ראשי זווית אישית חיי נצח בפורמלין

חיי נצח בפורמלין

7
0

את החמודים האלה מצאתי בחוות שפון, בקיבוץ נצר סרני. בשנת 1948 פינו הבריטים את החווה ומבניה הפכו למוסד חינוכי עבור ילדי הקיבוץ שהתיישב במקום באותה שנה. במבנה בו התגורר הגנרל אלנבי בכבודו ובעצמו שוכן כיום מרכז הכנסים והאירועים "חוות אלנבי".

בשנת 2010 עברה "גלריה רומי" למעונה החדש באחד מהמבנים הישנים של החווה ששימש בעבר כמוסד חינוכי. ליד המבנה נמצא מחסן קטן ומאובק מאוד, שבו מצאו עובדי הגלריה מדפים עמוסים בצנצנות מלאות בפורמלין, שבהם שחו בשלוות עולמים מיני זוחלים ובעלי חיים שנשתמרו כך במשך 50 שנה.

11

דוד שלי שעבד בזמנו בגלריה רומי, סיפר לי על האוצר שמצאו ושאל אם מעניין אותי לבוא לצלם. למרות שמאוד התעניינתי לא מיהרתי לארוז את המצלמה ולנסוע. לא פעם אני מוצאת את עצמי דוחה פרויקטים שמאוד מעניין אותי לצלם, ומתקשה מאוד להתחיל את התהליך. אינני יודע מדוע זה כך, יתכן וחרדת הביצוע שמלווה אותי מאז שהתחלתי לצלם מצליחה לשתק אותי מלהתחיל לפעול.

2

יום אחד קיבלתי טלפון בהול מדוד שלי שהם עומדים לפנות את המחסן וזאת ההזדמנות האחרונה שלי. ארזתי במהירות רקע לבן, פלאשים ואת המצלמה ונסעתי. את פני במחסן קיבלו שתי עובדות חביבות של הגלריה שכבר החלו בעבודת הפינוי וניקוי האבק מהצנצנות. המחסן היה מלא. שולחנות ומדפים עמדו עמוסים בזוחלים שונים שקפאו בזמן. הרצפה הייתה עמוסה גם היא. פילסתי לי דרך בין שלל הצנצנות, בזהירות כדי לא להעיר את המתים משנתם.

31ארגנתי את עמדת הצילום והתחלתי לחפש את הצנצנות המעניינות ביותר. המבחר היה עצום, עיני התרוצצו ללא הרף בין השלל. ומאחר וכמו תמיד חיכיתי לדקה ה-90, זה היה היום היחידי בו יכולתי לצלם שם.

41

צנצנת אחר צנצנת העמדתי מול המצלמה. בחלקן לא היה נוזל פורמלין אז יכולתי להוציא את החנוט בה לאוויר העולם. לא נגעלתי מכך ואפילו לא השתמשתי בכפפות. עובדי הגלריה שעסקו בניקיון עמדו המומים, הם לבשו מספר זוגות כפפות על ידיהם ואף חלוקים, אבל אני הייתי חייבת להרגיש את היצורים האלה ולא רק להביט בהם.

51

צילמתי שם קרוב ל-6 שעות ללא הפסקה, פשוט לא יכולתי להפסיק, הצנצנות שאותן צילמתי היו כטיפה בים לעומת הכמות שהייתה שם. אבל לא יכולתי לצלם את הכל ואולי טוב שכך. ידעתי שזמני קצוב ולכן הייתי חייבת לחפש את המיוחדים ביותר, ויש שיאמרו המגעילים ביותר.

6

ואם כבר בגועל עסקינן – היצור היחיד שהצליח להגעיל אותי, אפילו מאוד בהתחלה הוא היצור הזה:

7

עכבר מעבדה לבן השרוי על גבו בתוך הנוזל. כשנתקלתי בצנצנת על אחד המדפים, היד שלי אוטומטית נמשכה לאחור הרחק ממנה. אבל סקרנותי הייתה גדולה וחזקה הרבה יותר מתחושת הגועל. הנחתי לה בינתיים והמשכתי לצלם יצורים אחרים, אבל בסוף חזרתי אליה. לא יכולתי להפסיק לחשוב עליה. הרמתי את הצנצנת בשתי ידיים, הקיבה שלי התחילה להשמיע רעשים קטנים כשהבחנתי בחתיכות פרווה צפות בנוזל, אבל לא ויתרתי וכיום אני שמחה על כך מאוד. צילמתי את הצנצנת הזאת זמן רב יותר משצילמתי את שאר הצנצנות. הייתי מהופנטת כמו ילדה קטנה בקרקס. בסופו של דבר הנחתי לעכבר לנוח בנוזלו בשלום וקיפלתי את העמדה.

8

9

10

לפני כחודשיים מצאתי על אדן החלון פרפר מת. הוא פשוט שכב שם שלם ויפה כשמבטו פונה אל השמים הכחולים שמעבר לזכוכית. אספתי אותו משם ולפני שהנחתי אותו על עלה בגינה, הנחתי אותו קודם על הרקע הלבן שלי. אני מרגישה שהוא חלק מהפרויקט שלי "חיי נצח בפורמלין" למרות שהוא הצטרף אל המתים באיחור אופנתי של 50 שנה.

111

עובדי גלריה רומי לא זרקו את הצנצנות ההן, הן עדיין עומדות שם בכניסה לגלריה. אז אם יוצא לכם לבקר בקיבוץ, תקפצו לראות.

12

הכותבת: אנה פולנסקי היא צלמת ומנהלת מדיה חברתית. לאתר של אנה פולנסקי.

  • homp

    מחלקה סגורה

    בחמישה עשר לאוגוסט 2012, לא רק שרב גדול נרשם בארץ, אלא גם הצלחת הנהלת מכללת ספיר להיפטר מה…
  • homp SABA

    סבא אברהם

    סבא שלי אברהם, בן 83, הפך לראש המשפחה בשנת 1941 בהיותו בן 12 בלבד לאחר שאביו משה התגייס לצ…
  • 1anna

    סוד הגן הנעלם

    באשקלון ממש על חוף הים, עומד לו פיל לבן לעיני כולם. הפיל הלבן מוקף גדרות ועצים, וטומן בחוב…
טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב זווית אישית

7 תגובות

  1. Giora

    24/04/2012 ב 12:26 PM

    מדהים! כתוב (ונקרא) בכיף גדול, וגם הצילומים יפים ומחושבים היטב אל מול הנושא הדי-איכסי לכשעצמו… כנראה שבאותם ימים זה היה מאד מקובל כיוון שגם אני זוכר מוסד חינוכי עם אוסף דומה (אז "המוסד" היה זה, לא "מוסד-מוסד" כמו היום…) בקיבוץ עין-החורש, שהאחראית עליו היתה רומה גור ז"ל, רק שאני לא זוכר את העכברים והעטלפים שבטח היו בצנצנות אלא עוברים של תינוקות! קעקוע לא פשוט שאני סוחב מילדות… אבל אז אני מיד מקפיץ את הזכרון ל"גלידה של מארילה" – זה שבעצם שיכנע אותי – אורח מצפון ת"א – להגיע שוב ושוב למוסד ההוא…

    השב

  2. יובל

    24/04/2012 ב 4:19 PM

    מדהים.
    גיורא – בבית שטורמן שבעין חרוד (או תל יוסף ?) יש עד היום עוברים של תינוקות ואפילו מוטציות (עגל עם שני ראשים ועוד..)
    שמח מאוד שבסוף החלטת לצלם את העכבר – נשמע קצת פיוטי , אבל ממבט ראשון הוא נראה לי כמו כלה ביום חתונתה ששוחה בצנצנת.

    ובכלל – שילוב של זכוכית , צבע לבן ותאורה מקסימה תמיד הולך.

    השב

  3. אסף

    24/04/2012 ב 4:48 PM

    פרויקט מרתק ומקורי! תודה רבה!

    השב

  4. גיא

    24/04/2012 ב 6:58 PM

    מעניין
    הצילומים איכותים ומוקפדים !

    השב

  5. נדב ב

    28/04/2012 ב 10:33 PM

    ממש מגניב

    השב

  6. amosdor

    29/04/2012 ב 1:16 PM

    עבודה מדהימה – שאפו

    השב

  7. אנה פולנסקי

    29/04/2012 ב 8:23 PM

    תודה רבה 🙂

    השב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *