זווית אישית סוד הגן הנעלם ע״י אנה פולנסקי פורסם ב 19/05/2012 13 0 באשקלון ממש על חוף הים, עומד לו פיל לבן לעיני כולם. הפיל הלבן מוקף גדרות ועצים, וטומן בחובו סודות אפלים. הפיל הלבן היה בשנות ה-70 בית הבראה תוסס ומלא חיים. עוד כילדה, בטרם הכרתי אפילו את הביטוי “פיל לבן” הייתי נצמדת לחלון המכונית בדרך לחוף הים ומדמיינת לעצמי את מה שהיה שם בעבר, לפני שהטבע הראה לכולם מי כאן הבוס. ילדים בבגדי ים אוכלים ארטיקים צבעוניים וקופצים לבריכה בעוד הוריהם צופים בטלוויזיה בשחור לבן במועדון. אבל השניות הספורות שבהן המכונית שלנו הייתה עוברת ליד אותו בית הבראה נטוש בדרך לחוף הים אף פעם לא הספיקו לי לדמיין ותמיד חלמתי להיכנס לשם ולראות מה יש בפנים. זה לקח לי אמנם 20 שנה אבל בסופו של דבר ולאחר חודשים רבים בהם הייתי עוברת שם עם המכונית שלי הפעם ומתלבטת אם להיכנס, החניתי יום אחד את המכונית ליד פרצה בגדר שמצאתי, ונכנסתי. ההתלבטות אם להיכנס נבעה בעיקר מהלא נודע. לא ידעתי מה או מי יש בפנים. מבחוץ המקום נראה די מפחיד ולא מזמין. הטבע השתלט לחלוטין על המבנים העזובים ומצהיר בגאווה כי לאדם אין יותר מה לחפש שם. מהטבע האמת פחות חששתי. יותר חששתי מזה שחיים שם אנשים. נרקומנים. מה שהתברר כנכון בסופו של דבר למרות שלא יצא לי לפגוש אותם פנים אל פנים. לאחר שנכנסתי בפעם הראשונה דרך הגדר הפרוצה, ליבי החל להלום כמו תוף. הייתי לבד, במקום די גדול, שומם לחלוטין, מלא בצמחייה עבותה ומי יודע מה עוד. בפעם הראשונה לא העזתי להתרחק מקרבת השער, החרדה הייתה חזקה מידי והייתי חייבת להישאר בשליטה ולדעת שיש לי דרך מילוט. לאחר שבוע חזרתי שוב. הפעם החלטתי להיכנס עמוק יותר. האדרנלין געש והלב הלם אבל בכל זאת נכנסתי. את הסלולארי שמרתי בכיס האחורי “בשלוף” למקרה הצורך והתחלתי ללכת. המקום היה מדהים. הצמחייה צמחה שם פרא סביב המבנים כאילו לא היו קיימים. פיסות זכר לאנושות היו מפוזרות בכל מקום. שלטי פרסומת למותגים שונים משנות ה-70 עדיין קישטו את הקירות. אבל הנוכחות החזקה ביותר במקום הייתה העורבים. הם השתלטו על כל צמרות העצים וקריאותיהם במקום הן כה חזקות שרק הן לבדן יכולות לגרום להתקף חרדה. העונה שבה בחרתי להיכנס לשם הייתה חורף כי תיארתי לעצמי שבחודשי הקיץ המקום שורץ בנחשים. התכוננתי היטב לביקורים שלי שם. תמיד לבשתי בגדים עבים ונעלים אטומות היטב. האוטו שלי חנה תמיד ליד הפרצה. נכנסתי לשם רק בשעות היום והטלפון תמיד היה בשלוף למרות שאף פעם לא סיפרתי לאף אחד שאני הולכת לשם. אבל יחד עם זאת ידעתי כי שם אני לחלוטין חסרת אונים. אם אפגוש שם מישהו בפנים במיוחד בחלקים שרחוקים יותר מהפרצה – אהיה נתונה כנראה לחסדי האל בלבד. החלטתי לקחת את הסיכון ובכל פעם שהייתי מגיעה לשם נכנסתי עמוק יותר ויותר פנימה. התחלתי להיכנס גם למבנים עצמם ולשוטט בחדרים הנטושים. שם גם נחתה עלי ההבנה החד משמעית כמה שהטבע חזק יותר מהאדם, וכמה שלנו אין שום סיכוי מולו. לא משנה כמה נדל”ן נבנה ובכמה בטון נשתמש, ברגע שנעזוב מכל סיבה שהיא הטבע יחזיר לעצמו לאט לאט ובשיטתיות את מה שגזלנו ממנו. 5 פעמים בסה”כ ביקרתי שם. בפעם האחרונה הצלחתי להגיע לקצה השני של בית ההבראה. ידעתי שאם ארוץ מהר בחזרה במקרה הצורך זה ייקח לי רק כמה דקות, אלא אם כן מי שירוץ אחרי יהיה בכושר יותר טוב ממני. כבר בפעם השנייה שביקרתי שם הבנתי שיש עוד אנשים שמגיעים לשם מלבדי ואולי אף מנהלים שם אורח חיים. שמתי לב בכל הביקורים שחפצים ניידים כמו כסאות זזים ממקומם, ושמיכות מפוזרות בכל פעם במקום אחר, אבל אנשים לא נראו בשום מקום. בפעם האחרונה שהגעתי נכנסתי למבנה המרוחק ביותר ושם הבנתי לראשונה את הביטוי “זיעה קרה” כי כשראיתי את החדר שהיה יחסית מאורגן ומסודר להפליא הבנתי שאכן גרים כאן אנשים. עד היום אני לא יודעת מאיפה היה לי האומץ לא להרים את כפות רגלי מהרצפה ולפתוח בריצה פראית חזרה לאוטו. במקום זה הרמתי את כפות רגלי מהרצפה ונכנסתי פנימה. היו שם שתי מיטות ושולחן במצרכי מלא מזון ומאפרות גדושות. חשמל כמובן לא היה שם וגם לא שירותים או מים זורמים אבל יחד עם זאת המקום נראה יחסית מסודר ונקי. לאחר שצילמתי כמה תמונות הקולות בראשי שזעקו לי להסתלק, וליבי ההולם שאיים להתפוצץ הכריעו את מוחי במערכה ויצאתי משם. בדרך חזרה לאוטו גם הבנתי שזאת הייתה הפעם האחרונה שלי , גופי היה תשוש ומתוח מאוד מהביקורים שלי שם והחלטתי לא לנסות להתגרות בגורלי יותר מידי. מאחר ואני רגילה לצלם לבדי תמיד, לא יכולתי לבקש ממישהו להתלוות אלי. הייתי חייבתי שראשי יישאר מרוכז ולא אצטרך לבדר את בן לוויתי. אולי יום אחד המקום יזכה ליעוד חדש ואז אשוב לשם. הכותבת: אנה פולנסקי היא צלמת ומנהלת מדיה חברתית. לאתר של אנה פולנסקי. אנה פולנסקי אתם יכולים לתמוך באתר מגה פיקסל על ידי רכישה מהשותפים שלנו משווקים: Amazon, B&H, Adorama and E-bay. למה שתסמכו עלינו?
LensVid Talk (פרק 1): סוני A6700, תאורות GaN, פילטרים ננעלים ועוד היום אנו גאים להביא בפניכם את הפרק הראשון של LensVid Talk (מתוך אתר הבת …
מוצר ראשון מבית LensVid בשיתוף חברת SmallRig – ה-mini L-Shaped Mount Plate אנו גאים במיוחד לפרסם היום את המוצר הראשון פרי פיתוחנו – ה-mini L-Shaped Mount …
LensVid Talk (פרק 2): ZHIYUN Crane 4, DJI Air 3, Came-TV V-Mount Clamp ועוד אנו ממשיכים היום בסדרת של LensVid Talk (מתוך אתר הבת שלנו בשפה האנגלית), שיחה …
