הוא אחד מצלמי הטבע הבכירים והוותיקים בארץ. למעלה מ-40 שנה עוקב יוסי אשבול אחרי עולם הטבע הארצישראלי, מתעד אותו בקפידה, בסבלנות ובמקצועיות שמתגמדת רק לנוכח ההקפדה העיקשת שלו על שימור הטבע ובעלי החיים אותם הוא מצלם והימנעות מכל הפרעה לאורחות חייהם.

הוא שוהה לעיתים ימים בטבע, חבוי הרחק מן העין עמוק בתוך מסתור מכוסה צמחים, רק הוא והמצלמה, ממתין לרגע קסום אחד אשר מגיע (ולעיתים גם לא) רק לעיתים נדירות. זה עשוי להיות צבוע אימתני בנגב, עיטם לבן זנב קורע פיסות בשר מנבלת עגור או דוכיפת מאכילה את גוזליה בקן. בכל אלו מנסה אשבול לספק לנו הצצה אל ההתרחשות מבלי להשפיע או לשנות דבר מן ממנה.

לאורך השנים זכה אשבול באין ספור פרסים בתחרויות בינלאומיות (כולל 4 ציונים לשבח בתחרות צלם השנה של ה-BBC ומקום שני בקטגוריית התנהגות בעל חיים), פרסם מספר רב של ספרים (ביניהם “מדריך לציפורים בישראל”, “על עשב השדה וחיות הארץ”, “ארץ פרא” ועוד) והציג באינספור תערוכות בישראל, בריטניה, ארה”ב ויפן. אשבול עסק גם לא מעט בהדרכה בארץ ובחו”ל בקבוצות, בהרצאות ובסדנאות והוא מרבה לשתף בניסיונו הרב בצילום טבע ובהיכרותו העמוקה עם עולם החי.

היום יש לנו כבוד מיוחד להביא בפניכם ראיון מקיף אותו ערכנו עם יוסי אשבול בשבועות האחרונים יחד עם תמונות נבחרות מתקופות שונות ביצירתו.

דוכיפת, שרון, אפריל 2010

דוכיפת, שרון, אפריל 2010

ראיון עם יוסי אשבול

ש: איפה גדלת? 

ת: בעיר רחובות. אימי צברית בת למשפחת אטינגר, ממשפחות הראשונים של המושבה נס-ציונה. כל נעורי חלפו סביב נס-ציונה לרחובות. סבי יוסף אטינגר שאותו לא הכרתי, היה הצלם הראשון של המושבה. כל אירועי ראשית המושבה הונצחו אז על לוחות זכוכית שנשמרו שנים ונשכחו במרתף ביתה של סבתי אלמנתו של יוסף אטינגר. דבר היותו של סבי צלם נודע לי רק בשנים האחרונות.

עיטם לבן זנב על נבלת עגור, אגמון החולה, פברואר 2007עיטם לבן זנב על נבלת עגור, אגמון החולה, פברואר 2007

ש: איפה למדת?

ת: צילום לא למדתי באופן מסודר וממוסד. אני אוטודידקט מובהק.

אדום חזה, מרום גולן, דצמבר 2013

אדום חזה, מרום גולן, דצמבר 2013

ש: מתי התחלת לצלם?

ת: בשנת 1971 במסגרת עבודתי בבית הספר שדה של החברה להגנת הטבע במעגן-מיכאל.

עגורים באגמון החולה, נובמבר 2011

00030_עגורים באגמון החולה, נובמבר 2011

ש: מי לימד אותך את הבסיס?

ת: עסקתי אז בפעילות שמירת טבע, בריכוז תחנת טיבוע הציפורים בברכות ובהדרכת סמינרים וחוגי צפרות. כמעט מדי ערב התכנס צוות המדריכים והמדריכות בביתם של יהושוע ויהודית איילון חברי קיבוץ מעגן מיכאל. יהושוע ז”ל היה צלם חובב נלהב. באחת הפעמים האזין יהושוע לתיאור אירוע טבע נדיר ומיוחד, שהעברתי לצוות. כשסיימתי לדבר הוא פנה אלי ושאל: יש תמונות? כשעניתי בשלילה, הפטיר לעברי: אם אין תמונות הסיפור לא קיים! שבוע לאחר מכן ביקרתי שוב בבית משפחת איילון. להפתעתי יהושוע פנה אלי והודיע לי בחגיגיות ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים שאני חייב לו 700 לירות… שאלתי בהשתוממות בעבור מה ולמה? כתשובה הוא הגיש לי קופסת קרטון חדשה. הקופסה הכילה מצלמת פנטקס ספוטמטיק חדשה ומבהיקה. האיש החליט שאני חייב לצלם, מכוון שללא  תיעוד מצולם אין כל ערך לתצפיותיי. ביוזמתו הבלעדית הוא טרח וקנה לי מצלמת פנטקס שבאותה עת נחשבה לאחת המצלמות הטובות בשוק. באותו מעמד קבלתי מיהושוע שעור בסיסי בתפעול המצלמה וכל השאר היסטוריה.

דאה שחורת כתף בעמדת ציד, אגמון החולה, נובמבר 2011

דאה שחורת כתף בעמדת ציד, אגמון החולה, נובמבר 2011

ש: מתי ידעת שצילום הוא מה שאתה רוצה לעשות בחיים, ולמה בחרת דווקא בצילום טבע?

ת: במשך למעלה מעשור העיסוק האובססיבי בצילום טבע הפך לעיקר וממש לדרך חיים. כבר בשנה הראשונה, רכשתי מצלמות נוספות ועדשות טלה ארוכות מוקד המתאימות לצילום חיות בר בטבע וביליתי ימים שלמים בתצפיות בשדה ובצילום.  למרבה הפלא, באותן שנים ארוכות לא חדרה לתודעתי העובדה שאני צלם, שהרי לא התכוונתי לכך… למרות שצילומי התפרסמו ומילאו באותם שנים את חוברות “טבע וארץ” ושעריו, כמו גם את ספרי הטבע השונים והפרסומים הזרים שיצאו לאור באותם שנים. משחר נעורי שאפתי להיות זואולוג. בסוף שנות ה-70 במקביל לעבודתי בחברה להגנת הטבע, התחלתי ללמוד ביולוגיה באורנים, השלוחה של אוניברסיטת חיפה. בשנים ההם גם לוויתי את ידידי שלום זוארץ במסעותיו ומחקריו אל האי תיראן. שלום זוארץ היה באותם שנים הצפר והממונה על הסקרים ברשות שמורות הטבע. כזכור האי תיראן ממוקם מול ראס-נצרני בדרום חצי האי סיני וחותם את פתחו הדרומי של מפרץ אילת לים האדום. האי מוקף שוניות, שרטונות וכפי סלע. האי והשרטונות סביבו יוצרים את המיצרים הנודעים בשמם “מיצרי טיראן”.

גור תנים, פארק הירקון, יוני 2013

גור תנים, פארק הירקון, יוני 2013

הודות לשוניות המפותחות סביב האי יש באי אוכלוסייה מקננת ומשגשגת של עופות ים המתקיימת על הדגה העשירה בשונית. מגוון מינים מרתק מקנן על הטיראן: שלכים (עיטי-דגים) כפנים, שחפים לבני-עין, שחפיות (3 מינים שונים!) ולבניות ים-סוף. גם מהעופות הדורסים קיימת שם נציגות מכובדת בנוסף לשלכים: בזים שחורים מקננים שם בכוכים החבויים במרומי צוקים נישאים, המשקיפים אל הים. האי שומם, צחיח וסחוף רוחות. התנאים בו קשים למדי. ממש מדבר שחון ושכוח אל. עד שנת 1980 האי נישמר בידי כח קטן של צה”ל. האספקה לאי וחילוף הכוחות נעשו באמצעות נחתת של חיל הים שהפליגה ממזח נמל הבסיס, בשארם א-שייך. עלינו על האי פעמים רבות בשנה. העמסנו על הנחתת ג’יפ של רשות שמורות הטבע, מאובזר כראוי ולאחר הפלגה של כשעה ויותר נחתנו באי. אני עם מצלמותיי. האי היה קסום בעיני. הריחוק והנידחות של האי, גם השילוב של מדבר צחיח השומם מאדם עם ים כחול ועשיר, ובמיוחד העושר של עופות ים אקזוטיים, שבו את ליבי. במשך רוב שנות ה-70 חזרתי לאי תיראן שוב ושוב מספר פעמים בכל עונה.

תיעדתי מקרוב באופן בלתי אמצעי את חיי עופות הים באי, ובמיוחד את השלכים המטפלים בגוזלים ומאכילים אותם בדגים הנשלים בצלילה לעבר הים. וכל זה מתרחש בקיניהם העצומים, ומצולם באמצעות תצפיות קרובות מתוך אוהלי מסתור שהקמתי בסיוע זוארץ ופקחי רשות שמורות הטבע שהתלוו אלינו מעת לעת. למרות כל זאת, באותם שנים לא ראיתי את עצמי כמקצוען בתחום הצילום. למען האמת  לא הייתי עסוק בחיפוש הגדרות  עצמיות כאלה או אחרות. שאבתי הנאה רבה וסיפוק מן העיסוק המשלב צילום כמדיום המחייב התייחסות אסתטית, עם הסקרנות והעניין שגיליתי בהתבוננות בהתנהגות חיות-בר בטבע. השינוי התודעתי וההכרה חלו אצלי רק בראשית שנות ה-80. אז קבלתי פנייה מהמגזין האמריקאי INTERNATIONAL WILDLIFE הוא היה אז מגזין טבע מפואר של ה-NATIONAL WILDLIFE FEDERATION. העיתון ביקש להפיק כתבה על האי תיראן באמצעות צילומיי. כתב אמריקאי נישלח לאזור כדי לראות את האי. האיש ביצע טיסת סיור במטוס של הכוח הרב לאומי שכבר שהה באזור. התצפית האווירית הספיקה לו ככל הנראה כדי להבין במה דברים אמורים. באותה עת מחצית משטח סיני הוחזר לידי המצרים כחלק ממימוש הסכמי השלום עימם. השטח של דרום סיני היה אמור להימסר במועד קרוב.

חתול ביצות, אגמון החולה, דצמבר 2011

חתול ביצות, אגמון החולה, דצמבר 2011

אני נעניתי לבקשת העיתון והחלטתי  לנטוש את לימודי בעיצומם של בחינות ולהפסיד שנת לימודים לטובת סדרות צילומים נוספות שבקשתי לערוך על האי. האובססיה לצילום גברה אז על ההיגיון… באותם חודשים ספורים שנותרו עד להחזרת דרום סיני והאי תיראן, צה”ל נטש את האי ונחתות חיל הים כבר לא הפליגו אליו. פניתי אל האלוף זאב אלמוג שהיה אז מפקד חיל הים. לשמחתי האיש הבין מייד את הצורך הלאומי בתיעוד מצולם של הציפורים באי… לבקשתי, ניתן האישור לספינות הדבור שעגנו בלב ים ופקחו על הכניסה למפרץ אילת דרך המייצרים לחזור לנמל בעת הצורך ולהעלות אותי על הספינה כדי להובילני לאי. וכך כשהדבור התקרב לשונית המקיפה את האי, הורדתי לסירת גומי עם מזוודות הציוד, חצובות, קצת אוכל, מכשיר קשר ושני ג’ריקנים של  מים. חיילי הדבור השיטו אותי אל מפרץ קטן בחופי האי. שם נעזבתי לנפשי למשך שבועיים שלושה. עד להחזרת האזור למצרים הספקתי לעלות על האי ולשהות בו שבועות רבים. בפעם האחרונה שעזבתי את האי קציני הצבא המצרי כבר נפשו בחדרי בבית הספר שדה “נעמה” של החברה להגנת הטבע. הכתבה המצולמת על השלכים ועופות הים האדום האחרים באי תיראן, ראתה אור מספר חודשים לאחר מכן. כשקבלתי לידי את העיתון חדרה לתודעתי ההבנה שאני עמוק בעניין… מאז היו פרויקטים מצולמים רבים ופרסומים נוספים. התמקדות סופית ובלעדית בצילום טבע באה בדרך הטבע.

שלכים, נקבה וגוזלים בקן. האי תיראן, אפריל 1976

שלכים, נקבה וגוזלים בקן. האי תיראן, אפריל 1976

ש: האם כשאתה מצלם יש לך את התמונה בראש או שמדובר בתהליך שסופו אינו ידוע מראש בהכרח?

ת: גם וגם…אם כי לרוב אני מגיע מוכן לנושא מתוך ידע והיכרות קודמת. פעמים רבות קיימת אצלי הדמייה מוקדמת ואני רואה בעיני רוחי את הצילום הסופי באופן ברור. אני בא על סיפוקי רק כשאני מגיע לתוצאה הסופית. לעיתים  אני מנסה שוב ושוב בדבקות ובהקצאת זמן באופן בלתי הגיוני, עד להגהה למטרה. אבל מכוון שצילום “טבע חי” כרוך בחוסר שיתוף פעולה מוחלט מצד הנושאים החיים, בועטים, חוששים ובורחים, אני זקוק לעיתים גם לסיועה של יד המזל, ולא, קורה לא אחת שאני נשאר עם חצי תאוותי בידי ואכן זה מתסכל.

שקנאי, מעגן מיכאל, אוקטובר 2009

שקנאי, מעגן מיכאל, אוקטובר 2009

ש: איך אתה בוחר את האתרים בהם אתה מצלם?

ת: כבן הארץ הזו ברור שרוב פעילותי מתרחשת כאן. מדי פעם אני מצלם מחוץ לישראל.  אפילו אני שש אל כל הזדמנות המאפשרת לצלם בחו”ל ולהכיר מקומות חדשים באמצעות צילום. ברחבי תבל קיימים עדיין נופי פרא רבים מלהיבים ועשירים בחיי בר המהווים מקור משיכה לצלמים. כמו שמורות באפריקה, בדרום וצפון אמריקה, באירופה וכל האיים  האקזוטיים  באוקיינוסים וכו’. אין סוף לאתרים המהווים מקור עניין ואתגר לכל צלם. גם לי. יש מהאתרים התיירותיים  המוכרים והידועים כמו שמורות ידועות  במזרח אפריקה, שם חיות הבר צולמו זה מכבר על ידי דורות של צלמים. רק המקצוענים המוכשרים וברי המזל הפועלים בזירה המקומית לאורך זמן, יכולים להפתיע ולחדש. אם כי יש לעיתים שהתמזל מזלו של מאן –דהו להימצא במקום הנכון בזמן הנכון וכך הוא הצליח לחדש ולהפתיע בצילום, מעבר ליצירת פורטרט סתמי של חית בר, ציפור או פרפר. עבודתי האמיתית מתבססת בעיקר על צילום כאן בארץ. אני עובד באופן שיטתי ומכיר בעובדה שעבודת צילום משמעותית נוצרת מתוך היכרות עמוקה עם נושא. אני סבור שכך הוא בכל הז’אנרים של הצילום, על אחת כמה וכמה בצילום של חיי בר בטבע. ללא היכרות וזיקה לנושא אין אפשרות להגיע לתוצאות באופן עקבי ורצוף. יש מספר מקומות בארץ, ממש פינות, שאני חוזר אליהם לאורך שנים שוב ושוב. מצלם את אותו דבר, אבל בכל פעם מצלם באופן אחר, בהתאם למידע שהתגבש, או לרעיון שצץ, או לסתם מצב רוחי. ברור שהיכרות קרובה ומוכרת עם חיית בר, או ציפור ממין מסוים, מאפשרת לתכנן וליצור את המפגש והקרבה בעיתוי הנכון.

שועל מצוי, חולות החוף, מאי 1994

שועל מצוי, חולות החוף, מאי 1994

ש: האם יש ציפור או בעל חיים אחר שאתה אוהב לצלם במיוחד ולמה?

ת: קשה לי להצביע על מין מסוים שאני מעדיף. בדרך כלל יש לי העדפות לצלם חיות בר שהתנהגותם מורכבת ומסוגננת, ובאה לידי ביטוי באינטראקציות ביניהם, כמו למשל ברגעי החיזור, או צילומים משפחתיים של הורים וצאצאים. וזה לרוב כשמתאפשר ליצוק בפריים זיקה לסביבה ולנוף הטבעי.

תמירון, חוף הכרמל, מאי 2009

תמירון, חוף הכרמל, מאי 209

ש: האם יש בעל חיים (בארץ או בעולם) שאתה רוצה לצלם וטרם הזדמן לך?

ת: כן, יש חיות בר בארץ, שאני ממש משתוקק לצלם. מהם מינים  שצילמתי בעבר כמו הנמר המדברי שלנו בנגב. ספק אם ניתן לצלם כיום נמר בטבע בישראל, מכוון שקיים ספק אם נותרו פרטים כלשהם המסוגלים להתרבות. גם כשיש בידי צילומים קיימים, קיים בי צורך לשפר ולהוסיף, מכוון שאני לא עוסק בהפקת אינוונטר של מינים. אני שואף לאיכויות צילומיות שנמדדות בעיני ביכולת ליצור עניין בתוך המסגרת המצולמת. שילוב של התרחשות וסדר נכון בין אור, צורה וצבע, מלבים את העניין שלי בצילום. גם האכספרסיביות של המבט בדיוקן פשוט של חיה כלשהי , יכול לרגש אותי, בתנאי שלא מדובר בצילום סתמי וחסר הבעה של החיה המצולמת, גם אם היא תהיה יפה ככל שתהיה. ברחבי העולם, קיימים נופים רבים וחיות בר שהייתי שמח להכיר, לצפות בהם ולצלם אותם, פשוט מתוך עניין מובהק וטהור, לא דווקא עקב תשוקה לכיבושין. למשל ביציאותיי לאפריקה, אני ממוקד דווקא ביונקים הגדולים. לא דווקא בציפורים. היו שנים שעסקתי לא מעט בצילום מקרו של בעלי חיים קטנים: זוחלים, חרקים וכו’. כיום הנושא המרתק הזה נזנח אצלי משום מה. אולי בגלל העובדה שבפניהם של נחשים ולטאות לא קיים מתח שרירים ופרצופם אינו מסוגל לספק הבעה, או ארשת כלשהי… אולי עוד אחזור אל הנושא הזה אי פעם. הוא מעניין.

עכן קטן, נגב, דצמבר 1990_עכן קטן, נגב, דצמבר 1990 D

ש: ספר על מקרה אחד מיוחד של צילום בטבע שזכור לך.

ת: הופתעתי לא אחת בשדה. הפתעות כאלה ואחרות הם מרגעי ההנאה הגדולים שלי בשטח. והטבע כאמרה נדושה, מספק הרבה הפתעות. אני יכול להיזכר בעבר דווקא במקרה בו הופחדתי ונלחצתי כהוגן: היה זה כאשר נדחקתי בשעת לילה מאוחרת, בתוך צינור בטון ישן שהיה זרוק בשטח באזור הר הנגב. התמקמתי בצינור והתכרבלתי בשק שנה. את פתח הצינור כיסיתי ברשת הסוואה. המטרה של השיגעון הייתה להמתין לבוקר, ולצלם נשרים שהיו אמורים לנחות בקרבתי על פגר של גמל שנפח נשמתו בשטח. היה לילה קר, וכצפוי  צינור הבטון שהיה קר וקשה, לא אפשר שינה ערבה. בדמדומי בוקר ראשונים התעוררתי משנתי הטרופה בגלל משהו שנשף באוזני ורחרח את ראשי. ראשי  בלט מעט מבעד לרשת ההסוואה. הסטתי את הרשת והופתעתי למראה צבוע שגער מעלי. גם הצבוע הופתע. הוא נדרך בהתרגשות, כל שיער עורפו וגבו סמרו. אני מוכרח להודות שבאותו רגע הייתי מבועת למדי. היו לי בעבר מפגשים רבים עם צבועים בנגב ובערבה. תמיד זה היה ממקום בטוח ולרוב הייתה זו תצפית שדה מהנה ומרתקת. מעולם לא מצאתי עצמי קודם לכן רובץ בשדה כשצבוע מעלי. עצם המחשבה על התמודדות מול עוצמת נשיכה וריסוק של מלתעות צבוע ממש מבהילה… לא היה ברור מה כוונתו של הצבוע ומה תהיה ההתפתחות. נשמתי לרווחה כאשר הצבוע “מצמץ” ראשון. בהליכת צד אופיינית תור כדי שליחת  מבט אחורנית ושמירה על  קשר עין הוא התרחק. אין ספק שההפתעה הייתה הדדית. עד עצם היום הזה לא ברור לי מי נבהל ממי יותר. ברור שהצבוע נבהל לא פחות ממני כאשר נוכח כי מה שנראה והריח לו ככל הנראה כארוחה, לפתע התעורר לחיים.

צבוע, נגב, מאי 1983

צבוע, נגב, מאי 1983

ש: אמרת במספר הזדמנויות שאתה לא אוהב את ההשוואה בין צלם טבע לציד (האחד מכוון ויורה השני מכוון ומצלם) – מה בעצם מפריע לך בהשוואה הזאת והאם אין לך תחושה של הישגיות כשאתה תופס רגע ייחודי?

ת: בתחושתי האישית התשובה האמיתית פשוטה. העיסוק בצייד הינו עיסוק ברוטאלי, מכוער, טבול בדם, בהרג, במוות. צילום טבע במהותו, עוסק באור, בצורה ולרוב ביופי טבעי. גם כשצלם טבע, ובכלל כל צלם, מתעד מוות, הוא נוכח מהצד ולא אמור להיות מעורב בהתרחשות עצמה. ההשוואה הזו לא נולדה בארץ. גם אדם ברוך ז”ל שכתב הקדמה לאלבום הצילומים שלי “ארץ פרא” נתפס להשוואה הזו ודן בה ארוכות, בהקשר לעבודתי.

שלכים בקן, נקבה מביאה דג לגוזליה, אפריל 1980

שלכים בקן, נקבה מביאה דג לגוזליה, אפריל 1980

ש: איך נראה בשנים האחרונות סדר היום שלך?

ת: איני מכיר דבר כזה שנקרא “סדר יום”.

שחפית ים, מעגן מיכאל, יולי 2008

שחפית ים, מעגן מיכאל, יולי 2008

ש: צילום טבע הוא מורכב מהרבה מאד שעות של המתנה ורגעים קצרים ואינטנסיביים של צילום – איך מעבירים את הזמן ואיך מצליחים להישאר ממוקדים?

ת: כן, יש ימים ארוכים שאני יושב בהמתנה ארוכה במסתור, מבוקר עד ערב. לעיתים מדובר בימים רצופים בשטח. מעולם לא התקשיתי להעביר את הזמן. הזמן רץ תמיד אם רציתי ואם לא… ברור שיש רגעי שיא בפעילות בעלי חיים ואחריהם באה רגיעה ממושכת. אני מוצא עצמי לא אחת מנמנם ואפילו נרדם… אבל אוזני תמיד כרויות לקולות השטח. בכלל ראוי לציין כי האזנה לקולות הנשמעים בשדה מלמדת המון ומתריעה לעיתים על התרחשות צפויה.

מסתור בנוי לצילום

_מסתור בנוי לצילום

ש: אתה מעביר בשנים האחרונות לא מעט סדנאות והדרכות – למה אתה עושה את זה ומה חשוב לך להעביר לשומעים בסדנאות?

ת: הסדנאות מספקות לעיתים תוספת הכנסה אבל בעיקר הם מקור עניין וקשר עם אנשים – לרוב מדובר באנשים איכותיים מאוד שבאים ללמוד ולהתנסות בצילום טבע, אבל לא אחת יוצא שהם מלמדים. הדרכתי עד לאחרונה גם בבתי ספר לצילום כמו מכללת הדסה, במדרשה לצילום גיאוגרפי, ובקמרה אובסקורה, כיום אני גם מרצה לעיתים ויוצא לשטח, במכללה לצילום בקרית אונו. הקשר עם אנשים צעירים- תלמידי צילום בעלי ראש פתוח תרם לי הרבה. החברה’ האלה גם בעלי ידע וניסיון העולה בהרבה על שלי, בעיבוד ממוחשב ובכלל בכל מה שקשור בהתעסקות עם מחשב. בתחילת המעבר המאוחר שלי, לצילום דיגיטלי, לא היססתי לשכור כמורה פרטי ללימוד תכנת עיבוד, את מי שהיה בעבר תלמיד והפך לקולגה, וכך גם לא התביישתי להצטרף לסטודנטים בקורס עיבוד ממוחשב בכיתת שנה א’ במכללת קריית אונו לאורך סמסטר רצוף. למשתתפי הסדנאות שלי אני מעביר ידע הקשור בעיקר לנוהלי עבודה בשדה, שיטות תצפית, היכרות וזיהוי ציפורים וחיות בר אחרות, התקרבות וקביעת נקודות מבט, עבודה עם מסתור מוסווה. אני משתדל להעביר את היכולת להתאזר בסבלנות, להתבונן בטבע בנינוחות ולזהות בעיניים את השילוב הנכון בין צורה ואור המפיקים קומפוזיציה איכותית נכונה. שהרי הטבע מלא בהם והיכולת לזהות את השילוב הזה הוא לב העניין. כמובן גם טכניקות שונות ובסיסיות הנלמדות בכל קורס צילום אחר – הקשורות לעבודה עם מצלמה. ברור שאני לא מוותר על הדגשת הקשר בין צילום טבע לשמירת טבע. הקשר הזה הוא נר לרגלי.

מסתור מוסווה לצילום

_ מסתור מוסווה לצילום

ש: האם אתה מרגיש שהגיל של הצלמים (והמתעניינים בצילום) עולה בשנים האחרונות בארץ? והאם לדעתך צילום “מקצועי” הפך בשנים האחרונות לעניין לדור המבוגר יותר ומתאים פחות לדור האינסטנט המחפש ריגושים מיידיים באינסטגרם?

ת: האמת שאיני יודע מה זה אינסטגרם. לא נכנסתי לזה. אני דיי נהנה מהתעסקות בפייסבוק. גם זה יחסית חדש לי. בתי הכניסה אותי לעניין. אני סבור שהעידן הדיגיטלי סחף המונים לעסוק בצילום מכל שכבות הגיל. ולא רק צלמי סמארטפונים. לא רק סבתות המצלמות את הנכדים. השילוב של המחשב בבית והטכנולוגיה המשוכללת במצלמות מאפשרת זמינות וקלות בהשגת תוצאות סבירות. מדובר כיום בהמונים המשקיעים את מיטב כספם ורוכשים ציוד מקצועי לחלוטין בעשרות אלפי שקלים. הטכנולוגיה הזו המאפשרת סיפוק מיידי, זמין ובר השגה, אפשרה לרבים לעסוק בתחומי צילום בהם עסקו בעבר רק מקצוענים ומשוגעים. לא מדובר כיום בגלילת פילמים במצלמה מכאנית והמתנה בת ימים ולעיתים שבועות, לתוצאות פיתוח במעבדה בארץ, או בחו”ל. עד לפני קצת למעלה מעשור הייתי האזרח הפרטי היחיד בארץ שהחזיק ברשותו עדשות יקרות כל כך כ-600 מ”מ ו-800 מ”מ. בשנת 1985 כשגורם בטחוני מסוים ביקש לבדוק בטרם רכישה, עדשת 800 מ”מ, הוא הופנה אלי על ידי היבואן, מכוון שעדשת 800 מ”מ היחידה בארץ הייתה ברשותי. כיום רבים מהצלמים החובבים מחזיקים עדשות 600 מ”מ ו-500 מ”מ וחלקם גם יוצרים צילומים נפלאים.

יוסי אשבול (צילום: דורית בר זכאי)

צילום דורית בר זכאי_D

ש: אם לא היית צלם מה היית עושה?

ת: מי יודע… אני מניח שהייתי זואולוג. ואם לא זואולוג, אולי פקח ברשות שמורות הטבע. ואולי גם זה וגם זה…

תן זהוב, אגמון החולה, מרץ 2010

תן זהוב, אגמון החולה, מרץ 2010

ש: באיזה ציוד אתה משתמש? איך אתה מסתכל על המרוץ העכשווי להחליף מצלמה כל שנתיים-שלוש? האם המעבר לדיגיטלי עשה טוב לעולם הצילום?

ת: אני משתמש כיום בגופים: Nikon D4 ב-Nikon D3s  וב-Nikon D800E ובעדשות: 200-400mmVR, 600mmVR  ובקצרות יותר, גם 2 רחבות זווית המשמשות אותי לא מעט, כמו ה-14-24mm ו-24-70mm. ממש לאחרונה הוספתי את ה-800mmVR החדשה של ניקון שכבר הוכיחה עצמה בפרויקט נוכחי באגמון החולה. בעבר השתמשתי רבות במצלמת מדיום פורמט – בהסלבלד עם עדשת 500mm של צייס. אני אוהב את הגודל הזה ולעיתים אני עדיין משתמש בה מתוך געגוע… אכן קשה להתעלם מן העובדה שנראה כאילו אנחנו במרוץ חימוש… הטכנולוגיה של המצלמות משתפרת כל העת. בעבר הסתפקנו בהקפדה על רכישת עדשה איכותית ופילמים טובים. המצלמה המכאנית הפשוטה שהוחזקה בידיים מקצועיות הפיקה צילומים באותה איכות כמו המצלמה משוכללת ביותר של הימים ההם. כיום המצלמות עצמן משתפרות כל העת בקצב מהיר כפי שלא ראינו בעבר. והשינויים מהותיים מדור לדור, ומחייבים תשומת לב להבדלי האיכויות, במיוחד לשיפורים ביכולות הצילום בתאורה חלשה וברגישות גבוהה, ללא תופעות הרעש המעצבנות.

יוסי אשבול בביצת הדיפלה 1996 (צילום: דורון הורוביץ)

בביצת הדיפלה_1996

ש: אם הייתי שואל אותך ב-1999 באיזה מצלמה תשתמש בעוד 10 שנים האם הייתה אומר מצלמה דיגיטלית?

ת: אין ספק שצילום דיגיטלי לא היה כלל בתודעה שלי באותן שנים. גם לא מספר שנים לאחר מכן. למען האמת אני הייתי די מבוהל בשנים הראשונות מהנושא הדיגיטלי. צללתי לנושא רק כשהופיע ה-Nikon D200  וגם זה כאילוץ.  אני מאמין שהמדיה הדיגיטלית עשתה טוב לצילום. אני עצמי סבור שקל לי להפיק צילומים טובים יותר מאלו שהייתי מסוגל להפיק בעבר. אבל אם תשאל אותי אם הייתי מסוגל לשחזר היום באי תיראן עם מיטב הציוד שבראשותי, צילומים שעשיתי בעבר, או טובים יותר, הייתי מהסס במתן תשובה חיובית… לגבי הצלמים ובמיוחד לגבי צלמי העיתונות, נראה כי הצילום הדיגיטלי לא היטיב עימם. בעבר עבודתם חייבה מקצוענות. כיום כמעט כל אחד יכול להיכנס לטור החדשות עם צילום מחורבן שנעשה בסמארטפון שלו.

יוסי אשבול באי תיראן, 1978 (צילום: מוחמד אבו-מוגדף)

באי תיראן_1978

ש: מהי מצלמת החלומות שלך? מה חסר לך במצלמה (או אולי דווקא בעדשות)?

ת: נראה לי כי מצלמת החלומות שלי מהווה אתגר קטן ליכולות של מהנדסי ניקון…אני מקווה שהדור הבא של המצלמות המקצועיות  שחברת ניקון תציע יהיו שילוב מנצח בין שתי המצלמות: Nikon D4+Nikon D800 כלומר שילוב של חוזק כוח ומהירות עם יכולת יצירת קבצים כבדים וכל כך איכותיים. כמובן שאני מתעקש על שיפור היכולת להפקת צילומים נקיים מרעש בתנאי אור דמדומים נמוך. לגבי העדשות… שיטפלו בבעיית המשקל. שימזערו, שיורידו קילוגרמים – עדשת  600 מ”מ שוקלת כ-5.5 ק”ג. עם כל המצלמות ועדשות האחרות יש למישהו מושג כמה אני נושא לעיתים על גבי?

הגן הבוטני באגמון החולה ינואר 2014

הגן הבוטני באגמון החולה ינואר 2014

ש: פוטושופ – כלי נפלא או רעה הכרחית?

ת: תכנת הפוטושופ היא כלי נפלא כל עוד אינה משמשת לבלפנות והונאה. כאשר הפוטושופ ותוכנות עיבוד אחרות מחליפות את מעבדת הצילום הקדומה, בטיפול מינורי של צילום תיעודי בהכנתו לתצוגה על מסך, או בהכנתו לדפוס באופן מהיר ויעיל, זה בסדר. כך ניתן להלל את הטכנולוגיה והביצועים של הפוטושופ. בצילום טבע ובצילום עיתונות ובכל צילום בכלל שאמור לשקף את המציאות כהווייתה,  הפוטושופ אינו רשאי לשנות את התוכן של הצילום. מניפולציות אינן חלק מצילום תיעודי. בגלל היכולת הקלה לשנות ולעוות מציאות באמצעות הפוטושופ, נתקל כיום הצילום התיעודי בחשדנות ולעיתים מאבד מאמינותו. ברור שכל האמור מצידי אינו מתייחס לז’אנר המסוים המוגדר מראש כצילום מטופל.

דאות שחורות כתף, אגמון החולה, נובמבר 2011

דאות שחורות כתף, אגמון החולה, נובמבר 2011

ש: פרגן (צלמים שאתה מעריך ולמה).

ת: אני מעריך שורה ארוכה של צלמי טבע וותיקים הפועלים ברחבי העולם. יש יותר מאחד. יש גם דור חדש של צעירים. גם בארץ עוסקים כיום רבים בצילום טבע ובעיקר בצילום ציפורים. חלק מהם ממש טובים. אם להזכיר צלם בשמו, אזכיר את האמריקאי Thomas Mangelsen הוא מוותיקי ומטובי צלמי הטבע בארה”ב. אני אוהב במיוחד את העבודות שלו. צילומיו ממש קלאסיים ומתייחסים לרוב לנוף הפרא הטבעי האופף את חיית הבר המצולמת. גם כאשר הצילום מראה דיוקן בלבד, לרוב הוא רב הבעה וגלום בו כוח וסדר. מאירופה אזכיר את Sandra Bartocha צלמת גרמניה צעירה שפרצה לתודעה ולדפי מגזינים, בשנים האחרונות בצילום טבע שונה. צילומיה המיוחדים אפופים באווירת היער של מקום מגוריה ושדות הפריחה סביב ביתה. גם פינות סתר רווים באור מסתורין, לעיתים כאבסטרקט, בטכניקה של חדות חלקית ולעיתים בטשטוש מכוון. היא ממש נהדרת. פגשתי אותה בשנים האחרונות מספר פעמים בתערוכת ה-B.B.C במוזיאון הטבע בלונדון. היא יפה, שקטה וצנועה כמו צילומיה.

פלמינגו, חוף הכרמל, ינואר 2007

פלמינגו, חוף הכרמל, ינואר 2007

ש: חוץ מצילום מה התחביבים שלך? זמן למשפחה?

ת: אין לי תחביבים מעבר לזה הכרוך במקצועי. למשפחה בימים מסוימים יש לי המון זמן. לצערי לא תמיד למשפחה יש זמן אלי.

שקנאים, חוף הכרמל, אוקטובר 2009

שקנאים, חוף הכרמל, אוקטובר 2009

ש: תן כמה טיפים לצלם טבע/ציפורים שרוצה להפוך לצלם מקצועי.

ת: מעבר ללמוד יסודות הצילום והטכנולוגיות השונות, העיסוק מחייב לימוד והכרת בעלי החיים לא רק בשמותיהם אלא בהתנהגותם ובביולוגיה שלהם. לא להסתמך רק על מפגשים אקראיים, אלא ללמוד ולדעת מתי והיכן ראוי להיות במקום הנכון על מנת להגיב ברגע הנכון. ומעל לכל לחדור לתחומם של ציפורים וחיות בר בשדה  בזהירות ברגישות ותוך התחשבות במהלך חייהם הטבעי. צלם טבע טוב חייב להיות גם שומר טבע טוב. רצוי גם ידע נרכש בתולדות הצילום, באמנות, והיכרות עם עבודותיהם של הראשונים בתחומי העשייה הזו.

שועל מצוי, ישראל, מאי 1994

שועל מצוי, ישראל, מאי 1994

ש: לסיום, מה התמונה שלך שאתה הכי אוהב?

ת: כל הצילומים המוצגים אהובים עלי. ולמען הדיוק מעניינים אותי כאלה ודומיהם , יותר או פחות… אציין עניין מיוחד ולא כל כך מקובל, דווקא “בצילומים מטושטשים”… לא המטושטשים באקראי, אלא, המטושטשים בכוונה תחילה- ממש “בזדון”… אלה הם צילומים (דוגמת זה המופיע מטה) שנעשים במהלך שימוש  במהירות תריס איטית. הצילומים האלה “רכים” בכוונה, הם לא ברורים, הם אינם  מראים בכלל פרטים מדוייקים וחדים, אבל בגלל משיחת הצבעים ואובדן קוי מיתאר מדוייקים הם משקפים את רוח הדברים. הם מדגישים את אוירת השעה והמקום, בכח התנועה, בתנופה, ובצללים.

עגורים באגמון החולה, צילום איטי, פברואר 2011

עגורים באגמון החולה, צילום איטי, פברואר 2011

סרטון של רובי המרשלג מהערוץ ה-1 על יוסי אשבול

[youtube]https://www.youtube.com/watch?v=K7QqkvSt_Ok[/youtube]

תמונות נוספות

יוסי אשבול ב- Natural History Museum בלונדון לצד תמונתו בתערוכת ה-BBC (צילום: שולמית אשבול)

DSCN9320 XX

דאות שחורות כתף, אגמון החולה, נובמבר 2013

דאות שחורות כתף, אגמון החולה, נובמבר 2013עיטם לבן זנב על נבלת עגור, אגמון החולה, פברואר 2007עיטם לבן זנב על נבלת עגור, אגמון החולה, פברואר 2007

עגורים באגמון החולה, צילום איטי, פברואר 2011

070211_DSC5711_עגורים באגמון החולה, צילום איטי, פברואר 2011עקב חורף, אגמון החולה, פברואר 2011

עקב חורף, אגמון החולה, פברואר 2011

טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב 

8 תגובות

  1. Avatar

    אדי

    08/02/2014 ב 7:13 PM

    צילומים יפהפיים – מעידים על רגישות רבה וכישרון גדול

    השב

  2. Avatar

    עמוס דור

    09/02/2014 ב 1:16 AM

    כתבה מהממת על ידען ענק וצלם בחסד. כל הכבוד.

    השב

  3. Avatar

    כלנית

    09/02/2014 ב 11:06 AM

    כל הכבוד עידו כתבה מאד מרשימה ותמונות נהדרות והסברים טובים מאד שני דברים אני איתו מאה אחוז עדשות יותר קלות וניקון 4DX אם מהירות גבוהה ולפחות 24 פיקסל אחרת ניקון תעבור אותם

    השב

  4. Avatar

    ערן

    10/02/2014 ב 7:28 PM

    מרתק.
    צילומים איכותיים. איזה מפעל חיים..
    תודה על הכתבה

    השב

  5. Avatar

    כלנית

    10/02/2014 ב 10:09 PM

    במבט שני נוכחתי לדעת שבהרבה תצלומים חסר חדות .לחיות בכל זאת צריך מצלמה מהירה ועדשות VR .

    השב

  6. Avatar

    עידו גנוט

    10/02/2014 ב 10:15 PM

    האופן שבו התמונות מוצגות אצלנו הוא לא אידאלי מן הסתם – אלו תמונות מוקטנות לתצוגה ברשת. הייתה גם דרישה להציג בגודל שאיננו גדול מידי בכדי למנוע העתקות וכו’ (בכל מקרה כדאי לפתוח לגודל מלא). אגב חלק מן התמונות כאן צולמו בעידן הפילם ונסרקו לדיגיטלי – גם לתהליך הזה יש השפעה.

    השב

  7. Avatar

    אביב יצחקי

    10/02/2014 ב 10:57 PM

    נהניתי מספורך האישי, מראית העולם המפוכחת שלך והישרות המקצועית. וכמובן מיכולתך להעביר משהו מעשרו הנפלא של עולם החי אשר ריתק אותי מאז ומתמיד-אבל אני לא עשיתי עם זה דבר…

    השב

  8. Avatar

    גיא

    19/02/2014 ב 11:54 AM

    כדי לצלם טבע נדרשת אהבה ענקית לטבע נחישות ידע וסבלנות אי קץ
    כל זאת לפני שנגעת באמצעים ובטכניקה
    ברור מהכתבה שיוסי ניחן בכל זאת וגם מצליך להביא בצורה מיטבית את האהבה הזו לטבע לידי ביטוי נהדר בתצלומים איכותים ומקורים
    אין ספק שדרך תצלומיו גדלים דורות נוספים של אוהבי שומרי וגם צלמי טבע !
    אהבתי את הכתבה
    ויש לי כל הכבוד וההערכה ליוסי ופועלו
    גיא

    השב

להגיב על ערן לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *