זווית אישית קופסה של זכרונות ע״י גיורא פנחסי פורסם ב 20/01/2013 16 0 כשהוצאתי את ה-Certo Dollina* העתיקה מתוך תיק העור המתפורר שלה, הזכרתי לעצמי שזו מצלמת פילם, מבוגרת אפילו ממני בכמה שנים טובות, ולכן אני חייב להאט ולכוון מחדש את תנועת האצבעות שכל כך מורגלות לדיגיטלי. אני לוקח אותה בשתי ידיים, מרגיש את גוף המתכת הפשוט והמחוספס קצת זר ומוזר לאחיזה, אבל אז הקופסה הזו פשוט לוקחת אותי עשרות שנים אחורנית – גורמת לאצבעותי ללכת בעצמן ולחפש את לשונית הפח המשוננת שפותחת מצלמות ישנות. שומע את ה”קליק” המיוחד שמשחרר בכמה מילימטרים את גב המצלמה וכשזה מתרומם בחריקה קלה, המכסה כאילו אומר לי “סוף סוף! באמת הגיע זמן” ואילו אני? אוטומטית אני מחסיר פעימה בתגובה אוטומטית של פעם: “וואו, איך לא בדקתי קודם שאין פילם בפנים!?”… בביתנו מסתובבות כמה וכמה מצלמות ישנות, אבל רק כאלה ששימשו את המשפחה. אבא פינייק היה חובב צילום עוד לפני עלותו ארצה ומתוך התמונות הראשונות שצילם בישראל אני מכיר את גני-התערוכה של 1934, את החולות של סוף רח’ דיזינגוף דאז, ואת הסיפור איך הגיע ממצרים עם הביתן הפולני (כל תערוכה רצינית באותם ימים כללה גם “ביתני מדינות” שנדדו ממקום למקום) ואיך “התפלח” ונשאר כאן כשהתערוכה הסתיימה. מצלמת ה-Retina שלו הלכה איתנו כמעט לכל מקום ובלי שהרגשתי כנראה שנדבקתי ממנו עם השנים בחיידק הצילום, אלא שאותי תמיד עניינה המצלמה יותר מהתמונות. גם בהיבט הטכני, אבל בעיקר בכוחה המסתורי להוות סוג של “הרחבה” למוח ולרגשות; עם ה”קופסה” הזו אנחנו בוחרים מה ואת מי לראות ואיך, מאחוריה אנחנו מקבלים אומץ לחדור למקומות אליהם לא היינו מעזים להיכנס סתם כך, בעזרתה אנחנו מתקשרים עם אנשים זרים לחלוטין, לפעמים גם עם חפצים, וצמחים, וחרקים… ה”קופסה” הזו אפילו גורמת לנו לעיתים לתקשר טוב יותר עם עצמנו. “מצלמה” בשבילי היא משהו מאד אישי, אינטימי, גדוש בזכרונות ואולי בשל כך קצת נבהלתי כשעליזה ניגשה אלי באותו יום, הציגה את עצמה בסיום הרצאה שהעברתי בהתנדבות על כוחו של הצילום בתקשורת-חברתית ושאלה האם אסכים לקבל ממנה את ה-Certo Dollina של אמא שלה שנפטרה, “כיוון שכרגע המצלמה תקועה מתחת למיטה ואין לי מה לעשות איתה”. חשבתי לרגע להשתמש בה בהתנדבויות שלי עם ילדים, אבל לאמר את האמת – לא ממש רציתי לקבל “מצלמה זרה” אלי הביתה. חוץ מזה גם לא הסתדר לי שמישהו מחזיק מצלמה עתיקה כל כך קרוב וכל כך אינטימי כמו מתחת למיטה, אבל בה בעת רוצה לתת אותה במתנה, ועוד לאדם זר. מאידך, חשבתי לעצמי, אין זה מנומס לסרב ובטח יש סיבה כלשהי לכל זה, לכן החלטתי ואמרתי לעליזה שאם באמת היא מוותרת על ה-Certo Dollina אז אשמח לקבלה, אבל רק אם היא תסכים לכתוב בשבילי כמה שורות על המשפחה שלהן, כלומר על המשפחה של עליזה ושל ה-Certo Dollina… כשנפתח גב המצלמה בלווי צליל ה”קליק” המיוחד של פעם, ראיתי שאין שם פילם ולאושרי אינני “שורף” תמונות ששייכות למישהו אחר (בלאו הכי הן היו מתנדפות מזמן, אני יודע…) אבל עדין רץ לי “סרט” בראש שמשהו כאן מתחבא ממני. חשבתי על האנשים שהחזיקו ב- Certo Dollina הזו, על האירועים הסוערים שבוודאי עברו עליה במהלך שבעים ומשהו שנה מאז שיוצרה, חשבתי על נופים ואנשים שנכנסו בצבע ויצאו בשחור/לבן… ותוך כדי כך הרמתי בזהירות את המכסה האחורי, מכבד את הזכרונות שאינני רואה אבל היו שם. גב המצלמה היה ריק וכמעט נשמתי לרווחה אבל אז – כמו בסרטי מתח וריגול – משהו פתאום מבצבץ אלי מאחורי העדשה, מתוך קיפולי ה”אקורדיון” שמחבר בינה לבין גוף המצלמה! אני שולף בזהירות ומגלה פיסת “נגטיב” קטנה שמגולגלת צמוד-צמוד, מעוכה לחלוטין באורך של ארבע-חמש תמונות, מת לדעת מה מצולם ומדוע זה תקוע כך שרק מי שמאד יתעניין במצלמה הזו ובקרביה יגיע למה שהוסתר כאן. לא. לא הסתכלתי בתמונות שבנגטיב ואני מודה שהיה לי מאד קשה להתאפק. חשבתי לסרוק אותן ולהפתיע את עליזה בסיפור ובתמונות מודפסות, אבל אז קראתי את מה שכתבה בשבילי על משפחתה (4 עמודים צפופים ומרתקים) והחלטתי שזה קצת מוגזם לחשוף ללא רשות משהו אולי אינטימי, אולי פוגע, אולי מאד משמח, אבל בכל מקרה לא שלי. לכן שלחתי לה את הנגטיב בדיוק כפי שמצאתי אותו ואני יודע שהיא קיבלה זאת באהבה ובסערת רגשות גדולה. אם אי-פעם אראה את מה שהתחבא ב-Certo Dollina ואם ירשו לי אז אולי אחלוק את הסיפור גם איתכם, אבל בינתיים, מתוך מה שכתבה לי עליזה, אנסה להראות מדוע זה לא כל כך פשוט… אינגה חנה רייך, אמה של עליזה, נולדה בדצמבר 1920 בברלין וגדלה במוסד שניהל אביה פליקס, אחרי שירש אותו מאביו, שייסד את המקום: Israelitische Taubstummen Anstalt – ביה”ס היהודי הראשון בגרמניה לילדים עם בעיות שמיעה ודיבור. בשנת 1939 הוציא פליקס קבוצת תלמידים יהודיים לאנגליה, משאיר אחריו את אינגה ושלושת אחיה להסתיר את שאר התלמידים שאליהם הצטרפו בינתיים גם 24 ילדים עוורים. באפריל 1942 מתגלים הילדים ונשלחים למחנות ההשמדה. מרקוס, אחיה של אינגה, נתפס ונורה למוות ואילו היא עצמה, יחד עם שתי אחיותיה, מצליחה לשרוד ולהגיע בשלום ללונדון. בשנת 1947 מתחתנת אינגה עם פליט אחר, מורה במקצועו, שעם השנים הופך פרופסור לפילוסופיה ומרצה באוניברסיטת קמברידג’. לעולם הזה נכנסת ב- 1963 עליזה. ילדותה מונצחת בלא הרף על ידי אמה שאוחזת ב-Certo Dollina, צילום וטיפוח הגינה הם המפלט שלה. הרבה צילומים ישנים יש לה עם אבא, אבל אמא הרי צילמה לכן היא לא בתמונות… רק בזכרון; גבוהה ודקה, ממלאת את הבית בנוכחותה אבל רק מרחוק, לא מחבקת, מקשיבה בריכוז אבל ממעטת לדבר, לא אחת חוזרת על המשפט: “את הרי כבר יודעת מה צריך לעשות”… אמא אינגה נפטרה בשנת 2000 וכשהבית בלונדון נמכר, ארזה עליזה את תכולתו ושלחה את הכל לישראל. כאן היא פתחה לאט-לאט את הארגזים, במשך חודשים רבים, ואחרי שסיימה עם אחרון החפצים נשארה רק קופסה אחת של סיגרים קובניים מתחת למיטה ובתוכה ה-Certo Dollina שזכיתי לקבל. את הזכרונות שבתוכה אני יכול רק לנחש, ואולי טוב שכך. (*) הערה: למי שמתעניין במצלמות: “Dollina” הוא שם הדגם ואילו “Certo” הוא שמו של היצרן – מפעל גרמני בעיר דרזדן (חתיכת סיפור לכשעצמו) שנוסד ב-1902. בשנת 1917 קונה אותו האדון אמיל צימרמן, שממש לפני מלחמת העולם השנייה מעביר את הניהול לחתנו פריץ וואן-דאר גונה. במהלך המלחמה מפורקות כל המכונות ומוחבאות בבתיהם של כמה מעובדי החברה ומיד לאחריה הן מורכבות מחדש והמפעל חוזר לייצור עם… מכשירים לגלגול סיגריות! בתוך כך, בהסתר, מפתחים ומייצרים כמה מצלמות חדשות (שכולן אגב חייבות להישלח לרוסיה לאישור) והחברה נשארת בבעלות המשפחתית עד מותו של וואן-דאר גונה ב-1958. בשנות ה-70 של המאה ה-20 סיימה Certo את דרכה כשנבלעה יחד עם עוד כמה יצרנים בתוך התאגיד הגרמני “פנטקון”. גיורא פנחסי: יוזם ומצלם פרויקטים חברתיים בהתנדבות. האלבומים של גיורא בפליקר. לכל הטורים של גיורא באתר. גיורא פנחסי אתם יכולים לתמוך באתר מגה פיקסל על ידי רכישה מהשותפים שלנו משווקים: Amazon, B&H, Adorama and E-bay. למה שתסמכו עלינו?
LensVid Talk (פרק 1): סוני A6700, תאורות GaN, פילטרים ננעלים ועוד היום אנו גאים להביא בפניכם את הפרק הראשון של LensVid Talk (מתוך אתר הבת …
מוצר ראשון מבית LensVid בשיתוף חברת SmallRig – ה-mini L-Shaped Mount Plate אנו גאים במיוחד לפרסם היום את המוצר הראשון פרי פיתוחנו – ה-mini L-Shaped Mount …
LensVid Talk (פרק 2): ZHIYUN Crane 4, DJI Air 3, Came-TV V-Mount Clamp ועוד אנו ממשיכים היום בסדרת של LensVid Talk (מתוך אתר הבת שלנו בשפה האנגלית), שיחה …