הפורטרט – ראיון עם ראובן קפוצ’ינסקי ע״י עידו גנוט פורסם ב 22/03/2010 18 0 ראשית הדרך איך התחלת לצלם? ב-1968 בגיל 13 בא דודי לביקור מולדת מארה”ב והביא לי מתנה מצלמת פילם 6/6 עם תריס 1/60 אשר צילמה על פילם 12 תמונות. נסעתי עם הורי למקורות הירקון וצילמתי 12 תמונות, פיתחתי ולתדהמתי יצאו 12 תמונות טובות ומשם התחיל הרומן. ואחרי זה? בתיכון היה לי בן כיתה בשם יורם בר סלע. היו לו בבית קערות מלאות בחומרים כימיים לפיתוח תמונות עם בקבוקים חומים בהם מפתחים. שנים אחר כך הבנתי שאתה חייב להכין כל יום מפתח חדש ולזרוק את הישן – אבל בר סלע היה שומר אותם עד שהם היו כמעט שחורים, אין לי מושג איך קיבלנו בכלל תמונות, אבל קיבלנו משהו. והתגלית של תמונה על נייר שהיא לא קיימת ופתאום היא מתחילה לצוף הייתה הקסם הכי גדול שראיתי. מה קרה ליורם בר סלע? הוא שהראה לי קסמים דווקא הפך לקוסם ולא צלם. היום הוא גם פרסומאי ואיש גרפיקה ועיצוב תעשייתי, איש אשכולות. למה צילום? עבורי המצלמה היא המשך של הראיה האנושית ואיך שההוויה שלך מתקיימת מול העולם. אם אתה אדם שמתבונן כל הזמן טבעי שהמצלמה היא ה-extension של הראיה שלך. האם צילום הוא קצת פסיכולוגיה? לא קצת הוא הרבה פסיכולוגיה. מה הייתה המצלמה הראשונה שלך? Imperial. המצלמה השנייה הייתה קייב 4. קניתי אותה אצל מוטקה – חבר של אבא מהפלמ”ח. בדיעבד התברר שהוא גם דפק אותי כי המד אור לא ממש עבד והייתי צריך ללמוד לנחש לבד את החשיפות. הייתה לי טבלה בה היה רשום: שמש חזקה, אור מוצל, בתוך הבית, מחוץ לבית, ואני בלי מד אור ובלי מערכת דיגיטלית הייתי קולע בול בחצי סטופ. אז אולי הוא עשה לך טובה? בדיעבד כן. “ממרומי גילי” אני יכול לומר לך שכמעט כל מי ש”דפק” אותי בחיים עשה לי בסופו של דבר טובה. בתיכון הייתי בא איתה ומצלם את התלמידים והמורים. היה לי מורה לספרות בשם בן עמי פיינגולד, מבקר ידוע, איש מפורסם. הוא ניגש אלי יום אחד אחרי שצילמתי אותו במין התנשאות של מורה ושאל: “האם זה סוג המצלמות שהקווקזים בדרום רוסיה מצלמים שם את הבהמות שלהם” עניתי לו ללא היסוס “מר פיינגולד אני לא קווקזי, אבל אם מישהו כאן מרגיש כמו קווקזי ואם מישהו שאני מצלם מרגיש כמו בהמה זאת בעיה שלו”… חוצפן קטן הייתי. מתי ידעת שזה מה שאתה רוצה לעשות? אני עדיין לא יודע מה אני רוצה לעשות… תקופת הלימודים מה קרה איתך אחרי השירות הצבאי בנח”ל? רציתי ללמוד רפואה. הייתי צריך קצת לשפר את הבגרות ואז החלטתי ללכת ללמוד ביולוגיה באוניברסיטה העברית. גרתי במעונות היה לי שם אפילו חדר חושך. אחרי שנה ניסיתי להתקבל לרפואה והייתי ברזרבה, אם היה נופל תלמיד אחד מהרשימה הייתי מתקבל לרפואה. ואז לא היינו מדברים איתך? הייתם מדברים איתי אולי על רפואה, אני לא יודע. ואני זוכר שהייתי בדרך לאיזה מבחן ותפסתי את עצמי וחשבתי מה אני משוגע? אני רוצה להיות צלם, רוצה שהתחביב שלי יהפוך למקצוע! ונרשמתי למכללת הדסה והתחלתי ללמוד שם. שאלתי אותך מתי ידעת שרצית להיות צלם, אולי זה הרגע? יכול להיות…כן. אבל מאד רציתי ללמוד רפואה. רפואה? ולא הייתה לך בעיה עם לפתוח למישהו את הקרביים, כל ההתעסקות הזאת, אבל אולי בצילום זה דומה, בטח בצילום שלך? כן. כן. זה אולי לא רפואה בדיוק אבל סוג של כירורגיה. נחזור להדסה? כן. רציתי ללמוד את הפרקטיקה אז הלכתי להדסה. הגעתי עם יותר ידע מאחרים. היה לי שם מורה – רוני דוד. לא בדיוק מורה, הוא היה עוזר הוראה. הוא ניסה ללמד אותנו להדפיס בשחור לבן. הוא היה מאד נונקונפורמיסט בשיטת ההדפסה שלו. לנייר היו דרגות בהירות מ-1-5, כמו היום בפוטושופ שיש קונטרסט. ניירות הצילום חולקו ל-5 דרגות שונות של קונטרסט ושיחקת בניהם. מפתח מדולל יותר מפתח פחות מדולל, פיתוח שלוש דקות במקום שתי דקות ואם עברת לארבע דקות היית מקבל “פוג” בתמונה. רוני דוד היה עושה כל מיני דברים משוגעים כמו לתת לנייר מכת “פוג”, כמו אור לבן. הוא היה יוצא מהחדר חושך לשנייה נותן לו מכת אור בחוץ. זה היה זה שורף אותו קצת והוריד את הקונטרסט. סיציליה – השור ומה אז? יום אחד רוני דוד בא אלי ואמר לי בוא נדפיס, אני אראה לך איך עושים את זה. ואז הוא מדפיס – לא טוב. מדפיס שוב, לא טוב. כל החברה בכיתה הבינו מהר מאד שאם נשארים עם רוני לא נשארים לך ניירות. לנו הייתה הקצבה של 500 ניירות לשנה ואם נגמר לך לא היה יותר ולכן כולם עזבו אותו. אמרתי לו קח ‘תניירות’ שלי תעשה מה שאתה רוצה. אבל אם בסוף השנה אני לא יודע איך להדפיס אתה תקנה לי את כל הניירות בחזרה. וזה קרה? בסוף השנה אני כבר עזרתי לכל תלמידי הכיתה בעצמי. ובשנה שנייה? החלטתי שאני רוצה לקבל הכשרה מקיפה יותר ושאני רוצה לנסוע ללונדון. נסעתי לשם והתקבלתי לשני בתי ספר – הראשון London College of Printing (כיום London College of Communication) והשני Surrey Institute of Art & Design, University College (כיום Kent Institute of Art & Design). אלא שבנתיים התאהבתי בבחורה משנה א’ ואז התברר שאני נוסע לארבע שנים בלונדון ואז מה נעשה – ניפרד? אז שאלתי אותה אם היא רוצה לבוא וגם ללמוד שם. דיברתי עם ראש המחלקה בלונדון. הם אמרו שפספסנו את ההרשמה אבל באופן חד פעמי הם יאפשרו לה. היא תפסה טיסה והתקבלה ל- Surrey אבל לא ללונדון. ואז טסתם? לא בדיוק. באנו להוריה והסברנו שאנחנו רוצים לנסוע. אמא שלה אמרה מה השתגעתם (אבא שלה היה חבר כנסת) תיסעו ללונדון לארבע שנים בלי להתחתן? לא בא בחשבון. לקחתי את ידה ובסערת רגשות השתכרנו ואחרי בירה אחת לא ידעתי על מה אני מדבר ואמרתי יאללה נתחתן, וככה התחתנו ונסענו ללונדון. ומה היה בלונדון? שם היה לי מורה, ראש המחלקה. כל צילום שחשבתי שיהיה טוב וחיכיתי לביקורת היה אומר לי הנ”ל – תגדיל. נדלקתי. האגו. המורה אומר לך תגדיל – הגדלתי. שבוע אחרי זה עוד פעם תגדיל – הגדלתי. בפעם השלישית שהוא אמר לי blow it up גם אני blew up. אמרתי לאשתי מתוקה שלי לא בשביל זה עזבתי את ישראל ואחרי שלושה חודשים חזרנו. אחרי שחזרת מה קרה? חזרנו לישראל. התגרשנו. במקביל עשיתי את שנה ב’ שוב בהדסה. אני התלמיד היחידי אני חושב שעשה שוב את שנה ב’. לאחר גירושי רציתי קצת להתנקות וחלמתי לנסוע לאירופה אך הצעה שונה הובילה אותי לכיוון אחר. עמודים: 1 2 3 4 5 6 7 עידו גנוט עידו גנוט הוא עורך ומייסד אתר הצילום מגה פיקסל. הוא מסקר חדשות טכנולוגיה מאז סוף שנות ה-90 וכתב וערך עבור שורה של מגזינים בינלאומיים מובילים. הוא עוסק בתחום הצילום מאז שנת 2009. עידו הוא גם מייסד שותף בחברת ההפקה Shooteat.co.il העוסקת ביצירת תוכן ויזואלי עבור חברות מסחריות. אתם יכולים לתמוך באתר מגה פיקסל על ידי רכישה מהשותפים שלנו משווקים: Amazon, B&H, Adorama and E-bay. למה שתסמכו עלינו?
LensVid Talk (פרק 1): סוני A6700, תאורות GaN, פילטרים ננעלים ועוד היום אנו גאים להביא בפניכם את הפרק הראשון של LensVid Talk (מתוך אתר הבת …
מוצר ראשון מבית LensVid בשיתוף חברת SmallRig – ה-mini L-Shaped Mount Plate אנו גאים במיוחד לפרסם היום את המוצר הראשון פרי פיתוחנו – ה-mini L-Shaped Mount …
LensVid Talk (פרק 2): ZHIYUN Crane 4, DJI Air 3, Came-TV V-Mount Clamp ועוד אנו ממשיכים היום בסדרת של LensVid Talk (מתוך אתר הבת שלנו בשפה האנגלית), שיחה …