ראשי זווית אישית ואני ראיתי ברוש

ואני ראיתי ברוש

24
0

המסע וההכרות עם עצי הברושים, הייתה לכאורה אקראית. חלפתי על פניהם מדי יום ביומו בואכה צריפין, בעת שהסעתי חייל אל בסיסו.

המסע הוויזואלי בזמן יכול  לעיתים לעורר הרבה יותר מסקרנות. כוח מהפנט ורב עוצמה היה בקבוצת הברושים הבודדים שניצבו בראש הגבעה,כצופים פסיביים אל הנוף.

DSC 0205 1

כך מצאתי את עצמי מנסה לפענח באמצעות המצלמה טריטוריה חדשה חסרת שלטי אזהרה וגבולות מסומנים ומוגדרים, ראיתי את עצמי עכשיו יותר כמשיג גבול. התעוררה בי סקרנות חזקה מכל, להתקרב פיזית ונפשית אל הנוף והסביבה שהיו מנוכרים וזרים לי.

DSC 0337

גיששתי את דרכי כחוקר מתחיל המחפש אחר סימנים, עקבות ורמזים, לעבר עצי הברושים, אל מבנה הבית הישן והמתפורר, שעמד לצידם.

DSC 0351 1

הם היו קשורים זה לזה, כל אחד מהם מגן בגופו ונותן מחסה. יחד עם זאת סימני הזמן היו בולטים וניכרים בצידו החיצוני של הבית ואילו החללים הפנימיים הסתירו פצע, כאב וזיכרונות של אלה שניהלו פה אורח חיים צנוע ופשוט, אבל עכשיו רק אור חיוור ולבן עמד וחדר לתוכם.

DSC 0313

מפתה להתקרב אל עץ הברוש, אך שמתקרבים הוא דוקרני, מחוספס ולא נעים למגע. בסגירותו יש משהו מסתורי. כמו אורח זר לעיתים בלתי קרוא, שבתי וחזרתי אליו בתקופות שונות בחייו,בזמנים של אור רך, לפעמים קשה, לעיתים גם צל שחור ואטום עמד בנינו.

DSC 0044 2

ענני מחשבות נעו בתוכי, מעוררים סימני שאלה וספקות, האם אצליח להתקרב ולגעת? האם ביכולתי להעביר תחושות ורגשות באמצעות עדשת המצלמה? אילו פערים עלולים להיווצר ביו דמיון למציאות. מה הוא קנה המידה הנכון להשתמש בו  כדי להציג רעיון וקונספט.

בתחילת הדרך בחרתי להשתמש בעדשות רחבות זווית כדי לקבל פרספקטיבה של זמן ומקום.

DSC 0228

עדשות המאקרו לעומת זאת סייעו לי להתקרב בצורה אינטימית אל הברוש, עד לקבלת טקסטורה ומרקם.

DSC 0172

בכל תקופות הזמן וחילופי העונות, ניצבו הברושים זקופים, פולחים את השמיים, ועם זאת נקודת העל שלהם חושפת את ערוות האדמה. כך מצאתי לפתע את הברושים בחורף, עומדים ומתכסים במעיל דק של ענפים.

DSC 0065

אחרי הכול גילתי, כי הברוש נותר בודד וערירי, בנוף ההולך ופושט צורה.

אותה התקרבות אינטימית אל הברושים, אפשרה לי, לחבר את הצילום הוויזואלי גם לשפת השירה שלי:

"ברושים שהזמן שולט בהם.

פונים לכל עבר וזווית.

נעים בנוף

כמו אנשים,

נסתרים וגלויים.

עומדים בשנות אור.

בקשר הדוק וכפוף

לאדמה.

מראש הצמרת

רואים

את ערוות הארץ הזאת.

ברושים מסמנים לנו את גבולות הנוף,

וקמטים את גבולות גופנו."

המגע הישיר והבלתי אמצעי אל הברושים, חידד וגם הבהיר לי כי הולך ומתרופף הקשר בין הברושים, לאדמה ולאדם.

DSC 0268

בניגוד לעבר, שם היוו סמל לעוצמה, לרוח איתנה וזקופה. הבחירה שלי להדפיס את התצלומים על בד קנבס, נעשתה מתוך זיכרון ילדות אישי וקולקטיבי לציירי הברושים (הירשברג, קובנר ואחרים) שידעו, להעניק במגע יד קל את אותה תחושה ציורית רכה כמעט מלטפת ויחד עם זאת מדגישה את קווי מתאר גופו הכהה של הברוש.

DSC 0018

עמדתי עכשיו קרוב, מתבונן בעצי הברושים, חש ברוח שנעה בצמרות. שמש אוקטובר נשארה תלויה גבוה ברקיע, עמוס העננים. לרגע הצטיירו כל אלה בעיניי כגלויה יפה. כזו שתישאר תמיד בתיבת גופי.

DSC 0041 002

הכותב: חבר בעמותת אומני הצילום בראשון לציון, בעל תואר אמן צילום ישראלי E.IPAS, בעל תואר אמן צילום בינלאומי A.FIAP, מחבר ספר השירים "קיפודים בעיניך". מלמד צילום וכתיבה יצירתית [בהתנדבות] בבית ספר יסודי בבת-ים. כותב ומצלם עבור ירחוני משטרה שונים, מדריך ומלמד קציני ואנשי משטרה מאפריקה את מקצעות הזיהוי הפלילי, שרת כקצין זיהוי פלילי במשטרת מחוז תל אביב [כיום רפ"ק בדימוס]. בראשית חודש נובמבר 2012 תוצג תערוכת צילומיו "יצאתי לאנגולה, תכף אשוב".

  • main carmel

    הוא עוד ישוב

    השריפה הנוראית שהתרחשה ביערות הכרמל בחודש דצמבר לפני כשנתיים היא אש שלא דועכת, הגחלים עדין…
טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב זווית אישית

24 תגובות

  1. EladAckerman

    16/10/2012 ב 11:13 PM

    הצילומים שלך מיוחדים, יש בהם המון רגש והבעה. עושים חשק להיות שם. מקסים.

    השב

  2. רונן

    17/10/2012 ב 8:49 AM

    כתבה מרתקת וציורית,
    מעולם לא הרגשתי קרוב כל כך לעצים.

    גם צלם וגם משורר – כל הכבוד!

    השב

  3. גיל_גלזר

    17/10/2012 ב 9:55 AM

    "בפעם הבאה שיש לך שעה פנויה"… אין כמו לחנות במקום סתמי לכאורה שהגעת אליו באקראי בנסיעה מפה לשם ולחזור עם שלל צילומים לא מתוכננים.

    הערונת טכנית – חסר לי ה EXIF בצילומים.

    השב

  4. יהודה שמח

    17/10/2012 ב 11:00 AM

    דוד יקירי. ידעתי שאתה מצלם ומנתח עבודות נפלא. הופתעתי לגלות שהינך משורר גם.
    ועוד להעצים ולחבר את שני השדות האלה ליצירה כה מרגשת, כסמפוניה המשתפת את כל כלי הנגינה בהרמוניה וברגש, זה ממש הפתעה גמורה.
    כל יום אנחנו עוברים על יד הנופים האלה, ורואים בצורה מעורפלת את הברושים, ולא מתייחסים אליהם כלל. ועכשיו פתחת לנו עולם ששווה צפיה יותר מאקראית.
    יישר כח והמשך ליצור וללשתף אותנו במנגינות שלך.
    יהודה שמח

    השב

  5. davididan6

    17/10/2012 ב 11:34 AM

    elad,תודה על המחמאה,ובעקר שהצלחתי "לסחוף"אותך לאותם מחוזות של יופי שמהול בהם גם בכאב.

    השב

  6. davididan6

    17/10/2012 ב 11:37 AM

    לרונן,תודה לפרגון, זה נהדר שיכולתי לגרום לך להרגיש קרוב כל כך לעצים, במקרה הנדון לעצי הברוש, כבר נאמר על זה כי האדם עץ השדה..

    השב

  7. davididan6

    17/10/2012 ב 11:41 AM

    שמעון,תודה לך על הדברים, שמח שמצאת בהם את אותה רגישות שרציתי אכן להעביר בצילום ובשיר.

    השב

  8. שלו ברכה

    17/10/2012 ב 2:19 PM

    נהנתי מהתמונות ישר כח

    השב

  9. davididan6

    17/10/2012 ב 2:33 PM

    יהודה, הצד השירי כבר אצלי שנים רבות, בעבר כבר הוצאתי ספר שירים. אני אוהב את החיבור שביו המילים לצילום ולהפך, זה פשוט מעצים ומעניק רבדים נוספים ליצירה. מעמדו של הברוש הולך ונשחק
    במציאות שבה נוטעים עצים וירטואלים. זאת תשומת הלב הקטנה שלי לעצים, שמשו פעם כעצים לבנית בית המקדש..אם גרמתי אצלך להתבוננות נוספת ואחרת זה שכרי. תודה לך

    השב

  10. Giora

    17/10/2012 ב 4:48 PM

    כתוב יפה, נוגע, ומבחינתי דווקא צילום המקרו מתחבר הכי טוב למילים. שאר הצילומים קצת מעובדים מידי (או לפחות נראים כך) והברושים ברובם אפלים ונבלעים מול שאר מרכיבי התמונות, מה שאולי היה פחות מפריע לי אם הם לא היו הנושא המרכזי. כל הכבוד לרגישות ול"משוררות" הרב-תחומית שלך!

    השב

  11. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    17/10/2012 ב 10:17 PM

    הי יהודה ישר כוח אוהבת אותך

    השב

  12. הקדם זהירות לגנבה

    18/10/2012 ב 1:00 AM

    גם דוד המקורי היה נעים זמירות ,כנראה שירשתה ממנו ,רגישות ,יכולת לראות את היופי ,שיצר אלוהים בעולם . ויכולת ,ולהעביר זאת לכולנו . המלים בעיקר ,והצילומים נהדרים ,נשמח לראות המשך והתקדמות ,לשאים חדשים ,נהננו מאוד ,בשני מלים נהדר …שלך ,אלי בר לב ראשון לציון ,חברך מעמותת הצילום

    השב

  13. גיא

    18/10/2012 ב 3:01 PM

    מעניין מאוד , תצלומים יפים מאוד, מילות השירה בהלימה , חסר כאן מוטיב מרכזי נוסף ועצוב של הברוש , והוא לצערנו בבתי העלמין
    "כבר טמנו את ראשנו בין ברושים " כמילות השיר , או שאכן צולם ופשוט פה לא עלה

    השב

  14. מומי בוחבוט

    18/10/2012 ב 4:41 PM

    דוד,
    הצילומים שלך יפים מאוד, נפש פיוטית ואומנותית,
    יישר כח.

    השב

  15. איציק

    18/10/2012 ב 6:30 PM

    נהניתי מאד מצילומים ומהשירה
    ברכות

    השב

  16. davididan6

    19/10/2012 ב 7:04 PM

    גיא,כבר ציינתי שהברוש הווה סמל גם לאובדן וצער[על פי המיתולוגיה], ומקומו בבית הקברות יחודי גם בשל מבנה גופו המזכיר צורת נר. אלא שהתיחסות שלי אל הברושים נעשתה באותו תחום,של טריטוריה. על מנת למצוא את יחסי הגומלין שבין האדם הברוש והאדמה.כשאתה "שם" האדמה בוערת תחת רגליך. מהמקום הזה נקודת התבוננות שלך סוביקטיבית הרבה יותר עם כל המשמעויות הקשורות או נלוות לכך, קנה המידה הנפשי שלך, מקבל משמעות אחרת ושונה. כך שקו האופק שלך לא מסתיים בהר הקרוב.

    השב

  17. davididan6

    19/10/2012 ב 7:24 PM

    תודה מומי,מודה לאהדתך.

    השב

  18. davididan6

    19/10/2012 ב 7:29 PM

    שלום שלו,שמחתי מאוד שהרשמת מהכתבה, מקווה שהענקתי משהו לנפש.

    השב

  19. davididan6

    19/10/2012 ב 7:34 PM

    לאלי בר לב שלום, נגעת ללבי שתמכת, כולל המחמאות החמות. מקווה שמצידי יהיו בעתיד עוד דברים שבוכחם לרגש ולהעניק משמעות.

    השב

  20. עיניים

    20/10/2012 ב 12:56 PM

    כתבה יפה

    השב

  21. איציק ששון

    22/10/2012 ב 4:56 PM

    שילוב מנצח של צילומים מדהימים וסיפורת משלימה.מארג פשוט ומבריק. תודה

    השב

  22. אורית בלינקי

    23/10/2012 ב 12:19 AM

    מרגש,מיוחד ויפה …
    כמו שרק אתה יודע !

    השב

  23. מוטי טרגר

    08/11/2012 ב 7:30 PM

    הנשמה היוצרת שלך פועמת בחוזקה. פרספקטיבה אינו דבר של מה בכך , מה שרואים מכאן לא רואים משם . תחזקנה ידיך

    השב

  24. sari

    03/12/2012 ב 5:34 PM

    צילום ניפלא, רגיש, אסטטי, נעים,מתכתב עם הברושים של ישראל הרשברג.
    ראה את זה כמחמאה…..

    השב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *