הרשמה לניוזלטר

כרטיסי זיכרון למצלמות – המדריך השלם

27/4/2011 15:39 מאת עידו גנוט   |   בנושאים: מדריכים   |   הדפס כתבה

לאחרונה מוצף השוק בכרטיסי זיכרון מהירים במיוחד מסוגים שונים. בכלל, מי שעוקב אחר תחום כרטיסי הזיכרון והדיווחים שלנו באתר שם וודאי לב עד כמה התקדמו התקנים בשנתיים האחרונות. בכדי לעשות מעט סדר בדברים החלטנו לארגן את כל המידע הרלוונטי הנוגע לכרטיסי זיכרון בכתבה שלפניכם.

זיכרונות הפלאש עליהם מבוססים כל כרטיסי הזיכרון כמו גם זיכרונות ה-USB הניידים והדורות החדשים של הדיסקים הקשיחים המכונים Solid State Drives (או SSDs) פותחו במקור על דוקטור Fujio Masuoka מחברת טושיבה בראשית שנות ה-80 של המאה הקודמת.

אף שמצלמות דיגיטליות הפכו לנפוצות רק בתחילת שנות ה-2000, כרטיסי הזיכרון הראשונים פותחו מספר שנים קודם לכן. פורמט ה-CompactFlash (המוכר לרובנו בקיצור פשוט כ-CF) הוא אולי הפורמט הפופולארי הוותיק ביותר אשר שרד את תלאות השינויים הטכנולוגיים לאורך השנים. הפורמט פותח במקורו בשנת 1994 על ידי מהנדסי חברת סנדיסק ושימש במגוון מוצרים אלקטרוניים דוגמת מחשבי כף יד, מכשירי הקלטה ומצלמות סטילס ווידאו מסוגים שונים. אף שבשנים האחרונות התיישר שוק הצילום לפי קו אחיד במסגרתו הרוב המוחלט של המצלמות הנמכרות עושות שימוש בכרטיסים מסוג SD (סמסונג אגב עשתה בשנים האחרונות ניסיון לא מוצלח במיוחד להחדיר מצלמות קומפקטיות על בסיס כרטיסי microSD כגון אלו המצויים כיום במכשירים סלולאריים), לכרטיסי ה-CF נותרה עדיין נישה חשובה וברורה בשוק – מצלמות הרפלקס המקצועיות.

פורמט ה-CF – היסטוריה ארוכה, עתיד מבטיח? (צילום: מירב יצחקי)

למעשה, פרט ליוצאי דופן נדירים (דוגמת הפנטקס 645D בעלת שני חריצים לכרטיסי SD), כל המצלמות המקצועיות עודן עושות שימוש בכרטיסי CF. עד לאחרונה היו לכרטיסי ה-CF יתרונות הן במהירות והן בנפח על פני כרטיסי ה-SD, אלא שכעת המאבק צמוד מתמיד (כפי שנראה מייד שני הפורמטים עושים מאמץ גדול לקדם תקנים חדשים). יתרונו הגדול של פורמט ה-CF היה ונותר כנראה – מבנהו הפיזי. בשונה מפורמט ה-SD הוא גדול יותר (ולפיכך נוטה אולי ללכת לאיבוד פחות), עבה יותר וקשיח יותר (ניסיתם פעם לשבור כרטיס CF?). מסיבות אלו החליטו כנראה החברות כי לשימושיהם המאתגרים של צלמים מקצועיים, פורמט ה-CF (לפחות בעתיד הנראה לעין) הוא הפתרון הנכון.

ישנם היבטים רבים אליהם ניתן להיכנס בכל הקשור לכרטיסי זיכרון, ביניהם: סוג ואיכות רכיבי הבסיס (הפלאש עצמו), הבקר, מערכת הקבצים, אמינות המדיה (נושא חשוב בפני עצמו) ועוד. נושאים אלו עלו בשנה שעברה במפגש שקיימנו עם נציגים בכירים של חברת סנדיסק, אך אף שיש בהם אולי עניין מן ההיבט הטכנולוגי, אין להם לרוב השלכה ישירה מבחינת הידע הדרוש לצלם לפני רכישת כרטיס חדש. בהקשר הנוכחי בחרנו לדון בעיקר בנושא התקנים השונים של פורמט ה-CF אשר להם השפעה ישירה על ביצועי הכרטיסים.

ה-CompactFlash Revision 1.0 היה התקן הראשון אשר נכנס לשימוש באמצע שנות ה-90. הוא איפשר מהירות העברת נתונים מרשימה (לאותם השנים) של עד 8.3MB/s ונפח כרטיס מקסימאלי של 137GB (אז תיאורטי לחלוטין – מי שזוכר את הכרטיסים של אותם הימים נזכר בוודאי בנפחים של עשרות מגה בייטים בודדים). נקפוץ עשור קדימה (ושלושה דורות של תקנים) ונגיע לשנת 2006 אז התקבל ה-CompactFlash Revision 4.0. תקן זה (והתקן המשודרג – 4.1 שהתקבל שנה מאוחר יותר והוסיף שיפורים חשמליים שונים) הוא התקן אשר שלט בתחום כרטיסי ה-CF בשנים האחרונות. הוא מאפשר קצב העברת נתונים מקסימאלי של 133MB/s (באמצעות פרוטוקול UDMA 133 – המוכר וודאי למי שהרכיב בעצמו מחשבים באמצע העשור שעבר). אלא שמאז 2006 התקדם עולם המחשוב (והצילום) והדרישות לנפחים ומהירויות העברת נתונים גדלו.

כאן נכנס לתמונה תקן ה-CompactFlash Revision 5.0 אשר הוכרז בפברואר 2010. התקן מהווה קפיצת מדרגה גדולה מאד ביחס לקודמיו – לראשונה נתמך 48bit addressing (או אם לתרגם זאת למושגים שבני אנוש מסוגלים להבין – נפח אחסון תיאורטי אסטרונומי של 128 פטהבייט – קרי 128,000 טרה בייט – לא שמישהו באמת זקוק לכך, אבל תמיד טוב שאין תקרה) ויכולות מתקדמות נוספות כמו "העברה בדידה" (או block transfer) של עד 32MB ואבטחת איכות תעבורת נתונים (QoS) החיונית בין השאר לשמירת והעברת קבצי וידאו.

תקן ה-CompactFlash Revision 5.0 לא טיפל בקצב העברת הנתונים של כרטיסי ה-CF ולפיכך בנובמבר 2010 החליט ה-CompactFlash Association (המאגד את החברות השונות העוסקות או קשורות לתחום כרטיסי הזיכרון ובניהן גם יצרניות הצילום הגדולות) על תקן נוסף – CompactFlash Revision 6.0 אשר הוסיף מהירות העברה מקסימאלית גבוהה יותר (167MB/s בתקן Ultra DMA Mode 7), אפשרות מחיקה עמוקה של הכרטיס (בכדי להחזירו למצב חדש לאחר כתיבה מרובה) ואפשרות למדידת טמפרטורה בכדי למנוע נזק ושחיקה של הכרטיס בעת שימוש אינטנסיבי.

אלא שהסאגה לא הסתיימה עם תקן ה-CompactFlash Revision 6. כפי שדיווחנו בנובמבר 2010, במקביל להכרזה על התקן האחרון הודיעו במשותף סנדיסק, סוני וניקון כי ברצונן להציע בעתיד תקן חדש אשר יאפשר:

  • מהירות העברת נתונים תיאורטית של עד 500MB/s (קרוב מאד למהירות המקסימאלית של תקן ה-USB3 המתחיל להיכנס כיום לשוק).
  • שימוש בתקן ה-PCI Express בדומה לזה המצוי כיום בלוחות אם (החלפת תקן ה-Parallel ATA המיושן אשר שימש עד כה בכרטיסי ה-CF והולך ונעלם כיום מעולם המחשוב).

נכון לזמן כתיבת שורות אלו התקן החדש טרם אושר (או זכה לשם) אך ברור לגמרי כי תקן ה-CF רחוק מלהיעלם – לפחות ככל שהדבר נוגע לחלק ניכר מיצרניות הצילום הגדולות. בטרם נעבור לדון בתקן ה-SD שהוא הנפוץ בשוק, רצינו להוסיף מילה בנוגע לתקן ה-CFast. תקן זה הוא אבולוציה של כרטיסי ה-CF בכיוון מעט שונה (לחובבי המחשוב שבנינו, CFast עושה שימוש בממשק ה-SATA בדומה לזה המשמש דיסקים קשיחים מודרניים במקום ממשק ה-PATA אשר שימש כוננים קשיחים עד לפני מספר שנים). ה-CFast אינו תואם לאחור ולפיכך לא ניתן להשתמש בו במצלמות קיימות או להשתמש בקוראי CFast עם כרטיסים ישנים. בשלב זה לא ידוע על יצרניות המתכננות מצלמות התומכות בתקן ה-CFast אשר מאפשר מהירויות של עד 300MB/s אך מצב זה עשוי להשתנות בעתיד עם הכרזתן של מצלמות רפלקסיות מקצועיות חדשות.

עדכון – ינואר 2012: באמצע חודש דצמבר 2011 הכריז ה-CompactFlash Association (או CFA בקיצור), גוף התקינה של פורמט ה-CF, על פורמט זיכרון חדש בשם XQD אשר נועד להחליף בהדרגה את פורמט ה-CF. הפורמט החדש כולל את התכונות הבאות:

  • מהירות כתיבה גבוהה במיוחד – 125Mb/s (הדור הבא יתמוך במהירות של עד 250MB/s והדור שאחריו במהירות כפולה).
  • ה-XQD מתבסס על ממשק ה-PCI Express (בניגוד לממשק ה- Parallel ATA המיושן אשר שימש עד כה בכרטיסי ה-CF).
  • עיצוב קשיח ועמיד במיוחד.
  • מידות: 38.5 על 29.8 על 3.8 מ"מ (גדול מכרטיס SD אך קטן מכרטיסי ה-CF – אינו תואם לאחור לאף אחד מהם).

כרטיסי XQD – דור ההמשך של כרטיסי ה-CF

בחודש ינואר 2012 הכריזה סוני על ליין הכרטיסים הראשון בפורמט ה-XQD החדש (ההכרזה נעשתה במקביל להכרזתה של הניקון D4 – המצלמה הראשונה התומכת בפורמט ה-XQD).

עדכון ינואר 2014: במהלך שנת 2013 הוכרז באופן רשמי תקן ה-CFast 2.0. תקן זה מביא מהירויות חדשות גבוהות במיוחד לזירה עם רף מקסימאלי של כ-500MB/s. יצרניות שונות כבר הכריזה על כרטיסים בתקן החדש (ביניהן סנדיסק ולקסר) אך נכון לראשית 2014 רק מצלמת וידאו מקצועית אחת תומכת בתקן אשר איננו כולל תמיכה לאחור בתקן ה-CF ה-XQD או ה-SD.

מלחמת הפורמטים הוכרעה (צילום: מירב יצחקי)

נעבור כעת לתקן ה-SD אשר הפך לנפוץ ביותר בקרב יצרניות הצילום ולו היסטוריה מורכבת מעט יותר:

SD – או בשמו המלא Secure Digital, פותח בשלהי שנות ה-90 על ידי קבוצת חברות אשר כללה את סנדיסק, טושיבה ומטסושיטה (חברת האם של פנסוניק). התקן היווה התפתחות של תקן אחר המכונה ה-MMC (או MultiMediaCard) והיה זהה לו בגודלו אך מעט עבה יותר ומהיר ממנו באופן משמעותי.

SDHC – תקן ה-SD המקורי היה מוגבל מבחינת כמות הזיכרון אותה איפשר – 4GB לכל היותר. בשנת 2006 החליט גוף התקינה של פורמט ה-SD (המכונה באופן לא מפתיע – ה-SD Card Association) לאשר תקן חדש בשם SDHC (או Secure Digital High Capacity) אשר ייתן פיתרון לנפחים גדולים יותר (עד 32GB במקור). מרבית הכרטיסים הנמכרים כיום הינם בתקן זה.

SDXC – רק שלוש שנים עברו ובתערוכת CES 2009 חשף גוף התקינה של פורמט ה-SD את הגרסה העדכנית ביותר של הפורמט נכון להיום המכונה SDXC או (Secure Digital Extended Capacity). תקן זה מאפשר בין השאר נפח מורחב של עד 2TB (עד כה הכרטיסים הגדולים ביותר הזמינים בשוק הם בנפח 128GB) ומהירות העברת נתונים גדולה באופן משמעותי.

SD – הפורמט הנפוץ בשוק (צילום: מירב יצחקי)

אם בשנים הראשונות היה נפח הכרטיס הנושא המרכזי בכל הקשור לשיווק כרטיסי זיכרון, היום – לפחות בכל הנוגע לתחום הצילום, הנפח משחק תפקיד משני יחסית (עבור צילום סטילס 8GB ובוודאי 16GB הינם די והותר אפילו ליום הצילום העמוס ביותר) והמהירות הפכה לנושא החם בפי כל היצרניות.

אף שהיצרניות מעוניינות מאד להדגיש ולהעצים את חשיבות מהירות הכרטיסים (בעיקר משום שכרטיסים מהירים נמכרים במחירים גבוהים יותר), חשוב להבין מהם יתרונותיהם האמיתיים של כרטיסי הזיכרון המהירים והיכן נכנסים מנהלי השיווק של החברות לתמונה. בהנחה שאנו סומכים על נתוני המהירות של היצרניות כפי שהם מופיעים על הכרטיסים (ומייד נרחיב בשאלה כיצד מציינות היצרניות את מהירות) ישנם שני היבטים הבאים הקשורים למהירות הכרטיס ובאים לידי ביטוי בכמה מצבים. היבטים אלו הם מהירות קריאת הנתונים מן הכרטיס ומהירות כתיבת הנתונים אל הכרטיס. לרוב מהירות הקריאה של זכרונות פלאש גבוהה ממהירות הכתיבה אליו (אם כי התקנים הרשמיים מתעלמים לחלוטין מן ההפרדה הזו מסיבה לא ברורה). מהירות הקריאה מן הכרטיס חשובה בעת הצגת תמונות וסרטונים במצלמה עצמה וחשוב מכך בעת העברת תמונות מן הכרטיס אל המחשב באמצעות כבל או קורא כרטיסים (כאן חשוב לזכור כי הקורא עצמו עשוי להגביל את מהירות העברת הנתונים וכמוהו גם החיבור למחשב מסיבות כאלו ואחרות). ככל שתעמיסו יותר על הכרטיס תמונות ובעיקר סרטונים תאלצו להמתין יותר להעברת התמונות למחשב (בכרטיסים גדולים מאוד ההמתנה יכולה להימשך דקות ארוכות במקרה של העברת ג'יגות רבות).

ההיבט השני של מהירות כרטיסי הזיכרון הוא כאמור קצב הכתיבה אל הכרטיס. בעת צילום תמונות סטילס בודדות לרוב אין משמעות רבה למהירות הכתיבה של הכרטיס, אבל כאשר מוסיפים צילום רצף של תמונות JPEG ו-RAW באיכות גבוהה במצלמות עתירות מגה פיקסלים מהירות הכרטיס מתחילה לשחק תפקיד משמעותי יותר. בנקודה זו חשוב לזכור משהו שרבים מתעלמים ממנו – גודל חוצץ הזיכרון (Buffer) המובנה במצלמה ומהירות פינוי הנתונים שלו אל הכרטיס. נתון זה היצרניות אינן נוהגות לפרסם באופן ישיר (וקשה עד מאד להשיגו) אך יש לו השפעה עצומה על מהירות צילום הרצף (והוידאו) של המצלמה. חוצץ איטי או קטן יביא לידי ביטוי משמעותי יותר את מהירותם של כרטיסי הזיכרון (משום שזה יצטרך לקלוט אליו את המידע החדש שנוצר בזמן אמת ולתפקד כסוג של תחליף לחוצץ). צילום וידאו הוא כמובן התחום המרכזי בו לכרטיסי זיכרון מהירים ישנה השפעה. בעת צילום וידאו ברזולוציה גבוהה מלאה (1080p) נכתבים אל הכרטיס כמויות גדולות מאד של נתונים בכל שנייה (בהתאם לפרמטרים שונים כמו סוג כיווץ הווידאו, המספרים יכולים להגיע למגה בייטים רבים ואף עשרות בודדות). אם הכרטיס איננו מהיר דיו בכדי לכתוב את המידע הזורם אליו בקצב הנכון הסרטון עלול להיפגם.

SD – מהיר ועצבני? (צילום: מירב יצחקי)

נחזור כעת לנושא התקנים ולסוגיית מדידת המהירות. משיקולים שונים הכריזו במהלך השנים הן היצרניות עצמן והן גופי התקינה על צורות שונות לקביעת מהירות הכרטיס:

מכפלות (x) – השיטה הוותיקה יותר לקביעת מהירות נקבעה במקור עוד בתקופת כונני ה-CD-ROM (אבותיהם של תקליטורי ה-DVD לצעירים שיבנינו). 1x נקבע כ-150 קילובייט לשנייה. לפיכך כרטיס זיכרון עליו מצויין כי מהירותו 66x אמור להיות מסוגל לכתוב ולקרוא מידע בקצב של כ-10 מגה בייט לשנייה.

Class – שיטת מדידה שונה אשר איננה מהווה למעשה תחליף, אלא השלמה לשיטת המכפלות (בפועל אימצו אותה חלק מן היצרניות כשיטה יחידה בשנים האחרונות). כיום מתחלקים ה-Classes ל-5 רמות שונות אשר לכל אחת מהן קצב העברת נתונים מינימאלי שונה. הסיבה לבחירה דווקא בנתון המינימאלי בניגוד לשיטת המכפלות שם לרוב נקבעת המכפלה על סמך המהירות המקסימאלית של הכרטיס, קשורה בעיקר בכניסה של נושא הוידאו לעולם הצילום. בניגוד לצילום סטילס שם דרושה לרוב מהירות רגעית גבוהה, בוידאו נדרש הכרטיס להיות מסוגל לעמוד בקצב העברת נתונים מהיר על פני זמן ממושך. אם הכרטיס מסוגל לספק מהירות מקסימאלית גבוהה לזמן קצר אך בכתיבה רצופה מהירותו יורדת מתחת לסף מסוים, קובץ הוידאו עשוי להיפגם. מסיבה זאת הוחלט כי על היצרניות לציין במפורש על הכרטיסים החדשים את מהירות העברת הנתונים המינימאלית אותה הם מסוגלים לספק באופן רציף. חשוב מאד לזכור כי נתונים אלו הינם נתוני יצרן ואין בעולם גוף תקינה רשמי המספק אימות לנתונים אלו (אם כי השוואות כאלו ואחרות ניתן למצוא ברשת וגם אנו מקווים לבחון את הנושא בעתיד הלא רחוק).

טבלת מהירויות כרטיסי זיכרון:

memory-card-speed-table-2014

בשנים האחרונות נוסף תקן חדש עבור כרטיסי ה-SD בפורמט ה-SDHC וה-SDXC המכונה Ultra High Speed (או UHS) ונועד בעיקר לאפשר כתיבה וקריאה של סרטונים ברזולוציה גבוהה ממצלמות סטילס ווידאו. הגרסה הראשונה של התקן המכונה UHS-I אשר הוכרזה ביוני 2010 קבעה רף מהירות מקסימאלי בן 104 מגה בייט לשנייה (פי ארבע מזה שהיה אפשרי קודם לכן). בינואר 2011 הוצג כבר הדור העתידי של התקן המכונה UHS-II וצפוי לאפשר קצב העברה מקסימאלי בן 312 מגה בייט לשנייה. כיום כבר מצויים בשוק מגוון כרטיסים התומכים בתקן ה-UHS-I ולאחרונה ככל הנראה גם מתחילים להופיע קוראי כרטיסים בעלי קצבי העברה תואמים.

עדכון נובמבר 2013:

בעקבות פרסום תקן חדש ופורמט חד לכרטיסי SD/SDXC אנו מוסיפים פירוט ברור יותר של כל ארבעת התקנים של כרטיסי זיכרון מן הדור החדש:

מהירות מקסימום:

  • UHS- I – סימול המתייחס לדור הראשון של כרטיסי ה-Ultra High Speed (קצב העברה מקסימאלי של עד 104 מגבייט לשנייה). כיום מרבית הכרטיסים המתקדמים בשוק תומכים בסטנדרט זה.
  • UHS- II – הדור השני (והחדש) של כרטיסי ה-Ultra High Speed (קצב העברה מקסימאלי עד 312 מגה בייט לשנייה). רק כרטיסים בודדים כיום תומכים בתקן החדש אשר מתחילים להגיע לשוק בחודשים האחרונים.

מהירות מינימום:

  • U1 – סימול המתייחס לקצב ההעברה המינימאלי של הכרטיס אליו מתחייבת היצרנית (חשוב מאד בכדי למנוע מצב של dropped frames בעת הקלטת וידאו באיכות גבוהה) – כרטיסים בעלי סימול U1 מתחייבים לעמוד במינימום של 10 מגה בייט לשנייה.
  • U3 – הסימול החדש שהוכרז בסוף שנת 2013 – כרטיסים שיתמכו בו יתחייבו לעמוד בקצב העברת נתונים מינימאלי של 30 מגה בייט לשנייה.

רישום על פני כרטיסי SD:

  1. שם היצרן.
  2. שם הכרטיס.
  3. סוג הכרטיס.
  4. נפח.
  5. המהירות במגה בייט לשנייה ו/או כמכפלה (ב-x).
  6. ציון בנוגע לתמיכה בתקן UHS-I/UHS-II.

 

כרטיס אחר הכולל את סימון ה-Class:

לא ניתן לסיים מדריך שלם לכרטיסי זיכרון מבלי להזכיר מספר סוגים של כרטיסי זיכרון אשר שימשו אולי את חלקנו בנאמנות לאורך השנים במצלמות כאלו ואחרות אך מצאו את עצמם לבסוף בפח הזבל של ההיסטוריה הטכנולוגית – הינה רשימה בלתי ממצה בעליל:

סוני – במהלך השנים סוני כיצרנית מרכזית ומובילה בתחום האלקטרוניקה סירבה במופגן לאמץ את פורמט ה-SD (עם פורמט ה-CF דווקא לא הייתה לחברה בעיה מיוחדת). היא פיתחה שורה ארוכה של פורמטי זיכרון מתחרים אשר במשך שנים התפתחו במקביל לפורמט ה-SD. הראשון שבהם היה ה-Memory Stick אשר פותח במקור על ידי החברה ב-1998 אחריו הגיעו ה-Memory Stick PRO, ה-Memory Stick Duo קטן המידות וה-Memory Stick PRO-HG בשלהי 2006. המערכה ניטשה במשך למעלה מעשור אך החל מראשית 2010 נשברה סוני והחלה להוסיף למוצריה (ומצלמותיה) תמיכה מובנית גם בכרטיסי SD (אם כי היא ממשיכה לתמוך לאחור גם בכרטיסי הזיכרון שלה).

ליין הזכרונות של סוני:

פוג'יפילם ואולימפוס – בשנת 2002 הודיעו אולימפוס ופוג'יפילם על פיתוח פורמט כרטיסי זיכרון חדש בשם xD-Picture Card (או בקיצור פשוט xD) אשר היה קטן יותר מרוב מתחריו בשוק באותה העת. הפורמט שימש במרבית מצלמותיהם של שתי החברות אך כבר בשנת 2008 החליטו באולימפוס לאפשר באמצעות מתאם שימוש בכרטיסי microSD במצלמות התומכות בכרטיסי xD. ב-2010 הכריזה אולימפוס סופית כי החל מדגם ה-E-P1 כל מצלמותיה יגיעו עם תמיכה מובנית בפורמט ה-SD (על נגזרותיו). מהלך דומה נעשה גם על ידי חברת פוג'יפילם ותקן ה-xD הפך להיסטוריה בעולם הצילום.

כרטיס xD ז"ל (צילום: אלעד אקרמן)


רוצים להישאר מעודכנים? הצטרפו לניוזלטר השבועי של MegaPixel ולעמוד הפייסבוק שלנו.

הוספת תגובה

תגובות


  1. מאת sdanimel בתאריך 27/4/2011 - 17:52

    כתבה מצוינת, תודה רבה

  2. מאת avivpress בתאריך 27/4/2011 - 18:12

    מעולה

  3. מאת יונגר בתאריך 28/4/2011 - 7:58

    אלעד, צילום הכרטיס מדהים ! ממש מקטלוג!

  4. מאת Elad Ackerman בתאריך 28/4/2011 - 10:09

    תודה אמיר :)

  5. מאת מה לגבי החברות בתאריך 22/5/2011 - 13:08

    ללכת רק על סאנדיסק?

  6. מאת עידו גנוט בתאריך 22/5/2011 - 15:53

    זה בערך כמו לשאול אם ללכת על ניקון או על קנון? בשוק כרטיסי הזיכרון ישנם מספר יצרנים בולטים - לא כולם אגב מיוצגים בישראל באופן מלא (או בכלל) אנחנו מקווים בתקופה הקרובה להתחיל לבצע בדיקות לכרטיסי זיכרון אבל חשוב לזכור כי את אחת הבדיקות החשובות ביותר - אמינות המדיה בלתי אפשרי לבצע באמצעות ציוד לא תעשייתי.

  7. מאת אבישי בתאריך 26/5/2011 - 18:58

    סקירה מצויינת
    תודה רבה

  8. מאת אלי בתאריך 13/2/2014 - 23:33

    אחלה כתבה

Clicky