ראשי ביקורות\סקירות אולימפוס OM-D E-M5 – ביקורת משתמש: רטרו מודרני

אולימפוס OM-D E-M5 – ביקורת משתמש: רטרו מודרני

4
0

בפברואר 2012 הכריזה אולימפוס על ה-OM-D EM-5, מצלמה דיגיטלית חסרת מראה המתקשרת לשתי סדרות עבר אלמותיות סדרת ה-OM הרפלקסית וסדרת ה-PEN הבסיסית אך המתוחכמת.

ב-1972 השיקה אולימפוס את מצלמת ה-OM-1 שהייתה מכאנית לגמרי (ראה ביקורטרו על ה-OM-1), קטנה יחסית לרפלקס של אותם ימים, ובעלת סדרת עדשות הנחשבות למצוינות עד היום. הייצור  של סדרת מצלמות ה-OM הסתיים סופית בשנת 2002.

סדרת ה-PEN שיוצרה משנת 59' ועד שנות-80 הייתה קלאסית לא פחות – היו אלו מצלמות Rangefinder קטנות בעלות עדשה קבועה עם אורך מוקד של 32 מ"מ ו-28 מ"מ. ייחודן היה בקומפקטיות שלהן ובעובדה שהכפילו כל סרט צילום על ידי מנגנון מיוחד שצילם שתי תמונות על כל פריים (כך התקבלו 72 תמונות מסרט של 36 ו-48 תמונות מסרט של 24 תמונות).

אולימפוס – ישן וחדש

OM ,PEN ומה שביניהן

החזרה לעבר במסגרת גל הרטרו השוטף את העולם בשנים האחרונות לא פסחה גם על עולם הצילום וב-2009 הציגה אולימפוס את ליין מצלמות ה-PEN הדיגיטליות. פרט לשם הזהה ואולי גם למספר אלמנטים עיצוביים, אין יותר מידי קשר בין סדרת ה-PEN הקלאסית לבין זו הדיגיטלית.

המצלמות בסדרה זו הן דיגיטליות מתקדמות עם אפשרות להחלפת עדשות, כמו כל מצלמת רפלקס רגילה. ייחודן היה בחידוש ראשון מסוגו בעולם: על מנת ליצור מצלמה קטנת ממדים ויתרו באולימפוס על הפריזמה והמראה הקיימת בכל מצלמת רפלקס מזה עשורים ויצרו מצלמה חסרת מראה – או בשמה הנפוץ, Mirror less (למעשה אולימפוס הייתה השנייה להכריז על מצלמה חסרת מראה – הראשונה לעשות זאת הייתה פנסוניק – שותפתה של אולימפוס לפיתוח פורמט המיקרו 4/3). את העינית האופטית והפריזמה במצלמות הרפלקס החליף המסך הדיגיטלי ו/או עינית דיגיטלית (מובנית או חיצונית).

האולימפוס OM-D מתקשרת לשתי הסדרות הללו בשני אופנים שונים. מחד, יש לה קשר טכנולוגי מודרני – בדומה ל-PEN הדיגיטליות, זוהי מצלמה חסרת מראה מתקדמת עם חיישן חדש ורווי פיקסלים ומייצב מתקדם. מאידך, יש לה גם קשר עיצובי נוסטלגי השאוב מסדרת ה-OM (בעיקר מה-OM-4) על שמה היא גם נקראת.

תכונות עיקריות

  • חיישן Live MOS ברזולוציה של 16.1 מגה פיקסל בפורמט מיקרו 4/3 (הראשון מסוגו מבית היוצר של סוני).
  • רגישות מקסימאלית: 25,600 ISO.
  • מעבד תמונה TruePic VI.
  • מסך מגע מפרקי (עם הטיה אנכית בלבד) בטכנולוגיית OLED בגודל 3 אינץ' בעל 610K נקודות.
  • יכולת צילום וידאו ברזולוציה גבוהה מלאה (p1080).
  • קצב צילום רציף: עד 9 פריימים לשנייה.
  • מייצב תמונה מובנה בחיישן בעל 5 צירים.
  • גוף מגנזיום אטום למים ואבק.
  • מגוון פילטרים ומצבי צילום אומנותיים.
  • עינית אלקטרונית מובנית בת 1.44 מליון נקודות עם חיישן קירבה המכבה את המסך אוטומטית.

את המפרט המלא של ה-OM-D E-M5 למצוא במערכת המפרטים של MegaPixel.

אחיזה

קשה להתעלם מהעיצוב של ה-E-M5 המזכיר כל כך את סדרת ה-OM הנוסטלגית. כשאוחזים לראשונה ב- E-M5, מרגישים מיד במשקל שלה. היא מרגישה מוצקה ובנויה היטב והאחיזה בה נוחה וזאת על אף היעדר גריפ לאחיזה בדומה לאחיותיה מסדרת ה-PEN. בליטת גומי בחלק הימני האחורי מאפשרת לבוהן להתיישב בדיוק במקום הנכון, ותורמת לתחושה כי המצלמה לא תחליק מהיד (אלא אם אתה שלומיאל רציני).

שליטה

כפתורי השליטה ממוקמים ברובם במקום נוח וקל לתפעול. בחלק העליון השמאלי נמצאת חוגת המצבים (P/SM/A ,AUTO וכו'). מימין נמצאות שתי חוגות עיקריות השולטות ברוב הפונקציות של המצלמה. המיקום שלהן מצוין ונגיש לבוהן ולאצבע ביד ימין האוחזת במצלמה. כפתור הצילום נמצא במרכז החוגה הקדמית יותר, בדיוק במקום הנכון.

OM-D E-M5 חוגת השליטה

בנוסף, קיימים עוד מספר כפתורים – שניים קטנים (מדי) מעל למגרעת הבוהן שתפקיד אחד מהם הוא לאפשר צפייה בתמונות שצולמו. המיקום של הכפתור אינו אידיאלי וגודלו יקשה על בעלי ידיים גדולות "למצוא" אותו בפעמים הראשונות. ישנו כפתור נוסף על העינית המציג את תפריט האפשריות על המסך. בחלק האחורי הימני של המצלמה, מימין למסך, קיימים כפתורי שליטה נוספים: גישה מהירה לתפריט ההגדרות, מידע על תמונות, מחיקת תמונות ומתג ההדלקה והכיבוי שנראה כאילו נלקח ישירות מה-OM-4 הישנה.

למרות ממדיהם הקטנים של חלק מהכפתורים והגישה שלא תמיד הרגישה אינטואיטיבית ונוחה, הנחמה היא שיש אפשרות לתכנת מחדש את פעולתם של כל הכפתורים והחוגות (כמעט) – בהחלט תכונה מבורכת. למרות זאת, אני מקווה כי בדגם הבא – גם אם תהיה אפשרות כזו – כפתור הצפייה בתמונות שצולמו יהיה נגיש יותר ובגודל סביר (אני מתרכז בו כי זה הדבר שהפריע לי יותר מכל עד כה).

OM-D כפתורים קטנים

חוויית הצילום

ב-OM-D ניתן לצלם דרך המסך או דרך עינית אלקטרונית. מסך ה-OLED של ה-E-M5 בהיר וחד ונראה טוב גם באור שמש חזק. האפשרות לצלם דרך המסך על ידי נגיעה בו בדומה לטלפון חכם חביבה ביותר, ותגובת המצלמה מהירה בדיוק כאילו התמונה צולמה על ידי לחיצה על כפתור הצילום.

מסך משנה זווית

העינית האלקטרונית המובנית מתקנת עוול שנעשה בסדרת ה-PEN הדיגיטלית. הייתה ברשותי אולימפוס PEN E-P2 במשך כחצי שנה ומה שהפריע לי יותר מכל הוא היעדר עינית – בייחוד בתנאי תאורה לקויים שבהם מגע של המצלמה עם פני הצלם מוסיף נקודת משען ויכול למנוע טשטוש מיותר. העינית ב- E-M5 בהירה וכל מידע כמעט המופיע על המסך מופיע גם בה וכך גם כל פעולת כיול צבע שתעשה במסך תופיע גם בעינית. העינית ב-E-M5 טובה בדיוק כמו העינית אשר נמכרת בנפרד עבור מצלמות ה-PEN (מכונה VF-2) ואיכותה משביעת רצון בהחלט.

OM-D – מבט קדמי

אולימפוס מצהירה כי המצלמה מסוגלת לצלם ברגישות של עד 25,600 ISO. לא בדקתי את איכות התמונות ברגישות זו, אך צילמתי מספר תמונות בתנאי תאורה בלתי אידאלים ברגישות של 1600 ו-3200 והתקבלו תוצאות מרשימות ונקיות מרעשים.

OM-D – דרך העינית

חיישן חדש

כאמור, המצלמה מצוידת בחיישן חדש בן 16 מגה פיקסל, ויחד עם מעבד התמונה המתקדם היא מספקת מהירות צילום גבוהה ביותר. אחת התכונות אותה אולימפוס מדגישים היא היכולת לצלם עד 9 פריימים בשניה – מהירות של מכונת ירייה על ספיד. צילמתי מספר פעמים כך ואכן, המהירות מרשימה ביותר. למי שמצלם אירועי ספורט או אובייקטים נעים אחרים, למשל ילד שרץ אחרי החתול בבית, מצב זה אידאלי. החיסרון העיקרי במצב הצילום הזה הוא שאין מיקוד עוקב אם כי צילום רציף עם מיקוד עוקב עומד על מהירות של 4.2 תמונות בשנייה (לא רע בפני עצמו).

צילום עם פלאש

אני שונא לצלם עם פלאש ומעדיף תמיד להימנע משימוש בו, אם אני יכול. למרות זאת ישנם מצבים בהם השימוש בפלאש הוא בלתי נמנע. בדומה ל-PEN, גם ה-OM-D מגיעה ללא פלאש מובנה אך אולימפוס החליטו לפנק את רוכשי המצלמה בקיט והכניסו לקופסא פלאש קטן ובסיסי – בדיוק לאותם רגעים בהם חייבים אותו.

המבזק החיצוני על המצלמה

למרות היותו לא מרשים במיוחד מבחינת ביצועים, ישנה אפשרות לשליטה כמעט מלאה בעוצמתו מהמצלמה – ממצב אוטומטי לחלוטין ועד שליטה ידנית של עוצמה מלאה ב-1/64. ההבדלים בהחלט מורגשים בזמן הצילום.

הבעיה העיקרית עם הפלאש נעוצה באופן ההרכבה שלו: יש להסיר שלושה כיסויים שונים – שניים מהמצלמה (אחד מה-Hot Shoe ועוד אחד מתחתיו, מעל העינית) ואחד מהפלאש עצמו (שתפוס על ידי כפתור הנועל את הפלאש במקומו על המצלמה). שלושת הכיסויים האלו קטנים ועלולים ללכת לאיבוד בקלות.

הרכבה מורכבת – מבזק על ה-OM-D

עדשה

ה-OM-D מגיעה בשתי חבילות קיט אפשריות: חבילה הכוללת את עדשת ה-14-42 מ"מ המתקפלת, אשר נמכרת גם עם מצלמות ה-PEN. השנייה כוללת עדשה חדשה לגמרי בטווח 12-50 מ"מ עם צמצם f/3.5-f/6.3 (המקביל ל-24-100 מ"מ במצלמות 35 מ"מ). עדשה זו בנויה בצורה מוצקה וכמו המצלמה גם היא אטומה למים ולאבק. למרות היותה עדשת זום היא אינה מתארכת – שינוי הזום הוא פנימי ונעשה על ידי תזוזה של האלמנטים בתוך העדשה.

עדשת 12-50 מ"מ

טבעת הזום רחבה (כ-2 ס"מ) ומאפשרת אחיזה נוחה. ניתן להזיזה קדימה ואחורה בשלושה מצבים המשנים את התנהגות הזום. במצב הקרוב ביותר לגוף המצלמה הזום הוא ידני כמו בכל עדשת זום אחרת. במצב האמצעי הופך הזום לחשמלי ומזכיר מעט בפעולתו את הזום במצלמות הקומפקטיות ובמצלמות האולטרה זום. באופן אישי, אני מעדיף את המצב הידני בו לטעמי תנועת הזום חלקה ומהירה יותר.

המצב השלישי הוא מצב מאקרו. מצב זה מקבע את הזום על אורך המוקד הגדול ביותר ומאפשר צילום מאקרו ממרחק של כ-20 ס"מ. במצב זה מתקבל עומק שדה רדוד מאוד, דבר המביא לתוצאות מעניינות.

השידוך בין החיישן של ה-E-M5 עם העדשה הזו נותן תוצאות יפות מאוד – טובות יותר מאשר עם עדשת ה- 14-42 מ"מ איתה צילמתי בשתי גרסאות – על אולימפוס E-400 בגרסתה לתושבת 4/3 ועל האולימפוס PEN E-P2 בגרסתה לתושבת המיקרו 4/3. עדשת ה-14-42 מ"מ היא עדשה חביבה ולא יותר, ה-12-50 מ"מ היא עולם אחר לגמרי.

עדשת 12-50 מ"מ – מצבי צילום שונים

הייתי מעז לומר שהעדשה הזו מזכירה לי במעט את עדשת הקיט של ה-OM הקלאסית – 50 מ"מ עם צמצם f/1.8. אני לא מתיימר להשוות בין עדשת זום לעדשת פריים, חלילה שהרי מדובר בשני סוגים שונים של עדשות. ההשוואה מתייחסת לעובדה שמדובר בשתי עדשות קיט איכותיות ובהחלט נעים להרגיש שאולימפוס יצרה גם כיום עדשת קיט איכותית ולא יצאה ידי חובה.

סוללה

המצלמה מגיעה עם סוללת ליתיום איון בקיבולת של 1220 מילי אמפר, המאפשרת לצלם מאות תמונות גם בתנאים קשים וגם עם הפלאש. עד לכתיבת מאמר זה צילמתי מעל 500 תמונות עם שני סבבי הטענה של הסוללה. בסבב הראשון צילמתי ללא פלאש כלל (כ-350 תמונות) ובסבב השני צילמתי הרבה עם הפלאש בערב אחד (כ-170 תמונות). לא נורא, אבל לא מדהים.

חיי סוללה בינוניים

אסייג את דברי ואומר שאינני יכול לתת פסיקה חד משמעית בעניין, מכיוון שעד הטעינה הראשונה שיחקתי הרבה במצלמה כדי ללמוד אותה והיא לא הייתה בשימוש רגיל. אני מניח שניתן לסחוט כ-400 תמונות מהסוללה בשימוש יומיומי. בכל מקרה, סוללה מעט יותר חזקה בהחלט הייתה מבורכת.

עדכון: מאז נכתב הטקסט המקורי של הסקירה הספקתי לצלם עוד אלפי תמונות עם המצלמה והמסקנה היא שהסוללה המקורית מחזיקה בין 200-300 תמונות לערך של שימוש רגיל. במסגרת נסיעה לחו"ל הזדמן לי לרכוש סוללה חלופית אשר למרבה ההפתעה מחזיקה כ-30% יותר מן הסוללה המקורית וגם מטען נוסף אשר הינו קטן ונייד יותר מזה המקורי של אולימפוס.

כפתור פתיחת דלת תא הסוללה

סיכום

לפני שרכשתי את המצלמה הזו היו בבעלותי שתי מצלמות אחרות של אולימפוס. האחת, E-400, שכשיצאה לשוק הייתה הרפלקס הדיגיטלית הקטנה בעולם. השנייה, PEN E-P2 חסרת המראה שהייתה נעימה ונוחה מאוד להסתובב איתה גם ביום יום.

מצלמה קטנה גדולה – OM-D

לכל אחת מהן היו חסרונות שהשנייה השלימה ביתרונות, וחיפשתי גוף שישלב את שתיהן. לטעמי, האולימפוס OM-D יחד עם העדשה החדשה משלבת בדיוק את היתרונות משתי המצלמות ומעניקה לי בדיוק מה שחיפשתי – יכולות של מצלמת רפלקס בגוף קטן שאוכל לשאת עמי לכל מקום. זו לא המצלמה הקומפקטית ביותר במשקל ובגודל. אבל אם פעם הייתי חושב פעמיים ושלוש לפני שהייתי סוחב איתי את הרפלקס הדיגיטלית – הרי שפה ההתלבטות קצרה יותר ולעיתים כלל לא קיימת.

 אהבנו

  • איכות בניה מעולה – המצלמה מרגישה מוצקה ובמשקל הנכון.
  • תפריטים נוחים וכפתורי שליטה במקומות הנכונים הניתנים לתכנות מחדש.
  • מהירה מאוד, צילום רציף במהירות של 9 פריימים לשנייה.
  • עיצוב נפלא הגורר מבטים מסוקרנים מכל עבר.

קצת פחות

  • חלק מכפתורי השליטה קטן מדי או ממוקמים בצורה לא אידיאלית.
  • עודף בכיסויים קטנים על תושבת הפלאש שעלולים ללכת לאיבוד בקלות.
  • סוללה חלשה יחסית.

* רגע לפני שנעבור לגלריה – מסתבר שה-OM-D היא מצלמה ורסטילית מאד, כפי שצוות MegaPixel נוכח בתערוכת פוטוקינה 2012 (צילום: אופיר אילוז)

גלריה

את התמונות הבאות צילמתי באמצעות ה-OM-D ועדשת הקיט (12-50 מ"מ) – התמונות לא עברו עיבוד אלא הקטנה בלבד.

[mega_gallery]

סט תמונות נוסף אשר צולם באמצעות עדשת הפנסוניק 20 מ"מ בארה"ב.

[mega_gallery]

תודה מיוחדת לאלעד אקרמן אשר סייע בהכנת הכתבה.

טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב ×‘יקורות\סקירות

4 תגובות

  1. דן אטלס

    30/12/2012 ב 1:55 PM

    מכיון שהסנסור של סוני וברזולוציה של 16 כמו NEX-5, האם יש השוואת ביצועים בין שתי המצלמות?

    השב

  2. תומר

    30/12/2012 ב 5:31 PM

    דן, אמנם הרזולוציה זהה, אבל גודל החיישן לא דומה בכלל, וזה הפרמטר החשוב מבחינת איכות. החיישן של האולימפוס הוא הטוב ביותר בגודלו, אבל ה-NEX-5 נותנת איכות תמונה גבוהה עוד יותר (ברמה של ניקון D7000). היתרון של האולימפוס על-פני ה-NEX הוא בגודל העדשות, והמבחר הגדול שלהן.

    השב

  3. דור

    31/12/2012 ב 12:03 AM

    מה עם מהירות פוקוס?? איך אפשר לעשות ביקורת על מצלמה מבלי להזכיר את הפרמטר הזה?

    השב

  4. עמרי מ.

    31/12/2012 ב 8:22 AM

    דור, הערתך במקום.

    מהירות הפוקוס של ה-OM-D מצוינת. היא טובה מאוד עם עדשת הקיט ועוד יותר טובה עם העדשה השניה שניסיתי – הפנסוניק 20 מ"מ שנחשבת למהירה מסוגה (פנקייק סביב הטווח הזה).
    ניסיתי על המצלמה גם עדשת קיט שנותרה לי מאולימפוס E-400, עדשת ה-40-150. כדי לחבר אותה למצלמה הייתי חייב מתאם.
    המתאם של אולימפוס לעדשות 4/3, מחירו שערוייתי, כ-160 דולר, בחו"ל ועוד יותר בארץ. רכשתי מתאם חלופי של חברה סינית בפחות מחצי מחיר. המתאם הזה מאפשר אוטו-פוקוס עם עדשות שאינן אנלוגיות ולא פוגע במהירות הפיקוס. זה לא מהיר כמו לעבוד בלעדיו אבל המהירות הייתה טובה בהתחשב בעובדה שמדובר בעדשת קיט ארוכה מאוד, באיכות סבירה, יחד עם מתאם שאינו מקורי.

    השב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *