ראשי זווית אישית אחריי! מאדם לאדם

אחריי! מאדם לאדם

11
0

קיבלתי השבוע מייל קצר מבחור מקסים בשם אדם, דרוזי מהגליל שזכיתי להכיר בעמותת “אחריי!” ושהתגייס לא מזמן לצה”ל. מייל פשוט וחברי כפי שאנחנו מחליפים ביננו מידי כמה חודשים, אבל אצל אדם הכותרת היא תמיד קצת מחוייכת וגם הפעם הוא הצליח להצחיק אותי בפתיחה: “לאדוני הצלם שלום”…

לפני קצת יותר משנה הכנתי עבור “עיגול לטובה” משהו שאמור היה לעלות לאתר שלהם ולתאר כל אחת מהעמותות שלהן הם עוזרים; קראתי לזה “צילומילים” וזה אמור היה לכלול צילום אחד חזק ועוד כמה מילים, שביחד יוצרים סיפור קטן, אישי, שמייצג את העמותה. הפרוייקט אמנם לא הצליח להתרומם (מה ששווה אולי כתבה נפרדת…) אבל הסיורים שהתחלתי לעשות לצורך ה”צילומילים” בכל קצוות הארץ הפגישו אותי עם אנשים מקסימים, נותנים ומקבלים, שכמעט עם כולם נשארתי בקשר הדוק או לפחות שכנעתי ו”השארתי מאחורי” צלמתנדב אחר שיעזור להם בעבודה השוטפת.

GP4 8662

עמותה אחת שבשום פנים לא הצלחתי להבין בזמנו מה היא עושה, למרות כל ההסברים שקיבלתי, היתה תנועת “אחריי!”. כשביקשתי לתאם ביקור הם אמרו “תגיד מתי אתה מגיע ונארגן לך פעילות”… כששאלתי איפה הכי מתאים שאצלם הם ענו “בכל מקום שנוח לך, רק תבחר ונתאם”… האתר שלהם דיבר על “טיפוח מנהיגות צעירה” כמו אצל עמותות רבות אחרות, הצילומים בפייסבוק יכלו בקלות להיות של כל קבוצת נוער בארץ, כך שתקשורת מקצועית זה לא היה… אבל הסקרנות שלי רק הלכה וגברה לקראת מקום חדש שבו אוכל אולי לעזור באופן משמעותי בצילום וקצת גם מנסיוני הקודם בתקשורת ובשיווק. יום אחד עלה בדעתי לשאול בצורה הפוכה: “אולי במקרה מתוכננת לכם איזו פעילות גדולה במיוחד (עדין לא הבנתי איזו פעילות זו יכולה להיות…) בבוץ או במדבר כדי שאבוא לראות? כי אז סביר שגם יהיה מה לצלם, שאולי אבין מה אתם עושים ואוכל סוף-סוף להפיק את ה”צילומילים” המיוחל ולשלוח אותו לאישורכם”.

GP4 8723

לשמחתי, זה דווקא עבד…! ופברואר 2011 קיבלתי הזמנה ל”מסע לזכר אילן ואסף רמון” בגליל, אירוע “קטן” יחסית שבמרכזו מסע אלונקות לאורך 5 ק”מ, בהשתתפות כ-500 חניכים וחניכות של “אחריי!” בגילאי 16-18 ועוד כ-40 מלווים ומדריכים. ובאמת, אחרי ימים לא רבים הצטרפו לחגיגה הזו גם עבדכם הנאמן, ה-D700 שלי שיצאה לדרך כשהיא חדשה וחזרה עייפה אך מרוצה… וגם הסובארו B4 סטיישן שמעולם לא היה “קרבי” ועליז יותר – תוך שהוא מחליק ומתיז בוץ יותר מאשר נוסע…

GP4 8995 Copy

כשהגעתי אל מכשול מים עמוק שלא יכולתי בשום אופן לעבור – ממש תעלה שבתוכה נעו באיטיות מים מצחינים בעומק של מטר לפחות – ירדתי ושלפתי את הציוד, והתמונה הראשונה שאני זוכר שממלאת לי את הפריים היא של בחור צעיר שעומד בשוליו שדה חרוש, בתוך תלמים כהים ומלאים במים, פליס צהוב מקפיץ את מראהו מתוך הנוף ובידיו… גיטרה! ממש באמצע כלום הוא עומד לו ושר, אפילו לא נראה לי אז כמי שמחכה למשהו, אבל אז אני פתאום קולט ממרחק זרם גדול של אנשים קצת מוזרים רצים לכיוון שלנו… עד שאני מזהה שאלה הם חניכי “אחריי!” עם אלונקות עמוסות על הכתפיים – הבחור כבר ארז את הגיטרה, שם אותה במקום יבש ו… קפץ כמו שהוא לתוך המים הקרים והמלוכלכים בכדי לתת יד ולתמוך בנערים ובנערות שעוד אינם יודעים אבל בעוד דקה הם עומדים להחליק יחד עם האלונקות והציוד שעליהן אל תוך בוץ עמוס וסמיך, להשאיר כמה זוגות נעליים בקרקעית אבל אז למשוך ולצאת איכשהו בשלום אל הגדה השנייה כשהם רטובים ומטונפים, אבל קורנים מגאווה!

GP4 8994 Copy

שלוש שעות עמדתי שם וצילמתי, פשוט לא יכולתי להפסיק, כי בכל קבוצה שהגיעה היה אפשר לקרוא סיפור אחר, מרתק ומסקרן מקודמו; נערות נעריות מצויידות כהלכה יחד עם ספק-דוגמניות שירדו-נפלו לבוץ במכנסי טייץ מנומרות ונעלי עיר מהודרות… נער רוסי חיוור ומבוהל שמוצא את עצמו דוחף אל היבשה בחור אתיופי ענק שמעולם בטח לא הזדקק לעזרה… מדריך שיושב לו בנחת על האלונקה ומחלק בבטחון הוראות לחניכים שסוחבים אותו אבל אז, בשנייה, הוא מוצא את עצמו מתחת לכולם, בתוך הבוץ, נחלץ ע”י חניכיו כשכל פניו חומות ופתאום הוא נראה בדיוק כמוהם – רק הרבה יותר מבויש… ערבים ויהודים בחיבוק של קצה היכולת בכדי לא להפיל את האלונקה… דתיים וחילוניות עם כמה דתיות וחילוניים… ומי היחד שנשאר לעמוד כל הזמן בתוך מכשול המים, ולמשוך ולדחוף, ולעודד?

GP4 8931 Copy

זוכרים את הפליס הצהוב עם הגיטרה? שלוש שעות ומצלמה היו די והותר בכדי להכיר שם את אדם (ההוא מהמייל בו התחלתי…) שבסיום אותו פרק במסע, רק כשאחרון החניכים יצא מתוך הבוץ והתרחק, הסכים לעלות לגדה שממנה צילמתי כשכולו רועד מקור, שחור מהבוץ ותשוש מהמאמץ אבל מחייך ושואל אותי: “תגיד אדון צלם, איך בעצם קוראים לך?”…

GP4 8927 Copy

מזל שב”ג’יפ” שלי היה בקבוק מים בו שטפתי אותו, שמיכה בה כירבלתי אותו ושפשפתי את גבו בכדי שקצת יתחמם, וגם פנקס קטן בכדי לכתוב את שמו “אדם המדריך”. זה כל מה שידעתי עליו באותו הרגע, אבל כאן גם הבנתי סוף-סוף גם מי זה “אחריי!” ולמה כל כך קשה להסביר מה הם עושים! הם “פשוט” עושים טוב לנוער שקצת מתקשה למצוא את הדרך הנכונה בעצמו, בעיקר דרך הרגליים; תופסים אותם ממש בישורת האחרונה אל הבוגרות ובמאמץ אדיר, איסופי, שם את מרביתם על הדרך הנכונה לקראת בגרויות, ואח”כ גיוס, דרך עשרות פרוייקטים קהילתיים שהנערים עצמם יוזמים ומבצעים בסביבתם.

GP4 8766 Copy

אדם הוא רק במקרה הסיפור שלי, כי רק במקרה הזדמנתי דווקא למכשול המים שבתוכו הוא עמד ואני במקרה נשביתי למראה האתגר, הנחישות, הביחד, והסיפוק האדיר של הנערים והנערות הנפלאים שעברו לי מול העדשה.

GP4 8095

ההתנדבות ב”אחריי!” גררה לתוכה בהמשך עוד כמה חברים-צלמים שהצטרפו לשמחתי למסעות מרתקים בגליל ובנגב; עידן, ליזי, אורנה, ליאוניד וגם מנחם עם הלנדרובר המדהים שעזר לנו להגיע ולצלם בכל נקודה שרצינו לאורך שדרת המסע. תודה גדולה לכולם, וכמובן לדני ולאורי מ”אחריי!”, אבל את התודה אשאיר ברשותכם לתמונות, ואילו במילים אני רוצה לחזור אל אדם.

GP4 8011 Copy

בסיום המסע שתיארתי כתבתי לעמותת “אחריי!” והצעתי שיחשבו על איזה צל”ש לבחור, משהו שמקובל אצלם בכדי להביע הוקרה מיוחדת. בתגובה, קיבלתי העתק מהמלצה שהם עצמם הגישו עוד קודם לכן, לקראת יום העצמאות תשע”א (2011) יחד בקשה מיוחדת לכלול את אדם בין מדליקי המשואות, לצד מנכ”ל העמותה. הנה ממש טיפה מתוך מה שנכתב שם, ומי שרוצה רשאי כמובן לדלג…

G73 8381 Copy

אדם פאדל נולד בכפר מעא’ר שבגליל, החל את פעילותו בתחום החברתי בקהילתו כבר בגיל צעיר ובין השאר התגורר בקריית ביאליק במסגרת שנת שירות “אחריי! בקהילה”.

G73 8324 Copy

מגוון תוכניות שבהן השתתף כולל: קורס ליצנות רפואית, יו”ר מועצת התלמידים, יועץ יו”ר המועצה המקומית לענייני נוער, קורס מגישי עזרה-ראשונה בכירים, חניך ב”נוער מכבי”, חניך “מנהיגות ירוקה”, מדריך ומנחה בסמינרי מנהל חברה, חניך בקבוצת המנהיגות “אחריי לצבא”, מלווה קבוצת טרום מד”צים, מצטיין קורס הישרדות ארצי, רכז ספורט בתוכנית מעברים, קורס סיור וניווט, חניך בקבוצת המנהיגות “אחריי לצבא”…

G73 8284 Copy

נימוקים לבקשת הדלקת המשואה: אדם מהווה דוגמה נהדרת למנהיג צעיר, פעיל ומצטיין בחברה הישראלית. כבר בשלב מוקדם בחייו החל לקחת חלק בפעילויות שונות בכפר בו גדל ובמגזר הדרוזי וגם מחוץ לכפר ובחברה הישראלית. בפעילותו הענפה ניתן לראות ביטוי לרצינות, אכפתיות ורצון לתת מעצמו למען החברה והקהילה שבה הוא חי…  ביטוי נוסף ניתן לראות בהחלטתו לדחות את השירות הצבאי בשנה ולצאת להתנדב בשנת שירות למען הקהילה… שאיפתו למצוינות ולהנהגה בכל תחום מחזקת עד כמה הוא דמות מייצגת וראויה, בזהותה ובפועלה, להדליק משואה בטקס.”

G73 8281 Copy

אבל מה לכל זה ול”זווית אישית” שלי במגהפיקסל?

G73 8258 Copy

ובכן, לפני כמה ימים קיבלתי עוד מייל אחד, מצלמת שקראה המלצה שלי למתנדבים לצלם קרוב ומבפנים והיא כתבה לי בכדי להסביר לי ש”צלמים לא באמת מעורבים במתרחש, הם דווקא מבודדים את עצמם מאחורי המצלמה, וכך גם נכון לעשות אם רוצים להשקיף על הכל מהצד ו”לתפוס את הרגע”… אינני יודע באיזה קורס לומדים שאפשר לעמוד רחוק ומנותק מהנושא, בלי להבין את הנעשה אבל עדין “לתפוס את הרגע”.

G73 8218 Copy

אולי בקורס למצלמות-מהירות בצמתים? או קורס למצלמות-אבטחה? אלא אם אתה צלם עיתונות באזורי-קרבות, צלם-טבע אקסטרים או צלם-רחוב מחונן כמו אלכס או פליקס – כמה רגעים בכלל מזדמנים לצלמת חובבת מתוך אלה שעבורם יש הגיון לעמוד ולחכות? ונניח שתפסנו רגע כזה, מה גודל הסיכוי שהוא יגע גם באחרים ו”יעשה” להם משהו?

G73 7939 Copy

“צלמים אמיתיים” אולי באמת לא יוצרים מעורבות, אבל אני בהחלט כן, כל הזמן ועם כל דבר שאני מצלם, והדבר האחרון בערך שאני יכול לחשוב על מצלמה זה להתחבא מאחוריה. מצלמה מבחינתי זו שפה, סוג של גשר, כלי גילוי והבנה ותקשורת ויצירת יחסים ארוכי-טווח – מעין-לעין ובין אדם לאדם, אדם פדאל מ”אחריי!” או כל אדם אחר שראוי לכך.

אדם – גיבור הסיפור

G73 8402 Copy

אשמח לשמוע האם גם לדעתכם המצלמה היא סוג של מחיצה? האם גם אתם מייצרים “דיסטאנס”  בכדי לתפוס את הרגע?

גיורא פנחסי: יוזם ומצלם פרויקטים חברתיים בהתנדבות. האלבומים של גיורא בפליקר. ללכל הטורים של גיורא באתר.

Avatarגיורא פנחסי
  • Main NYC

    סיפורי ניו יורק

    קרוב לאפס מעלות מכרבלות אותי בשלוש שכבות, מגפיים, כובע חם עם מגיני אוזניים וכמובן כפפות &#…
  • GP 05 0642 main

    קופסה של זכרונות

    כשהוצאתי את ה-Certo Dollina* העתיקה מתוך תיק העור המתפורר שלה, הזכרתי לעצמי שזו מצלמת פילם…
  • Main giora horse

    סוסים ונפלאות

    כשיצאתי מהרכב קצת לפני 06:00 בבוקר והתקדמתי בכיוון האורווה, מגרש החנייה היה עדין שומם, המש…
טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב זווית אישית

11 תגובות

  1. Avatar

    ניסן לב-רן

    07/04/2012 ב 9:10 AM

    כל הכבוד! פעילות ברוכה ומחממת לב. יש עתיד טוב יותר למדינה עם נוער כזה משובח.

    השב

  2. Avatar

    משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    07/04/2012 ב 11:06 AM

    גם אני עשיתי שנת שירות עם אדם וכל מילה פה נכונה ורציתי ומעבר לנעול אדם בן אדם מדהים בתור חבר ישר כוח אדם אוהבים אותך

    השב

  3. Avatar

    אדם

    07/04/2012 ב 10:21 PM

    היי גדול לגיורא ידידי הוותיק.
    אתה לא באמת צריך עוד קריאת עידוד והערצה ממני. זו נתונה לך משכבר. אני כן רוצה לנסות לענות על שאלת. הרבה פעמים יצא לי לקנא בך על יכולתך להיות מעורב ולהשתמש במצלמתך כגשר. אין ספק שהתוצאות שלך מדברות בעד עצמן ולוקחות אותך למחוזות שלי אין סיכוי להגיע אליהם. בפעמים שצילמנו ביחד, גם אני הייתי מעורב עד צוואר. אבל בדרך כלל, בסיטואציות שבהן איני חלק מהארוע, אני מעדיף להיות הזבוב שעל הקיר: קיים אבל מנסה להיות שקוף. ובתוצאות, כפי שאתה יודע, די טובות. כשפונים אלי בארועים שונים ב”צלם אותי”, אני תמיד נענה לבקשות, אבל אלה כמעט אף פעם לא התמונות הטובות. את התמונות הטובות ביותר אני משיג כאשר כולם רואים שאני שם, ומצלם, אבל איכשהו לא מתייחסים אלי. האם אני מעורב? בהחלט! אני משתדל לצלם מתוך ראייה אנושית ואוהבת, אבל לפעמים המעורבות הזאת היא רק פנימית שלי ולא קשר עם המצולמים.
    והתשובה המסכמת? אין לי! אלה שתי גישות שונות, ובשתיהן ניתן להגיע לתוצאות טובות, כי מה שחשוב זה כנראה העין והמעורבות הפנימית.
    אדם (לא, לא זה שבכתבה. אבל אתה הרי יודע)

    השב

  4. Avatar

    גיורא

    07/04/2012 ב 11:23 PM

    לאדם – הצלם והקוקו… מכיוון שאני מכיר לא רע את עבודתך ואת גישתך המיוחדת והאוהבת אז יותר קל לי להבין ולקבל את ההסתכלות שלך. לגמרי מסכים שגם בלי קשר עם המצולמים יש לנו איתם סוג של מעורבות פנימית, זה בהחלט נכון גם אצלי – במקרים בהם אני מצלם “חד-צדדית” כמו למשל אמנים בהופעות (מהסוג שאירגנת לי פעם…) או אפילו בצילום של פרחים, חרקים וחפצים מיוחדים. תודה רבה!

    השב

  5. Avatar

    נאשד עיזאלדין

    13/04/2012 ב 12:55 PM

    מתוך היכרות של הרבה שנים עם אדם ..אני מקנא בעצמי שיצאה לי הזכות להכיר ולהיות חבר לאדם חרוץ,שקדן,מפגין משמעת עצמית,אהוב על חבריו,שאוף רק למצוינות,בעל החלטה נחושה ומוותר על האינטרס האישי שלו למען קידום הקהילה ,מגלה יוזמה ורוח התנדבות,חבר נאמן,פשוט מהווה דוגמה אישית ומודל לחיכוי,אני מאחל לך כל טוב והצלחה בכל אשר תעשה אח יקר 

    השב

  6. Avatar

    גיורא

    13/04/2012 ב 5:27 PM

    תודה גדולה לכל מי ש”לייק” את המאמר ותודה מיוחדת לרויטל, ניסן, אילן, רוואד, שי, מיכל, סיני ונשאד – שטרחו להתייחס במילים חמות לתנועת אחריי! בכלל ולאדם פאדל בפרט. אדם התחיל לא מזמן את שירותו בצה”ל וכהרגלו – במסלול קשה ותובעני במיוחד, אבל אין לי שום ספק שהוא לא “רק” יתגבר אלא גם יהווה דוגמה לאחרים, יטפס במסלול הפיקוד ויביא עוד הרבה כבוד לעדה הדרוזית ולעם ישראל כולו. בהצלחה ידידי!

    השב

  7. Avatar

    טארק ח׳ליפה

    15/04/2012 ב 10:43 AM

    גאה בך עד מאד.. לא רק גיבור הסיפור.. גיבור בחיים.
    עלה והצליח ..
    טארק

    השב

  8. Avatar

    אש מדברית

    23/04/2012 ב 3:24 PM

    וואו! מדהים! אין מילים לומר מספיק תודה לך גיורא, על מה שאתה מביא ונותן. אתה משמש לי השראה לחיפוש אחר דרך לנתינה. יישר כוח והלוואי שתדביק עוד רבים ביכולת הנתינה שלך פשוט – תעביר את זה הלאה! ולאדם המדהים – כל הכבוד!!!!

    השב

  9. Avatar

    Giora

    23/04/2012 ב 11:05 PM

    תודה טארק ותודה מיוחדת לאש המדברית והמרגשת! קטונתי מלספק השראה למישהו אבל כל רעיון הכתיבה כאן בא לדחוף ולהדגים דבר פשוט אחד: כל אחד (אבל כל אחד!) יכול לתרום משהו לאחר מתוך מה שהוא בלאו-הכי עושה ואוהב, תמיד יימצא מישהו שצריך בדיוק את הדבר הזה שבו אנחנו מתעניינים ומתעסקים – כמקצוע או כתחביב – מה שזה לא יהיה! צריך “רק” לטרוח ולחפש, ואם לא מוצאים אז ליזום, לא סתם לשבת ולחכות שאולי יפנו אליך. גם הצד הנזקק לא תמיד מעלה בדעתו שאפשר להעזר במתנדבים כמעט בכל דבר שבעולם. תודה גם למגהפיקסל על הבמה שניתנת כאן באהבה לנושאים חברתיים! ממש לא טרוויאלי, ועובדה שזה עובד…

    השב

  10. Avatar

    שלומית ברנט

    03/04/2013 ב 8:56 PM

    אדם הוא באמת אדם מיוחד,אבל הצלם שקלט אותו והצליח לתאר אותו
    במלים כך שכל אחד יוכל להרגיש את גודל מעשיו,ולתאר את הנוער המקסים של”אחרי”הוא לא סתם צלם אלא איש עם נשמה ורגישות של
    סיסמוגרף ורק תודות לו הבנו את גדולתו של” החברה.

    השב

  11. Avatar

    ליזי שאנן

    05/04/2013 ב 7:23 AM

    גיורא,

    התרגשתי כשקראתי את המאמר שלך על אדם מ”אחריי”.
    איני מכירה אותו, אך מהכתיבה והצילומים שלך – אכן הוא ראוי לכך .
    כמו שאמרת, נתקלת בו במקרה,
    ואני יודעת מניסיון שיש ב”אחריי” עוד כמה אנשים מצויינים כמותו .
    המאמר שלך בכתיבה מרתקת וצילומים מרגשים
    מפנה את תשומת הלב אל העמותה המיוחדת והחשובה הזו

    ליזי

    השב

להגיב על נאשד עיזאלדין לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *