חצי דבר על צילום פורטרטים ואנשים

רובנו כבני אדם, מעדיפים להיות בחברת אנשים. העיסוק העיקרי של המין האנושי הוא בעצמו, מעצם היות האדם ייצור חברתי. וכך גם אני. לכן היה לי העיסוק בצילום בני אדם חשוב, מעניין ומהנה יותר משאר תחומי הצילום. את החוויה החברתית, הסוציולוגית, האישית והבין-אישית שיש בצילום פורטרטים אי אפשר להחליף בשום צילום מאקרו/טבע/ארכיטקטורה /ספורט /נופים אחר.

הפנים שלנו הן תעודת הזהות שלנו לעולם. ניתן ללמוד דברים מרובים מאוד על אדם לפי פניו, בעוד שלפי ידיו, רגליו, צווארו או צידו אפשר ללמוד אולי מספר דברים שניתן למנותם על יד אחת או שתיים.

אריסטו, שלדעת רבים הוא גדול הפילוסופים בהיסטוריה האנושית, תאר את מחזות התיאטרון ואת האמנות באמצעות מילה חשובה אחת – MIMESIS. ה-MIMESIS משמעו חיקוי. האומנות מחקה את המציאות, ומציגה אותה בקירוב אמיתי יותר מזה שאנו קולטים בחושינו. כל צילום, ציור, ספר, שיר סרט או הצגה, תכליתו חיקוי המציאות.

אם כך, האומנות הטובה לפי אריסטו היא זו שתחקה את המציאות בצורה הנכונה ביותר. אין הכוונה לריאליזם מוחלט דווקא – בכל יצירת אומנות בה הצופה מרגיש שהאמן הצליח ללכוד פן מסוים בחיי הצופה ולחקותו, מוגברת תחושת ההזדהות. החיקוי הנכון הוא זה אשר מצליח לחשוף לצופה דימוי של המציאות, אלא שחיקוי זה יציג לצופה אמת חדשה – אשר איננה נגלית בעולם המוחשי. הגדולה היא לחשוף אמיתות שקשה להביע או לנסח במחשבותינו ביום-יום. כל העיסוק האנושי בעולם, עיקרו עיסוק האדם בעצמו הופך את ההזדהות לכלי החשוב ביותר של האומנות. לפיכך, גם בתמונות המופשטות ביותר, צילומי מאקרו או טבע, הינן שיקוף של רוח האדם או של פן מסויים בחייו. מה גם שככל שהצופה ירגיש שהאדם בתמונה הוא בעל מאפיינים משותפים איתו והם חולקים רגשות משותפים, תגבר תחושת ההזדהות.

כל התמונות אם כך, מדברות עלינו, בני האדם, ועליי הצופה. מכל סוגי הצילומים, צילום האנשים הוא היחיד שלא מציג אלגוריה לאדם אלא את האדם עצמו. בצילום אנשים הצלם אינו נדרש להמשיל דבר מה – גור כלבים או טקסטורה של בד, לאדם. הוא מצלם את מושא הצילום עצמו. כשאתה ניגש לצלם בני אדם אתה מקיים את משנת ה-MIMESIS  של אריסטו בצורה הכנה ביותר. אתה מציג חיקוי של חיי הצופה בצורה הישירה והפוגעת ביותר.

–

–

הכותב: ישי כהן, בן 16 מירושלים, מצלם פורטרטים עם קאנון 550D. עמוד הפליקר של ישי.