ראשי זווית אישית זבל, זבל תרדוף…

זבל, זבל תרדוף…

11
0

אחת הקבוצות שאני מבקר מידי פעם בפליקר נקראת "Pretty pictures of ugly things". חשבתי לעצמי שכבר בשם עצמו מוטבעת יהירות מסויימת של הצלמים, אחרת איך אפשר להגדיר מראש  שה"דברים" הם מכוערים אבל התמונות שלהן יפות? ראיתי צלמים שלקחו אובייקטים נפלאים והוציאו אותם מכוערים להפליא, ומאידך אחרים שצילמו במקומות הכי עלובים ומכוערים (פליקס לופה למשל) אבל הפיקו מרגליות, אולי בזכות מעורבותם ואהבתם.

"יפה" או "מכוער" לדעתי זה בעיקר איך אנחנו עצמנו מתייחסים לנושא, כיוון שצפייה בתמונה נעשית בזמן ובמקום אחר, שם קיימים אולי ערכים שונים לחלוטין משלנו, כך שמושגי ה"יפה" וה"מכוער" של האחרים רלוונטיים עוד פחות ולכן, אפילו בצילומי זבל, אני לא בהכרח רואה את הכיעור. יש זבל שהוא סתמי – בדיוק כמו שיש טבע, נוף ואנשים סתמיים – אבל אם בחנת את הנושא מכל צדדיו, נתת את עצמך והשקעת בו את מחשבותיך, אז כמו בכל דבר כך גם בזבל אפשר למצוא יופי ומיוחדות ואז אפשר אפילו להתייחס לצילום כסוג של מיחזור…

GP MPX01 9529

התמונה הבאה עשויה להיות של יצירת אמנות מוזיאונית שפסל ידוע שטרח עליה במשך שבועות, ואולי באמת זה מה שצילמתי. בהמשך ייתכן שאגלה לכם, או שלא… אבל ביננו – מי מאיתנו לא עמד פעם בגלריה או מוזיאון והשתאה למה מציגים שם זבל כזה או אחר?

GP MPX02 P113

כמה מהצילומים הבאים אולי יעוררו את השאלה עד כמה זה מבוים? תשובתי בעניין הזה היא שמרנית, ואפשר להתווכח על כך אבל: אני לא מביים, לא מסרס, לא מנביט, ולא מקבל גם את ההסבר הנדוש ש"גם בחדרי החושך של פעם עשו את זה". למעט צילומי מוצרים (תכשיטים) שאני עושה בהתנדבות לשימוש קטלוגי. לדעתי אפשר להגיע לתוצאות מצויינות – אם רק נזיז את עצמנו במקום לביים את האובייקט, ואם נקפיד במדידה ובכיוון המצלמה לפי התנאים בשטח – במקום לייצר תנאים מלאכותיים או לסמוך מראש על התיקונים שנעשה בפוטושופ.

אבל… זה רק מה שאני חושב, איש הישר בעיניו (ובעדשתו) יעשה, והעיקר שתשים לב מה מה בדיוק קורה מסביבך בזמן שאתה נשען על שברי זכוכית, תקוע בין הקוצים, מתמרן בתוך עננת ברחשים, או סתם נחנק מהסירחון…

GP MPX03 2257

הפרוייקטים החברתיים שאני מצלם בדרך-כלל הם באמת שמחה ענקית, אבל מידי פעם אני נופל על נושא מטלטל עד כדי כך שקשה לחזור אחריו לשיגרה. לא תמיד זה קורה מיד אחרי הצילומים, לפעמים רק אחרי שבועות רבים, אבל כשזה קורה אני פשוט חייב לצאת ולהתאוורר, להתמקד בנושא אחר לחלוטין, ובדרך כלל רשאיות להצטרף אלי רק המצלמה והמקרו…

אם יש פריחה וחרקים אז אני מעדיף, אבל כשזה סתם קיץ לוהט, או חורף בוצי, אז ערמה של זבל או גרוטאות הרי תמיד יש בסביבה… אנשים בדרך-כלל לא יהיו באזור שכזה, אבל גם אם יעברו במקרה אז לא הזבל יעניין אותם אלא איש מוזר עם מצלמה ששוכב על האדמה (עם מגיני-ברכיים ומגיני מרפקים, דמיינו לעצמכם איך אני נראה…) ומכוון למשהו שהם לא רואים…

ואני? אני אפילו לא מבחין באורחים, רק מתבונן, עוקב, ממקד ומחייך לעצמי; מנסה לדמיין איך נמלה היתה מצלמת את חברותיה אם רק היה לה זמן…

GP MPX04 2969

לצילום הבא אחראי כתם טורקיז חריף שזהר באור השקיעה וקרא לי להתקרב. רק אז גיליתי שאני מסתובב על גבעה של בקבוקים שבורים שבמרכזה ניצן גדול, ירוק ואמיץ שנבט דווקא בין הזכוכיות וכאילו זרק לעברי "יאללה, צלם כבר…".

מאוחר יותר יסתבר לי שהטורקיז הוא גוש של זכוכית עתיקה שאיכשהו התגלגלה לערמת הפסולת המודרנית, אבל באותו רגע הייתי שקוע במדידה וכיוונים מול קרני השמש, כשגופי מתוח כולו בחרדה שלא לאבד חלילה את שיווי המשקל כיוון שזה יהיה מאד כואב…

GP MPX05 2931 1

"גבעת הזכוכיות"  שגיליתי היא מגרש גדול למדי עם צמחייה דלילה, כמה בורות פתוחים, מבצר עתיק ברקע, ושלט אחד שטוען כי פעם יהיה שם גן-לאומי. המוני בקבוקים שבורים מסוגים שונים הולכים ונטמעים כאן באדמה, מחליפים צבעים, מוציאים פרחים, מתחבאים בקוצים ונותנים בית לחרקים. בכל עונה זה נראה לגמרי אחרת ואינני צריך לנסוע למרחקים; הנושא עצמו מתחלף כאן עונה אחרי עונה, עד שיום אחד אולי ייעלם לחלוטין.

GP MPX06 1277

לא רחוק מהזכוכיות פזורה אשפה "נהדרת" אחרת, זבל חקלאי; ירקות שנשמטו באסיף, חפצים בלתי-מזוהים שצצו בחריש, רשתות-צל מתפוררות, עמודי גדר חלודים, והמון ערמות פלסטיק שבהתפוררותן יוצרות טקסטורות מרתקות. ובינתיים, בין תמונה לתמונה, אני מנסה שלא לשקוע ברקבון הערמה, מחפש זווית שתעביר את מה שחלף במוחי כשגיליתי בתוכה משהו (אולי בכלל מישהו?) קצת משונה …

GP MPX07 7136 1

GP MPX08 6806

GP MPX09 7395

אחרונה חביבה, קצת יותר רחוקה היא מזבלת החופים, במיוחד אחרי סערה; אז מגיע לכאן זבל מגוון ו"איכותי" במיוחד. בחוף הים אפשר גם להשתעשע במחשבה שזה בכלל לא אנחנו שזיהמנו את הסביבה, אלא איזה גוי לא-מחונך בארץ רחוקה…

אבל בפסולת החופים ישנן כמה "סכנות" שמחייבות זריזות וזהירות… גלים שמציפים אותך בהפתעה בדיוק שאתה מוכן ללחוץ על המצלמה, אחר-כך הם פתאום הופכים, ואפילו שוטפים ולוקחים בחזרה לעומק המים את מה שרצינו לצלם, ואם זה לא מספיק אז פה ושם גם צצים טרקטורים ופועלי נקיון,  שבאורח פלא מתחילים להתרוצץ ולאסוף כל פרור לכלוך כשהם רואים איש עם מצלמה…

גם בתמונות הבאות לא נגעתי, כלומר עד אחרי שצילמתי, אבל עם הבובה הזו משום מה כל כך הזדהיתי עד שחזרתי כמה עשרות קילומטרים אחרי שכבר נסעתי משם – רק בכדי לחלצה מהסבך, הקור והרטיבות. חילצתי ולקחתי אותה הביתה לטיפול, ויש האומרים לי מאז שדווקא אני הוא זה שזקוק  לטיפול…

GP MPX10 P4318PF 1

GP MPX11 P64

GP MPX12 4196

לסיום, ומתוך הוקרה אמיתית על שקראת עד כאן, אני מרשה לעצמי לחלוק איתך משהו באמת חשוב, רק שישאר ביננו… עם כל הצורך שלי להתבודד לפעמים בצילומי מקרו, הייתי בהחלט מעדיף שלא למצוא זבל ולצלם דברים אחרים. את חלקי הצנוע לטובת העניין הזה אני תורם באמצעות התנדבות גם בארגונים להגנת הסביבה, ולצעקתם החשובה של הארגונים האלה אני מקדיש את התצלום האחרון, משהו קטן ובלתי מזוהה (כשלושה ס"מ קוטר) שמצאתי לפני ימים אחדים בשדה חרוש. בשבילי זה סוג של צעקה אילמת, משהו שנולד בגסיסה, זבל שצורח בשמה של אמא אדמה, ואת כל המיטען הזה אני משאיר איתכם כחומר למחשבה.

GP MPX13 7372 1 1

גיורא פנחסי: יוזם ומצלם פרויקטים חברתיים בהתנדבות. האלבומים של גיורא בפליקר. ללכל הטורים של גיורא באתר.

  • Main NYC

    סיפורי ניו יורק

    קרוב לאפס מעלות מכרבלות אותי בשלוש שכבות, מגפיים, כובע חם עם מגיני אוזניים וכמובן כפפות &#…
  • GP 05 0642 main

    קופסה של זכרונות

    כשהוצאתי את ה-Certo Dollina* העתיקה מתוך תיק העור המתפורר שלה, הזכרתי לעצמי שזו מצלמת פילם…
  • Main giora horse

    סוסים ונפלאות

    כשיצאתי מהרכב קצת לפני 06:00 בבוקר והתקדמתי בכיוון האורווה, מגרש החנייה היה עדין שומם, המש…
טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב זווית אישית

11 תגובות

  1. זוהר

    27/12/2011 ב 2:06 AM

    יפה יחודי מקסים
    אהבתי

    השב

  2. ערן מלמד

    27/12/2011 ב 7:47 AM

    צילומים מקסימים מקסימים מקסימים. תאווה לעיניים ומעורר השראה.

    השב

  3. ליזי שאנן

    27/12/2011 ב 7:59 AM

    גיורא היקר,

    איזה איש מיוחד וברוך כשרונות אתה !

    מעבר לצילומים היפהפיים ולפעילות התנדבותית המפוארת
    אתה גם כותב נפלא !!!

    נ.ב. טוב שלקחת את הבובה הביתה וטיפלת בה.
    באמת נוגע ללב לראות אותה ככה …

    השב

  4. מיכל נוריק

    27/12/2011 ב 1:44 PM

    את זו עם המטאטא אני רוצה להגדיל לענק, למסגר ולתלות בבית. זה נותן הסתכלות מעניינת על החיים. נהדר!

    השב

  5. אלדד מאסטרו

    27/12/2011 ב 2:30 PM

    צילומים מקסימים גיורא.
    יישר כוח.

    השב

  6. zehavit

    27/12/2011 ב 6:06 PM

    במילה אחת המסכמת הו את הכתבה והו את הצילומים ניפלא.

    השב

  7. עומר

    28/12/2011 ב 3:57 PM

    עושה חשק לתפוס מצלמה ולצלם…כלכך הרבה פרטים מדהימים מסתתרים בזבל.

    השב

  8. לאוניד

    29/12/2011 ב 3:17 PM

    גיורא, עבודות שלך תמיד מקוריות ומעניינות, ולא משנה באם אתה מצלם את אנשים או את זבל. הצופה רואה את המצולם בעיניים שלך וזה למעשה מה שאתה מחפש – להשפיע! גם כאן, הצלחתה! תודה לך!

    השב

  9. גיורא

    29/12/2011 ב 9:07 PM

    תודה רבה לכולכם חברים יקרים!
    חזרתי אתמול מותש מסדרת צילומים בנגב של חניכי תנועת "אחריי!", חוויה מדהימה בעומקה ובהיקפה, ששום צילום לא יעשה לה צדק אבל… זה מה שאני יודע – לצלם, וכולם שם (2300 חניכים! דמיינו את זה) נראו מאושרים מזה, אז גם אני…! בפרוייקט השתתפו לשמחתי צלמים מתנדבים נוספים – ליזי, אורנה וליאוניד, בפעם הראשונה ניסינו גם וידיאו ובפעם הראשונה היה לנו גם לנדרובר עם מתנדב צמוד (מנחם היקר!) להקפצות.
    סליחה שלא הגבתי מהר יותר להערותיכם ושוב – תודה גדולה!

    השב

  10. יעל

    04/01/2012 ב 6:18 PM

    אהבתי את הצילומים ובעיקר את השילוב של הכיתוב הפיוטי עם האובייקטים המצולמים

    השב

  11. יאיר

    06/02/2013 ב 9:30 AM

    יפה מאוד! אני אוהב את החשיבה של "מחוץ לקופסה"…

    השב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *