ניר בן יוסף: צילום ב-G גבוה

אם יצא לכם להתבונן במטוסים החולפים בשאגה בזמן מפגן יום העצמאות, הזדמן לכם לבקר במקרה בטקס סיום קורס טייס או שאתם סתם חובבים של טיסות אוירובטיות, דעו לכם כי שם למעלה בקוקפיט עשוי לשבת לא רק הטייס, אלא גם צלם כשרוני אחד עם לא מעט מזל אשר בחר להידחס פעם אחר פעם לתא הקטן עם ציוד הצילום שלו ולחזור עם תמונות שלא ניתן לצלם משום מקום אחר – דיוקן של צלם אויר.

הראיון עם ניר בן יוסף "התבשל" אצלנו במשך לא מעט זמן. כמי שעוסק בתחום לא מעט שנים ומוכר בזכות צילומי המטוסים המרהיבים שלו, היה חשוב לנו לשלב בראיון גם שאלות (וכמובן תמונות) מסוגים נוספים. מן הסתם גם עשרות התמונות אותם תפגשו בהמשך הראיון לא יספקו לכם מבט שלם על עבודתו הצילומית של בן יוסף (לשם כך מומלץ לפנות בין השאר לגלריה שלו באתר pbase ולדף הפליקר שלו), אבל אנו מקווים כי השורות והתמונות הבאות יספקו לכם הצצה אל סוג שונה של צילום, כזה שלא זוכה בדרך כלל לחשיפה רבה במסגרת השיח הצילומי המקובל והמוכר.

ועכשיו אתם מוזמנים איתנו לחוויה צילומית ייחודית ב-G גבוה – שתיים, שלוש… יוצאים לדרך.

[* התמונות בכתבה זו נעשו בתיאום עם צה"ל ועברו אישורים מתאימים מול הגורמים הרלוונטיים].

ראיון עם ניר בן יוסף

ש: איפה גדלת?

ת: גדלתי בעיר חולון, בן למהנדס ומורה, ילד סנדוויץ' לאח, איש עסקים ואחות פרסומאית.

ש: איפה למדת (בית ספר – יסודי/תיכון)?

ת: למדתי בבית הספר היסודי בן-צבי בחולון, ותיכון בהולץ (כשני עשורים לפי שהפך למכללת ח"א).

ש: מתי התחלת לצלם?

ת: צילום תמיד היה תחביב מועדף במשפחתנו, אבא צילום ב-Nikon Nikkormat FT, שאיתה צילמתי/שיחקתי כילד. לצלם כתחביב התחלתי לאחר בר המצווה כשקיבלתי מדודיי מצלמת Minolta Freedom 100, שהייתה פורצת דרך בזמנו כמצלמת פוקט.

ש: למה? מי לימד אותך את הבסיס?
ת: הצד הוויזואלי תמיד היה חזק אצלי וזה משך אותי, כילד הייתי צופה שעות באלפי צילומים באלבומי תמונות שאבי צילם, רובם משהותו בסוף שנות ה-60' לצורך לימודים במילאנו איטליה (פעמים רבות במקום לעשות שעורי בית). את הבסיס למדתי מאבי ואחי (בין השאר תרמה לכך טבלת חשיפה שהייתה מודבקת על גב המצלמות).

ש: איך נכנסת לתחום של צילום תעופה?
ת: הכל נשאר במשפחה, כאמור אבי ואחי צלמים חובבי צילום וגם יוצאי חיל האוויר – וגם אני.
כחובב תעופה ויוצא ח"א החיבור היה טבעי, אומנם הגיע בשלב קצת מאוחר, בשירות לא הייתי צלם ורוב הצילומים היו כמו כל חייל – תמונות עם החברה למזכרת, למעט רול פילים אחד שצולם במבצע ענבי זעם, תיעוד נדיר שנגנז בחדרי הטייסת ואינני יודע מה עלה בגורלו.

ש: איך החל החיבור עם חיל האוויר – זה לא עניין של מה בכך שגוף כזה סומך עליך להיכנס למטוס קרב שעולה עשרות מיליוני דולרים ושכל שעת טיסה בו עולה כמעט כמו מכונית (משומשת)?

ת: לאחר מספר שנים של צילום כחובב בעיקר בטיולים, יצא לי לצלם מספר מטוסי ח"א ומטוסים אזרחיים. הצילומים הועלו לאתר שלי, באותה תקופה האינטרנט כבר לא היה בחיתוליו אך צילומים של צה"ל וחיל האוויר בפרט היו נדירים למידי ברשת, אני מאמין שהייתי בין הראשונים שפרסמו צילומים של מטוסי חיל האוויר באינטרנט (אנחנו מדברים על שנת 2000).

לאחר מספר פעמים בהם הזדמן לי לצלם צילומים אקראיים בחיל, חיל האוויר התרשם מעבודותיי ומהסגנון והתחיל לקרוא לי באופן יזום ועקבי לצלם עבורו במגוון אירועים. בשנת 2005 הוזמנתי לצלם את טקס סיום קורס טייס, טקס שעד אז היו מורשים לצלם בו רק צלמים צבאיים ועיתונות רשמית ובצורה מאד מוגבלת.
את צילומי הטקס, כולל מופע אווירובטי ותצוגת תכלית באש חיה העליתי לאתר שלי (לאחר קבלת אישור כמובן). זאת הייתה הפעם הראשונה בו הועלה תיעוד מצולם מלא של הטקס לרשת.
אם לומר את האמת, לא ציפיתי לכזאת התלהבות הן מקהל האוהדים והן מחיל האוויר עצמו ונכון לזמן כתיבת שורות אלו הגלריה צברה קרוב ל-4.5 מיליון כניסות (זאת היא גם הגלריה ממנה הועתקו ללא אישור הכי הרבה תמונות שלי…).

העבודה עם חיל האוויר המשיכה, כשאני משתדל לצלם ולהביא תוצאות מסוגננות וייחודיות (כמעט כל אחד יכול לכוון וללחוץ – לא? ). וגולת הכותרת הייתה כשקיבלתי הזמנה לצלם בטיסה, לטוס במטוס קרב במשך שעה ולצלם – חלום!

ש: אתה יכול לספר על אותה טיסה ב-F16?

ת: כאמור לאחר שנים של צילומים בטקסים, תרגילים, מלחמות, פעילות מבצעית ושלל אירועים, הוזמנתי בשנת 2006 לתעד מן האוויר את הגעת מטוס הסופה (F16I) בגרסה ממוכשרת למרכז ניסויי הטיסה של חיל האויר. לאחר כל הבדיקות, האישורים ועם לא מעט התרגשות, מצאתי את עצמי קשור בתא הטייס של מטוס הפוגה מגיסטר (צוקית) עם ציוד הצילום שלי.

ש: אין פחד שעם כל ההשקעה והניסיון והתכנון שלך בסוף לא ממש תחזור עם התמונות שמצפים ממך או שהתמונות יתפקששו?

ת: אני מאמין שזה החשש הכי גדול של כל צלם, לפספס את הפריים שלו הלקוח מצפה, במיוחד שצילום בטיסה כולל השקעה לא קטנה מצד חיל האוויר.

ש: איך מתכוננים לדבר כזה – איזה ציוד לקחת איך הסתדרת איתו בתא הצפוף? והאם בחיל האוויר היו שותפים לתכנון התמונות או שהשאירו לך את החופש היצירתי?

ת: בטיסה הראשונה התכנון היה – ללכת על בטוח כדי למזער את הסיכוי לפשל, לכן לקחתי גם ציוד שלא הייתי בטוח שאני צריך, כיום אני כבר סגור בדיוק מה עולה איתי לתא ומה לא.
תא טייס של מטוס קרב הוא תא מאד (אבל מאד) קטן עם חופה שקרובה מאד לראש, דבר שמקשה על הצילום במיוחד כשכל העסק זז בתזזיתיות, למעלה, למטה, הפוך, מאיץ, מאט, מתגלגל וכו'. בפעם הראשונה אפילו חטפתי את המצלמה לפרצוף מול החופה כשלא הייתי מוכן לתמרון גלגול חריף…
לרוב מתאמים ציפיות ממה שרוצים להפיק וגם במהלך הטיסה מתאימים בהתאם לתנאים. כשיש דרישה ספציפית לפריים מסוים אני אומר מה נדרש מהצד שלי, גובה, זווית מהירות וכו'. השאיפה כמובן לתאם ציפיות לפני כדי למקסם, כי באוויר מרחב התמרון היצירתי קטן יותר.

ש: מעל מה טסתם באותה טיסה – האם היו תמונות שתכננת ובסוף פוספסו (ולמה) ומה לדעתך התמונה הטובה מתוך הסט?

ת: בטיסה של מנ"ט (מרכז ניסויי הטיסה, ב-2006. ע.ג.) המטרה הייתה לצלם את המבנה שכלל שני מטוסי f-16  ומטוס f-15  אחד מעל מצדה. הפריים הושג בהצלחה ונעשה בו שימוש למטרות שונות של חיל האוויר מספר לא קטן של פעמים.
הפריים הטוב ביותר לדעתי מאותה טיסה הוא מבנה מטוסי הקרב בטיסה ישרה ואופקית כשאני מצלם מלמעלה והמטוס שלנו הפוך מעליהם.

ש: מאז יצא לך לחזור על חוויה של צילום ממטוס קרב עוד פעמים – היית רוצה לחזור על זה?
ת: בהחלט. מאז יצא לי לחזור על החוויה כמה פעמים כולל טיסה במטוסי קרב ומסוקים, ואין שאלה בכלל – חוזר ללא היסוס.

ש: מה היא התערוכה האווירית המרשימה ביותר לדעתך בעולם? מה עושה אותה כזאת מבחינה צילומית, ומה קורה בארץ בתחום?
ת: ממה שיצא לי לראות עד היום תערוכת RIAT באנגליה (או Royal International Air Tattoo) היא המרשימה ביותר בכל מה שקשור לצילום תעופה צבאי. בהשוואה לתערוכות הגדולות האחרות כגון: Le Bourget או Farnborough  שהן תערוכות נשק של היצרנים שכוללות גם מופע אווירי, RIAT הינו סוף שבוע שמסמל את יום חיל האוויר המלכותי הבריטי, הם מזמינים חילות אויר מכל העולם וגם מעט תעופה אזרחית, וקיים ריכוז גדול מאד של כלי תעופה שלא רואים כל יום כשמטרת האירוע היא מופעים אוויריים נטו, הרבה יותר מכל תערוכה אחרת שאני מכיר.

לגבי מה שקורה בארץ, למרות מה שאולי חושבים, נושא הצילום התעופתי בארץ עבר שדרוג משמעותי מאד בשנים האחרונות לטובת הצלמים. מה שהיה פעם נחלתם של צלמים מקצועיים בתערוכות בחו"ל קיים גם אצלנו, מכלאות/טריבונות צלמים וכו'.

ש: תמונות שלך פורסמו בלא מעט מגזיני תעופה בינלאומיים מובילים – עד כמה זה קשה לצלם ישראלי שאינו מתפרנס מצילום להגיע עם תמונות שלו למגזינים כמו  Aviation Weekאו Flight International?
ת: דורש המון עבודה שיווקית ופרסומית בכל מדיה אפשרית, יצירת קשרים, פרסומים וכו' על מנת שהגורמים הרלוונטיים ידעו עליך וידעו שלך יש את החומר המתאים להם כשיצטרכו.

ש: האם יש בעולם צלמי תעופה שמתפרנסים רק מן התחום? זה משהו שהיית רוצה לעשות ביום מן הימים – ומה זה דורש בעצם?

ת: יש מספר מצומצם יחסית של צלמים בעולם שמצליחים להתפרנס באופן מלא ומכובד מצילום תעופה. לרוב כמו אצלי זהו מקצוע שני שכן זאת נישה מאד מצומצמת. כמובן שצריכים להכיר אותך ושהיה לך שם בין לאומי אחרת לא ידעו להגיע אליך, ואין ספק בכלל שההשקעה וההקרבה היא גדולה מאד, בציוד, נסיעות וכו'.

ש: יש בעיניך משהו בצילום תעופה (ותעופה צבאית בפרט) שהוא שונה באופן מהותי מסוגי צילום אחרים?

ת: בעיני צילום תעופה בכלל ותעופה צבאית בפרט הוא שילוב של צילום צפרות וצילום אקסטרים עם טוויסט. ברמה הטכנית נדרשת היכולת לשלוט באופן מלא וזריז בציוד ולדעת עד לאן אתה יכול לקחת את יכולותיו.
ברמה האומנותית והצילומית נדרשת היכרות עם נושאי הצילום והתנהגותם כדי להיות מוכן לרגע הנכון עם הציוד, בין אם זה מטוס חולף במהירות או תפיסת הפריים בזמן תמרון חריף כשאתה במטוס עצמו.

ש: האם כשאתה מצלם יש לך את התמונה בראש או שמדובר בתהליך שסופו אינו ידוע מראש בהכרח?
ת: השאיפה מן הסתם לדעת להיות מוכן ולהתכונן לפריים אותו אתה רוצה להשיג, שעושים הפקה מתוכננת בראש, תמיד יהיה הפריים אותו ארצה להשיג, אך בלא מעט מקרים מגיעים למצבים שלא תוכננו לטוב ולרע וגם שם ניתן להשיג פריים איכותי ומיוחד.

ש: את מה הכי היית רוצה לצלם וטרם יצא לך?

ת: טרם יצא לי לצלם ממטוס תובלה/מסוק עם רמפה פתוחה – מאד רוצה לעשות את זה, לטעמי משהו שונה מאד מצילום מתא טייס סגור או מהקרקע.

ש: מה אתה אוהב לצלם חוץ ממטוסים?

ת: מאד נהנה לצלם נופים, פנוראמות טבע ובעלי חיים.

ש: באיזה ציוד אתה משתמש? איך אתה מסתכל על המירוץ העכשווי להחליף מצלמה כל שנתיים-שלוש?

ת: את העידן הדיגיטאלי התחלתי עם אולימפוס לפני קצת יותר מעשר שנים ובעשור האחרון אני מצלם עם ציוד של קנון. אני משתדל לא להיגרר למרוץ האין סופי של מצלמה כל שנתיים שלוש, משתדל לנצל את הציוד שברשותי עד תום. בעשור האחרון החלפתי בסך הכל 4 מצלמות. בכל הקשור לעדשות, לפני כ-5 שנים התייצבתי על העדשות אותן רציתי ואיתן אני יודע להפיק את המירב ומאז לא הוספתי עדשות נוספות, העדשה הכי וותיקה שלי אצלי כמעט 8 שנים.

ש: עד כמה חשוב ציוד הצילום בצילומי תעופה – האם קורה לך שאתה מוצא את עצמך מפספס תמונה כי לא הייתה לך עדשה ארוכה מספיק למשל?

ת: כמו בכל נושא צילומי לפני איכות ויכולות הציוד, חשוב לדעת איך להפיק מהציוד את המקסימום, ציוד איכותי בהחלט יכול לשפר ולעזור להגיע לפריים המנצח, קורה לי לא מעט שבצילום מהקרקע 400-500 מ"מ לא מספיקים וכנ"ל בתא טייס צר וקטן שעדשת 15 מ"מ לא מספיק רחבה לפריים כולל של התא ומחוצה לו.

ש: מהי מצלמת החלומות שלך? מה חסר לך במצלמה?

ת: מן הסתם הייתי שמח שלא תיגמר לי הסוללה או הכרטיס באמצע טיסה – כי החלפה שלהם בתא טייס היא לא תמיד דבר אידיאלי. אם מותר להתפרע ולחלום, הייתי רוצה עדשה כמו המודם האנלוגי הישן והטוב: 14-400 מ"מ 2.8f/.
הכי חסר לי גם כיום כשאני עם גוף סדרה 1 המקצועי של קנון, הוא שיפור במהירות הפוקוס, תמיד ארצה יותר כדי שתהיה היכולת במצבים קיצוניים במיוחד לדעת שבשבריר השנייה שאתה מזהה את הפריים המצלמה תעשה את העבודה, ה-1D  מעולה אבל תמיד אפשר לרצות יותר.

ש: פוטושופ – כלי נפלא או רעה הכרחית?

ת: אני משתדל להגיע לפריים הרצוי בעבודה בשטח עם המצלמה. בשנים האחרונות אני כבר בקושי משתמש בפוטושופ, אלא בכלי הפיתוח הדיגיטאליים כגון DPP ו-Lightroom בהם אני מתקן חשיפה, צבע, יישור ניגודיות, לכלוכים וכו'. במקרים קיצוניים אני עובד בפוטושופ לתיקונים ועיבודים חריגים שאינני מצליח לעשות בכלי הפיתוח, כמו כן אני מאד אוהב את כלי תפירת הפנוראמה של פוטושופ.
אחד הדברים שלמדתי עוד בתחילת דרכי ובפיתוח הדיגיטאלי: צילום טוב אפשר להפוך למצוין בפוטושופ, צילום גרוע יישאר גרוע לא משנה כמה תעבוד עליו בפוטושופ.

ש: פרגן: שני צלמי תעופה בינלאומיים בולטים בעינך ולמה.
ת: אחד הצלמים המובילים בתחום הוא Katsuhiko Tokunag מיפן, אשר שימש עבורי השראה בכל הקשור לאיכות ודיוק בנושא צילום בטיסה, קטצו ביצע מספר גדול של הפקות בין לאומיות למספר גדול של חילות אויר ויצרניות בתחום.

צלם נוסף שאני מאד מעריך וגם חבר אישי, José M. Ramos מארה"ב, מתמחה בצילום של החיל האויר של חיל הים האמריקאי (US NAVY) ובעיקר מצילום מנושאות מטוסים, נושא שתמיד הקסים וריתק אותי. חוסה מפגין יכולות ומקצועיות גבוהה בשילוב קו אומנותי ומרתק.

ש: חוץ מצילום מה התחביבים שלך? יש זמן למשפחה?

ת: אני תמיד מאמין בשילוב בין התחביבים: צילום, תעופה, טיולים בעולם ובארץ עם המשפחה והחברים – כך מגיעים לחוויות הכי טובות.

ש: תן כמה טיפים לצלם תעופה שרוצה להוציא מעצמו את המקסימום ואולי גם להפוך לצלם מקצועי.

ת: קודם כל ללמוד כמו כל צלם, בין אם חובב או בדרכו להיות מקצועי, את רזי הצילום. להתאמן הרבה, לשלוט באופן מלא בציוד, לא להתפרע עם ציוד יקר ולא תמיד נחוץ לפני שאתה יודע מה היכולות שלך ושל הציוד הקיים, לא תמיד המצלמה האיכותית או העדשה המהירה ביותר יאפשרו לך להגיע לפריים המנצח.
אני רואה הרבה צלמים בתחילת דרכם ששופכים כסף על ציוד מיותר ולא תמיד מתאים וחבל…

ש: לסיום, מה התמונה שלך שאתה הכי אוהב?

ת: נכון לכתיבת שורות אלו התמונה האהובה עלי צולמה כשאני הפוך מעל מבנה מטוסי קרב, אבל עדיין חושב שלא הגעתי לפריים האולטימטיבי שלי…