזה היה כשביקרתי במועדון הדאנג’ן בתל אביב. למי שלא יודע או לא שמע זהו מועדון BDSM ופטיש, היחיד מסוגו בארץ. הכל התחיל כשהצלם שחר בק פנה אלי ברעיון להרים הפקה במוטיב גותי, הרעיון היה לצלם במפעל נטוש, הבעיה שלי הייתה שמפעל נטוש זה לא באמת גותי, גותיקה זה סגנון עיצוב מהמאה ה-12 ולצערנו אין לנו מבנים גותיים בארץ. אז הוחלט להעביר את ההפקה לנושא וסגנון אחר, וכך עלה גם רעיון הסאדו-מאזו. אשתו של שחר היא עדי בק, מאפרת ומארגנת הפקות. יום אחד בזמן שאני מטייל עם הכלבה אני מקבל שיחת טלפון “היי גיא מדברת עדי אשתו של שחר, מה דעתך לצלם את הסט בדאנג’ן?” המוח שלי התחיל בתהליך כימי שמטרתו לסכם כל מה שידוע לי על המקום ההוא, באותו זמן המידע היה דל אבל זכרתי ששמעתי על מקום כזה ושזה מועדון סאדו הממוקם במרכז. כמובן שהסכמתי להצעה, וכך העסק התחיל להתגלגל לו. לצלם בדאנג’ן דבר ראשון התחלנו לחפש דוגמניות מתאימות, בנות שיתאימו להפקה שכזו. הרעיונות המקוריים היו יותר חושפניים מאשר מה שצולם בסוף ולכן החיפוש לא היה פשוט. לאחר שהקמנו צוות היה לי נורא חשוב שהצוות יכיר אחד את השני לפני המפגש ביום הצילומים עצמו. איך עושים את זה? יום גיבוש בלונה גל נשמע כמו רעיון טוב, אבל במקום זה פתחתי אירוע פרטי בפייסבוק, כזה שרק מי שמוזמן יכול לראות, וזה משהו שאני ממליץ לכל מי שמארגן הפקה קטנה וחשוב לו שתהיה אווירה טובה בין חברי הצוות. לאירוע אנשים העלו תמונות של רעיונות, של ציוד שיש להם והם משיגים והתחילה כימיה בין הצוות. דבר זה חסך לנו את ההיכרות של הצוות במקום, דבר חשוב בהתחשב בכך שעמד לרשותנו זמן צילום מוגבל. וכך הגענו ביום שנקבע למקום, המועדון ממוקם במרתף של בניין, והכניסה היא מאחורי הבניין, מקום מוסתר בהחלט, מול המועדון חיכה לנו בבית קפה עמוס, וזה גם המקום להגיד תודה ענקית לעמוס שנתן לנו לצלם במועדון שלו, כן ירבו אנשים כמותו. הכניסה למועדון נעשית דרך גרם מדרגות צר יחסית המוביל כלפי מטה. בעודי יורד במדרגות עם כל הציוד (מזוודה ועוד 2 תיקים), התחלתי לפחד. שמעתי כל כך הרבה סיפורים על המקום ועל הדברים שהולכים בו. הדבר הראשון ששמתי לב אליו עוד בטרם נכנסתי ממש היה הריח, ריח של ניקיון. ובאמת המקום היה מבריק! כל הכבוד לצוות שאחראי לניקיון שם. המקום עצמו די קטן, מכיל 2 ברים, אחד עם תאורה כחולה וסקסית, השני יותר גדול ולאורכו יש נקודות עגינה עליהם ניתן לקשור רצועות או חבלים, תנחשו לבד בשביל מה. במרכז יש במה קטנה, ומאחוריה מבנה בצורת X לקשירת אנשים. שאר המקום מאובזר ככל מועדון לילה: ספות, שולחנות קטנים וגבוהים. ויש את “המבוך” – מסדרון מפותל עם כל מיני חדרונים בנקודות מסוימות. אחסוך מכם את הסיפורים ששמעתי על המקום הזה. אני תלוי על “הצלב” מכיוון שזאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי את המקום (לא מצאתי תמונות שלו לפני כן) עשיתי סיור במקום על מנת להבין איפה אפשר לצלם מה וכך עשה גם שאר הצוות. בחרנו “נקודה מתה”, מקום בפינה שבו כנראה לא נצלם תמונות על מנת לפרוק את הציוד, והיה לנו המון ציוד, כל דוגמנית הביאה בממוצע תיק בגדים גדול פלוס הציוד BDSM שהשגנו וציוד האיפור והצילום. בזמן שעדי התחילה לאפר את הבנות, התחלנו להעמיד את הציוד, פתחנו סופטבוקסים ושאר ציוד תאורה. אחרי שסיימנו התחלנו לחקור את המקום יותר לעומק, עמוס נכנס והדליק לנו מוסיקה, שלא יהיה משעמם, הדוגמנית הראשונה נכנסה להתאפר, וכל השאר כמו חבורה של ילדים קטנים בגן שעשועים התחילו לשחק בכל דבר שהם מצאו, מי אמר שאין סנטה? פינת ליטוף? הדוגמן שלנו (יוסי קוגן) שלא היה צריך איפור, היה מוכן ישר לפעולה, והתחלנו לצלם אותו ולכוון עליו את התאורה. לאט לאט התחלתי לקבל מושג איזה דוגמנית אני רוצה לצלם איפה ואיך. זה נבע ממגוון רחב של שיקולים. ראשית, המקום והולוקיישנים שבו, שנית, מה הדוגמנית מוכנה לעשות ומה לא, ולבסוף, ולא פחות חשוב, מראה הדוגמנית, לכל דוגמנית יתרונות ו”נקודות תורפה”. היו לנו בצוות שלוש בנות, וכל אחת יפה מהשנייה – ט.א., עדי פליקס ואופק ב’. הדוגמנית הנכונה בזמן שטופז התאפרה ועדי שיחקה בשוטים צילמנו את יוסי קשור ל-X וניצלנו את העובדה שלאופק יש גב נורא ייחודי מקועקע לרוחבו, על מנת לצלם את התמונות בהן רואים את הגב של אופק ואת יוסי קשור. ואז אני רואה את טופז רצה בצרחות במבטא הבריטי הכל כך חמוד שלה למסכת החניבעל לקטר שהבאתי, מסתבר שהיא מעריצה. היא חבשה אותה מייד ולא הייתה מוכנה להוריד, לקחנו חולצה מכופתרת מיוסי וחבל שהכנו מראש וקשרנו אותה, והרי לכם חניבעל. מי שמכיר את טופז יודע שהיא אחת הדוגמניות עם הבעות הפנים הכי משגעות שיש, והיא ללא ספק הבחורה המתאימה לנושא. לקטרית כשעדי יצאה מהאיפור היא רצה לכלוב, כל אחת והשיגעונות שלה, צילמנו את עדי בכלוב, לאחר מכן ברחבי המבוך, העיקר שעדי תהנה ולא תתפוס את השוט… בשלב זה טיפסתי על הכלוב, הגובה בינו לתקרה הוא בערך מטר, כך שהייתי מכופף מאד וכך צילמתי את עדי בעזרת עדשת 10 מילימטר. לאחר מכן גם טופז הצטרפה. הצילום מלמעלה עם עדשה כה רחבה יצר צורה יפה מן הכלוב בה הכלוב כולו מתכנס פנימה לכיוון המודל, אהבתי. התכנסות כשאופק יצאה מהאיפור היא נחטפה על מנת להצטלם בכלוב, ובשלב מסוים יוסי הצטרף לארח לה חברה. אופק הביאה כמות נכבדה של ציוד מכל חברותיה ולכן גם הייתה עסוקה כל העת בלחלק בגדים. ועכשיו בזוגות עכשיו כשכל הבנות היו מאופרות היה אפשר להתחיל לנצל את המקום כמו שצריך, על הבר הכחול צילמנו את עדי במסכת אב”כ וגם את אופק. בשלב הזה עדי התחילה להגזים והיינו צריכים להרגיע אותה קצת, מזל שהיה כלוב באזור. סגרנו אותה בכלוב ויוסי טיפס עליו, באותה הזדמנות גם אני עליתי, התמונות שיצאו איתי היו יותר מצחיקות מאשר נוגעות לנושא הצילומים. אני קורא להן: I am sexy and I know it . I’m Too Sexy בשלב הזה, למאפרת שלנו עדי נהיה קצת משעמם, כי כולם צילמו או הצטלמו. אז היא התחילה לאפר בדם אנשים… מה שלדעתי סיפק כמה מן התמונות הטובות בסט. היה לנו כינור, הבאתי אותו כי חשבתי לעצמי שכלי נגינה קלאסי יכול להפיק ניגוד טוב לסט. שילוב של איפור הדם והכינור הוא שהביא לתמונות של הפציעה המדומה בגב מקשת הכינור. גם עדי הצטלמה שם ואפילו אני לא יכולתי להתאפק והצטלמתי עם מסכת חניבעל הלקטר שלי. איפור הדם היה גם הבסיס לתמונות של אופק במדי אחות שותה דם בקשית ישירות מיוסי… משמעת נוזלים לאחר הצילומים, בהם איבדתי באופן נורא מוזר חולצה! חזרנו הביתה, עייפים וכאובים, שלב העריכה כלל בעיקר לייטרום (לא פוטושופ), ותיקוני צבע וניגודיות למיניהם., את התמונות העליתי לקבוצה סגורה וקיבלתי אישור על כל תמונה מכל המשתתפים בה על מנת לפרסם אותה, מה שעצוב הוא שדווקא את התמונות שהכי אהבתי הבנות לא נתנו לי לפרסם…חבל. אבל תהליך האישור הוא תהליך חשוב מאוד, זה ההבדל בין מישהו מקצועי למי שלא. המטרה היא שכולם יהיו מרוצים. הדברים אותם אני למדתי מיום הצילומים הזה הם אלו: תכננו את ההפקה בקפידה. תדאגו כי הצוות יכיר לפני הצילומים, הדבר מועיל מאוד וחוסך זמן ביום הצילומים עצמו. מכל החקירות בנושא הפטיש בארץ הבנתי שיש במדינה אנשים ממש מוזרים, אבל אני אומר Live and let live. אסור לתת לעדי שוט לידיים! זה עלול להיגמר רע! איפור של פציעות זה פשוט יפה ומרשים, וניתן לעשות עם זה המון דברים. תהיו נחמדים לצוות שלכם, תדאגו לאוכל, שתייה ואווירה טובה, וכבדו אותם. בררו עם הדוגמנים אילו תמונות אפשר לפרסם ואילו לא, זה ימנע הרבה אי נעימויות לאחר מכן. כבר אמרתי לא לתת לעדי שוט נכון? אייי! עדי!!! די! נו מצטער!! טוב, חייב ללכת… עוד כמה לפני סיום הגלריה המלאה [mega_gallery] צילומים: גיא וינר ושחר בק. הכותב: גיא וינר, צלם, בן 27 תושב כרמיאל. לבלוג של גיא. גיא וינר אתם יכולים לתמוך באתר מגה פיקסל על ידי רכישה מהשותפים שלנו משווקים: Amazon, B&H, Adorama and E-bay. למה שתסמכו עלינו?
LensVid Talk (פרק 1): סוני A6700, תאורות GaN, פילטרים ננעלים ועוד היום אנו גאים להביא בפניכם את הפרק הראשון של LensVid Talk (מתוך אתר הבת …
מוצר ראשון מבית LensVid בשיתוף חברת SmallRig – ה-mini L-Shaped Mount Plate אנו גאים במיוחד לפרסם היום את המוצר הראשון פרי פיתוחנו – ה-mini L-Shaped Mount …
LensVid Talk (פרק 2): ZHIYUN Crane 4, DJI Air 3, Came-TV V-Mount Clamp ועוד אנו ממשיכים היום בסדרת של LensVid Talk (מתוך אתר הבת שלנו בשפה האנגלית), שיחה …