ראשי זווית אישית הקלות הבלתי נסבלת של עיבוד התמונה

הקלות הבלתי נסבלת של עיבוד התמונה

7
0

כיום נראה כי כל צילום עובד עיבוד, תיקוני צבע, ריטושים – ההטעיות הויזואליות הקיצוניות משלות את הצופה, גורמות לו להאמין שהוא מרומה ושקיים הבדל גדול בין התמונה למציאות. עיבוד התמונה הפך את הצילום לכלי להמונים לא מיומנים אשר בכמה קליקים של עכבר הופכים תמונה רעה למצוינת.

תופעות חוזרות ונשנות של טיפול בגוף של דוגמניות, פוטומונטאז'ים ששותלים עצמים בתמונה שלא היו שם קודם, הופכות היום ללגיטימיות לחלוטין ואני שואל את עצמי האם יש בכך פסול האם מדובר כאן בשלב נוסף והכרחי ביצירה שלי, או ברמיסה מוחלטת של כבוד התמונה כפי שצולמה כאן ועכשיו? האם באמת עלינו להקריב כל תמונה מעובדת (חלק יאמרו מעובדת מידי) על מזבח של משבר אמון?

לא מעט צלמים טוענים כי עיבוד התמונה פוגע "בטוהר" הצילום, שהרי כל המימוש שלך כצלם מתקיים בזכות היכולת הפנומנאלית שלך ליצור קומפוזיציה, למדוד אור נכון, להיות במקום הנכון וכו'. אם אתה משאיר מקום לתיקונים שלאחר הצילום אתה מכריז על עצמך כצלם בינוני שנתון לחסדי הפוטושופ כמושיע אחרון.

הנה סיפור על מקרה שכנראה לא יחזור על עצמו שוב, אלא אם כן אני אנסה לביים אותו אחד לאחד. בעוד אני הולך לתומי ברחוב לכד את עיני מראה מוזר ועברו מספר שניות עד שהבנתי מה לעזאזל קורה שם באמת. ראיתי אישה נאה מבעד לחלון ראווה של בית קפה יושבת מול שולחן ועליו ספל קפה. מעל ראשה השתלשל פתח של צינור וממנו נופל זרם של מים הישר לתוך הספל. נעצרתי וגירדתי בפדחתי בתדהמה. מהר מאוד הבנתי כי מדובר בהשתקפות של צינור מזגן חיצוני על חלון הראווה שממוקמת בדיוק מושלם מעליה. השילוב של אור השמש, האור בתוך בית הקפה והזווית בה עמדתי גרם לאירוע להראות מציאותי לחלוטין. אוף, דווקא עכשיו אין לי מצלמה להנציח את הרגע ההזוי הזה ואני מוצא את עצמי עוצר אנשים זרים ברחוב ומכריח אותם בהתלהבות להסתכל על הפלא הזה. זה ממש נראה כמו אפקט פוטושופ, הרי לא רואים דבר כזה כל יום… סיפור אמיתי.

אפקט דגי הזהב המעופפים – "זה לא פוטושופ" (צילום: נועם דויד):

gold fish in the sky

המצלמה מאפשרת לי ללכוד רגעים ומראות כל הזמן. הבחירה היא תמיד שלי – סובייקטיבית, "ההגשה" של התמונה לעיני הצופים היא כנראה זאת שהופכת את כל האקט הזה כולו ליצירת אומנות. האמנם?

אז אם הייתי מרים מצלמה ומנציח – זה היה הופך אותי לצלם? עצם זה שאני מסתובב עם מצלמה עלי כל הזמן – זה מה שהופך אותי לצלם? קליק קטן (אפילו על אוטומט) שיהפוך את מראות עיני לסיגנלים אלקטרונים על גבי חיישן דיגיטלי (או לחילופין, על פילם, לזקנים שבינינו), תמונה לא מעובדת המוצגת בתערוכה, בעיתון או באינטרנט – זה מה שהופך אותי לצלם? ואם שנייה נעצור לחשוב על אותו העץ שנופל ביער (אם לא שמעת ולא ראית זה לא באמת קרה), אז כפי הנראה, אני יושב כאן והאומנות שלי מתקיימת כל הזמן מחוץ לכתלי החדר הזה, ורק החיבור שלי איתה, ורק הלכידה שלה תהפוך אותה לשלי!

הליכה בין טיפות הטל – שילוב בין שתי תמונות, עיבוד לשחור לבן (צילום: נועם דויד):

girl on rocks

אז מה אנחנו, הצלמים, בעצם? ציידים של מציאות חמקמקה? האם כל תפקידנו בעולם מסתכם בלכידה של קרני אור? האם היכולת שלנו "למסגר" בתוך ריבוע חתיכה מהעולם שסביבנו הופכת אותנו לאמנים?

יש גם צלמים התופסים את עצמם כשליחים – כאלה שתפקידם להביא מראות, סיטואציות, התרחשויות, מקומות, להציג עדויות, לעורר דיון בנושא אותו הם מציגים, לבטא אמירה, לקבוע עמדה.

כשאני מצלם אני "משתמש" במה שסביבי. הכל כבר קיים ומתממש בעזרת חזרה של אור. אני רק רוצה שתסתכלו, בבקשה, תיראו מה שאני ראיתי. תחוו מה שאני חוויתי, תנסו לרגע לדמיין שאתם שם ולהרגיש אותו הדבר. אני בעצם מספר סיפורים לאנשים בתמונות. מראות שאני מפנה אליהם את כל תשומת הלב כמו שהם לכדו את עיני באותו הרגע.

המצלמה היא בסך הכל כלי, אבל אם נוציא אותה מהמשוואה, האם האמנות נישארת? כשהפנתי את מבטם של האנשים למה שראיתי הרגשתי אמן יוצר באותה המידה. ואם אני אבנה מחזה שכזה באופן ייזום ברחוב שוקק אנשים, וכולם יעמדו ויתבוננו, אני ארגיש אמן יוצר גם כן. ואולי נבנה את הכל בפוטושופ?

היו צלמים שכל כך התפארו ביכולת הטכנית הגבוהה שלהם לייצר תמונה בקליק, כזאת שנוצרה בהתערבות אנושית מינימלית, שכאשר הדפיסו אותה (מפילם) הם דאגו להשאיר סביב מסגרת שחורה – עדות לכך שהתמונה מוצגת במלואה ללא חיתוך הפריים המקורי של המצלמה שבה השתמשו.

תמונות אלה הודפסו בכימיקלים בעלי פרמטרים קבועים של זמן וטמפרטורה. וגם כיום צלמים ממהרים להדגיש לא פעם – התמונה לא עברה פוטושופ. כך היא צולמה, כאילו פוטושופ נתפסת בעיניהם כמילה גסה. ואני שואל אתכם צלמים יקרים, אתם לא הופכים את עצמכם לטכנאים יותר ואמנים פחות?…

אני לא חושב שאי שימוש בעיבוד תמונה הופך אותך לפחות מקצוען. להיפך. שם מתחוללת היצירה האמיתית. הקבצים שאני מצלם הם בעצם חומרי גלם שאספתי ומהם אני מתחיל ליצור. (צילום בקבצי RAW בין השאר, מעניק לי את החופש הזה. לעיתים קרובות אני שם לב שקבצים אלה מעט אפרוריים, שטוחים ולא מקיימים את מינעד הצבעים שאותו רציתי. וזה מצויין. קבצי RAW טומנים בתוכם כמעט אין ספור אפשרויות. אפשר למתוח את הכהים לכהים יותר, ואם הבהירים לבהירים יותר, להעמיק את הצבעים החמים, לשנות גוונים, להדגיש).

היצירה תמיד התחוללה שם – בעבר בחדר החושך עשיתי מגוון גדול של בחירות שהופכות את התמונה ליצירה שלי בלבד – זמן ההקרנה על הנייר, זמן ההשהייה במפתח, הסתרות, חשיפות כפולות וכו', כל אלו מקבילים לחדר החושך הדיגיטלי. על המחשב יש לי חופש בחירה מוחלט להחליט איך היצירה הסופית שלי תיראה.

בנקודה זו כל אחד צריך לשאול את עצמו מה הגבול שמגדיר את אומנות הצילום שלו. הגבול תמיד נמצא במרחק המפריד בין הצילום "הנא" לשלבי העיבוד שהוא יעבור. מה שקובע בסוף הוא החזון שלך.

הצל ואני – שילוב ייזום בין שני דימויים במקום ההתרחשות עצמו (צילום: נועם דויד):

shadow

אז איך תירצה את הצילום שלך? צבעוני, שחור לבן, קונטרסטי, חד, מטושטש, כהה, בהיר, פנוראמי, אנכי וכו'? האם היצירה שלך מורכבת ממספר תמונות? בשכבות? האם היא משלבת בתוכה דימויים הלקוחים ממקומות וזמנים שונים? האם היצירה שלך מודפסת? איך? האם ציירת עליה או הוספת כיתוב?

יש לנו את החופש המוחלט לעשות מה שנירצה עם התמונות. המצלמה היא רק שלב (כנראה הכרחי) בתהליך, אבל ממנו ועד לתוצאה סופית הדרך יכולה להיות ארוכה, או קצרה.

אתה יכול להיות גאה ביכולת שלך להפיק צילומים "טהורים" – כאלה שעברו, אם בכלל, עיבוד מינימלי, ומנגד אתה יכול גם להתגאות בתמונות שבנית מאלף שכבות פוטושופ. הכל פתוח.

אותי באופן אישי מרגש לגלות סביבי "אפקטים" של פוטושופ שקורים מול העיניים – כמו הסצינה עם צינור המים. לא היה שום דבר פסול בהרכבה של תמונה כזאת בפוטושופ. אבל, מה שמדהים הוא שלעיתים עיבוד התמונה נעשה בשבילנו. האקראיות הלא מודעת של הטבע יוצרת שילובים חד פעמיים ששווה לצלם. כאלה שרק היינו חולמים לבנות במחשב.

לסיום אני רוצה לשתף אתכם בתמונה שצילמתי, שמלבד תיקונים קלים היא ניראית כמו שראיתי אותה באותו הרגע. השתקפות של אנשים באגם ונראה שדגי הזהב מעופפים מעליהם בשמיים.

אז עם עיבוד או בלעדיו חשוב שתהיו נאמנים לתוצאה הסופית שתרצו. תהנו, תעבדו, ואל תשכחו אף פעם להיות עירניים ומוכנים גם לעיבודים של אלוהים.

שמי קנדה – שילוב בין השתקפות שמיים על בניין ברקע, עיבוד צבע בלבד (צילום: נועם דויד):

Canada

נועם דוד: צלם, אמן, מקים ומנהל את גלימפס צילום סטודיו.

טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב זווית אישית

7 תגובות

  1. N_L-R

    09/11/2010 ב 11:18 AM

    עם כל הכבוד! ואיני כותב דברי בקורת אישיים כנגד יוצר המאמר החשוב הזה אך יש לי מה לומר.
    מפאת אי אפשרות תגובה ארוכה ומנומקת דיה נאלצתי לפתוח נושא חדש בפורום שם תגובתי.
    הקישור לפורום: https://www.megapixel.co.il/forum/viewtopic.php?f=8&t=224

    השב

  2. bamby

    09/11/2010 ב 2:57 PM

    הצילום הוא אמנות בפני עצמה עם כל המשתמע מכך.השילוב של תמונות יחד ועריכתם בכל תוכנה שישנה-פוטושופ ואחרות,היא אמנות אחרת שכבודה במקומה ,ולא צריך לחבר ביניהם.

    השב

  3. N_L-R

    10/11/2010 ב 7:37 AM

    צריך, צריך…
    עשו זאת בעבר עם כימיקאלים שונים ועפרונות ריטוש (אפילו צבעוניים) וטריקים של חשיפות כפולות בזמן פיתוח… וכיום האמצעים הם תכונות מובנות במצלמה ובעדשות ופילטרים (משום מה נחשבים "לגיטימיים" ועדיין "שייכים לאמנות הצילום") – ותוכנת מחשב!
    הצילום, כמו הרבה דברים טובים בעולם האומנותי ובכלל התקדם כבר הרבה מעבר לאופק הצר של מי שנישאר מאחור וצועק: "אמנות הצילום"…

    השב

  4. נועם ד.

    11/11/2010 ב 7:31 AM

    שלום ניסן
    תגובתך רק מחדדת את המסר שהטקסט מנסה להעביר
    אין בכוונתי חלילה לדבר בגנות עיבודי תמונה באשר הם
    נהפוך הוא. אני רואה בפוטושופ ודומיה כלים בלתי נפרדים
    מתהליך לקראת היצירה המוגמרת.
    המאמר יוצר הקבלה בין הכלים שהיו בידינו פעם בחדר החושך
    לתוכנות לעיבוד התמונה שיש לנו כיום, ותומך באופן מלא בשימוש בהם.
    ועוד, כאמור, המטרה מקדשת את כל האמצעים, כך שאם בכוונתך
    ליצור דימוי ויזואלי אתה מוזמן לעשות זאת בכל דרך שתחפוץ, אם בפוטושופ
    ואם בכלים אחרים. נועם.
    לציטוט וראיה מתוך הטקסט… "אני לא חושב שאי שימוש בעיבוד תמונה הופך אותך לפחות מקצוען. להיפך. שם מתחוללת היצירה האמיתית."

    השב

  5. תאודור ה.

    13/11/2010 ב 7:16 AM

    מכיר את הנושא לעומקו.

    כל מילה בסלע.

    ומבלי להכיר את הכותב, אני יכול להזדהות עם כל מילה כי זו המציאות היומיומית.

    האומנות יוצרת לנו הזדמנויות והזדמנויות מקריות יוצרות לנו אומנות ועם זאת, כלי העיבוד האפשרים לנו להביא את התמונה למחוזות חדשים…

    השב

  6. meir ezra

    14/11/2010 ב 4:31 AM

    אתה אחוון שלי אתה צודק ואתה גדול

    השב

  7. אזי

    26/12/2010 ב 11:52 PM

    יש פה כמה דברים
    ברור שאין כל פסול בלתקן צבעים ופרמטרים דומים בפוטושופ, הרי אלו דברים שהיו עושים בעבר בחדר חושך.
    בנוגע לעיבודים יותר משמעותים, אין ספק שהיוצר הוא אומן, אבל הוא לא צלם, בדיוק כמו שהעובדה שאתה הפנת אנשים אל הצינור והקפה לא הפכה אותך לצלם.
    דוגמה אחרת… אם אני אבנה לעצמי גיטרה.. ואנגן בה בקונצרט… סביר שלא תעריך אותי כנגר אלא כנגן..
    התוצאה הסופית היא הקובעת

    השב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *