Pieter Hugo ואנשי הצבועים

פורסם ב 22/04/2011

בניגריה הענייה בה נאבקים האזרחים על פרנסה ומזון, משגשג לו זן מוזר על עבודה: גידול ואילוף צבועים.

משפחת Ahmadu הם אנשי הצבועים. המשפחה היא קבוצה של אנשים הנעה מעיר לעיר ומובילה עימה צבועים, קופים ומיני חיות אקזוטיות למטרות תצוגה ומכירת שיקויים. החיות קשורות בשלשלאות עבות למאלפיהן, בעיקר על מנת לשפר את כישורי הריקוד שלהן.

אנשי הצבועים החלו את דרכם כמשפחה אשר מכרה שיקויים וקמעות כנגד מכשפים ועין הרע, עניין מקובל בתרבות הניגרית. לאחר שהמשפחה עלתה על הרעיון להוסיף צבועים להופעתה היא הגדילה את מכירת השיקויים. כיום המשפחה מוכרת את השיקויים על מנת לספק הגנה מחיות טרף ואת הקמעות על מנת להגן מפני מכשפים ומהטלת קללות. לראייה מציגה המשפחה את הילדות הקטנות המשחקות עם הצבועים ללא חשש לאחר שנטלו את השיקויים ומוגנות, כך לדברי הוריהן, למשך כל חייהם מפני הצבועים.

כיצד תופסת המשפחה את הצבוע? הצבוע נתפס במהלך מסע ציד לילי. הציידים שותים את השיקוי המגן ומאמינים כי הם בלתי נראים לחיה. הם מאתרים את החיות במערות ומסנוורים אותו באמצעות פנס, מרסיסים עליו אבקה לבנה ומכניעים אותו. לאחר שנתפס הצבוע נותנים לו שיקויי נוסף אשר הופך אותו לצייתן לאדם. בהמשך עובר הצבוע תקופה של אימונים למשך חודשיים, בהן הוא לומד לחיות לצד בני אדם. בני המשפחה מאכילם את הצבועים משאריות של קצבים ומצננים את גופם במים (מאחר והצבועים אוהבים לשהות בסביבה קרירה).

בזמן סיבובי ההופעות המשפחה נודדת מעיר לעיר ומשתכנת בעיקר בפרברים. בכל יום הם יוצאים בני המשפחה לתהלוכה עם החיות. בתחילה הקופים מבצעים פעלולים שונים ומושכים אליהם את הקהל. בכל פעם מתאסף קהל גדול סביב המשפחה ומפזר עליה כסף רב אותו אוספים הקופים. לאחר מכן הם צועדים עם הצבועים ומוכרים לקהל משחות ועשבים שונים לטיפול כנגד פגעי חיות ועין הרע. דרך נוספת של המשפחה להרוויח את לחמה הוא ממכירת חיות הפרא, בעיקר לגני חיות באפריקה, דבר אשר מכניס לה ממון לא מבוטל.

למשפחה יש אמנם רישיון להפעלת העסק במספר מדינות בניגריה, אך כמובן שלא חסרים קולות המתנגדים להחזקת החיות בשבי והצגתן בפומבי, בעיקר בשל החשש לחיי הקהל. מנגד טוענת המשפחה כי העסק שלה עוזר לאנשים רבים בניגריה, החל מהנהגים הלוקחים את המשפחה, דרך חנויות המספקות מזון ועד הדוכנים בצידי הדרכים אשר מגדילים את מכירותיהם בזמן הופעת הלהקה.

אין ספק שאפריקה היא יבשת בה החיים קשים הן לבני האדם והן לבעלי החיים. במרוץ המטורף להישרדות אין נכון ולא נכון ויהיה זה בלתי הוגן לשפוט את התרבות האפריקאית ואת דרכי הישרדותה מבעד לעיניים מערביות.

Pieter Hugo – צלם אשר נולד ומתגורר ב-Cape Town שבדרום אפריקה, תיעד את משפחת הצבועים. בתצלומיו הבהירים עומדים לנגד המצלמה גברים חסונים וחיות גדולות. דרך התמונות ניכר כי קיימת מערכת יחסים סדורה בין האדם לחיה הקשורה אליו. לעיתים אף נראית חית הטרף כחיית מחמד ולעיתים אנושית ונבונה. האדם והחיה עומדים יחדיו במרכז התמונה של Hugo, כבמפגן של כוח ואחדות. אמנם ברור לכל בר דעת מי השולט ומי הנשלט, אך ברורה גם הסימביוזה והתועלת שמפיקים האדם והחיה זה מזה. מרבית מאתרי הצילומים ממוקמים בחוצות הערים, מתחת לגשרים או מזבלות. הבחירה באתרים הללו מעלה שאלה אצל הצופה, האם בחר Hugo בכוונה את האתרים הללו? האם הוא מנסה לתת לתופעה ביטוי כתופעת שוליים? האם הוא כאדם לבן חש סלידה מהעיסוק הנ”ל? או שמא המשפחה היא זאת שאחרי הכל אינה שלמה עם אחזקת חיות הטרף בשבי למטרות פרנסה, והיא זאת שחיה את חייה בשוליים, מתחת לגשרים או באתרי אשפה?

עבודות נוספות של הצלם Pieter Hugo ניתן למצוא באתר האינטרנט שלו.