זווית אישית נער בן 16 כצלם עיתונות ע״י עדי בראון פורסם ב 13/02/2012 42 0 הייתכן?! אני מאמין שרובכם עניתם לא, אך האם אתם יכולים לומר למה לא? לדעתי עניתם לא כי אתם כנראה חושבים: “אין לו ניסיון”, “הוא רק ילד”, “שימתין שיגדל” ושלל אמירות ומחשבות דומות. אבל עשיתם זאת בלי לדעת מי הנער, מה הוא יודע ולמה הוא מסוגל. עכשיו אספר מעט על עצמי: שמי עדי בראון ואני בן 16.5. אני לומד בכיתה י”א בבית ספר אנקורי במגמת מנהל עסקים. אמי הייתה צלמת בשנות ה-20 וה-30 לחייה ועבדה כצלמת אירועים, סטודיו, אופנה, תיעוד ומה לא (אפילו בילתה תקופה במעבדות פיתוח ומעבדות תיקון לתמונות ומצלמות). אבי היה צלם חובב ומאוד מוכשר שפשוט לא הלך לכיוון הצילום וסבי היה צלם בדמו ובנפשו, אהב את הצילום כפי שאהב את החיים – מושלמים. ודאג שכך גם יראו. אני התחלתי לצלם בגיל צעיר במצלמת הפילם Canon EOS 888 של אמי, המצלמה אשר שימשה אותה כצלמת מקצועית. אבל לא באמת הייתי צלם. גדלתי בבית שבו אין דבר שלא מתועד וכל שנייה מופעל הפלאש ונשמע הקליק של הסגר מקפיא את הרגע הזה בחיינו לשם זיכרון תמידי. לתחושתי התחלתי להיות צלם ב-17/03/2011 – היום בו קניתי את מצלמת ה-DSLR הראשונה שלי – Canon EOS 7D. כן, אני יכול לנחש מה אתם בטח חושבים לעצמכם: “זאת היא מצלמה מתקדמת ויקרה מאד וצלם צעיר וחסר ניסיון כמוני לא צריך אותה”. אולי אתם צודקים, אולי לא. נכנסתי לצילום כי הבנתי שהגיע הזמן להמשיך את מורשת הצילום המשפחתית וכי באמת הבנתי עד כמה אני אוהב את התחום. בנוסף מכיוון שאני רוכב סוסים בענף קפיצות הראווה חשבתי שאם אין מי שיצלם אותי (לפרופיל בפייסבוק), אני אצלם. התחביב הפך מהר מאוד לאהבה, לאובססיה והחל למלא את חיי ועד מהרה התחלתי בדרכי להפוך לצלם מקצועי. אלא שהדבר לא התקבל תמיד בעין יפה בחלק גדול מן המקרים, כמובן בשל גילי הצעיר. לדוגמא לא יכולתי לצלם במסיבות המיועדות לבני 18+ או 21+ בעבודתי הראשונה כצלם חיי לילה וכצלם מסיבות. בנוסף הייתה לי באופן טבעי בעיה של תחבורה מכיוון שלא יכולתי להוציא רישיון. יחד עם כל אלו בא גם זלזול מצד הסביבה ביכולותיי מפאת גילי הצעיר ומפאת העובדה שלא למדתי צילום ולא לשנייה בודדת (ואם להודות על האמת אני גם לא מבין את הצורך, אבל זה עניין לפוסט אחר). לא מעט פעמים אמרו לי “כשתגדל תבין” או “תחכה שתגדל” או “אתה צעיר מדיי מכדי להבין” שבינינו זה אותו משפט בניסוח אחר ומשפט שבאמת אין בו פיסת הגיון או מטרה. הרי היום כל ילד יודע מה שכל מבוגר יודע (כמעט). ובתור אחד שכשהוא מקבל ביקורת הוא נובר מתחת לווריד ומנסה להבין בדיוק מה לא עשה בסדר, שמעתי את זה הרבה מצלמים שכתבו זאת על מנת לזלזל בי, להשתיק אותי או להתנשא מעליי מפאת גילם המבוגר. ואולי אפילו חלקם קינאו בכך שבגילי הצעיר הספקתי לעבוד כצלם למגזין, לצלם במקומות שלא קל להיכנס אליהם, אולי בכך שהם הצטערו שלא החלו מוקדם כמוני ואולי בציוד הצילום הרב והיקר שלי. הנה דוגמה מהשבוע האחרון, חבר טוב שלי הוא סטודנט לקולנוע בן 18 אשר מחפש עבודה כצלם. כאשר פרסם את המודעה הבאה: “שלום, אני צלם, סטודנט לקולנוע, בן 18, מחפש כרגע עבודות בתחום הצילום, הן צילום אירועים, הן צילום דוגמנות, והן צילום מסיבות, אשמח לפניות, מי שרוצה תיק אבדוק, אשלח בפרטי”. באחת הקבוצות בפייסבוק קיבל הבחור את התגובה הבאה: “היום כל פלוץ קורא לעצמו צלם”. אתם יכולים לנחש לבד כמה הבחור נפגע וכמה היה מעליב לשמוע משפט כזה. אישית קראו לי: “תינוק קטן עם מצלמה גדולה”, “ילדון” (אותי זה מעליב) ו”דרדס” וגם “אינך פוטוגראפר אלא טודלר” (אינך צלם אלא תינוק), “המגה-פיקסל יותר גדול ממך”, “המצלמה יותר גדולה ממך”, “קודם תסיים גן חובה” ועוד עלבונות. אך מצד שני היו גם כאלו אשר שמחו עבורי שהתחלתי בגיל צעיר ואף סייעו לי להתקדם. לדוגמא אמי ואבי, אחי הגדול, חברי הטוב והצלם זאב, מנהל בית הספר שלי שאף מעסיק אותי כצלם הבית של בית הספר, יואב מנהל השיווק של רשת אנקורי שסייע לי בכתיבת קורות חיים (שחצי מהן היא רשימת הציוד שלי והשאר עבודות שבהן עבדתי), עורכת עיתון מרכזי אשר מסייעת לי למצוא עבודה ולא העלתה אפילו את נושא גילי כבעיה ואף שיבחה אותי על השקעתי ועל כשרוני ועל התמדתי, וגם צלמים אחרים). אני רוצה גם במיוחד לציין את האדם, הצלם והכישרון: זיו קורן שהקדיש מזמנו להתבונן בתמונות שלי וכתב את חוות דעתו עליהן. העלה לי את הביטחון בעצמי והחדיר בי אופטימיות וגם כתב מחמאות אשר העלו חיוך רחב על פני, תודה זיו. הרבה אנשים, צלמים ובעלי מקצוע מזלזלים בעמיתיהם הצעירים יותר, אולי בגלל שהם חושבים שיש להם הרבה פחות ניסיון מפאת גילם הצעיר, אולי בשל קנאה, יש אלף ואחת סיבות למה כמה ואיך, אבל מה שמשנה בשורה התחתונה שזה קורה. אולי אני חריג, מוזר אולי אני פשוט לא חכם במיוחד ואולי אפילו “אבין כשאגדל” אבל לי זה לא נראה הגיוני וזה נראה לי לא מוצדק וצר עין. כאשר אני רואה מודעה כזו: “בתור צלם מתחיל אני מעוניין לצלם אירועים קטנים (בריתות, אירוסים, חינות וכו’..) באזור השרון. מחירים ברצפה בשביל הניסיון, לפי שעה”. אני חושב לעצמי, “בוא נעזור לו, בוא נמליץ עליו, בוא נשמח עבורו”. אך אני מכיר גם לא מעט אנשים שיחשבו לעצמם: “תראו את הטמבל הזה, בדיוק בגללו אני מרוויח 300 שקל לשעה ולא 400, הוא לא צלם; הוא אדם עם מצלמה”. מפה אני נותן לכם להמשיך ולהרהר עד הפעם הבאה. הכותב: עדי בראון, בן 16.5 מהמרכז, מצלם ספורט. לעמוד הפייסבוק של עדי. עדי בראון אתם יכולים לתמוך באתר מגה פיקסל על ידי רכישה מהשותפים שלנו משווקים: Amazon, B&H, Adorama and E-bay. למה שתסמכו עלינו?
LensVid Talk (פרק 1): סוני A6700, תאורות GaN, פילטרים ננעלים ועוד היום אנו גאים להביא בפניכם את הפרק הראשון של LensVid Talk (מתוך אתר הבת …
מוצר ראשון מבית LensVid בשיתוף חברת SmallRig – ה-mini L-Shaped Mount Plate אנו גאים במיוחד לפרסם היום את המוצר הראשון פרי פיתוחנו – ה-mini L-Shaped Mount …
LensVid Talk (פרק 2): ZHIYUN Crane 4, DJI Air 3, Came-TV V-Mount Clamp ועוד אנו ממשיכים היום בסדרת של LensVid Talk (מתוך אתר הבת שלנו בשפה האנגלית), שיחה …