זווית אישית קליק עם משמעות ע״י עמי חסון פורסם ב 14/02/2013 16 1 שמי עמי חסון ועד לשנת 2010 צילמתי בעיקר שמחות משפחתיות, טיולים וכ”ו כתיעוד בלבד. גם העובדה שבין השנים: 1989-2001 ארגנתי את תערוכות הצילום “פוטומיקס” בגני התערוכה בתל אביב, לא חיברה אותי מהותית לענף הצילום. כאמור ב-2010 האסימון נפל. התחלתי לצלם תוך הבנה שדרך העדשה ניתן “לייצר” ולהראות יופי, כולל מהדברים הפשוטים המקיפים אותנו ביום יום. הבנתי שהצילום, מעבר לפונקצית התיעוד (החשובה כשלעצמה), מהווה גם פתח ליצירתיות וביטוי אישי. כדי להמחיש לי את הדברים, חשבתי שכדאי שצילום טוב המעורר רגשות יתאפיין באחד או יותר מהנושאים הבאים גם אם חלקם משיקים במידת מה: 1. ויזואל יפה / מיוחד. 2. לוכד את הרגע – רגע מיוחד שהצילום מנציח ומאפשר לחזור ולצפות בו. 3. יצירתי – על ידי הגדלה/הקטנה, הבלטה, טשטוש, פרופורציות שונות, “קימפוז” ייחודי שיגרום לתמונה שהייתה יכולה להיות בנאלית להפוך לשונה ומעניינת. 4. חדשני – החל מצילום תופעה שלעולם לא ראית ועד לצילום בעל אפקטים חדשניים הגורם לתחושת התפעלות אצל הצופה. 5. אמנותי – קשה לטעמי להגדיר מהו צילום אמנותי (למרות שאנחנו משתמשים לא מעט במילה לרבות כחלק מן הצירוף עירום אמנותי, הכוונה כאן היא לקטגוריה עילית בלבד), האם הוא תלוי בחוות דעתו של אוצר תערוכות במוזיאון כזה או אחר, בפרס כזה או אחר, ברור שזהו צילום שצריך לשרוד את מימד הזמן ומבחינתי זהו הרף הגבוה שיש לשאוף אליו. כמה חודשים לאחר מכן התחלתי להעלות צילומים שלי לאתר פיקאסה (צילומים פשוטים ללא עיבוד כמעט). טיפין טיפין, התחילו להגיע תגובות שהלכו וגברו ובשלב מסוים קבוצה של מעל 100 איש מחו”ל סימנה את הצילומים כמועדפים ובכל פעם בה פרסמתי צילום חדש הם קיבלו מסר במחשב. באוגוסט 2011 קיבלתי הודעה שתמונה שהעליתי לאתר נבחרה על ידי צוות פיקאסה כתמונה זוכה. עד אז הייתי מקבל לכל היותר 300-400 צפיות לתמונה (בפיקאסה מובנה מד צפיות). מי שמשתמש באתר יודע כי אלו מספרים מכובדים למדי. הפעם, לאחר הבחירה בתמונה, הערכתי שאגיע לכמה אלפים טובים של צופים. באותו זמן לא דמיינתי אפילו מספר של 100,000 צופים לתמונה ולגבי מיליון צופים, נו באמת, כמה כבר אפשר לרחף? כדי לתמצת את הסיפור בתמונה צפו מעל ל-13 מיליון בני אדם (קישור), מספר שיא הממחיש את היותנו כפר גלובאלי קטן שיש בו גם הרבה מן המאחד והמשותף. היו לצערי הרבה העתקות לתמונה (כשהן חזרו ונמשכו גם בתמונות אחרות ,הפסקתי להעלות לשם צילומים) רובן מאנשים פרטיים אבל לא רק. בשלב מסוים התמונה נעלמה לגמרי מן האתר ונשאר רק ריבוע לבן. פניתי לפיקאסה ותוך כשבועיים התמונה חזרה, רק מעט “חבולה” ועם גוונים די חזקים של כחול שלא היו במקור… התלבטתי קצת האם להעלות עותק טוב יותר במקומה, אבל זה היה פוגע במונה מספר הצפיות ולכן לא שיניתי כלום. יותר מ-300 איש טרחו לכתוב התייחסות וברכה אישית (הייתה גם תגובה אחת הפוכה, כנראה על בסיס אנטישמי), בנוסף הגיעה הצעה לשיתוף פעולה עם אתר אמריקאי, אבל בעיניי החשיפה העצומה היא הפרס המשמעותי ביותר. כמחווה לתמונה אני מעלה לעיונכם גרסה נוספת וצילום משלים שבעיניי לא פחות יפה מגרסת המקור. כתוצאה מהתמונה וצילומים נוספים קיבלתי הזמנה להציג 2 תערוכות מוצלחות ובימים אלו יצא לאור ספר ראשון שלי המורכב משירים (אני כותב למגרה שנים רבות) וצילומים. הספר “פשוט בשבילך” יופיע בחנויות החל ממחצית חודש מרץ ובינתיים ניתן להשיגו בהנחה משמעותית דרך המגזין “עולם הצילום”. בשל קוצר היריעה הרשו לי לצרף מספר קטן של צילומים מהספר בתוספת 3 שירים. בשולי החברה ערב ירד וסתם יצאתי להליכה, ראיתי אותו שרוע, נתמך על עמוד בקצה המדרכה. עיניו מזוגגות, פניו הכהות כמו קפואות. מכנסיו בלויות וידיו מעט רועדות, בקבוק ריק, של וודקה זולה לצידו, ומדי פעם, עובר טיק עצבני בלחיו. אתה צריך משהו, שאלתי והוא הסב את מבטו, במהרה, ושוב חזר לבהות, בנקודה לא ברורה. – המשכתי ללכת, כאילו אין לי ברירה, הוא הרי לא שיתף פעולה ואני יצאתי לסתם הליכה, אבל כשחזרתי, הוא כבר לא היה ונצבט לי הלב, כי כשלתי בנתינת עזרה. – מי יודע איזה, חיים קשים הוא עבר, מי יודע איזה עתיד, יש לו כאן בנכר, אנחנו בעצמנו כל כך “עסוקים”, לא מרימים את החוטם, חוץ מאהלן ומה העניינים. בסלון יושבים, מקטרים, מבקרים אבל מהר מאוד, חוזרים לאותם עיסוקים. – להבא לא אוותר, המראה שלו אצלי מנקר, כיום אני מתעכב, מסתכל לצדדים ואפילו מתנדב פה ושם לפעמים, כי אין ברירה, אנחנו אותם אנשים, זה רק המקום, הזמן וחלוקת הקלפים, שעושים אותנו, לכל כך שונים. המנגינה לפעמים אני שומע את שאון הרחוב, המולה שאינה נחה לרגע, מכוניות טסות, נצמדות, במין תזמון מושלם מרחפות, כמו להקת דגים בימים, כגוף אחד, מבצעות את כל הסיבובים. והשאון לא פוסק, הוא מהדהד בעוצמה ואתה מחפש, איזו פינה שקטה. – לפעמים אני שומע את קולו של השקט, השקט שעולה מן האד, פה ושם צפור מצייצת, אבל על הכול שורה השקט. שקט שעוטף, שמרגיע בתחילה, ואוטם בהמשך, ואתה מחפש את היציאה. – לפעמים אני שומע רעשי רקע, הולמים, מנסה להתרכז, אך הם ממשיכים ודופקים. לכו, אני אומר, לא רוצה יותר, אך הם בשלהם והרעש ברקע, חוזר. – לעיתים נדירות אני שומע מנגינה, לפעמים בחיבוק של הילד, לפעמים איתך במיטה. לפעמים כשסתם משהו יפה נגלה, ולפעמים כשהתרגשתי עד כדי דמעה. – אני מאוד אוהב, את אותה מנגינה נדירה, היא כל כך נעימה, עושה לי טוב בנשמה, מעביר בזכותה, את כל רעשי השגרה. צעיר לנצח הוא הולך לאיטו לאורך השדרה, הילוכו מתנדנד, נעזר במקל הליכה, גבו שחוח, פניו לאות, אצבעות ידיו קפוצות וסגורות. עורו צפוד, מכוסה בכתמים, וורידיו כחולים, חלקם מאוד בולטים. הוא מתקרב לספסל בפינה, נאחז ומתיישב לאיטו, תוך שחרור אנחה. – מסביבו רצים, משחקים ילדים, גם נשים מדברות, עוברות לפרקים, בחור עם כלב, חלף למולו, ואפילו הכלב, כמעט ורחרח את רגלו. כן, אף אחד אותו, ממש לא סופר, הוא כמו דמות שקופה ,מאוויר לא יותר. הוא קרא פעם ,על אסקימוסים מבוגרים, שפשוט יוצאים בסופת שלגים וממנה לא שבים. אבל הוא – רק יצא לגינה הציבורית, לספוג קצת שמש מבחוץ, לקרירות של גופו ונחשולי מחשבות, שוטפים את מוחו. – נזכר בימים אחרים, רחוקים, בחיבוקים של ילדים, נכדים (ואולי גם נינים) באהבה, בעסקים, במשובות נעורים ופתאום הוא זז, נאנק מכאביו, ונזכר איך פעם נשים נאנקו, מתחתיו. – אבל זה היה פעם, מזמן, כעת הוא בזהירות מדדה, נשען על מקלו, בדרך לביתו. ואולי בדרך, איזה כדור יתגלגל, ואולי זוג עיניים על שלו יינעל. ואפילו הוא מעז לחלום, על חיוך שיישלח לעברו או איזו מילה אקראית, שתאמר לזכותו. – אבל זה לא קורה, ותיכף הוא יגיע לביתו, לקירות ולחפצים שאיתו, לתמונות שעל השידה והקיר, בהן גם היום, הוא נשאר כמו אז, מרשים וצעיר. זהו. מקווה שאהבתם לפחות חלק ממה שפרסמתי ואם תרשו לי בהזדמנות זו גם להמליץ על משהוא – שלבו צילום אינטואיטיבי עם חשיבה ובאם מבזיק לכם רעיון יותר יצירתי, לכו עליו ופרסמו אותו – גם מחוץ לארצנו הקטנטונת. לעולם לא תדעו מראש לאן זה יתגלגל. בנוסף למי שיכול או רוצה להרים פרויקט חשוב מה דעתכם על תחרות צילומים של המזרח התיכון שישבו בה שופטים ערבים וישראלים. אולי משהוא שיקרב את השלום… מה אסור לפנטז? צילומים נוספים של עמי חסון ניתן לראות במסך מלא בבלוג של עמי חסון. עמי חסון אתם יכולים לתמוך באתר מגה פיקסל על ידי רכישה מהשותפים שלנו משווקים: Amazon, B&H, Adorama and E-bay. למה שתסמכו עלינו?
LensVid Talk (פרק 1): סוני A6700, תאורות GaN, פילטרים ננעלים ועוד היום אנו גאים להביא בפניכם את הפרק הראשון של LensVid Talk (מתוך אתר הבת …
מוצר ראשון מבית LensVid בשיתוף חברת SmallRig – ה-mini L-Shaped Mount Plate אנו גאים במיוחד לפרסם היום את המוצר הראשון פרי פיתוחנו – ה-mini L-Shaped Mount …
LensVid Talk (פרק 2): ZHIYUN Crane 4, DJI Air 3, Came-TV V-Mount Clamp ועוד אנו ממשיכים היום בסדרת של LensVid Talk (מתוך אתר הבת שלנו בשפה האנגלית), שיחה …