ראשי זווית אישית צילום כביטוי אישי

צילום כביטוי אישי

10
0

כל אחד מאיתנו רואה וחווה את המציאות באופן שונה, כל אחד מאיתנו בוחר מה לקחת מהמציאות אל תוך הצילום ומה להשאיר מחוצה לו. כל אחד מאיתנו בוחר כיצד 'לסדר' את הצורות, הצבעים הגוונים, הנושאים וכו' בתוך המסגרת הצילומית ומה מתוכם יהיה חד, מה מטושטש, מה גדול ומה קטן ובקיצור- כל אחד מאיתנו קובע איזו חוויה יעביר הצילום.

פעמים רבות אני נתקלת בצילומים יפים, עשויים טכנית לעילא, אך החוויה, הרעיון והביטוי האישי של הצלם נעדרים מהם. לרוב זה קורה כי הצלם עובד לפי ה"חוקים" של איך צריך לצלם.

האם יש 'נכון ולא נכון' בצילום? האם 'לא לחתוך ראשים', 'לא לצלם מול האור', 'לחלק את הפריים לשליש ושני שליש' הם חוקים שצילום חייב לשאת על מנת להיכנס לקטגוריה של 'צילום טוב'? הרי ככל שניצור יותר חוקים (חוקים הנוצרים תמיד לאחר מעשה) נגביל את עצמנו לראייה סטנדרטית ומקובלת וניצור שפה צילומית אחידה אשר תגביל את חופש היצירה.

למעשה, כל הגדרה של צילום 'נכון' או 'לא נכון' מונעת מהצלם לבנות את השפה האישית שלו בצילום ולפתח אותו ככלי לביטוי אישי.

קומפוזיציה או כל אחד מכלי הצילום העומדים לרשותנו הם אמצעים להביע חווייה אותה רוצה הצלם להעביר. אז איך בעצם נשתמש בהם על מנת להביע? פשוט מאוד- נצלם באופן חופשי ואינטואטיבי. הראייה שלנו היא המשך ישיר לאישיות שלנו. הדבר משתקף במשיכה השונה של כל אחד מאיתנו לנושא זה או אחר, בנטייה האישית שלנו להתמקד בנושא אחד מתוך מכלול של נושאים או לאחד נושאים שונים וליצור שיח בניהם. ישנן קומפוזיציות  'בלגניסטיות', ישנן קומפוזיציות 'יציבות ורגועות', יש כאלו שהן דינמיות ובעצם, ישנן אינסוף אפשרויות. כל אחת מהאפשרויות ממחישה את הראייה הייחודית שלנו ומשנה את החוויה העוברת מהצילום לצופה.

הערות כמו 'אני הייתי חותך אחרת…' או 'למה לא צילמת את זה ככה…', אינן רלוונטית, הצלם עשה את הבחירות שלו ומה שעלינו כצופים לעשות הוא לשאול את עצמנו מה הן גורמות לנו להרגיש, לחשוב ולראות. כמו בכל תקשורת, תנו לצלם להתבטא וכל תחושה העולה מהצילום- לגיטימית.

Andre Kertesz
אנדרה קרטז' (1894-1985), הונגריה. הוצאת ראשי הנגנים מחוץ לפריים מאפשרת לצופה להתמקד בתנועות הידים והבזקי האור החוזרים מכלי הנגינה ומקנים לצילום מקצב.

אם ביטוי אישי הוא פשוט וטבעי, מדוע נוצר פער בין מה שהתכוונו לאיך שהובנו? הסיבה לכך נחלקת לשניים: בראש ובראשונה צריך ללמוד את הכלים של הצילום לצורך ביטוי טוב יותר ודיוק מירבי ביחס לאמירה. ידע מאפשר בחירה ובחירה היא כלי חשוב ליצירה. ובשנייה- בדומה לכל שפה, שפת הצילום הוא שפה וויזואלית בעלת מאפיינים משלה. כמי שרגילים לתקשורת מילולית, צלמים בתחילת דרכם עדין נוטים ליצור צילומים שהמסר שלהם מפורש, כך שאפשר להחליף את הצילום בטקסט, או שהם מסבירים את הצילום בלי לאפשר לו לעמוד בפני עצמו. קשה מאוד להפנים שהצילום לא מתקשר איתנו דרך מילים.

אני רואה את תפקידי העיקרי כמנחה. אני מתבוננת וחווה את התוכן הצילומי של כל אחד ואחת מהסטודנטים שלי, ואז משמשת להם סוג של מראה הנותנת תוקף לשפה ולאמירה המייחדת אותם, בכדי לעזור להם לחדד ולשכלל את הביטוי האישי.

תמר אלול: אמנית פעילה, מרצה בכירה ושותפה בבית הספר דרך צילום.

טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב זווית אישית

10 תגובות

  1. אחד

    12/07/2010 ב 5:21 PM

    מסכים

    השב

  2. מיכל זיו

    12/07/2010 ב 8:45 PM

    מסכימה עם התוכן. לא ניתן לנסח בצורה טובה יותר את אחד הנושאים החשובים והמעוררים מחלוקת בצילום. מחכה לטורים אישיים נוספים של הכתבת.

    השב

  3. רונן

    12/07/2010 ב 10:10 PM

    כתלמיד לשעבר בבית ספר הנ"ל מכיר את המסר של תמר מקרוב,
    ברכות על הטור הראשון ובהצלחה בהמשך.

    השב

  4. היאח!

    14/07/2010 ב 1:26 AM

    מאמר מקסים, הגיע הזמן שאנשים יתחילו להפנים מה המשמעות של צילום ואיך לגשת אליו.

    יש לציין שבתור סטודנטית ב"דרך צילום" וסטודנטית של תמר, אלו הם רק חלק קטן ומהמשמעותיים ביותר ממה שבית הספר המדהים הזה נותן לצלם.
    אני שמחה על הצטרפותי לחלק מהקסם הזה שקורה בדרך צילום, האנשים המדהימים שנמצאים שם והצמא שלהם לשלוח את כל הסטודנטים עם הדרך והגישה ה"נכונות" לצילום. כל זה יחד עם אווירה נהדרת והתחושה שמשאירה אותך עם "טעם לעוד".

    שירי ב.

    השב

  5. קוני

    18/07/2010 ב 1:06 AM

    אכן כל פריים אמור לשקף את תחושת הצלם באותו הרגע. ובכל זאת לא הייתי אומר שביטוי אישי הוא פשוט וטבעי כי כמו שתמר ציינה בכתבה, פעולת הצילום היא פעולה טכנית ולא כל לחיצה על המצלמה באה מתוך תחושה של הצלם שזה הפריים שהוא מרגיש באותו רגע. בכל מקרה טבעי וברור שיווצר פער בין כוונת הצלם להבנת הצופה. ברגע שהצילום יצא מרשותו של הצלם כל אחד מעבד אותו ולוקח אותו למקום אחר שמתקשר עם התחושות האישיות שלו. כך שאני לא בטוח שניתן להעביר לצופה בדיוק את התחושה שהצלם חש בזמן הצילום, אולי אני כמעט בטוח שזה לא ניתן…

    השב

  6. ספי

    18/07/2010 ב 9:21 AM

    כל כך נכון.
    מה שיפה וקורה כל הזמן, ששתי צלמים ניגשים לצלם אובייקט זהה, (אפילו אם למדו באותו מקום)התוצאה לרוב תהיה שונה. כל אחד יביא את עצמו לצילום ואולי זה מה שיפה בצילום.
    תודה לתמר על הטור המקסים.

    השב

  7. בוריס מודילבסקי

    18/07/2010 ב 10:47 AM

    תודה על המאמר, תמר
    פשוט הוצאת לי מילים מהפה

    השב

  8. שם שם

    18/07/2010 ב 11:14 AM

    הכיתוב של התמונה הראשונה לא נכון.
    התמונה היא של גארי וינוגרנד.

    השב

  9. עידו גנוט

    18/07/2010 ב 11:52 AM

    תודה לכל מי שפנה בנושא גארי ווינוגרנד – הכיתוב תוקן.

    השב

  10. רוה אליעזר

    19/07/2010 ב 12:05 PM

    מאמר כלבבי. אפשר להיות האוט סיידר ולהנות מצילומים שאינם בדיוק לפי החוקים ועשויים להראות חוויות שחווים.

    השב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *