ביקורת: Epson R3000

2
0

את ה-R3000 של אפסון קיבלנו לביקורת כמעט חודש שלם לפני הכרזתה הרשמית באמצע ינואר 2011. מדפסת הפוטו החדשה של אפסון מיועדת לצלמים מקצועיים וחובבים מתקדמים והיא מאפשרת הדפסה בפורמט +A3 וכוללת חלק ניכר מן הטכנולוגיות החדשות ביותר של חברת אפסון. אנו מביאים בפניכם היום את ביקורתו של ד”ר בוריס אוייחרמן אשר בילה עם המדפסת קרוב לחודשיים תמימים ומלבד ההתייחסות למוצר עצמו ולפעולתו הרחיב במסגרת המאמר גם על מספר נושאים חשובים הנוגעים לתחום ההדפסה.

אבולוציה של מדפסות

“דברים השתנו בעולם מדפסות הזרקת הדיו” כך חשבתי לעצמי כשפתחתי את החבילה אותה קיבלתי מאפסון והוצאתי את המכשיר השחור והמבריק החוצה. המדפסת לא מזכירה כלל את המכשיר שישב על שולחני בשנים עברו (ולא נציין שמות).

הייתה זו חוויה טראומטית משהו בשנת 2000 אשר גרמה לי לתהות מדוע לכל הרוחות לא בחרתי לדבוק בלשכת ההדפסה החביבה עלי. אם לשחזר את התהליך המייסר אשר עבר עלי בזמנו, כל הדפסה נפתחה בתהליך המייגע של בדיקת ראשים וניקויים (אלא אם הייתי מוכן לסבול את קווי “הבנדינג” האיומים), מחסניות דיו אשר נגמרו לפני שהספקתי להדפיס משהו (לא מעט כתוצאה מבזבוז בעת ניקוי יתר) ובנוסף צבעים אשר דהו לנגד עיני אם לא מוסגרו מאחורי זכוכית חוסמת UV.

באותה תקופה צמחה לה תעשיית דיו פיגמנטי אשר נמכר ברשת בבקבוקים יחד עם ראשי הדפסה פרוצים וצינוריות אינפוזיה. למערכת הזאת קראו “Continuous Ink System” והיא הבטיחה לכאורה חיים ארוכים יותר לתמונות וחיסכון משמעותי בעלויות ההדפסה. בפועל זכו המשתמשים לטווח צבע (gamut) מיקרוסקופי וסתימות נוספות של ראשי ההדפסה עד למצב בו לא ניתן היה להדפיס כלל.

ה-R3000 של אפסון בפעולה (צילום: ד”ר בוריס אוייחרמן)

Epson R30001

הדפסה בשחור לבן בדיו מקורי באותה תקופה הייתה בלתי אפשרית בשל הרגישות הגבוהה של הדיו לתאורה (תופעה מכונה “illuminant metamerism” בשפתם של מדעני הצבע). אם הייתם לוקחים תמונה בשחור לבן ומחזיקים אותה ליד החלון, האפור היה מתחלף באחת לירקרק מזעזע. גם בעיה זו ניתן היה לפתור על ידי רכישת דיו המותאם במיוחד להדפסות שחור ולבן ומערכת תוכנה וחומרה בעלת שישה גוונים שונים של אפור, אבל מעולם לא הגעתי כל כך רחוק בניסיונותיי באותה התקופה. לאחר מסע הייסורים הזה בראשית העשור שעבר לא קשה להבין מדוע מהר מאד נטשתי את הדפסת הדיו וחזרתי ללשכת ההדפסה הוותיקה.

ובכן, מה נשתנה מאז? הבה נראה: לפנינו מכונה המאפשרת הדפסה בפורמט של עד +A3 עם 9 מחסניות דיו ויותר DPI משאי פעם תצטרכו. המדפסת מיועדת על פי אפסון לקהל של “חובבים מתקדמים ומקצוענים”, מה שאומר שהיא אמורה לאפשר הדפסה ברמה המתאימה להצגה בתערוכות ואמורה באופן כללי לחסוך לנו את הביקור בלשכת ההדפסה – לפחות כל עוד גודלה של ההדפסה אינו עולה על 329 על 483 מ”מ.

בנקודה זו אקלקל מעט את השורה התחתונה של הביקורת ואומר זאת: האפסון R3000 אכן מדפיסה באיכות המתאימה להצגה בתערוכות והיא עושה זאת במאמץ מינימאלי בלבד מצדי. יש לה כמה ליקויי עיצוב שמעצבנים אותי ואלו בולטים אף יותר על רקע ההדפסות המצוינות שהיא מסוגלת לנפק. ועכשיו לביקורת.

הדפסה ישירות מן המצלמה

לא הייתי מעלה על דעתי לבדוק את התכונה הזאת, אך יד המקרה היא שביום בו קיבלתי לידי את ה-R3000 לא היה בידי מחשב לחבר אליה, ונציג אפסון הזכיר כי יש כניסת USB למדפסת… אז חיברתי את הניקון D90 שלי למדפסת ומה אתם יודעים, ממשק ה-PictBridge הופיע לו על מסך המצלמה ובתוך כמה לחיצות קצרות המדפסת גם הדפיסה. אם לומר את האמת אני עדיין לא יכול לחשוב על מצבים רבים בהם הייתי מדפיס ישירות מן המצלמה, אך מאפסון נמסר לנו כי ישנן חנויות העושות שימוש במדפסות דוגמת ה-R3000 כעמדות הדפסה, ויש צלמים (דוגמת צלמי אירועים) המפיקים הדפסות ב-live, תוך כדי האירוע. טוב, אז אם יש לכם במקרה צורך בו אז תשמחו לדעת שהפיצ’ר עובד.

אגב, פיצ’ר אחר הקיים ב-R3000 שדווקא לא הזדמן לי לבדוק לצערי הוא יכולות הדפסה באמצעות רשת אלחוטית (WIFI). זאת משום שהמדפסת אותה קיבלתי הייתה גרסת pre-production וטרם עברה בזמן הביקורת את האישורים הנדרשים של מכון התקנים בארץ. בגרסה שתשווק מסחרית בארץ אמורה להיות יכולת הדפסה ברשת חוטית וברשת אלחוטית.

עיצוב חיצוני והזנת נייר

הייתה לי בעיה אחת עם ההדפסה מהמצלמה. אם תתבוננו בתמונה של המדפסת מקדימה תוכלו לראות בחלק השמאלי הקדמי לוגו קטן לבן של PictBridge. האם אתם יכולים לראות את ה-USB לידו? סביר שלא, וגם אני לא מצאתי אותו בניסיון ראשון. לא ברור מה עמד מאחורי הרעיון למקם את כניסת ה-USB בשקע עמוק בתחתית המדפסת. האם הייתה כוונה בכך שהכניסה אינה נראית מגובה של אדם עומד? האם הצורך להשכיב את הראש על השולחן כדי לראות את כיוון הכנסת ה-USB נמצא בהגדרות העיצוב של המוצר?

עיצוב תמיד היה נושא בעייתי בעולם המדפסות: ההתמקדות באיכות ובמהירות ההדפסה השכיחה את העובדה שמשתמשי המדפסות הם בני אדם. ה-R3000 אינה שונה מבחינה זו ממרבית המדפסות. במבט ראשון הצבע השחור הבוהק של ה-R3000 נראה יפה, אך המכסים מסיבה אלקטרוסטאטית כל שהיא נוטים לתפוס אבק בכמויות מסחריות. הפלסטיק ממנו עשויה המדפסת מרגיש עדין ורופף משהו, זה ראוי לציון במיוחד בגלל ריבוי החלקים הדורשים פעולות מכאניות במהלך התפעול השוטף של המדפסת כגון פתיחה והזזת מגשי נייר, החלפת דיו וכו’.

ה-R3000 “מככבת” בתערוכת +CP ביפן (צילום: נתנאל אדרעי)

Epson R3000 cp plus japan

אם במגשי נייר עסקינן, ל-R3000 ארבעה מגשים שונים הנפתחים ונסגרים בהתאם לתפקידם (הזנה/פלט) ולסוג הנייר. שניים מתוך המגשים נועדו להזנה ושניים לפלט כאשר זוג אחד נועד עבור ניירות סטנדרטיים ואילו הזוג השני נועד עבור ניירות כבדים להדפסות אמנות (“fine art papers”). ניירות אלו לא גמישים כמו ניירות רגילים ולפיכך הזנתם נוטה להיות קשה יותר עבור מרבית המדפסות. ב-R3000 תהליך הזנת ניירות אלו הוא חצי אוטומטי – שולפים את המגש המתאים, מכניסים את הנייר בזהירות רבה (ניירות אלו יקרים ועדינים) אל תוך המדפסת ולוחצים OK. בשלב זה המדפסת מושכת את הנייר פנימה וממקמת אותו במגש המיוחד. התהליך הזה פעל במרבית המקרים, בשאר המקרים המדפסת דיווחה על הזנה שגויה והיה צורך להזין את הנייר מחדש. טעויות הזנה קורות פחות לאחר תהליך הלמידה הראשוני, אך נותרת כמובן השאלה הכללית מדוע כל התהליך לא יכול להיות פשוט יותר. האם לא קיים פתרון הנדסי המשלב את ההזנה של כל סוגי הנייר למערכת הזנה יחידה? או ששוב שיקולי נוחיות ההנדסה גברו כאן על שיקולי נוחיות המשתמש?

מערכת הדיו

ל-R3000 תשע מחסניות דיו: CMY, ציאן ומג’נטה בהירים, שני אפורים ושני שחורים: “שחור מט” ו-“שחור פוטו” המיועד לנייר מבריק. שני האחרונים הם היחידים המערימים קושי כלשהו בכל הקשור לדיו במדפסת. מסיבה היסטורית שאיננה ידועה לי החליטו מהנדסי אפסון כי שני השחורים יעשו שימוש באותה הצנרת ובאותו ראש ההדפסה (במדפסות אפסון בניגוד לחברות אחרות המחסנית מוחלפת אך הראשים נותרים קבועים). התוצאה היא שבכל פעם שיש צורך לעבור מהדפסה על נייר מט להדפסה על מבריק יש צורך לבצע פעולת החלפה בין שני סוגי הדיו. במדפסות מקבילות מן הדור הקודם של אפסון היה צורך להחליף פיזית את המחסניות. ב-R3000 התקדמה אפסון צעד קדימה והפעולה ניתנת לביצוע מהמחשב ללא החלפה עצמאית כלשהי. הפעולה נמשכת מספר דקות במהלכן בוקעים מהמדפסת קולות מוזרים והמדפסת עושה שימוש בכמות זעירה של דיו. יהיו אשר יהיו הסיבות ההיסטוריות והנדסיות למצב הזה, הצורך לבזבז זמן ודיו כדי להחליף נייר ממט למבריק אינו הגיוני מבחינת המשתמש וכולי תקווה שבגרסאות הבאות צרה זו תיעלם.

מעבר לעניין השחור מט/פוטו מערכת הדיו במדפסת פעלה ללא דופי. ההתקנה של המחסניות הייתה פשוטה, הכיתוב ברור ואין שמץ של סימן לסתימה של ראשי דיו. לא פחות חשוב, מחסניות הדיו הגדולות יחסית היו חסכוניות להפליא – לאחר תקופה של שימוש זכיתי להדפיס לא פחות מ-40 דפי +A3 מלאים, מתוכם כ-30% בשחור לבן ורק בסוף התקופה נאלצתי להחליף מחסנית דיו שחור מט אחת.

איכות הדפסה

אם עד כה התקבל אצלכם הרושם שאני נוטה להיטפל לקטנות הסיבה היא פשוטה – ה-R3000 היא מדפסת מעולה, כך שהחשיבות של הפרטים הקטנים עולה. היא מדפיסה תמונות איכותיות ביותר הן בשחור לבן והן בצבע. למעשה במהלך השבועות בהם השתמשתי בה לא הצלחתי למצוא אפילו תלונה אחת משמעותית מבחינת איכות ההדפסה. באופן כללי נראה שהטכנולוגיה התקדמה מאד בשנים האחרונות והגיעה לרמה בה כל התקדמות נוספת צפויה להיות קטנה יחסית בשל הרף הגבוה אשר נקבע על ידי הדור הקודם.

כל הבדיקות אותן ערכתי בוצעו במצב photo ברזולוציה של 1440dpi כאשר מצב “high speed” כבוי. לא ראיתי יתרון ראוי לציון בהדפסה ב-5760dpi – משך זמן ההדפסה כפול וההבדל באיכות כמעט לא ניכר ממרחק הצפייה הסביר הקטן ביותר – פרט אולי לחדות של קווים ישרים. הדרייבר של המדפסת תומך בהדפסה ב-16 ביט אך גם פה לא מצאתי יתרון כלשהו.

בהגדרות בהן השתמשתי כל התמונות יצאו נקיות ללא שמץ של נקודות רשת, פוסטריזציה, בנדינג או כל בעיה חזותית ניכרת אחרת. מעברי הצבע היו חלקים עם שפע של פרטים לכל אורך סקאלת הצבע והבהירות. מעברי הצל על נייר “גלוסי” הם יצירת מופת: הם מספקים תחושה ייחודית של שקיפות, ואם לומר את האמת אינני מכיר תופעה דומה בהדפסות אחרות אותן ביצעתי בעבר.

הדפסת שחור לבן

בתפריט ההדפסה של פוטושופ נבחר “Printer Manages Colour” ומשם נבחר את “Print Settings” ואחר כך את “Advanced B&W Photo”, נבחר את סוג הנייר ו…

הערה על ממשק הדרייבר

כאן ברצוני לעצור לרגע ולהעיר הערה נוספת הנוגעת לנושא עיצובי וקשורה לממשק הדרייבר. למען ההגינות נציין שהיא מכוונת לממשקי הדפסה באופן כללי, ולא דווקא לזה של אפסון. למרות ההתקדמות העצומה בטכנולוגיות הדפסה בעשור האחרון, ממשקי המשתמש של הדרייברים למדפסות נותרו היכן שהוא באלף הקודם: המשתמש המסכן נאלץ להדפיס תמונות ב-“35 צעדים פשוטים” תוך ניסיון למצוא את דרכו בסבך של הגדרות, תפריטים ותפריטי משנה. הדוגמא הידועה ביותר (אך וודאי לא היחידה) הייתה הצורך לזכור לבטל את הגדרת ה-“color management” בדרייבר של המדפסת אם זה מסומן בפוטושופ (ולהיפך). למרבה המזל הבעיה הספציפית הזו כבר איננה קיימת, לפחות במקרה של R-3000. אך בעיות אחרות עודן קיימות.

ובכן, כאשר ניסיתי לבחור הדפסה בפורמט +A3 נפתח תפריט נגלל ארוך הכולל לא פחות מ-10 סוגים שונים של ניירות ברוחב +A3 בעלי שמות חסרי פשר בעליל. יתרה מזאת, ישנו תפריט אחר המכונה “Media type” אשר מפרט, לא תאמינו: סוגי ניירות! כמובן שהמשתמש חייב לתאם בין שני התפריטים השונים באופן כזה שיאפשר הדפסה, כאשר אין שום דבר בממשק שעוזר לו. לפיכך, לא תהיו מסוגלים לבחור נייר “Velvet Fine Art Paper” בתפריט התחתון כל עוד תבחרו נייר מסוג “((Fr.-FineArt(Borderless, Retain Size)” בתפריט העליון. וזכרו: עליכם לא לבלבל סוג זה עם סוג “((Sheet Feeder – Borderless(Retain Size)”, כי אחרת הבחירה שלכם בתפריט התחתון לא תהיה זמינה עוד. בשם כל אלוהי ההי-טק, נראה לי שהמורכבות הטכנולוגיות הכבירה אשר הובילה להדפסה ברזולוציה של 5760dpi עם טכנולוגיית Variable-sized Droplet ושלל תכונות מתקדמות אחרות עולה בהרבה על המורכבות של בניית ממשק משתמש מתקבל על הדעת.

אינסוף סוגי נייר בממשק הדרייבר של מק

Substrates list screenshot

אגב לאחר שהצגתי לאפסון את הבעיה נמסר לי כי הבעיה הזו ייחודית למחשבי מק וכי ב-PC ממשק הדרייבר נוח ויעיל.

בחזרה לנושא ההדפסה בשחור לבן

קצת רקע טכני. האפור בהדפסה יכול להיווצר באחד משני האופנים הבאים: באמצעות הדפסה בדיו שחור בלבד או באמצעות שילוב דיו CMYK במידה הנחוצה לקבלת אפור (מה שמכונה “grey balance”). היתרון של הדפסה בדיו שחור בלבד הוא שסטיות לצבעים שאינם אפור אינן אפשריות: שחור הרי לא יכול להיות שום דבר אחר. בנוסף אפור המבוסס על שחור אינו משתנה בהתאם לתנאי תאורה משתנים (נורת להט/פלורוסנט או אור יום). החיסרון הבולט הוא מספר גווני האפור המצומצם יחסית (256 בסך הכל בהדפסת 8 ביט). הוספת דיו אפור בבהירות ביניים בין שחור ללבן עוזרת להרחיב את טווח גווני האפור. במקום להדפיס פחות נקודות צבע שחור בכדי להשיג אפור המדפסת מדפיסה דיו של אפור בבהירות המתאימה. כעת יש לנו מספר גבוה בהרבה של אפורים לשחק איתם, כי הרי כל דיו אפור ביניים מוסיף עוד 8 ביט לסקאלת הבהירות. לאפסון R3000 יש שתי מחסניות דיו אפור ביניים לצורך זה. אגב, סיבה נוספת להוספת דיו אפור הינה הפחתה של נראות הנקודות השחורות באזורי צבע בהירים כמו צבעי עור פנים.

מטרות המבחן בביקורת: התמונות נלקחו מסדרת בדיקות איכות תמונה מן המקורות הבאים: JIS, SHIPP, CIE Gamut Mapping, PhotoDisk

Supertarget RGB 8b for web

Supertarget Grey 8b for web

יצירת אפור באמצעות שילוב צבעי CMYK יכול ליצור אפורים עשירים מאד, אך נוטה להיות רגיש בהרבה לתנאי תאורה משתנים: העיניים שלנו הינן כלי מדידה רגיש במיוחד כשהדבר מגיע להבחנה בשינויים הקטנים ביותר באפורים. צבעים מבוססי פיגמנט (כמו אלו בהם עושה ה-R3000 שימוש) נוטים אמנם פחות להיות מושפעים מבעיות אלו אבל הן תמיד קיימות.

שביל הזהב הוא כמובן דרך האמצע: יצירת תמונות שחור לבן בעיקר באמצעות דיו שחור וגווני ביניים של אפור, והוספת כמות קטנה של צבעי CMY בכדי ליצור גיוון ועושר רב יותר בתמונה. באופן כזה אנו מקבלים הדפסות בעלות אפור יציב, וכן אפשרות להוסיף להם גוון, לדוגמא ספיה. התהליך כולו אינו מובן מאליו מבחינה טכנולוגית, אך מהנדסי אפסון הצליחו לבנות אותו באופן מעולה. במצב “Advanced B&W” כל הדפסות הניסוי אותן ביצעתי התקבלו באפור חמים אחיד לחלוטין, ללא סימן של פיצול גוונים (“split tones”), עם כמות גבוהה של פרטים בכל טווח הבהירות, וללא בעיות של שינוי צבע בתנאי תאורה כלשהם (להט, פלורסנט, צל או אפילו אור שמש ישיר).

במצבי ברירת מחדל, ההגדרות שנועדו לתת גיוון לשחור לבן יצרו תמונה בעלת רווית צבע (saturation) מעט גבוהה לטעמי, אך ניתן לתקן זאת ללא קושי בדרייבר באמצעות בחירת צבעים שונה. באותו מקום ניתן לשחק גם עם הבהירות והקונטרסט לאלו שאינם מרוצים מהבחירות האסתטיות של מהנדסי אפסון.

בנקודה זו רציתי להעיר משהו כללי בנוגע לבעיה בה נתקלתי מזה שנים רבות בבואי להדפיס במדפסות הזרקת דיו תמונות שחור לבן אשר נסרקו מנגטיבים. הבעיה קשורה לאופן בו הגרעיניות הטבעית של הנגטיב נוטה לזכות לטיפול מעט אגרסיבי, דבר המקנה לתמונה מראה “מחוספס” המזכיר חול – כאילו אין מספיק מעברי אפור. לא לגמרי ברור לי ממה נובעת הבעיה, והיא איננה ייחודית ל-R3000 או לאפסון, אך היה נחמד אם המהנדסים יתנו עליה את הדעת. בכל מקרה, לא ברור כמה משוגעים כמוני עוד סורקים ומדפיסים נגטיבים בשחור לבן.

חלון הגדרות הדפסה בשחור לבן

BW driver screenshot

ניהול צבע

השאלה העולה מיד בהקשר של ניהול הצבע היא: “ליצור פרופיל או לא ליצור פרופיל?”. התשובה בגדול היא “בעיקר לא”. בטרם אסביר מדוע, כמה מילות רקע היסטורי.

לפני כעשור מושג חדש בא לעולם מדעי הצבע הודות להתפתחות מדפסות הדיו – “מדפסת ה-RGB”. כל מי שזוכר דבר מה מקורס בסיסי בצבע (בהנחה שלקחתם אחד במסגרת לימודי הצילום) זוכר וודאי את שני תרשימי ערבוב הצבעים: המחסיר (subtractive) והמוסיף (additive). במקרה כזה תאמרו וודאי כי מדובר “בקשקוש” שהלא RGB נועד למסכים ומצלמות בעוד שככל שהדבר נוגע להדפסה נעשה שימוש ב-CMYK. הצדק אתכם כמובן: מדפסות הזרקת הדיו לא שינו דבר בפיזיקה הבסיסית של האור, יחד עם זאת הם החדירו את נושא ההדפסה למגוון מקומות אשר עד כה הוא לא היה נפוץ בהם – בתים, משרדים וסטודיו לצילום מסוגים שונים.

כתוצאה מהחדירה הזאת קרה דבר נדיר – האינטרסים של התעשייה ושל הצרכנים הצטלבו. הצרכנים לא ידעו דבר על טכנולוגיות הדפסה וניהול צבע ולרוב גם לא רצו ללמוד. מצד שני היצרנים רצו יד חופשית לשלוט בתהליך ובאיכות ההדפסה ולשפרם לאורך הזמן כראות עיניהם, אך לא יכלו להכריח את המשתמשים להסתגל לשינויים. הפיתרון לבעיה זו צמח באופן טבעי: המשתמשים שלחו את תמונותיהם למדפסת בפורמט RGB (כל המצלמות מנפיקות תמונות בפורמט זה בכל מקרה) ואילו המדפסת מצידה תעשה מה שעליה לעשות בכדי להמיר את התמונה לצבעים בהם היא עושה שימוש (יהיו אלו אשר יהיו). בצורה זו צלמים יכלו להמשיך לעבוד כהרגלם ואילו יצרניות המדפסות יכלו להמשיך ולהוסיף צבעים בכדי להרחיב את ה-gamut, להוסיף דיו אפור ביניים בכדי לשפר את איכות ההדפסה בשחור לבן, לשפר את אלגוריתמי ההדפסה בלא תלות בניהול הצבע בצד המשתמש ולהתאים פרמטרים שונים הנוגעים למדיה באופן עצמאי.

השורה התחתונה של סיפור הרקע ההיסטורי הזה היא: אם מהנדסי הצבע באפסון עשו את עבודתם נאמנה – קרי בנו מערכת טובה להמרה של תמונה מעולם ה-RGB (נניח sRGB או Adobe RGB) לעולם הדפסה (במקרה זה שילוב של דיו של אפסון עם ניירות ההדפסה של אפסון), למשתמש, מתקדם ככל שיהיה – אין כל סיבה להתעסק בבניית פרופילי צבע, כל עוד הוא משתמש בניירות ובדיו של אפסון.

משום שתוכנות וחומרה המיועדות לבניה של פרופילי ICC אינם עניין זול, מדובר בעסקה מצוינת עבור המשתמש. למעשה אם חושבים על כך, מהנדסי אפסון נמצאים בעמדה טובה בהרבה לפתח ממשק גישור בין RGB למדפסת מכל משתמש שכן הם בנו את המדפסת ומכירים את יתרונותיה וחסרונותיה על בוריים. מה שאני ניסיתי לבדוק במבחן אותו ביצעתי הוא האם, ועד כמה, הצליחו מהנדסי החברה במשימתם.

לצורך הבדיקה בניתי ארבעה פרופילי ICC להדפסה ב-1440dpi עבור כל אחד מארבעת הניירות שנבדקו (ראו פירוט בסוף המאמר). הדפסתי את עמוד הניסיון שלי שלוש פעמים: פעם באמצעות הפרופיל אותו בניתי, פעם נתתי לדרייבר לבצע את המרת הצבע בעצמו (באמצעות הגדרות ברירת המחדל של המדפסת ב-Epson Color mode), ופעם אחרונה באמצעות פרופיל ה-ICC “מן הקופסה” (“canned profile”): הפרופיל אשר הגיע עם הדרייבר.

גיליתי כי ה-Epson Color mode עושה שימוש בהמרה התפיסתית (“perceptual”) של הפרופיל מן הקופסה, עם הגברת רוויה וקונטרסט מסוימים. אם נשווה את הפרופיל מן הקופסה לפרופיל אותו אני בניתי נראה הבדלים לא משמעותיים בלבד שיחשבו לזניחים על ידי פיינשמקר מצוי. עניין אחד שעלה הוא שההמרה התפיסתית של הפרופיל מן הקופסה נוטה להטות צבעים כחולים כהים לכיוון הציאן, זאת בעוד שהפרופיל שאני בניתי השאיר את הצבע בגוון כחול עמוק. בעיה זו לא קיימת בהמרה קולורימטרית. שני אופני ההמרה מקובלים והבחירה היא עניין של שיפוט אסתטי. הבעיה היא שלא ניתן לראות את העניין בהגהת הצבעים (“softproof”) של פוטושופ. זה היה נכון לכל סוגי הנייר השונים. הסיבה היא כנראה בעריכת פרופיל לקויה: השינויים שנעשו הושמו רק בחלק מטבלאות ההמרה שבפרופיל. זה חבל: הגהת צבעים היא אחת הסיבות העיקריות לקיום פרופילי קופסה מלכתחילה. מלבד בעיה זו המסקנה היא כי אלא אם כן אתם לא מוכנים לקבל  את הטיפול בכחול בהמרה תפיסתית, או שאתם מדפיסים על ניירות שאינם ניירות אפסון, אתם יכולים להדפיס עם הפרופילים שמגיעים עם הדרייבר בראש שקט.

לאלו המעוניינים בכל זאת לבנות פרופילים הערה קצרה בכל הקשור לייצוב צבע לאורך זמן. כל דיו על כל נייר דורש זמן מסוים לספיגה, ייבוש וייצוב כימי. אנחנו לא רוצים למדוד את הצבע המודפס ולבנות פרופיל לפני שהצבע מתייצב, אחרת הפרופיל שנבנה לא ייצג את ההדפס הסופי. השאלה היא רק כמה זמן עלינו להמתין בטרם נמדוד את צבע ההדפס? בכדי לבדוק זאת הדפסתי 140 ריבועי צבע על נייר “פרימיום גלוסי” ומדדתי אותם בכל שעה (טוב, רימיתי בלילה) במשך 24 שעות. את התוצאות רואים על הגרף. השינוי בצבע ב-24 השעות בהן מדדתי היו זעומים. כל שינוי מתחת ל-1 לא ייראה אלא בהשוואה ישירה, וכל שינוי מתחת ל-0.5 הינו חסר משמעות מבחינה וויזואלית. גזר הדין: אפשר למדוד תוך שעה לאחר ההדפסה, או – אם אתם רוצים להיות בטוחים לגמרי –  לאחר כארבע שעות של המתנה.

כמה זמן לוקח לצבע “להתייבש” על הנייר?

Colour stabilisation graph

טווח צבע

אני רוצה לסיים את הדיון הנוכחי בהתייחסות לסוגיית טווח הצבע, נושא מורכב למדי. שאלה ראשונה הדורשת הבהרה היא מהו טווח צבע. ההגדרה היבשה של Gamut הינה טווח הצבעים הניתנים להדפסה במכשיר הדפסה, עם דיו נתון, על נייר נתון, בתנאי סביבה נתונים, המחושב לפי תאורה נתונה וצופה נתון. בפועל אנו מתעלמים לרוב מחלק מן המשתנים “הנתונים” הללו: אנו מניחים כי תהליך ההדפסה לא משתנה יתר על המידה בטווח סביר של תנאים סביבתיים, ואנו לוקחים בחשבון תנאי תאורה וצופה קבועים. מכאן שהמשתנים הנותרים הם: המדפסת, הדיו והנייר.

בבואנו להעריך את המדפסת, השאלה השנייה שעלינו לשאול את עצמנו היא, כיצד נדע כי טווח הצבע אותו אנו מודדים משילוב של מדפסת/דיו/נייר הוא “טוב” או לא? התשובה: אנו לא יודעים, אלא אם נוסיף משתנה נוסף: עלינו להגדיר עבור מה אנו משתמשים בהדפסה. אם לדוגמא בחרנו להשתמש בהדפסה לצורך הגהת צבע להדפסת אופסט אנו נרצה מן הסתם את טווח הצבע הקרוב ככל הניתן לזה של אופסט (כל מי שעשה שימוש בדפוס אינדיגו לצורך הגהת צבע לאופסט יעריך זאת). אפשרות נוספת נוגעת לאלו המדפיסים תמונות שחור לבן באופן בלעדי (בהנחה כי יש כאלו). במקרה כזה המשתמש ירצה טווח צבע קטן ככל האפשר (ניתן אף לרכוש דיו ייעודי למטרה זו המכונה “small gamut inks”). למעשה זה בדיוק התוצאה המתקבלת משימוש ב-R3000 בדיו אפור בתוספת כמות קטנה של CMY.

לסיכום, כדי לדעת האם טווח הצבע הנתון הוא מספק או לא עלינו להשוות אותו ל-gamut המייצג את טווח הצבעים הנדרש לצרכינו. בביקורת הנוכחית עלי לקבוע את טיב טווח הצבע של ה-R3000 לשימושם של צלמים המצלמים בתנאים משתנים על ידי מצלמות שונות. לצורך כך עלי למצוא טווח צבע כלשהו אשר ישמש לצורך השוואה. אם הוא קטן מטווח הצבע של ה-R3000 במידה סבירה מצבנו טוב – אם לא – אנו בבעיה. לרוב טווח הצבע המשמש למטרה זו הוא AdobeRGB משום שהוא מקובל כסטנדרט בפועל של צלמים. אשתמש בו תחילה – הינה התוצאה.

תרשים תלת מימד של גבולות ה-gamut ב-CIELAB. תמונה עליונה: אפסון R3000 נייר Epson Premium Gloss, 1440 dpi ו-סגול מרושת אטום: AdobeRGB. תמונות תחתונות: חתך דו מימד של אותו תרשים. שמאל – גוונים כהים ( L*=15), מרכז – גווני ביניים (אL* = 50), ימין – גוונים בהירים (אL* = 85).

R3000 3D visualisation of gamut

תרשים התלת מימד הראשון נותן לנו מושג לגבי היחס בין שני מרחבי הצבע. אין זה מפתיע כמובן ש-AdobeRGB גדול בצורה משמעותית. שלושת התרשימים התחתונים מספקים מידע רב יותר – כפי שניתן לראות AdobeRGB מספק טווח צבע רחב יותר אך לא בכל מקום, ה-R3000 מפספסת לא מעט כחולים וסגולים בצבעי הביניים (midtones) והרבה בבהירים רווים (“צבעי פסטל”).

מה ניתן ללמוד מן הבדיקה? לא הרבה למען האמת, מלבד הצורך להיזהר שלא להכניס בפוטושופ צבעים מועדים לפורענות (כחולים ופסטליים) לתמונה, זאת גם הסיבה מדוע הגהת צבעים מקדימה כה חשובה. איננו יכולים לבוא בטענות למהנדסי אפסון בנקודה זו משום שאנו משווים טווח צבע אשר נוצר בתהליך הפחתה (subtractive) עם טווח צבע של מקור אור מסונן. המהנדסים של אפסון אולי טובים אך הם עדיין מוגבלים על ידי חוקי הפיזיקה.

אפשרות נוספת היא כמובן להשוות את ה-R3000 למדפסת מקבילה. זאת הייתה אולי האופציה הטובה ביותר משום שבין היתר היא עוזרת לבחור איזו מדפסת לרכוש. משום שהבדיקה הנוכחית היא הראשונה בסדרה היא איננה כוללת השוואה והדבר ייאלץ להמתין לבדיקות הבאות.

האפשרות האחרונה היא הערכה של טווח הצבעים של ה-R3000 במונחים אבסולוטיים. כיצד ניתן לכמת באופן אבסולוטי את השאלה, האם טווח הצבעים של המדפסת מתאים להדפסת תמונות של עצמים צבעוניים בעולם? האם ניתן למצוא טווח צבעים אשר ישמש אותנו כנקודת התייחסות (reference) ויציג את מכלול הצבעים של העולם האמיתי? התשובה באופן מפתיע היא כן.

חוקרים מן האוניברסיטה של לידס באנגליה בילו מספר שנים במדידת כל חומר ומשטח עליו יכלו לשים את מכשירי המדידה שלהם במטרה לבנות gamut שלם המייצג את מכלול הצבעים בעולם (קרוב ל-86 אלף משטחים שונים נמדדו). אם ל-R3000 יש טווח צבעים המתקרב לזה שיצרו החוקרים באוניברסיטת לידס יש בכך לומר רבות על יכולתה מבחינה זו (את המאמר המקורי של החוקרים מאוניברסיטת Leeds ניתן למצוא בתשלום בקישור הבא).

הנה מה שהצלחתי להוציא מהשוואה בין טווח הצבע של ה-R3000 לזה שקיבלתי מ-Leeds.

תרשים תלת מימד של גבולות ה-gamut ב-CIELAB. תמונה עליונה: אפסון R3000 נייר Epson Premium Gloss, 1440 dpi ו-Red dots: Gamut of surface colors REF Leeds. תמונות תחתונות: חתך דו מימד של אותו תרשים. שמאל – גוונים כהים ( L*=15), מרכז – גווני ביניים (אL* = 50), ימין – גוונים בהירים (אL* = 85)..

R3000 3D visualisation of gamut 2 2

התבוננות בתוצאה שהתקבלה מעלה את השאלה האם לא היה קשר בין החוקרים מלידס לעמיתיהם באפסון אשר פיתחו את ה-R3000: הדמיון בין טווח הצבע של המדפסת לזה של Leeds מדהים למדי. ההבדל העיקרי בין השניים הוא בצבעי פסטל, שם נראה כי לאפסון עדיין מקום לשיפור. אם טווח הצבע אותו יצרו החוקרים מלידס אכן מייצג נאמנה את הצבעים של העצמים בעולם אזי ה-R3000 מסוגלת להדפיס כמעט כל צבע הקיים במציאות (לפחות על ניירות ה-Premium gloss paper בהם עשיתי שימוש). טוב, הטענה הנ”ל מעט חזקה יותר מזו איתה הייתי מעוניין לסיים את הביקורת. התבוננו בגרף הבא.

גרף החזר האור של נייר – Premium gloss paper של אפסון

fluorescence graph

הגרף מדגים את היחס בין כמות האור המוקרן מן הנייר של אפסון בו השתמשנו לבין זה המגיע אליו (עבור כל אורך גל בספקטרום הנראה). כפי שניתן לראות הגרף הסגול (נייר הפרימיום גלוסי של אפסון) עובר את 1 כמעט לאורך כל הדרך, כלומר הנייר מחזיר יותר אור ממה שנופל עליו. כיצד הדבר אפשרי? התשובה היא שהנייר סופג אור באורכי גל בלתי נראים (UV) וממיר אותם לאור נראה, התופעה המכונה “fluorescence”. פטנט זה הינו נפוץ למדי להלבנת נייר. תוצאתו בשילוב עם הדיו רווי הצבעים של אפסון הוא טווח הצבע הרחב בתמונות המודפסות. הבעיה היא שבסביבה אשר בה אין אור UV כמו מוזיאון למשל או אפילו תחת מסגור עם זכוכית UV חלק מטווח הצבע ייעלם. האם הדבר הופך את ה-R3000 למדפסת גרועה? ממש לא, כך או כך ה-R3000 מדפיסה תמונות מעולות.

סיכום

לסיכום, ה-R3000 של אפסון היא מדפסת מעולה, בעלת יכולת הדפסה בסטנדרטים הגבוהים ביותר. היה נחמד אילו עכשיו, לאחר שטיב ההדפסה הגיע לרמה כה גבוהה, יתפנו מקצת ממשאבי המחקר והפיתוח של החברה לשיפור העיצוב והנדסת האנוש של מוצריה.

אהבנו:

  • איכות הדפסה גבוהה מאד.
  • טווח צבע גדול.
  • הפעלה פשוטה יחסית ונעדרת בעיות במרבית המקרים.

קצת פחות:

  • העיצוב יכול להיות טוב יותר, הן של המדפסת עצמה ויותר מכך של ממשק הדרייבר.
  • הצורך לבצע פעולה בדרייבר בכדי לעבור בין שחור מט לגלוסי חייב להיעלם.

הכותב: דוקטור בוריס אוייחרמן – יועץ במדע הצבע.

תודה מיוחדת לחברת אפסון ישראל על השאלת המדפסת. כמו כן תודה לחברת גטר על השאלת ציוד הבדיקה.

ציוד בו נעשה שימוש בביקורת

מחשוב

  • 15” Macbook Pro, i5, 8GB of RAM, OS 10.6.
  • Profiling with Xrite ProfileMaker + I1 Pro.
  • Adobe Photoshop CS5.

ניירות

  • Epson Premium Glossy Photo Paper (רמת ברק גבוהה במיוחד, לובן גבוהה 255 גרם למטר רבוע).
  • Archival Matte (מט בעל שטח פנים חלק, לובן גבוהה, 192 גרם למטר רבוע).
  • Hot Press Bright: heavy (נייר אומנות כבד, שטח פנים חלק, לובן טבעי, 330 גרם למטר רבוע).
  • Hot Press Natural (נייר אומנות כבד, שטח פנים מחוספס, לבן חם, 330 גרם למטר רבוע).
Avatarד"ר בוריס אוייחרמן
טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב ביקורות

2 תגובות

  1. Avatar

    איל

    03/03/2011 ב 9:31 AM

    מדהים שאתם אתר שאמור להיות קשור לצילום
    והכן מדפסת זה חלק חשוב ומענין
    אבל אם זה היה כחלק מהסקירות והביקורות שאתם נותנים קודם כל לדבר המרכזי – צילום
    מיתוך כל הסקירות/ביקרות שיש לכם אין סקירה אחת על מצלמת DSLR
    לא שאני אומר לא לסקר תיק ו/או גריפ אודיו או מדפסת
    אבל אם על כל שתי סקירות של מצלמות היתה סקירה של ציוד הקפי זה היה מובן. אחרת אני ממש לא מבין את החלק הזה.

    השב

  2. Avatar

    עידו גנוט

    03/03/2011 ב 1:14 PM

    ראשית, הדפסה היא מבחינתנו נושא מרכזי מאד בכל הנוגע לצילום וגולשינו יכולים לצפות בתקופה הקרובה למאמרים (וביקורות) לא מעטות בנושא.

    לגבי ביקורות על מצלמות – כבר בשבוע הבא צפויה להתפרסם ביקורות ובהמשך החודש גם אחת על מצלמת רפלקס “מסורתית”. חשוב להבין שאנו מקבלים מוצרים לביקורת מן היבואנים בארץ ובוחרים מה לסקר על פי שיקול דעתנו וישנן מגבלות ושיקולים לכאן ולכאן לכל בחירה.

    השב

להגיב על עידו גנוט לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *