אייקון נולד

מראשית ימיה של ההיסטוריה האנושית בני האדם אימצו תמונות של דמויות שלאורך הזמן הפכו לאייקונים.

בדתות שונות האיקונות הן דמויות להערצה ובחלקן אף סוגדים להן. בלימודי אומנות מלמדים אותנו מראשית האומנות העתיקה ועד ימינו כיצד הופכות תמונות עם השנים לאייקונים, תמונתה של המונה ליזה, הפסלים של משה ודוד הנמצאים באיטליה, פסלו של דוד באקדמיה לאמנות של פירנצה ועוד.

צלמי העיתונות הם אנשי השטח המנציחים את ההיסטוריה של האנושות. לא מעט מהם הקריבו את חייהם למען הנצחת ההיסטוריה בזמן אמת. כך נולדו להן לא מעט תמונות שעם הזמן הפכו לאייקונים. הצלם ג'ו רוזנטל צילם חמישה חיילים אמריקנים מניפים את דגל ארצות הברית בראש הר סוריבאצ'י, בתצלום שנודע בשם "הנפת הדגל באיוו ג'ימה", שהפך בציבור האמריקני לתמונת הסמל של הקרב ושל הניצחון האמריקני במלחמה, ולאחת התמונות המפורסמות ביותר מאותה תקופה.

מדינת ישראל מאז הקמתה, נלחמת על קיומה, לכן אין זה מפתיע שרוב התמונות הישראליות אשר הפכו ברבות הימים לאייקונים קשורות בדרך כזאת או אחרת למלחמות ולחיילים. כך לדוגמא:

הרב שלמה גורן תוקע בשופר ברחבת הכותל במלחמת ששת הימים (צילום: דוד רובינגר)

דיין במרכז, לצד אלוף הפיקוד נרקיס והרמטכ"ל רבין, בדרך לכותל המערבי (צילום: אילן ברונר, לע"מ)

הצנחנים בכותל (צילום: דוד רובינגר)

אסון מעלות (צילום: ישראל סימיונסקי / ישראל סאן)

בימינו אנו עדין ממשיכים להילחם על קיומינו ואחת התמונות הזכורות ביותר מן השנים האחרונות והפכה לאייקון של ניצחון הרוח והכמיהה לשלום ממלחמת לבנון השנייה – החייל תומר בוהדנה על אלונקה בדרכו לבית החולים המסמן בידו V. ישנן עוד דוגמאות רבות נוספות אבל לא זה המקום להזכיר את כולן.

מה הופך תמונה לאייקון? האם התהליך ההופך תמונה לאייקון התקצר בעולם האינטרנט והרשתות החברתיות? כיום המוני אנשים מצלמים ורצים להראות את התמונות שצילמו לחברים ולחברים של החברים וכך הלאה. חלק מן התמונות זוכות לקבל שיתוף בפייסבוק וכך מתרחב לו מעגל הצופים בתמונה ולעיתים קישורים אליה נשלחים גם במייל.

את התמונה המופיעה להלן צילמתי בטקס סיום מסע הכומתה של בני מחיל ההנדסה (באוגוסט 2009) במגרש המסדרים בחולדה. התמונה הגדילה לעשות ומלבד אלפי השיתופים להם זכתה והתגובות הרבות מכל קצוות תבל אותן קיבלה, זכיתי לפניה מלשכת דובר צה"לבבקשה ללאפשר להם להעלות את התמונה לפייסבוק הרשמי של הדוברות (וכך אכן היה).

משם המשיכה התמונה להתגלגל למחוזות אשר לא ידעו את יוסף, וכאן נשאלת השאלה היכן זכות היוצרים ועד כמה חשוב שכולם ידעו כי אני צילמתי את התמונה, או שאני צריך להסתפק בכך שהתמונה שצילמתי הפכה לחלק מכתבה בשפה שאני אפילו לא מזהה. מעולם לא קיבלתי פרוטה על זכויות יוצרים, אני ראיתי בפרסום התמונה  סוג של שליחות אולי ציונות, להראות את הפנים האמתיות של החיילים שלנו, החייל המחייך ולא החייל עם הדם בעיניים והילד הקטן שממיס גם את הלב של חייל קשוח.

התמונה גם זכתה לשמש השראה לשיר אשר בהמשך זכה ללחן (המשוררת הדס לאור אשור והמלחין יקי אקרמן)

[youtube]https://www.youtube.com/watch?v=ffGQmc9pci4[/youtube]

והוצגה בשתי תערוכות: בית-ספיר שבכפר-סבא ובמוזיאון רמת-גן.

ביום השחרור של בני נערך טקס בחולדה סמוך לאתר ההנצחה של חיל ההנדסה ולרגל האירוע הודפסה התמונה (60\40 ס"מ) בהפקה יוקרתית ונמסרה לרס"ר מקהנ״ר  בהוקרה ותודה על שחרור הבן אורי. נאמר לי שהתמונה תוצג בלשכת קהנ"ר (ביקשתי מכתב רשמי שאכן התמונה הגיע ליעדה , עד עצם היום הזה לא קיבלתי מכתב או טלפון תודה).

אודות: אני צלם אמן רב תחומי , מצלם מראשית שנות ה-70. במלחמת יום כיפר צילמתי עם מצלמת ריינגפיינדר של ישיקה. את הפילים שחור לבן הייתי מפתח לבד ואת התמונות הייתי מגדיל בחדר חושך. צילמתי ברבות השנים עם לא מעט מצלמות רפלקס (לפי סדר כרונולוגי): מצלמה רוסית ZENIT, מצלמה של SIGMA  שהיתה תואמת PENTAX  , PENTAX SUPER A, בעידן הדיגיטלי מצלמה של קודק שמצלם על דיסק 1.4, ניקון קולפיקס 8800 והיום אני מצלם עם ניקון D300 ועדשת ניקון 18-200 מ"מ.

רוב הצילומים שלי עוברים עיבוד דיגיטלי והיום העיסוק העיקרי שלי הוא באומנות דיגיטלית כאשר הצילומים הם חומר גלם ליצירות. אני חבר בקבוצת אמני כפר-סבא, יצירות שלי השתתפו בתערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות וצילומים שלי זכו למקומות ראשונים בתחרויות צילום.

המצלמה הוא חלק ממני, היא סם החיים.