ראשי זווית אישית צילום דיוקן של W. Eugene Smith

צילום דיוקן של W. Eugene Smith

1
0

כתבה מתוך האתר של המרכז לצילום טכניון

יוג'ין סמית (W. Eugene Smith) הפך עוד בימי חייו לאחד מצלמי העיתונות המוערכים בעולם, הן מצד הצופים והן מצד צלמי העיתונות האחרים, עקב עקשנותו וחוסר ההתפשרות שלו מול עורכי העיתונים, ובעיקר עקב דבקותו באמת הפנימית שלו.

יוג'ין נולד ב-1918 בקנזס, ארצות הברית. כבר באמצע שנות השלושים הוא צילם צילומי עיתונות עבור עיתונים מקומיים (בעיקר צילומי ספורט), בשנות העשרים לחייו עבר יוג'ין לניו-יורק, שם החל לעבוד בעיתון Newsweek ולאחר זמן קצר עבר לעבוד עם עיתונים גדולים כגון .Life, The New York Time לאחר פרסום מספר כתבות מוצלחות ב-Life, יוג'ין "אולץ" לעזוב את העיתון לאחר שלא הסכים לצלם את הכתבות במצלמת 4×5 (פורמט גדול). הוא טען שהמצלמה גדולה מידי, ואין הוא יכול להתקרב איתה מספיק אל הנושא והיא מפריעה לו ליצור קשר אישי עם המצולמים.

יוג'ין סמית – פורטרט

Eugene Smith

ב-1942 בזמן מלחמת העולם השנייה הפך יוג'ין לצלם מלחמה עבור חברת Ziff Davis ובהמשך שוב עבור המגזין Life.  במסגרת זו צילם יוג'ין את הקרבות עקובי הדם בין האמריקאים ליפנים בזירה הפסיפית.

שער המגזין Life אותו צילם יוג'ין בתקופת מלחמת העולם השנייה

Eugene Smith ww ii

במהלך המלחמה צילם יוג'ין 26 קרבות בים ו-13 מבצעי פלישה שונים האמריקאים. הוא תמיד שאף להיות בשורה הראשונה של הקרב וזאת כדי להעביר לצופה את המושג "יום בחייו של לוחם בחזית". אך ב-23 למאי 1945 הוא נפצע קשה מאוד מפגז מרגמה. הפגיעה החמורה היתה בעיקר בפנים ובראש.

במשך שנתיים הוא עבר תהליך שיקום קשה ומיגע אשר במהלכו לא צילם כלל. היה ספק אם יחזור אי פעם לצלם שוב, אך יום אחד כאשר יצא לטיול קצר עם שני ילדיו הקטנים הוא צילם את אחת התמונות המפורסמות של המאה העשרים.

תמונת הילדים ביער – פיסת היסטוריה צילומית

Eugene Smith kids

בראיון שנתן שנים לאחר שצולמה התמונה טען שתמונה זו החזירה לו את טעם החיים ואהבת הצילום. יוג'ין שינה את הגישה העיתונאית הישנה בה הצלמים "שמו את עצמם במקום הקורא", הוא טען שהצלמים צריכים "לשים את עצמם במקום הנושא מצולם".

במהלך סוף שנות הארבעים ובשנות החמישים סיפק יוג'ין מספר כתבות מדהימות עבור המגזין Life. בכל הכתבות באים לידי ביטוי הרגישות והאינטמיות שיוג'ין מצליח להגיע עם מצולמיו. דוגמא מעולה לכך היא כתבת "הרופא הכפרי" (Country Doctor) שצולמה ב-1948. במסגרת הפרויקט הגיע יוג'ין לעיירה קטנה בהרי קולורדו, שם שהה מספר שבועות ותיעד את עבודתו הקשה של הרופא היחיד בעיירה‪.

הרופא בדרך לעבודתו

Eugene Smith doctor 2

בתקופה זו, הדרך היחידה של הרופא להגיע לחוות המרוחקות אחת מהשניה, היתה ללכת ברגל, לפעמיים עשרות קילומטרים ביום. במהלך שהותו בעיירה "נצמד" יוג'ין לרופא באופן קבוע, כך לאט לאט, נוכחותו כבר לא הפריעה לרופא ולתושבי הערייה ובסוף הוא הצליח להשיג את התמונות האינטימיות ביותר שצולמו (ופורסמו) עד לאותה תקופה של אדם במהלך עבודתו. דרך הצילומים המרשימים אנו רואים רגעים אישיים ולעיתים קשים אותם עובר הרופא בשגרת יומו.

רגעים אותנטיים בחיי הרופא

Eugene Smith doctor

יוג'ין צילם מספר כתבות נוספות בניהן:

  • Hard Times on Broadway
  • Spanish Village
  • Nurse Midwife
  • Great Britain

ב-1954 צילם יוג'ין את הכתבה Man of Mercy שעסקה בפועלו של דר. אלברט שוויצר (Albert Schweitzer), זוכה פרס נובל לשלום, באפריקה.

אלברט שוויצר באפריקה

Eugene Smith Dr. Schweitzer

הייתה זו כתבת עומק מדהימה על חייו ופועלו של  דר. שוויצר אלא שהיא הביאה להתפטרותו החוזרת מן המגזין Life, וזאת לאחר שהעורכים לא הסכימו לפרסם אותה כפי שרצה יוג'ין. לימים, יצא לאור ספר שלם, הכולל צילומים מתוך הפרויקט.

בהמשך התקבל יוג'ין לסוכנות הצילום המוערכת Magnum, שם צילם פרוייקטים מרשימים כגון ה-Smoky City.

כתבתו האחרונה היתה בעיירה קטנה בשם Minamata אשר ביפן (ב-1972). תושבי עיירה זו, הורעלו לאיטם עקב זיהום ממפעל שהזרים באופן קבוע כספית למי התהום ולנחלים שבסביבה. כתוצאה מכך, נולדו ילדים רבים עם פגמים ומומים קשיים.

ילד פגוע הרעלת כספית ביפן

japan Eugene Smith 1

המפעל המזהם ביפן

japan Eugene Smith 2

יוג'ין, כאחד שנלחם תמיד להוציא את האמת והצדק לאור, ניסה להסביר למנהלי המפעל את הנזק שהם עושים לתושבים, דבר שבמהרה התפרש על ידיהם כאיום, ותוך זמן קצר בריונים מטעם המפעל תקפו אותו קשות. הם שברו את מצלמותיו והכו אותו נמרצות. הוא איבד את הראיה בעין אחת ורגליו נשברו. אך רוחו לא נשברה, ובעזרת אישתו (אשר צילמה חלקה האחרון של הכתבה בהתאם להנחיותיו) סיים את הכתבה ופירסם אותה. מספר חודשים לאחר מכן, סגרו את המפעל המזהם.

ב-1978 בגיל 59 נפטר יוג'ין. רבים ממכריו וממעריציו נותרו עם תחושת החמצה שצלם כה מוערך נפטר בגיל צעיר יחסית. הוא לא הספיק לסיים את כל הכתבות שהוא רצה לצלם, אך כמו ברוב עבודותיו, אין סוף ברור ומוחלט של הנושא. אנחנו כמעט ולא נתקלים בצילום שמסכם את הכתבות שהוא עושה, יוג'ין תמיד השאיר חלק מהסיפור לא פתור. הוא צוטט פעמים רבות אומר: "אני תמיד רוצה להשאיר קצת שיהיה גם למחר". וכך, סיים את חייו לפי הכלל שקבע שנים רבות קודם לעצמו.

חומר קריאה נוסף:

  • כתבה ותמונות של יוג'ין סמית מתוך האתר photo-seminars.
  • מידע ביוגרפי נוסף מתוך Wikipedia.
  • קרן סמית לזכרו שהוקמה שנה לאחר מותו.

הכותב: קובי גופר הוא מנהל המרכז לצילום טכניון. עובד מתוך הכתבה המקורית.

טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב זווית אישית

תגובה אחת

  1. מאור

    24/06/2011 ב 6:02 PM

    מדהים!

    השב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *