ראשי מאמרים היסטוריה מצלמות בחלל

מצלמות בחלל

9
0

מצלמים בין כוכבים

בראשית אפריל 2010 שוגרה מעבורת החלל דיסקברי ממרכז החלל על שם קנדי שבפלורידה. על סיפון המעבורת מלבד ציוד מדעי ומודול חדש לתחנת החלל הבינלאומית, גם "מטען פוטוגראפי" ייחודי – זוג מצלמות ניקון D3S ומספר עדשות AF-S NIKKOR 14-24mm f/2.8G ED. משלוח זה יצטרף לשורה ארוכה של מצלמות אחרות אשר משייטות זה מכבר בחלל וללא פחות מ-35 עדשות שונות בהם עושים האסטרונאוטים שימוש יום יומי בתחנת החלל.

המצלמות והעדשות החדשות הן האחרונות בשרשרת מפוארת של "מצלמות חלל". מאמר זה סוקר את ההיסטוריה של צילום מאויש בחלל החל בטיסות החלל הראשונות, דרך הנחיתה על הירח ועד לתחנת החלל הבינלאומית בעשור השני של המאה ה-21. לקראת סיום המאמר נביא ראיון קצר שערך בתחילת השנה צוות MegaPixel עם נציגים מסוכנות החלל האמריקנית בנוגע לנושא הצילום בחלל.

ראשית הדרך

Space leica lg NASA
מצלמת הלייקה LG - הראשונה בחלל (קרדיט: ה-Smithsonian)

"הרומן" של הצילום עם תוכנית החלל המאוישת לא החל במאה ה-21. למעשה את שורשיו ניתן למצוא כבר בראשית תוכנית החלל. באופן מפתיע דווקא טיסת החלל המאוישת הראשונה בה המריא יורי גגרין לחלל בשנת 1961 התבצעה (ככל הנראה) ללא מצלמה. הסיבה להיעדר ציוד צילום בטיסה כה חשובה איננה ברורה. אפשר שהיעדר מקום בתא הצפוף או לחץ זמן להקדים את האמריקנים היוו גורם בהחלטה שלא לצרף מצלמה לטיסה ההיסטורית. תהה אשר תהה הסיבה, בטיסת החלל השנייה שהתקיימה חודש מאוחר יותר במאי 1961 צילם אלן שפרד האמריקני את טיסתו במצלמת וידאו (16 מ"מ) אך לא נשא איתו מצלמת סטילס. גם טיסת החלל הרוסית הבאה בחודש אוגוסט של אותה שנה כללה רק מצלמת וידאו (מצלמת Konvas 35 מ"מ).

רק בפברואר 1962 עם שיגורו של האסטרונאוט האמריקני ג'ון גלן, הוחלט לצרף מצלמת סטילס לטיסה. למעשה גלן לקח עימו לחלל לא מצלמה אחת כי אם שתיים. המצלמה הראשונה הייתה לייקה מדגם LG 35 מ"מ מוסבת, ואילו השנייה הייתה מינולטה Ansco Autoset אותה רכש גלן בחנות הסמוכה לאתר השיגור והיא הותאמה עבורו במיוחד לצורך הטיסה. דגם הלייקה נבחר במיוחד משום שגלן חבש קסדה בכל מהלך הטיסה ולפיכך לא יכול היה להשתמש בעינית באופן יעיל. ב-NASA הצליחו להתאים למצלמה "כוונת עליונה" (sight on top – כפי שניתן לראות בתמונה) עליה אמר גלן מאוחר יותר כי היא אפשרה שימוש נוח במצלמה גם בתנאים המגבילים של החללית וחליפת החלל. ההתאמות שבוצעו במינולטה נעשו בחופזה וכללו בעיקר הוספת ידית אחיזה לנשיאה נוחה יותר.

שתי המצלמות עשו שימוש בסרטי 35 מ"מ סטנדרטיים וגלן הצליח לצלם במהלך טיסתו הקצרה שנמשכה קצת פחות מחמש שעות 48 תמונות סטילס בסך הכל. מנהלי NASA, אשר חששו עד לטיסתו של גלן שנשיאת מצלמה לחלל עשויה להיתפס על ידי מדינות שונות כריגול (דבר שאינו הולם ארגון אזרחי) שינו בעקבות הצילומים את דעתם מן הקצה אל הקצה ומצלמות הפכו מאז לפריט חובה בכל טיסת חלל של NASA.

Glenn modified Ansco Autoset 35mm
מינולטה Ansco Autoset של ג'ון גלן (קרדיט: NASA)

בטיסות הבאות הפך בהדרגה נושא הצילום לעניין מוסדר יותר. בטיסת החלל האמריקנית הבאה צולמו כבר 155 תמונות ובטיסת החלל שאחריה (Mercury-Atlas 8 אשר שוגרה באוקטובר 1962) נשא עימו האסטרונאוט וולטר שירה (Walter Schirra) מצלמת Hasselblad 500C אותה רכש עוד בטרם נבחר לטוס לחלל בחנות צילום ביוסטון טקסס. לדברי NASA המצלמה כמעט ולא עברה שינוי ונצבעה שחור בכדי למנוע החזרים מהשמש. התמונות המרשימות שהחזיר עימו שירה סימנו את ראשיתו של הקשר בין חברת הסלבלד השבדית וסוכנות החלל האמריקנית אשר נמשך למעלה מ-40 שנה.

כמובן שלא רק איכותה של המצלמה הייתה חשובה, גם העדשות וסרטי הצילום בהם נעשה שימוש בחלל שיחקו תפקיד מרכזי. בראיון שקיים ניקו קופל מה-New York Times עם ריצ'רד אנדרווד (Richard W. Underwood), גיאולוג בהכשרתו ומהנדס צילום אשר נטל חלק בתוכנית החלל האמריקנית מראשיתה, סיפר אנדרווד כיצד עבד בשיתוף עם חברת קודק על פיתוח סרטי צילום מיוחדים לשימוש בחלל. סרטי צילום מיוחדים אלו פותחו בכדי לאפשר צילום בתנאים הקשים הסוררים בחלל. הסרטים החדשים אפשרו צילום של עד 160 תמונות בצבע או 200 תמונות בשחור לבן ברמות שונות של רגישות (כך למשל במשימת החלל אפולו 8 אשר קדמה לנחיתה על הירח עשו האסטרונאוטים שימוש בפילם של קודאק 2485 בעלת רגישות אסטרונומית של 16,000 ASA). הפילמים הגיעו "במחסניות" אשר הקלו על החלפתן בתנאי חלל תוך שימוש בכפפות עבות (משימה בלתי אפשרית במקרה של סרטי פילם רגילים). העדשות בהם נעשה שימוש באותה תקופה היו לרוב מבית היוצר של קרל זייס, כך למשל במשימתה של האפולו 8 שנערכה בדצמבר 1968 נעשה שימוש במצלמת הסלבלד 500EL  ובשתי עדשות: Planar f/2.8 80mm ו-Sonnar f/5.6 250mm באמצעותן צולמה התמונה הראשונה של כדור הארץ עולה בשמי הירח.

Earthshine from the moon
כדור הארץ "זורח" בשמי הירח (קרדיט NASA)

ציוד הצילום הוא רק חלק מהסיפור. האסטרונאוטים לא היו צלמים מקצועיים ו-NASA הייתה צריכה להכשירם למשימה. אנדרווד מספר בראיון כי לצורך ההכשרה היה נותן לאסטרונאוטים מצלמות הסלבלד לצלם את משפחותיהם בבית ולאחר כל משימה היה עובר עם האסטרונאוטים על כל אחת מהתמונות שצולמו בכדי ללמוד ולהפיק לקחים. עוד סיפר אנדרווד בראיון כי היה מלמד את האסטרונאוטים כי החשיפה הטובה ביותר לצילום של כדור הארץ מן החלל הייתה בצמצם f/11 ל-1/250 שנייה.

בראיון שערך ניקו קופל עם האסטרונאוט (והרופא) סקוט פרזינסקי (Scott E. Parazynski) סיפר לו האחרון כי לא רק החשש מתגובות עוינות של מדינות אחרות לצילום מהחלל הוא שמנע מ-NASA לשלוח בתחילה מצלמות לחלל, אלא גם התפיסה לפיה מצלמות הן סוג של הסחת דעת ואין להתייחס אליהן ברצינות יתרה. רק אחרי התמונות שהביאו עימם גלן ושירה, החלו בסוכנות החלל להבין כי צילום בחלל הוא משימה שיש לקחת ברצינות.

Ed White in space Zeiss Contarex 35mm
אד וויט ו-Zeiss Contarex-35mm - ריחוף ראשון בחלל (קרדיט: NASA)

עד לשנת 1965 היו כל המצלמות אותן נשאו אסטרונאוטים וקוסמונאוטים לחלל צריכות להתמודד עם תנאי חוסר הכבידה, המקום המצומצם בחללית ומגבלות התפעול אשר נבעו משימוש על ידי טייס בחליפת חלל (וכפפות עבות). אלא שבמרץ 1965 נוספה רמת מורכבות חדשה עם שיגורה של הווסקהוד 2 (Voskhod – זריחה ברוסית) ועל סיפונה אלכסי לנוב (Alexei Leonov) אשר ביצע את הליכת החלל הראשונה בהיסטוריה. לחזהו של לנוב הייתה קשורה מצלמה (הדגם או הסוג אינו ידוע) והוא היה אמור להפעילה בכדי לצלם את התמונות הראשונות של אדם בחלל. אלא ששורה של תקלות מנעו את הדבר וכמעט הביאו למותו של לנוב (לימים התברר כי חליפת החלל שלו התנפחה ומנעה ממנו לצלם כמו גם לחזור לתוך החללית והיה עליו להוציא ממנה חלק מן האויר בכדי לשוב לתוך החללית דבר שכמעט הוביל למותו).

הליכת החלל האמריקנית הראשונה ביוני 1965 עברה באופן חלק בהרבה והאסטרונאוט אד וויט (Ed White ) הפך במהלך 23 דקות לאמריקני הראשון ש"צעד" בחלל כמו גם לראשון שהפעיל מצלמה מחוץ לחללית. בתמונות שצולמו מתוך חללית ה-ג'ימיני 4 ניתן לראות את וויט כשעימו מצלמת ה- Zeiss Contarex 35mm אותה לקח אל מחוץ לחללית. אלא שעד מהרה למדו ב-NASA כי תפעול מצלמה בוואקום של החלל כרוכה בקשיים ובמורכבויות רבות. הטמפרטורות הקפואות (והמשתנות במהירות הודות לשמש החזקה) גרמו לעיתים קרובות לתריס המצלמה לקפוא דבר שחייב בהמשך הוספת כיסויים ומחממים מיוחדים למצלמה בעת הליכות חלל.

עמודים: 1 2 3 4
טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב היסטוריה

9 תגובות

  1. יונתן

    26/04/2010 ב 2:02 PM

    מעניין איזה שלל השאירו מאחוריהם האסטרונאוטים שביקרו בירח, והאם זה כלכלי לטוס לשם בעתיד בטיסה מסחרית, לאסוף את השלל ולמכור במכירה פומפית ב Ebay.

    השב

    • עידו גנוט

      26/04/2010 ב 9:54 PM

      כפי שנכתב בכתבה – המצלמות שנשלחו לירח ובכלל זה ההסלבלדים ומצלמות התקריב נותרו על הירח. רק סרטי הצילום הוחזרו בשל שיקולי מקום/משקל.
      האם זה כלכלי לשלוח אנשים רק בשביל להחזיר את הציוד למכירה – לא ממש…

      השב

  2. טל ענבר

    26/04/2010 ב 10:49 PM

    מאמר ממצה ומעניין. חידש לי כמה דברים – והנושא קרוב ללבי…

    כל הכבוד!

    השב

    • עידו גנוט

      26/04/2010 ב 11:54 PM

      כבוד גדול הוא לנו. הרבה תודה.

      השב

  3. איתי

    27/04/2010 ב 1:01 AM

    תודה, קריאה מענינת!

    השב

  4. דימה

    27/04/2010 ב 1:09 PM

    מאמר מרתק,
    שילבתם פה שני תחומים אהובים עלי מאוד!

    @יונתן
    נראה לי שנאסא לא יהיו מרוצים אם מישהו היה מנסה למכור את הציוד שלהם ללא רשותם.. 🙂

    השב

  5. דני מ.

    02/10/2010 ב 6:33 PM

    מאמר מצוין, כל הכבוד

    השב

  6. מיקיטל

    28/03/2011 ב 3:26 PM

    נראה שבמאמר נשכחה עובדה מעניינת הקשורה למצלמת ה"הסלבלד" ולטיסות בחלל.

    בחודש יולי 2007 בעת "טיולה" של האסטרונאוטית האמריקאית Suni Williams מחוץ לתחנת החלל כדי לתקן את הפנלים הסולארים של התחנה, נפרדה לה מצלמת ההסלבלד שלה מריתמת החיבור שקשרה אותה לחגורת האביזרים של האסטרונאוטית, ו…. נכנסה למסלול משלה סביב כדור הארץ.

    להלן הקישור לסירטון בו ניתן להבחין ב"פרידה" הזאת וכן לשמוע את היוסטון מתריע על כך גם כן:
    http://www.youtube.com/watch?v=fTBFlSwtBKc

    השב

  7. gambit

    20/06/2011 ב 12:02 AM

    אחלה כתבה, עוד פיסת מידע 🙂

    השב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *