שביל ישראל – הפנים האחרות של המדינה

התקרבתי לגיל חמישים.

ורציתי מתנה.

מתנה שאזכור כל חיי.

המתנה הזו הייתה פרויקט צילום התפרש על שמונה חודשים וארך שבעים וחמישה יום.

שבעים וחמישה יום של צעידה איטית ובוחנת.

תקופה של הליכה המתעדת כל שביל וכל נוף הנפרש לעיני, ושל שיחה עם כל אדם הנקרה בדרכי.

את מצלמת הסוני (DSC-R1) אותה שמתי בתוך תיק קטן כך שניתן יהיה לשלוף אותה בכל רגע נתון. ואמנם היא נשלפה ללא הרף, והיתה תרוץ מצוין לעצור בעליות התלולות שקיצרו את הנשימה. מלכתחילה נבחרו נושאים מוגדרים לצילום: נופים, מטיילים ומלאכי שביל. עם ההליכה הורחבו הנושאים והתחלתי לצלם גם את סימן השביל, מקלחות וכל אדם שפגשתי בדרך. בסוף הדרך היו בידיי כ-15,000 תמונות של נוף שמשתנה מהרי הגליל והגבול עם לבנון דרך מרכז הארץ עד אילת והגבול עם מצרים, ושל אקלים המתחלף מהצפון הגשום לדרום המדברי דרך עונות השנה השונות. היו דימויים של נוף עירוני המשקף היבטים חברתיים של אוכלוסיות הגרות בערים ויישובים קטנים, ותיעוד של האנשים שנקרו על דרכי.

תקופה ארוכה עסקתי במיון התמונות. ועוד תקופה נדרשה כדי לארגן את מקום התצוגה והחסויות.

בסופו של דבר הוצגו 24 תמונות קטנות (60X90 ס”מ) של נופים שייצגו את ההליכה מצפון לדרום. שלוש תמונות נוספות הורכבו מעשרות תמונות קטנות שתארו שלושה נושאים:

מלאכי השביל, המטיילים בשביל ואת סימן השביל.

ההחלטה להציג את התמונות בחו”ל נפלה בשל אופי הפרויקט המראה פנים מיוחדות, יפות ולא מוכרות של המדינה.

שביל ישראל הפך בשנים האחרונות למסלול פופולארי וצועדים בו אלפי בני אדם מדי שנה, רבים מהם בניסיון להנציח אירוע או להעלות סוגיה בוערת על סדר יומה של החברה הישראלית.

מחקר מעמיק מגלה דרכים שונות לטייל בשביל:

הליכה אתגרית : הליכה רצופה עם תרמיל גדוש על הגב וקצב מהיר. הדרך נמשכת 30-35 יום. הליכה כזו מתאימה לצעירים בכושר מצוין. הרבה קבוצות קטנות מתחילות לצעוד בצורה זו, אבל עם כל יום שעובר נושרים ממנה המתייאשים עד שהאחרון מתייאש ומפסיק.

הליכה רגועה: הליכה איטית עם הציוד המינימאלי ההכרחי. הדרך נמשכת 70-80 יום. להליכה  הנינוחה מספר חוקים:

1. ללכת לאט ככל שניתן.
2. לעשות הפסקות רבות ולשקוע בשלוה לנמנום קצר תחת עץ מוריק בשעת הצהריים.
3. לעצור לשיחות ממשוכות עם כל אדם העובר בדרך.
4. להתקלח לפחות אחת ליומיים.

הליכה בסופי שבוע:  הליכה עם תרמיל קטן שבו ציוד ליום אחד. דרך זו מתאימה לאנשים עובדים, הדבקים במטרה, היוצאים אחת לחודש במשך מספר שנים עד שהם מסיימים את כל השביל.

הליכה של כל השביל ביום אחד: מאורגן לרוב על ידי חברה גדולה, המפזרת את עובדיה לאורך השביל. כל אחד מהם צועד מסלול קצר וביחד הם הולכים את כל השביל ביום אחד.

תופעה מחממת את הלב והמיוחדת לשביל ישראל הם “מלאכי שביל”. אלו אנשים הפותחים את ליבם ובתיהם לאירוח המטיילים. מלאכי השביל, הפזורים לאורך השביל, תומכים ועוזרים למטיילים במשימתם: ללכת בשביל ולהעמיק את הידע והאהבה לארץ. תופעת המלאכים הולכת ומתרחבת עם השנים ומספרם נושק למאתיים.

תערוכת “שביל ישראל” עלתה לראשונה באביב 2102 בלונדון. התערוכה מכסה את כל אורכו של שביל ישראל – 970 ק”מ – ומתארת את המדינה מזווית בלתי מוכרת של נופים וטבע הציגה את ישראל מזוית שאינה מוכרת לציבור הבריטי והיתה קול יוצא דופן על רקע הדימוי השלילי והעוינות הגוברת לישראל.

התערוכה הוצגה  בגלריית Apthorpe –  ArtsDepot בחסות משרד החוץ, BI-ART והחברה להגנת הטבע.

התמונות בכתבה זו צולמו על ידי מירב שטרק. ניתן לראות מקצת מן התמונות שהוצגו בתערוכה בקישור הבא.

הכותבת: דוקטור מירב שטרק, מנהלת תמונת מצב – מועדון לאמנות הצילום (הפעיל באזור מודיעין והסביבה).