ראשי זווית אישית אמנות המקרר

אמנות המקרר

12
0

הכל החל כששכחתי קופסא שבה פסטה עם רוטב עגבניות ופרמזן במשך 5 ימים ולילות בתוך קופסת פח לוהט – האוטו שלי. לאחר חיפושים קדחתניים והאשמת כל הקולגות שלי לעבודה בחוסר עמידה בפיתוי וגנבת הפסטה שלי, נמצאה האבדה חנוקה ובוכייה מתחת למושב הנהג.

מה רבה הייתה שמחתה של הפסטה כשחילצתי מעלייה את מכסה הקופסא ומה רבה הייתה פליאתי והפתעתי לנוכח המחזה שנגלה לעיניי. נחשפתי ליצירת אמנות מדהימה ומעניינת, מורכבת מכמה טקסטורות שהשולטת בהן הייתה פלומה עדינה שצימח העובש על הפסטה. הריח האקזוטי כמובן שיחק גם הוא תפקיד ביצירה, אך הוא היה משני ושולי ולא הפריע כלל להחלטה שלי להזמין את הפסטה החמקנית לסטודיו שלי במקום להשליך אותה לפח בגועל.

110

שמונה חודשים עברו עד הפריים הבא בסדרה. נזכרתי שאי שם במעמקי המקרר שלי ראיתי לא מזמן קופסת שימורים של פטריות – ואולי הגיעה הזמן לשחרר אותה מייסוריה.

כשפתחתי את הקופסא האומללה, שוב גיליתי יצירת אומנות מרהיבה. כן יתכן והתפעלותי מכישרון הטבע ליצור יצירות אומנות היא עניין סובייקטיבי ורוב בני האנוש היו אוחזים בה בידיים רועדות מכוסות בכמה זוגות כפפות ורצים מיד לחפש פח זבל אטום או את משרד הבריאות – אבל לא אני. אני רצתי להביא את המצלמה ולכוון תאורה. כי כבר שנים רבות שתפיסת עולמי והראיה המרחבית שלי מלווה במסגרת מלבנית. הצילום הוא דרך חיי והמצלמה מלווה אותי 24 שעות ביממה. היא כמו איבר מגופי. לכן כשפתחתי את הקופסא עם הפסטה לראשונה, המחשבה הראשונה שלי הייתה הקומפוזיציה ולא להשליך את התכולה לפח. ראיתי כל כך הרבה יופי באבסטרקט שיצרו הפסטה ועובש שלא יכולתי שלא לצלם ולהנציח.

2 1

כל הצילומים בסדרה צולמו במצלמה קומפקטית של חברת אולימפוס ולא במצלמת ה-DSLR שלי כי הרגשתי שהאולימפוס הקטנה והזולה הרבה יותר מתאימה לקונספט ה "טרשי" של הצילומים. אני מאוד דוגלת בקונספירציה שאין הציוד עושה את הצילום למה שהוא, אלא הצלם שעומד מאחוריו. לאולימפוס הקטנה שלי יש 14 מגה פיקסל ואם יודעים להשתמש בה נכון בתנאי תאורה שמתאימים לה ניתן לקבל תוצאות מרשימות שלא מאכזבות גם כשמדפיסים את הצילומים.

 לאחר שני הפריימים הראשונים החלטתי לנסות להתערב ולביים את שאר הפריימים בסדרה. וכשאני כותבת "לביים" אני מתכוונת בעיקר להחליט אלו סוגי מזון אני מתכוונת להקריב לאלוהי העובש.

3 1

 בשלב זה הוצאתי מהמקפיא בשר טחון שקניתי במיוחד – כי חוץ מלצלם אותו נרקב אני לא יודעת לעשות שום דבר עם בשר טחון. את הבשר הכנסתי לקופסא אטומה לתקופה בלתי מוגבלת והנחתי אותה בפינה נידחת במטבח.

בהתחלה הייתי ניגשת לקופסא מידי בוקר ומציצה. לאחר מספר ימים כאלה כשראיתי שהבשר נותר אדיש להתעללות שלי ויתרתי והחלטתי להניח לו לנפשו. לאחר כשלושה שבועות באתי שוב לביקור עם המצלמה בכיס וציפיות גדולות בלב. לא התאכזבתי. חיכה לי שם בשר רקוב ששחה במיץ דוחה ופוטוגני עד מאוד. בלב רוטט וידיים עוד יותר לקחתי את הקופסא בזהירות והנחתי אותה מתחת לתאורה.

4 1

לאחר מספר צילומים החלטתי שזה לא מספק אותי והחלטתי להניח לו להתבשל במיץ של עצמו עוד שבוע שבועיים. התוצאה לפניכם:

5 1

במקביל לניסויים שלי בבשר הטחון, יישמתי את ה"פטיש" שלי גם על פרוסת גבינה צהובה, שאריות של מרק אפונה וקופסא של תפוזים ננסים שמצאתי בסופר והחלטתי שהם לא סבלו מספיק.

6 1

 כרגע יש במקרר שלי כמה פרוסות של פסטרמה וכמה פחזניות שהייתי צריכה הרבה כוחות נפשיים כדי לוותר עליהם לצורך הפרויקט שלי. אינני יודעת מתי הם יהיו מוכנים לצילומים אבל יש לי סבלנות. הרבה סבלנות.

 בינתיים אני חושבת על אלו מוצרי מזון נוספים העובש יראה טוב, אשמח לקבל רעיונות. גם על תערוכה אני חושבת. צילומים גדולים, מאוד גדולים כי רק פורמט גדול יבליט היטב את הטקסטורות. אני חושבת רבות כיצד תתקבל תערוכה כזו, האם אנשים יירתעו מהנושא? האם יראו בתהליך הריקבון את העניין והיופי שאני רואה בו?

71

הכותבת: אנה פולנסקי היא צלמת ומנהלת מדיה חברתית. לאתר של אנה פולנסקי.

  • homp

    מחלקה סגורה

    בחמישה עשר לאוגוסט 2012, לא רק שרב גדול נרשם בארץ, אלא גם הצלחת הנהלת מכללת ספיר להיפטר מה…
  • homp SABA

    סבא אברהם

    סבא שלי אברהם, בן 83, הפך לראש המשפחה בשנת 1941 בהיותו בן 12 בלבד לאחר שאביו משה התגייס לצ…
  • 1anna

    סוד הגן הנעלם

    באשקלון ממש על חוף הים, עומד לו פיל לבן לעיני כולם. הפיל הלבן מוקף גדרות ועצים, וטומן בחוב…
טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב זווית אישית

12 תגובות

  1. ממש מוכר לי

    12/03/2012 ב 1:06 AM

    ככה נראה המקרר שהשותפות שלי השאירו בחופשת סמסטר!

    השב

    • עידו גנוט

      12/03/2012 ב 2:06 AM

      אני מציע להחליף שותפות 🙂

      השב

  2. טל

    12/03/2012 ב 1:15 AM

    אנה, אני בהחלט רואה את היופי כאן כמו שאת רואה. כל הכבוד על התמונות והטור, מחכה לבאים!

    השב

  3. אורן

    12/03/2012 ב 5:22 AM

    הצעד הבא: חיות קטנות ותהליך הריקבון שלהן בשלבים?

    השב

  4. גיא

    12/03/2012 ב 7:23 AM

    צר לי לא התחברתי לאומנות העבשה
    גם לא לצילום ןלקונספט

    השב

  5. אריק

    12/03/2012 ב 11:19 AM

    אהבתי! יופי של רעיון ושל ביצוע.

    השב

  6. קרן

    12/03/2012 ב 11:52 AM

    מזכיר לי את זרם הואניטס. תודה רבה על הטור הנפלא.

    השב

  7. גיורא

    12/03/2012 ב 12:45 PM

    לא יכול להתוכח עם "הקונספט הטרשי" של מצלמה קומפקטית, אבל אם רצית להעביר לאחרים (לא רק לשמר לעצמך) את מה שאת ראית ברקבון – אז DSLR היתה כנראה עושה את זה טוב בהרבה. המבחן צ"ל במה ש**אחרים** יראו וירגישו מהתמונה, גם בלי שהתעסקו ברקבון ובסרחון וגם בלי כל ההסברים שכתבת. אני אישית אהבתי בהיבט הזה בעיקר את תמונת התפוזים הננסיים.
    ואחרון חביב אבל חשוב;
    יש מספיק זבל ורקבון בחוץ, בחיים האמיתיים, ולכן אינני רואה סיבה לביים צילומים כאלה ו"לאמנת" אותם (מלשון אמנות). יכולת אולי להסב את הרעיון כך שגם יביא תועלת למשל לקשישים, ניצולי שואה ואומללים אחרים שבביתם ובמקרר הריק שלהם יש רקבונות דומים ומאופשים אבל **לאכילה** לא לצילום. ומזה – רק מזה לדעתי – שווה גם לעשות תערוכה, כי זה יכול לעזור למישהו.

    השב

  8. תמיר

    12/03/2012 ב 7:27 PM

    טור מקסים.
    אהבתי מאוד את הקונספט והיצירתיות. מזכיר לי תערוכה שהייתי בה במדריד לפני כמה שנים של צלם ספרדי מפורסם (לא זוכר את שמו לצערי). רק שהוא בחר גם לצלם בכל תמונה את אותו המזון גם במצב הטרי שלו. מעין תמונות של "לפני-אחרי".
    נ.ב:
    טוב שמצלמות אינן מעבירות גם ריח! (לפחות עד שמגה פיקסל יעדכנו אותנו במצלמה חדשה שמסוגלת לעשות זאת. זה עניין של זמן! : )

    השב

  9. תודה רבה לכולם על התגובות

    12/03/2012 ב 9:27 PM

    גיורא – אין ספק שיש מספיק זבל בחוץ ועוני ורעב וקשישים מסכנים. אבל אני לא חושבת שיש קשר בין זה לפרוייקט שלי. אני לא מנסה להציל את העולם והפרוייקט שלי אינו חברתי. ואינו מתיימר להיות כזה. הכיוון שלך הוא שונה לחליטין מכל היבט אפשרי ויכול להיות מעניין מאוד.
    ושוב תודה לכולם, אם ברגעים אלו ממש מרקיב אצלכם דבר מה במקרר תחשבו עלי! 🙂

    השב

  10. אנה פולנסקי

    12/03/2012 ב 9:28 PM

    תגובה 9 זה ממני… 🙂

    השב

  11. זיו

    13/03/2012 ב 2:03 AM

    אמן אמיתי יודע למצוא את היופי בכל דבר. עלי והצליחי אנה!

    השב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *