ראשי זווית אישית מה הופך אדם לצלם – צלם לאדם?

מה הופך אדם לצלם – צלם לאדם?

4
0

אדם מרים מצלמה מכוון ולוחץ. פעולה פשוטה לכאורה. התוצאה היא זאת שקובעת. תפקיד האדם כאן הוא לבחור. הבחירה היא מסגרת שבתוכה הוא מניח את מה שרצה. תפקידה של המצלמה ללכוד ולהנציח את כוונתו. כל שנותר הוא החיבור הנוסף, ההכרחי בין התמונה לגורם שלישי, הצופה הקולט את המסר בתמונה.

המצלמות הראשונות תפקידן היה ברור. להנציח. וגם היום אין ספור דיוקנאות של אנשים, פרצופים מחייכים, מקומות והתרחשויות מתועדים מדי יום. כולם משחקים באור והוא הופך לצבע מודפס על נייר או מצבור של פיקסלים על מסך. האמנם הכל מתחיל ומסתיים כאן? האמנם הכל פשוט כל כך? תן לילד קטן מצלמה פשוטה, אוטומטית, ובסופו של יום אני מבטיח לך חומר גלם מצויין לסדרת תמונות תלויות בגלריה. כי היום אנו לא מעריכים תמונה רק לפי האיכות המקצועית שלה. תמונה טובה יכולה להיות כזאת שמספרת סיפור טוב, שהצליחה לתפוס רגע נדיר, או שפשוט מחוללת חגיגה של צבעים וצורות נעימים לעין.

כשאנשים שואלים אותי מה אני עושה, אני עונה – צלם. אבל מה ההגדרה הזאת מעידה עלי? שאני מקצוען? שהשליטה שלי בטכניקה היא מושלמת? שכל תמונה שאני מצלם מדהימה? שרק אני יכול להוציא אנשים בתמונה "פוטוגניים"? כמובן שעולם הצילום הוא רחב ומקיף כל כך הרבה תחומים ואולי צלם עיתונות מוכשר, לאו בהכרח יוכל להוציא תמונות ביוטי מוצלחות בסטודיו. וכאן נשאלת השאלה, מה הופך צילום לצילום טוב? כזה שיכול להתנוסס שנים רבות ולספק צופים רבים בתחושה של התפעלות.

התבוננו בציור של ואן גוך "ליל כוכבים". אפקט ה"וואו" נוצר לא בגלל שידע לחקות את המציאות שלפניו, לא בזכות יכולת ללכוד את הרגע, להעתיק מקום, אלא בזכות הבחירות שבחר – הטכניקה, הצבעים, הסגנון. בחירות שהופכות אותו לואן גוך, ולא לצייר (או צלם) אלמוני שהפגין כישורים של העתקת המציאות.

אני מאמין שרגע הבחירה שלך, הוא זה שקובע קודם כל אם זה אתה שצילמת, או המצלמה. קליק מהיר ואקראי לא יעניק לך את התואר צלם/אומן. לעיתים כל מה שצריך זה רק שבריר שנייה של התכוונות – זה מה שאני רוצה להראות לעולם, בדיוק המילימטר. הצלם קרטיה ברסון העביר שעות רבות בצפייה לרגע המכריע. הוא היה ממתין לרגע מסויים, לא תמיד ידע להסביר איזה, אבל כשהוא קרה, הוא ידע ולחץ.

מה שהופך אותנו לצלמים הוא קודם כל הכוונה שלנו. ועלינו לחשוב טוב טוב מה אנו בוחרים למסגר סביבנו.

אבל נראה שזה לא מספיק. העולם הגדול, השמיים, היקום, מספקים לנו כמויות רבות של הזדמנויות. כל פיסה סביבנו יכולה להיות מונצחת ליצירת אומנות. כל שנייה טומנת בתוכה רגע מכריע. המצלמה הדיגיטלית מאפשרת לצלם בלי סוף, כל הזמן ללא הפסקה. ואנחנו הצלמים מתקיימים בעולם כמו אוכלי נבלות. מביאים את עצמנו למקום הנכון ונוגסים עם המצלמה מלא העין. אנו מתפארים ב"כישרון העל" שלנו ללכוד את הרגע, את האור הנכון בזמן הנכון עם הרקע הנכון במקום הנכון. האם זאת חכמה גדולה? הרי הכל היה שם. אני רק הרמתי מצלמה והשמעתי צליל "קליק" חרישי…

בחרתי להציג צילום שלי שמהווה דוגמה מושלמת לסיבה שהופכת אותי לצלם גאה. לכאורה, תמונה מטושטשת של רחוב בלילה. כזאת שלבטח לא הייתה נכנסת לאלבום המשפחתי אלא נזרקת לפח. ואנשים יגידו דברים כמו – הרי היא יצאה מטושטשת "בלי כוונה". היא לא משרתת את המטרות שלי, לא רואים ברור, הגדרות המצלמה לא היו מכוונות נכון. בוודאי תופתעו לשמוע שכל פרט בתמונה הזאת מכוון. צולמו כמה עשרות ניסיונות עד שהגעתי לתוצאה משביעת רצון והרי היא לפניכם.

ההליכה בליל קיץ חם בשדרת העצים, הצבעים הרבים, ריצודי האורות, תחושת הסחרור הנעימה, סיפור קטן על אישה מטיילת עם כלב – את כל אלה רציתי להעביר בקליק אחד. ללא עיבוד ובלי אפקטים. ב"קליק" הראשון, האוטומטי, לא הייתי מרוצה. פלאש חזק שמקפיא את הדמות, הצבע הירוק של העצים והפנסים הולכים לאיבוד איי שם מאחור. אווירה מנוכרת. ואן גוך לא היה נותן לכל אלה לחמוק מידיו. ויצירה טובה בעיני היא כזאת שעובדת על תחושות ודמיון. שמחברת את הצופה לנקודות אסוציאטיביות בתוך עצמו. האימפרסיוניסטים שרצו בכל מאודם לחקות את המציאות בציורים שלהם, השכילו להבין שהעין לא רואה כמו המצלמה. אנו רואים כתמים וצורות, רוב החלקים מטושטשים, רק מה שנתמקד בו חד. מכלול הסיפור נוצר אצלנו, עמוק בתוך המוח, לעיתים במישורים של תת מודע לא רצוניים כלל.

האמירה והמסר מקבלים תוקף כשאתה מכריז על היצירה שלך ככזאת ומציג אותה לעולם. אין אוטומט. הצמצם פתוח (2.8) כי כל מפתח אחר לא שירת את המטרה שלי. המהירות נמוכה (0.8) כי מהירויות אחרות גבוהות או נמוכות יותר לא נתנו לי את התוצאה שרציתי. הבזק פלאש קטן שיוצר קווי מתאר. הנה משיכות המכחול שלי – מונצחות בגלי אור על חיישן דיגיטלי. והן מתקיימות על הגבול בין חלום למציאות – בסיפור שאתם מספרים לעצמכם, ולא זה שמוגש לכם על מגש, חד ומובן. יש דרכים רבות ומגוונות להביע את עצמך דרך היצירה שלך. זאת הייתה רק דוגמא קטנטנה. הכוונה עושה את ההבדל, והיא נותנת משמעות. צריך לקחת אותה בחשבון לפני כל לחיצה, כי אם היא לא תתקיים, אנו נשאר בסך הכל רובוטים מתוכנתים ולא בני אדם.

נועם דוד: צלם, אמן, מקים ומנהל את גלימפס צילום סטודיו.

טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב זווית אישית

4 תגובות

  1. מירי דבוש-הורוביץ

    09/08/2010 ב 7:54 AM

    מקסים! תודה שאיפשרת לנו להציץ לעולמך. אפשר עוד?

    השב

  2. יוסי קריכלי

    09/08/2010 ב 11:37 AM

    מאמר מקסים וזווית ראייה לה אני שותף מלא. החיבור לעולם התוכן המקצועי שלך נפלא. תודה רבה !

    השב

  3. עפרה סיביליה

    09/08/2010 ב 7:21 PM

    בכל רובד שאתה מאפשר הצצה לעולמך הפנימי ,משתלבים תבונה ורגש בהרמוניה.תענוג

    השב

  4. אני

    07/03/2012 ב 1:49 PM

    כשחושבים על זה, התוצאה המטושטשת מאבת הרבה יותר מעניינת מאשר אם הייתה ממוקדת. קיבלתי השארה חדשה 🙂

    השב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *