ראשי זווית אישית צפון ויאטנם: צילומים כסוג של מצפן

צפון ויאטנם: צילומים כסוג של מצפן

21
0

לא יודע מתי בפעם האחרונה היית ב”אירוח-ביתי” שהוא באמת הבית של משפחה גדולה, שלא הכינה שום דבר מיוחד בשבילך חוץ ממזרון על הרצפה, מוקף בווילון דקיק לצורך “פרטיות”. מקלחת קרה בחצר, חושך מוחלט מרגע שבעלי הבית שכבו לישון וכיבו את הגנרטור ובכל זאת זוכרים כל דקה בגעגועים. למשל, ארוחת הערב ב-“Home Stay” הראשון החלה במרדף משפחתי אחרי תרנגולת בחצר, אחר-כך יצאו הבנות הבוגרות ליער הקרוב וחזרו כשידיהן עמוסות בעלים שונים ולבסוף כל ילדי המשפחה, בגאווה מופגנת, פורצים לערוגה הקטנה שמוגבהת מתוך הבוץ, שולפים כמה שורשים ומביאים בריצה לאמא שב”מטבח” – משטח מבטון חשוף עם כמה גומחות, נקי להפליא, שבפינתו האחת בוערת אש לבישול ובשנייה יושב אבי המשפחה על שרפרף עץ קטנטן, פוקח עין ומעשן טבעות-טבעות, מידי פעם פונה אלי בחיוך ומסביר ברוגע ובהמון סבלנות (בויטנאמית כמובן…) דברים שכנראה רציתי מאד לדעת.

G72 2309

3040 G72 2270

3016 G72 3551

VI G72 2360

פעם בכמה חודשים אני מוצא את עצמי בויכוח מתיש לגבי טיולים מאורגנים לעומת טיולים פרטיים לחו”ל. בעיקרון, קשה לי מאד בקבוצות וכמה וכמה אנשים כבר קיטלגו אותי כסוציומט. אחרים הגדירו אותי ביתר נימוס כ”טוטאלי”, אבל כשאני עומד להוציא כמה אלפי דולרים לטיול רחוק (במקום למשל על מצלמה חדשה…?) ומישהו מנסה לשכנע אותי שבטיול בן 12-14 יום כולל טיסות, אפשר לראות את כל ויטנאם וגם קצת מקמבודיה, אז אני קודם כל בועט…

אחר-כך אני מזמין מפה טובה מארה”ב, חוקר איזה מקומות מופיעים בכל הטיולים הסטנדרטיים, משוטט ימים רבים באינטרנט (ב-Google Earth למשל) כדי לזהות אטרקציות שמשום מה אינן נכללות בטיולים האלה בגלל ריחוקן או הצורך באישורים ותשלומים מיוחדים, בודק את תחזיות מזג האוויר, מחפש חגים ואירועים מיוחדים, אפילו מתקשר לשגרירות בכדי לנחש ביחד איתם מתי צפוי קציר האורז השנה (שונה מאזור לאזור) ובתוך כך אני כבר מסנן ומשפר לעצמי את רשימת ה”חייב להגיע” בעזרת צילומים מהאינטרנט. בטיול שצילומים ממנו מופיעים כאן השתתפו בסה”כ 8 איש, ארבעה זוגות שלפחות אחד מהם מצלם כך שאין “רק עוד רגע” או “אם רק יכולתי לעצור כאן”… כולם באותו הטירוף וכל צלם יעצור מידי פעם את החבורה כולה כשיראה משהו מעניין. המדריך שלנו מתודרך מראש, לומד לאט-לאט גם לצלם וגם לעצור אותנו בעצמו במקומות שווים, ומכיוון שלרשותנו גם רכב ונהג צמודים מרגע הנחיתה עד לרגע ההמראה (או לחליפין ספינה פרטית, כולל קפטן ממושמע וטבח צמוד במשך 3 ימי שייט במפרץ האלונג המדהים) אז הכל מתקתק היטב.

3007 2374 1

G72 2085

3018 G72 6774

G72 2515

3022 G72 2636

G72 2142

המשפט “בעזרת צילומים מהאינטרנט” מזכיר לי שממש כמו שאנחנו מעלים צילומים לרשת, כך בדיוק עושים גם מליוני צלמים אחרים בעולם, כלומר? התמונות לא תמיד טובות, לא תמיד ממוקמות נכון על המפה וגם אם הכל נהדר אז עדין – תמונת מאקרו לא בדיוק עוזרת לנו להבין את הנוף, כמו שתמונת נוף לא מאפשרת לדעת אם הכפר שבתוכה מעניין לצילום או אם תושביו ידידותיים. אבל אם החיטוט בתמונות היה כל כך מטעה הרי לא הייתי כותב על כך… ואכן – מבחינתי, התמונות שמצאתי ברשת הן שבנו את המסלול כמעט שעה-שעה, הן גם שהובילו אותי למסקנה המוכחת שרק בשביל צפון-ויטנאם צריך 3 שבועות לפחות, אבל זה היה רק חלק מתפקידן;

אתרי תמונות רציניים דוגמת Flickr מאפשרים חיפוש על פי אזורים ומקומות ספציפיים, לפי סוגי צילום (טבע, נוף, רחוב, מקרו, אנשים…), שמות של אירועים ועוד, אבל אפשר למצוא שם עוד הרבה יותר (!) אני למשל חיפשתי צלם מקומי, ויטנאמי שעבודותיו ידברו אלי ולצורת הצילום שלי עד כדי כך שארצה להגיע ולצלם בדיוק במקומות שהוא מראה לי. וכך אכן חיפשתי, ולשמחתי גם מצאתי את Piero – בחור צעיר וצלם מוכשר שמנהל בית קפה קטן בהאנוי. צילומיו הקסומים נעשו בזמנו כמעט כולם סביב אגם קטן שבמרכז העיר והתכתבות אינטרנטית ביננו שהחלה חודשים רבים לפני הטיול הביאה בסופו של דבר למפגש כמו-משפחתי עם כל החבורה שאיתי, כולל סיור מודרך בסימטאות מסתוריות ואוכל מקומי משובח שללא ספק היינו מפספסים בלעדיו. גם ה-“Ho Hoan Kiem” ששבה את ליבי בתמונותיו של Piero התברר כלא סתם “אגם” אלא ליבה המסחרי, התרבותי והרוחני של האנוי, במידה רבה נשמתה של צפון-ויטנאם כולה, כמעט ייצור חי שמחליף צורות ואווירה כמה פעמים ביום. בדיעבד אינני מתפלא שכמה תמונות מאגם שאפילו לא ידעתי את מקומו על המפה – בעצם הביאו אותי עד אליו…

G72 9346

3079 G72 4908 1

G72 4815

G72 3108

3082 G72 3244

לא יודע איך אתם, אבל אני עדין מחפש בטיולים שלי את המקומות האמיתיים, משתוקק לצלם את החיים מבפנים ואת האנשים מהכי קרוב שאפשר, אחרי שקודם לכך היה לי די זמן לשבת ולשתות איתם, לשחק עם הילדים, ללמוד משהו מהדייגים, לסור לבית התפילה ולשבת ורק להקשיב…

מחפש צבעים וריחות שכבר מזמן אינם במקומותינו מאז שאפילו “אותנטי” זה מבויים, חסכוני, בריאותי ואקולוגי, ואת כל תמונות האמיתיות האלה אפשר עדין למצוא בשפע בצפון-ויטנאם; נופים מרהיבים בין פריחה לבוץ, ילד קטן ושברירי ליד שור ענק ומלוכלך, כפרים שאפילו המפונקים יעדיפו לצעוד אליהם ברגל כיוון שגם אם יש דרך אז אתה ממש לא רוצה להיות בתוך “כלי רכב” מקומי,  בדרך כלל טוס-טוס או טוק-טוק שמקפץ על אבנים, נופל לבורות, מחליק בשלוליות… אופציות שאף אחת מהן איננה נעימה אבל איכשהו – הכל ביחד הוא כל כך כל כך יפה ומיוחד.

3001 G72 6894 1

3029 2537

VI G72 2668

G72 2777

3028 G72 2547

שנה וקצת אחרי הטיול, עשרות-אלפי תמונות מאוחר יותר אני חוזר לתחילת המאמר בכדי לקרוא מה כתבתי ומחייך מהזכרונות…

כמעט על כל תמונה שלי מויטנאם יכולתי לכתוב מאמר שלם, על כל כפר, על כל ארוחה ועל כל אחד מהאנשים המקסימים שפגשנו בדרך. יכולתי לספר לכם על חצי יום מדהים בעמותת Blue Dragon שגם עבורם צילמתי, ועוד לא דיברתי על הצלמים האחרים בקבוצה הקטנה שלנו  שכל אחד מהם יכול בקלות להוציא אלבום ולהרים תערוכה רק מתוך הטיול הזה.

הטיול שלנו הופק ובוצע בפועל ע”י סוכנת נסיעות מצויינת שמצאתי בהאנוי עצמה (לפחות 50% מהקרדיט זה היא!) ואפילו מבחינת המחיר – יום טיול שלנו היה זול משמעותית מכל טיול מאורגן, למרות שהמסלול היה עשיר בהרבה ובסה”כ היינו 8 איש. העונה המומלצת לטיול כזה היא אוקטובר-נובמבר כך שיש לכם עוד מספיק זמן לתכנן ולבצע, באמת מומלץ; קחו לכם כמה חברים וסעו מהר, לפני שיתקלקל…

G72 8385

G72 8533

G72 8433

גיורא פנחסי: יוזם ומצלם פרויקטים חברתיים בהתנדבות. האלבומים של גיורא בפליקר, תמונות נוספות מצפון ויאטנם. ללכל הטורים של גיורא באתר.

Avatarגיורא פנחסי
  • Main NYC

    סיפורי ניו יורק

    קרוב לאפס מעלות מכרבלות אותי בשלוש שכבות, מגפיים, כובע חם עם מגיני אוזניים וכמובן כפפות &#…
  • GP 05 0642 main

    קופסה של זכרונות

    כשהוצאתי את ה-Certo Dollina* העתיקה מתוך תיק העור המתפורר שלה, הזכרתי לעצמי שזו מצלמת פילם…
  • Main giora horse

    סוסים ונפלאות

    כשיצאתי מהרכב קצת לפני 06:00 בבוקר והתקדמתי בכיוון האורווה, מגרש החנייה היה עדין שומם, המש…
טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב זווית אישית

21 תגובות

  1. Avatar

    רותי

    02/03/2012 ב 8:24 PM

    הפורטרטים מעולים, התאורה טובה והם חדים ומדוייקים. ובאשר לטיול,אני באמת מקנאה במי שמסוגל נפשית להסתובב ולחוות את החיים במקומות כפי שאתה מתאר. ברמה התיאורטית נראה לי נכון לטייל בצורה כזאת כי רק כך אתה חווה את החיים האמיתיים של המקום. אבל זה לא משהו שכל אחד מסוגל לעשות, וגם מי שנוסע בטיול מאורגן שמישהו אחר אירגן עבורו, חווה חוויות מסוג אחר.

    השב

  2. Avatar

    מור שני

    02/03/2012 ב 8:50 PM

    כתבה מאלפת, צילומים נפלאים. רק חבל שבכתבה באתר שעניינו צילום אין ציון של נתונים טכנים הקשורים לצילום, כמו: באיזה ציוד השתמש הצלם, המלצות לגבי ציוד שרצוי לקחת לטיול באזור וטיפים נוספים.

    השב

  3. Avatar

    עידו גנוט

    02/03/2012 ב 8:55 PM

    לא אדבר בשם גיורא ואם הוא ירצה הוא בוודאי יציין באיזה ציוד הוא השתמש בטיול.

    באופן כללי לגבי צילום בטיולים והמלצות בנושא – זה בהחלט משהו שאנחנו בודקים אותו מקרוב לצורך כתבה עתידית וכבר ביקשו מאיתנו יותר מפעם.

    השב

  4. Avatar

    גיורא

    02/03/2012 ב 9:03 PM

    תודה רותי! בעיני, כל טיול יותר מלשבת בבית… אבל אם אהבת את הפורטרטים (והתאורה והחדות וכו’) אז קחי בחשבון שזו לא המצלמה ולא הצלם אלא בראש ובראשונה הבנת המקום והאנשים, הקירבה הפיסית, הזמן וההקשבה שאת מוכנה להשקיע, התקשורת הבינאישית עוד לפני שאפילו הרמת את המצלמה, ואת כל אלה – מה לעשות – קשה מאד להשיג מתוך חלון של אוטובוס תיירים או בתוך פרק זמן שמישהו זר קצב לך. אולי עניין של סגנון, העיקר שנהיה בריאים ונטייל הרבה, כל אחד ע”פ העדפותיו.

    השב

  5. Avatar

    גיורא

    02/03/2012 ב 9:23 PM

    הי מור, או שני…
    קודם כל שמחתי שנהנית, ואם זו הדחיפה שתביא אותך לצ’ ויטנאם אז אין מאושר ממני… לגבי הציוד אצטרך כנראה כתבה נפרדת, כיוון שכל פריט הוא עולם בפני עצמו; איזה תרמיל למשל לקחת? אין לזה תשובה אחת גם אם מצלמת המון ויודעת בדיוק איך, לי למשל יש אוסף שלם של תרמילים וחגורים אבל ברוב המקרים אני מוצא את עצמי עם המצלמה על הצוואר, עדשה בכיס (שנתפר במיוחד…), סוללה רזרבית בכיס אחר וכל השאר ברכב – כך שכל תרמיל מתאים… אני גם “סוחב” בדרך קבע מגינים מרופדים לברכיים ולמרפקים, ואם לא שכחתי אותם ברכב אז זה מאד עוזר לי לשכב איפה שבא לי בלי לעשות חשבונות של פציעה אפשרית. אבל… את בטח התכוונת קודם כל לציוד הצילום? אז המצלמה שהיתה איתי זו ניקון D700, עם שתי עדשות מצויינות (2.8 רציף) 24-70, 70-200, גם הן של ניקון. מקווה שזה עונה לפחות חלקית לשאלותייך.
    נ.ב. עוד הערה חשובה: אני לא מביים תמונות ובטיולים גם אינני סוחב איתי פלאש, רק מצלם את מה שיש – בתנאים שקיימים בשטח. אני גם לא משתמש בפוטושופ, ואם נדרשים תיקונים קלים לכלל התמונה (קרופ, יישור, קצת הבהרה וכו’) אני משתמש לשם כך בפיקסה.

    השב

  6. Avatar

    גלית פישר (פנחסי)

    02/03/2012 ב 11:06 PM

    גיורא יקר,
    חייבת להגיד:שאפו!!!
    מסמך מרתק,קולח, מעביר את החוויה בעוצמתה.
    התמונות מדהימות, איכותיות (לדעתי), צבעוניות והכי חשוב לטעמי מעבירות חיות ואת אורח החיים במקום…
    אכן נראה כי התערת במקום, עם תושביו ומנהגיו.
    קסם של יצירה!!!
    ורק שתדע, שכל אחד מאיתנו בחר לו תמונה שונה-כפייבוריט…
    יישר כוח והמשך למצוא את הייחודי, המייחד והמיוחד בכל אובייקט מצולם.

    השב

  7. Avatar

    משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    02/03/2012 ב 11:22 PM

    לא קראתי אבל ראיתי אחלה תמונות (טוב, אוליי חוץ מהראשונה שהחיתוך של הרגל שם ישר קפץ לי לעין).

    השב

  8. Avatar

    מור שני

    03/03/2012 ב 8:23 AM

    לגיורא שלומות.
    תודה על תגובתך הזריזה. מבחינתי היא גם ממצה. זו ההזדמנות להודות לך שוב על הכתבה המרתקת והצילומים המעולים. יישר כוח (ושמור על הברכיים). מור

    השב

  9. Avatar

    שקד

    03/03/2012 ב 8:45 AM

    צילומים מדהימים

    השב

  10. Avatar

    אורן

    03/03/2012 ב 9:42 AM

    מדהים! ואני מסכים לגמרי לגבי טיולים – מעדיף אותם לא מאורגנים.

    השב

  11. Avatar

    Assaf Peretz

    03/03/2012 ב 6:01 PM

    יופי של צילומים. כשאני הייתי בסאפא והאלונג ביי זכיתי למנה גדושה של אובך באויר. אני מניח שצילמת קצת אחרי שהגשם הוריד אותו (ובניגוד אליי כשהאורז פרח). יופי של סידרה ופורטרטים מעולים.

    אסף

    השב

  12. Avatar

    אורי

    03/03/2012 ב 10:10 PM

    כרגיל תמונות מדהימות של גיורא!! איזה כיף ועושה חשק לצאת לטייל

    השב

  13. Avatar

    שרה גולד

    03/03/2012 ב 11:17 PM

    כרגיל גיורא
    הצילומים שלך מרגשים ומיוחדים
    כאילו רואים את האנשי מבפנים
    אתה אמן
    ישר כח

    השב

  14. Avatar

    אלי

    04/03/2012 ב 5:48 AM

    גיורא שלום,

    כתבה מעניינת וצילומים נהדרים !!

    אני אהיה בהנוי עוד כשבועיים – האם אוכל לקבל אל המייל של Piero וכתובת בית הקפה?

    ((אנא לא הפנייה לפייסבוק – אין לי))
    תודה,
    אלי

    השב

  15. Avatar

    גיורא

    04/03/2012 ב 9:54 AM

    הי אלי,
    פיירו עבר לפני כמה חודשים למקום אחר בדרום ויטנאם, מצטער. קח לך ספר טיולים טוב (אני השתמשתי ב-Insight Guides של ערוץ הדיסקוורי, לא יודע אם יש בארץ) ושיהיה לך בהנאה רבה!

    השב

  16. Avatar

    ענת-פוקוס

    04/03/2012 ב 10:21 AM

    כתבה מקסימה, צורת הכתיבה שלך פשוט סוחפת ומרתקת והצילומים מאוד יפים.הרגשתי לרגע שאני ממש מטיילת שם איתכם.

    השב

  17. Avatar

    תמי שכנאי

    04/03/2012 ב 11:29 AM

    אתה לא מפסיק לרגש ,במילים ובצילומים …כל דבר שאתה עושה אתה עושה בדרך המיוחדת רק לך … תודה על הרבה רגעים מהנים שאתה מספק

    השב

  18. Avatar

    גיורא

    04/03/2012 ב 4:40 PM

    תודה לכולכם חברים, ריגשתם אותי בתגובותיכם ואני מודה לכל אחד ואחת על המשוב!

    השב

  19. Avatar

    Eli

    04/03/2012 ב 4:46 PM

    הי גיורא,
    תודה על התשובה המהירה.
    הייתי הרבה פעמים בויאטנאם והנוי. הפעם זה ביקור קצרצר לבקר חברים מקומיים.

    שוב תודה,
    אלי
    Elikatz192@gmail.com

    השב

  20. Avatar

    אדם

    05/03/2012 ב 1:21 PM

    התמונות שלך, גיורא, כמו תמיד, עושות הרבה תאבון, במיוחד כאשר מתווספת לכך הכתיבה שלך.
    אדם

    השב

  21. Avatar

    משה עובדיה

    06/03/2012 ב 10:45 AM

    הצילומים הללו פשוט מדהימים, ספינת הפיראטים VINTAGE הזו מערערת את כל מה שנאמר על הפיראטים הסומלים, מאמנת אישית להפרעת קשב וריכוז בצפון יכולה לעזור להם לנווט את הספינה להצלחה.

    השב

להגיב על אורי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *