מחשבות על צילום טבע

צלמי טבע רבים בעולם הגיעו למקצועם מתוך אהבת הטבע, מתוך מחקר במדעי הטבע, ביולוגיה, גיאוגרפיה, גיאולוגיה, או מעולם האומנות.

חודש מאי, החמניות פורחות. שימוש בטכניקת “סנדוויץ”, שתי שקופיות תחת אותה מסגרת, בתקופה שלפני הפוטושופ, מאפשר לי להעיר הערה אומנותית על המישוריות שבה צומחות החמניות במציאות ולרכך את הנוף (צילום: שי גינות)

נראה, שיש עוד דרכים אפשריות, ובכל זאת מה שמייחד את צלמי הטבע עד כמה שזה נשמע פשוט, הוא העניין שהם מוצאים בטבע, סקרנות להכיר, להבין, לחוות, ליצור בהשראת הטבע, לשהות ולהשתהות בטבע, בנוף, חשופים למזג האוויר קשובים למראות ולקולות, לריחות, להד שהם מעוררים בנו.

כל טיולי סיני, וסיני המקראית מתכווצים לכדי פריים אחד. כמה הייתי שמחה להיות שם במעמד הר סיני (צילום: שי גינות).

אני זוכרת את שינוי המיקוד ההדרגתי שליווה את ימי הראשונים כצלמת בנוף. פרויקט הצילום הראשון שעשיתי היה צילום תוכנית אורקולית על סיני. השנה הייתה 1982, השנה שבה החזירו את סיני. יצאתי עם קבוצת חברים להר הגבוה בסיני. כמדריכה בבית ספר שדה בשדה בוקר אהבתי לנווט, לקשר בין הנוף שאני רואה בעיניים לייצוג שלו במפה, אהבתי את תחושת המוכרות שנבעה מידיעת הארץ, מידיעת התצורה הגיאולוגית שבה המסלול עובר ומהכרות עם הצומח במקום. ברגע שהתחלתי לצלם הפוקוס השתנה. השארתי את הניווט במפה לאחרים. התחלתי להתעניין בניווט חזותי בנוף, במציאת שבילי עניין אישיים. שרידי התמונות שנשארו מאז (השקופיות הצהיבו, לצערי) הן העדות לשינוי.

האור. השחקן הראשי. ה”חמצן” של הצילום. כמו קליידוסקופ צובע את המים. צילום במהירות נמוכה (צילום: שי גינות)

הייתי עסוקה באור שחדר מבעד לקוצים ולצמחי המדבר ובצורות המגוונות של הצל שהטילו הצמחים וההרים בנוף, בגווני המים שבגבים ולא רק בהימצאותם של בריכות מים לטבילה בחום. כן, נהניתי מאוד מההליכה ומהסנפלינג במפלים היבשים ומ״זמן המדבר״ מהקצב שבו התנהלו העניינים בטיול, לקחנו את הזמן שלנו, כשהיה חם עצרנו לסיאסטה בצל. אבל לצלמים, הסיאסטה הדרושה אינה רק כהגנה מפני החום או כמנוחה אחרי מאמץ רב. לפעמים דרושה מנוחה שהיא המתנה, שהאור יתרכך, שהשמש תצא מאחורי הענן, שהרוח תחלוף. מי שלא חווה את ההבדל בין טיול לשם טיול לטיול לשם צילום מוזמן להתנסות…

ההולכים והעומדים. הצילום הוא הזדמנות להשתהות, להמתין. אולי “זה” יקרה… (צילום: שי גינות)

–

מאז, מצאתי את עצמי יותר ויותר מכוונת את הטיולים עם המצלמה לפי מיקום השמש ולפי תחזית מזג האוויר, מתכננת להיות במקום הנכון בזמן הנכון ובעונה הנכונה. נכון למה? לקסם שיתחולל, שארצה להטמיע אותו בפריים, לזכור אותו, לשמר אותו. האפשרות לצלם פריים שאראה בו מה שהעין אינה רואה, שהוא תולדה של ההתנסות הממושכת בהתבוננות בעצים למשל. לראות את גוני הצבעים החדשים שנוצרו, את היחסים בין אור וצל. לצלם תמונה רב שכבתית כהד לחווית החיים. לתמצת את חווית היער שספגתי, את המחשבות על יערות האורן ועצי הבר, את החוויה של קשב לציפורים שם…את התקוות ל…הלואי שיכולתי ללכת לאיבוד ביער סמיך כאן בארץ. הרבה שעות אימון ותירגול נדרשו להפגיש את מראות היער עם האפשרות לצלמם. בהתחלה צילמתי את העצים כמתעדת בוטנית, אחר כך קסמה לי קריאת/כתיבת הצילום כשירה. כשהמשוררת ויסלבה שימבורסקה כותבת “לנוכח מראה כזה תמיד נוטש אותי הבטחון שהדבר החשוב חשוב יותר מהלא חשוב”, אני רואה מול עיני תמונות שצילמתי בתקופות שונות שהצבתן מול הטקסט היא כר נרחב להתבוננות והעמקה.

יער חניתה. צילום חשיפה משולשת. לפעמים ירוק זה יותר כחול מצהוב ולפעמים להפך (צילום: שי גינות)

צילום בחשיפה ממושכת. מיקוד הראייה על הרווח שבין העצים (צילום: שי גינות)

האימון וההתנסות בצילום משנים את דרך ההתבוננות, מעשירים אותה, מייצרים מסננת נוספת ושדה התבוננות חדש. בעזרת המצלמה אנחנו מאתרים בטבע ״חומרי גלם״ ליצירה, מבלי להשאיר עקבות בנוף, מבלי לפגוע בסביבה. לא פלא שצלמים שהחלו דרכם כצלמי טבע במובן הקלאסי, הרחיבו את נישת הצילום שלהם מטבע ״נקי״ לצילום הסביבה , גם זו המזוהמת, מתוך אותה רגישות ואחריות להראות, מתוך רצון להשפיע.

שי גינות: צלמת, אמנית, מרצה ומורה לצילום בבית הספר לצילום מעשי פלאש 90 (האתר של שי גינות).

שי גינות

אתם יכולים לתמוך באתר מגה פיקסל על ידי רכישה מהשותפים שלנו

משווקים: Amazon, B&H, Adorama and E-bay.

למה שתסמכו עלינו?