סוכות…

לא יודע למה אני כל כך אוהב אותו. לא יודע למה תמיד אהבתי אותו. אולי זה החופש המתובל בריחו של הסתיו, העננים והשלכת, הקרירות הנעימה הזו שאומרת שבעוד זמן קצר נוכל להתכרבל עם חומו של האח. אני תמיד הייתי מאלה שלא מתכרבלים הרבה אלא דווקא מעדיפים בתקופה זו לצאת החוצה לטייל. הגשם, הבוץ, העננים, הקור כל אלו תמיד עשו לי משהו בפנים.

עכשיו, עם כניסתו של הסתיו זה הזמן הכי טוב לטיולים והכי חשוב – לצילומים. יהיו ימים מעוננים, הטמפרטורה בחוץ תהיה נעימה, השלכת תתרום לנו לא מעט לתמונות. ערפל, עננים ומדי פעם גם גשם. כל אלו יוכלו להפוך את התמונות שלנו למיליון דולר אם רק נדע איך להשתמש בהם נכון.

כבר כמה שנים שההתעסקות בעבודה ובשאר מטלות החיים מפחיתים לי את ההנאה בחגים וכלי עזר שאני משתמש בו הוא התנתקות לזמן מה מכל גורם וירטואלי או סלולארי כלשהו. זה גורם לי להיכנס להרגשה של החופש ולהרגיש את החג.

בשבוע שעבר הצטרפתי לחבריי לטיול לירושלים דרך יישובי איו”ש (אזור יהודה ושומרון) ותכננו שנגיע למצפה יוסף בזריחה. מצפה יוסף נמצא בפסגת הר גריזים במקום הנקרא בפי הערבים תל א ראס, בנקודה שגובהה 881 מטר מעל פני הים, הצופה על העיר שכם וקבר יוסף ומכאן שמו – מצפה יוסף

כך, מעל בלאטה אני צופה באחת הזריחות המרשימות שחוויתי. העיר שכם, מחנה הפליטים בלאטה, קבר יוסף, הר עיבל ועוד. כל אלו נגלים לעיניי לאורה של השמש החמימה עת שעטפו הערפילים את פסגות ההרים והעמק.

מחנה הפליטים בלאטה, שכם. מבט ממצפה יוסף. (צילום: תומר אלמקייס).

זריחות ושקיעות תמיד יסמלו לנו את החופש והרומנטיקה. הצבעים, הצללים, הים ברוב המקרים. אלו נוגעים לנו ברגשות של חופש, שלווה, שקט ורומנטיקה.

את תמונות הזריחה והשקיעה שלי אפשר למנות בכף יד אחת (אולי עכשיו קצת יותר) כי אני אומר שאם כבר נצלם שקיעה/זריחה, בואו לא נהיה בנאליים. כך תמיד אני מחפש שיהיה לי נושא ואת הזריחה/שקיעה להציב כרקע אלא אם כן זו תמונות נוף שכל התמונה היא נושא בפני עצמה כמו בתמונה הבאה.

שקיעה בהרי סדום. (צילום: תומר אלמקייס).

אם נכניס אלמנטים אנושיים לתמונות שלנו נוסיף על ידי כך מימד של רגש לתמונה או סיפור ובכך נשדרג אותה משמעותית. כמו בתמונה זו בה השתמשתי בדוד כנושא התמונה והזריחה הייתה ערך מוסף שנתן לי תאורה אחורית, והאיר את הנוף מאחור.

והנה תמונה שתשתקף ולו במעט את הרגשת החופש הקצרה הזו.

צילום עצמי.

לעתים אנו רוצים לצאת לחופש ולא מוצאים את הזמן המתאים וזה יכול להיגרר כך מספר שנים. לפעמים צריך לצאת קצת ממרוץ החיים הזה, לעצור, לקחת הפסקה גם אם היא ליום אחד ולעשות משהו לטובת הנפש. לצאת לטייל, להכיר מקומות חדשים ולצלם. אנו יכולים לגעת בחופש, להתנתק לזמן מה מהעולם הווירטואלי, לראות נופים מרהיבים, הרים וטבע שיש גם כאן ולראות שהשמש זורחת גם אצלנו.

הדבר מזכיר לי תמונה מעט ישנה שכאשר העליתי אותה בזמנו לאחד מאתרי הצלמים הפופולאריים דאז קיבלתי תגובות שונות שאומרות שהתמונה נראית כאילו לא צולמה בארץ ושהיא “ברמה בינלאומית” כהגדרת רבים.

לכאורה – איש, עץ דקל, גדר ועננים עם אור של רגע אחרי השקיעה.. צולם בחו”ל? מעניין…

חברים, שיהיה חג שמח לחוגגים וחופש נעים לנופשים.

מאחל לכם שנה של זריחות, שנה של הצלחות בכל, שנה שתגשימו את עצמכם כל יום יותר ויותר, שנה שתבינו את הזמן ותדעו לחלק אותו לזמנים של עשייה וסיפוק וזמנים של חופש ומנוחה.
מצפה לראות אתכם כאן שוב. בטוב.  

הכותב: תומר אלמקייס. אודות – בשנת 1985 הגחתי לעולם. כנראה במטרה לתעד ולהנציח רגעים מסוימים. בשנת 2006, כאשר השתתפתי במלחמת לבנון השנייה החל להגלות בפניי עולם הצילום והאמנות. עם מצלמה של טלפון מוטורולה צילמתי ותיעדתי מה שניגלה לעיניי. כך התחלתי לתור אחרי הצילום. משהשתחררתי מצה”ל בשנת 2007 התקבלתי ללימודים באקדמיה ויצ”ו בחיפה. בשנה השנייה שלי ללימודים התחלתי לעבוד במגזינים מקומיים ולצבור נסיון בתחום הדוקומנטרי, חדשות, צילום מגזיני וצילום מסחרי. בינואר 2010 נשלחתי על ידי חברת סטארט אפ לסין לעבור קורס בטכנולוגיה מתקדמת. במשך אותה שנה עזרתי רבות בפיתוח הטכנולוגיה וניהלתי סטודיו לפרסום בירושלים. כיום אני צלם עצמאי במגוון תחומים. יש לי סטודיו לצילום אופנה וצילום מסחרי ואני ממשיך לצלם כתבות עבור מגזינים. בין השאר אני מעביר סדנאות וקורסים בצילום בבתי ספר ומוסדות לילדים ונוער בסיכון וקשיי למידה. (לאתר של תומר).