זווית אישית טור אישי 365 ע״י סמדר ברנע פורסם ב 11/04/2012 24 0 כבר כמעט שנה מאז הכנסתי את עצמי לזה. למצב שהוא מין שילוב של עבדות (אין שבת; אין חג; אין חופשה), מעצר ("תנו לצאת, כבר!") ועינוי ("די! השעה כבר 03:00; העיניים נעצמות; תנו לישון!"), הגוררים איתם התחבטויות, לבטים וקשיים נפשיים. ושלא תבינו אותי לא נכון: הכנסתי את עצמי לזה מרצוני החופשי. מה שנקרא "אשפוז וולונטארי". ולא רק זאת, אלא שבכל יום יכולתי לפרוש. אך למרות שלא פעם כמעט עשיתי את זה, בכל זאת נשארתי! אני לא מדברת על הורות ראשונה. מזה אי-אפשר לפרוש, אז לפחות נחסכת ההתלבטות הזאת… אני לא מדברת על השתתפות בעונה של "הישרדות". אצלם זה עניין של כמה שבועות או חודשים. קטן עלי! לא. אני מדברת על פרויקט "365 ימים", או בשמו השני "צילום-אחד-ביום", כפי שפרסמתי, 4 – 5 ימים לאחר התחלת הפרויקט: "ה-27 באפריל היה יום הולדתי, ובו התחלתי באופן רשמי את פרויקט 365 שלי – פרויקט צילום-אחד-ביום: לקחתי על עצמי מחויבות לפרסם בכל יום במשך שנה שלמה, צילום חדש, שצולם באותו יום. לא הגדרתי נושא, סגנון או סוגה. אבל גם כך, זה לא קל כפי שזה נשמע, ומתברר כחוויה מעניינת, מאתגרת, ומלמדת. מלכתחילה הנחתי שחלק מן הצילומים יהיה בעל אופי תיעודי (בשונה מן האמנות הרגילה שלי), אבל כבר לאחר כמה ימים הבנתי שאוסף התמונות יהיה גם מעין יומן חיים. אני מזמינה אתכם ללוות אותי בהתנסות הזאת." הגעתי לזה לפני כשנה. בנדודי ברחבי הרשת בעקבות אמנים ואמנות, נחשפתי לרעיון הזה, שנעשה בר-ביצוע משנכנסנו לעידן הצילום הדיגיטאלי. החלטתי שאעשה את זה. 365 ימים של יצירה. תאריך מתאים להתחלה: יום הולדתי הקרוב. יהיה נחמד; מעניין. נחמד?! מעניין?! באיזו קלות זרקתי את עצמי למערבולת הזאת! כמה מעט מחשבה עמדה מאחורי ההחלטה. "נו, מה כל-כך קשה?" אתם אומרים. "מה את עושה מזה עניין?". אין לי אלא לומר לכם "נסו בעצמכם", כי מי שלא היה כאן – באמת לא יוכל להבין. ואולי אנסה כמיטב יכולתי לשפוך מעט אור על החוויה, ולשתף אתכם בתהליך שעברתי. 27 באפריל 2011 – יום התחלת הפרויקט. זה היה יום הולדתי, ולכן אישי ואני יצאנו ליום כיף (כמו שאנו נוהגים לעשות בכל שנה, בשני ימי ההולדת, וביום הנישואים שלנו) – סיור יקבים ב"דרך היין" של צפון הנגב. כמובן לקחתי מצלמה, אך ללא חצובה ועודפי ציוד אחרים, על-מנת לא לסרבל. ביקב האחרון בו ביקרנו, יקב עבדת, ישבנו בסככת-צל לטעום מן היינות. ראיתי את כוס היין ביד של אישי. המראה היה יפהפה! שלפתי מצלמה, צילמתי 4 – 5 פריימים. יופי! יש לי צילום ליום הראשון של הפרויקט. 28 באפריל 2011. כבר ביום השני, מצאתי את עצמי בבעיה: זה היה סתם יום רגיל, בו לא הייתי בשום מקום מיוחד ולא עשיתי שום דבר מיוחד. בקיצור, עמדתי במטבח בשעת ערב מאוחרת, קצת חסרת אונים, ללא צילום לאותו יום. אז פשוט הסתכלתי סביבי; לאט, תוך חיפוש והתבוננות אמיתית. וזה מה שצילמתי: הצילום של אותו ערב הוא לא מקור לגאווה אמנותית, אבל הוא כן היווה נקודת ציון. בעקבותיו באו עוד ערבים ולילות רבים בהם הסתובבתי כך, ובסוף כל אחד נולד צילום. אילצתי את עצמי בכל פעם, להגשים את היכולת שלי לראות פנימה, ולמצוא מראות מיוחדים – אפילו נפלאים – ממש "מתחת לאף".בחלק מאותם מקרים, הוצאתי צילום שאני "עומדת מאחוריו" במלוא היושרה האמנותית שלי. הנה שלוש דוגמאות לכך (אודות התמונה): אל הרשת (צולמה בזמן משחק כדורגל ממסך הטלויזיה) באותו ערב ראשון, במטבח, כתבתי: "הצילום בוצע במטבח שלי. אני סבורה שצילום מעניין יכול להימצא בכל מקום. למען האמת, עבודותיי הטובות ביותר נעשות בסביבתי הקרובה, היומיומית – בבית, בחצר, ברחוב שלי. ואין זה מפליא, כי לא חשוב מה מצלמים; חשוב איך מסתכלים על זה." אני מזמינה אתכם לחלק ב' של המאמר בו תוכלו "ללוות אותי" בימים נבחרים של הפרויקט, ולחלק השלישי והאחרון, אשר יסכם את הפרויקט, לאחר סיומו. הכותבת: סמדר ברנע, היא אמנית המתרכזת בצילום אבסטרקטי ללא התערבות דיגיטאלית. לאלבומי "365" בפייסבוק (חלק א', חלק ב', חלק ג').
פוג'יפילם משיקה XF 50mm F1.0 R WR – מהירות מעל לכל פוג'יפילם הכריזה מוקדם יותר היום על העדשה המהירה ביותר בליין העדשות שלה והעדשה המהירה …
מה באמת עומד מאחורי התחממות החיישן ב-R5 של קנון (ואיך נייר דבק יכול לעזור) אחרי מספר ימי חופשה אנו חוזרים עם כמה עדכונים והראשון שבהם נוגע לקנון ולעוד …
סוני מציגה סדרת מצלמות חדשה: A7C לאחר שמועות והדלפות לא מעטות בשבועות האחרונים משיקה סוני מצלמת Full Frame חדשה וקומפקטית …
סאמיאנג משיקה עדשת 35 מ"מ f/1.8 למצלמות סוני חברת סאמיאנג השיקה הבוקר עדשת 35 מ"מ f/1.8 אשר מתווספת לסדרת ה-Tiny הקומפקטית שלה …
