זווית אישית זבל, זבל תרדוף… ע״י גיורא פנחסי פורסם ב 26/12/2011 11 0 אחת הקבוצות שאני מבקר מידי פעם בפליקר נקראת “Pretty pictures of ugly things“. חשבתי לעצמי שכבר בשם עצמו מוטבעת יהירות מסויימת של הצלמים, אחרת איך אפשר להגדיר מראש שה”דברים” הם מכוערים אבל התמונות שלהן יפות? ראיתי צלמים שלקחו אובייקטים נפלאים והוציאו אותם מכוערים להפליא, ומאידך אחרים שצילמו במקומות הכי עלובים ומכוערים (פליקס לופה למשל) אבל הפיקו מרגליות, אולי בזכות מעורבותם ואהבתם. “יפה” או “מכוער” לדעתי זה בעיקר איך אנחנו עצמנו מתייחסים לנושא, כיוון שצפייה בתמונה נעשית בזמן ובמקום אחר, שם קיימים אולי ערכים שונים לחלוטין משלנו, כך שמושגי ה”יפה” וה”מכוער” של האחרים רלוונטיים עוד פחות ולכן, אפילו בצילומי זבל, אני לא בהכרח רואה את הכיעור. יש זבל שהוא סתמי – בדיוק כמו שיש טבע, נוף ואנשים סתמיים – אבל אם בחנת את הנושא מכל צדדיו, נתת את עצמך והשקעת בו את מחשבותיך, אז כמו בכל דבר כך גם בזבל אפשר למצוא יופי ומיוחדות ואז אפשר אפילו להתייחס לצילום כסוג של מיחזור… התמונה הבאה עשויה להיות של יצירת אמנות מוזיאונית שפסל ידוע שטרח עליה במשך שבועות, ואולי באמת זה מה שצילמתי. בהמשך ייתכן שאגלה לכם, או שלא… אבל ביננו – מי מאיתנו לא עמד פעם בגלריה או מוזיאון והשתאה למה מציגים שם זבל כזה או אחר? כמה מהצילומים הבאים אולי יעוררו את השאלה עד כמה זה מבוים? תשובתי בעניין הזה היא שמרנית, ואפשר להתווכח על כך אבל: אני לא מביים, לא מסרס, לא מנביט, ולא מקבל גם את ההסבר הנדוש ש”גם בחדרי החושך של פעם עשו את זה”. למעט צילומי מוצרים (תכשיטים) שאני עושה בהתנדבות לשימוש קטלוגי. לדעתי אפשר להגיע לתוצאות מצויינות – אם רק נזיז את עצמנו במקום לביים את האובייקט, ואם נקפיד במדידה ובכיוון המצלמה לפי התנאים בשטח – במקום לייצר תנאים מלאכותיים או לסמוך מראש על התיקונים שנעשה בפוטושופ. אבל… זה רק מה שאני חושב, איש הישר בעיניו (ובעדשתו) יעשה, והעיקר שתשים לב מה מה בדיוק קורה מסביבך בזמן שאתה נשען על שברי זכוכית, תקוע בין הקוצים, מתמרן בתוך עננת ברחשים, או סתם נחנק מהסירחון… הפרוייקטים החברתיים שאני מצלם בדרך-כלל הם באמת שמחה ענקית, אבל מידי פעם אני נופל על נושא מטלטל עד כדי כך שקשה לחזור אחריו לשיגרה. לא תמיד זה קורה מיד אחרי הצילומים, לפעמים רק אחרי שבועות רבים, אבל כשזה קורה אני פשוט חייב לצאת ולהתאוורר, להתמקד בנושא אחר לחלוטין, ובדרך כלל רשאיות להצטרף אלי רק המצלמה והמקרו… אם יש פריחה וחרקים אז אני מעדיף, אבל כשזה סתם קיץ לוהט, או חורף בוצי, אז ערמה של זבל או גרוטאות הרי תמיד יש בסביבה… אנשים בדרך-כלל לא יהיו באזור שכזה, אבל גם אם יעברו במקרה אז לא הזבל יעניין אותם אלא איש מוזר עם מצלמה ששוכב על האדמה (עם מגיני-ברכיים ומגיני מרפקים, דמיינו לעצמכם איך אני נראה…) ומכוון למשהו שהם לא רואים… ואני? אני אפילו לא מבחין באורחים, רק מתבונן, עוקב, ממקד ומחייך לעצמי; מנסה לדמיין איך נמלה היתה מצלמת את חברותיה אם רק היה לה זמן… לצילום הבא אחראי כתם טורקיז חריף שזהר באור השקיעה וקרא לי להתקרב. רק אז גיליתי שאני מסתובב על גבעה של בקבוקים שבורים שבמרכזה ניצן גדול, ירוק ואמיץ שנבט דווקא בין הזכוכיות וכאילו זרק לעברי “יאללה, צלם כבר…”. מאוחר יותר יסתבר לי שהטורקיז הוא גוש של זכוכית עתיקה שאיכשהו התגלגלה לערמת הפסולת המודרנית, אבל באותו רגע הייתי שקוע במדידה וכיוונים מול קרני השמש, כשגופי מתוח כולו בחרדה שלא לאבד חלילה את שיווי המשקל כיוון שזה יהיה מאד כואב… “גבעת הזכוכיות” שגיליתי היא מגרש גדול למדי עם צמחייה דלילה, כמה בורות פתוחים, מבצר עתיק ברקע, ושלט אחד שטוען כי פעם יהיה שם גן-לאומי. המוני בקבוקים שבורים מסוגים שונים הולכים ונטמעים כאן באדמה, מחליפים צבעים, מוציאים פרחים, מתחבאים בקוצים ונותנים בית לחרקים. בכל עונה זה נראה לגמרי אחרת ואינני צריך לנסוע למרחקים; הנושא עצמו מתחלף כאן עונה אחרי עונה, עד שיום אחד אולי ייעלם לחלוטין. לא רחוק מהזכוכיות פזורה אשפה “נהדרת” אחרת, זבל חקלאי; ירקות שנשמטו באסיף, חפצים בלתי-מזוהים שצצו בחריש, רשתות-צל מתפוררות, עמודי גדר חלודים, והמון ערמות פלסטיק שבהתפוררותן יוצרות טקסטורות מרתקות. ובינתיים, בין תמונה לתמונה, אני מנסה שלא לשקוע ברקבון הערמה, מחפש זווית שתעביר את מה שחלף במוחי כשגיליתי בתוכה משהו (אולי בכלל מישהו?) קצת משונה … – – אחרונה חביבה, קצת יותר רחוקה היא מזבלת החופים, במיוחד אחרי סערה; אז מגיע לכאן זבל מגוון ו”איכותי” במיוחד. בחוף הים אפשר גם להשתעשע במחשבה שזה בכלל לא אנחנו שזיהמנו את הסביבה, אלא איזה גוי לא-מחונך בארץ רחוקה… אבל בפסולת החופים ישנן כמה “סכנות” שמחייבות זריזות וזהירות… גלים שמציפים אותך בהפתעה בדיוק שאתה מוכן ללחוץ על המצלמה, אחר-כך הם פתאום הופכים, ואפילו שוטפים ולוקחים בחזרה לעומק המים את מה שרצינו לצלם, ואם זה לא מספיק אז פה ושם גם צצים טרקטורים ופועלי נקיון, שבאורח פלא מתחילים להתרוצץ ולאסוף כל פרור לכלוך כשהם רואים איש עם מצלמה… גם בתמונות הבאות לא נגעתי, כלומר עד אחרי שצילמתי, אבל עם הבובה הזו משום מה כל כך הזדהיתי עד שחזרתי כמה עשרות קילומטרים אחרי שכבר נסעתי משם – רק בכדי לחלצה מהסבך, הקור והרטיבות. חילצתי ולקחתי אותה הביתה לטיפול, ויש האומרים לי מאז שדווקא אני הוא זה שזקוק לטיפול… – – לסיום, ומתוך הוקרה אמיתית על שקראת עד כאן, אני מרשה לעצמי לחלוק איתך משהו באמת חשוב, רק שישאר ביננו… עם כל הצורך שלי להתבודד לפעמים בצילומי מקרו, הייתי בהחלט מעדיף שלא למצוא זבל ולצלם דברים אחרים. את חלקי הצנוע לטובת העניין הזה אני תורם באמצעות התנדבות גם בארגונים להגנת הסביבה, ולצעקתם החשובה של הארגונים האלה אני מקדיש את התצלום האחרון, משהו קטן ובלתי מזוהה (כשלושה ס”מ קוטר) שמצאתי לפני ימים אחדים בשדה חרוש. בשבילי זה סוג של צעקה אילמת, משהו שנולד בגסיסה, זבל שצורח בשמה של אמא אדמה, ואת כל המיטען הזה אני משאיר איתכם כחומר למחשבה. גיורא פנחסי: יוזם ומצלם פרויקטים חברתיים בהתנדבות. האלבומים של גיורא בפליקר. ללכל הטורים של גיורא באתר. גיורא פנחסי אתם יכולים לתמוך באתר מגה פיקסל על ידי רכישה מהשותפים שלנו משווקים: Amazon, B&H, Adorama and E-bay. למה שתסמכו עלינו?
LensVid Talk (פרק 1): סוני A6700, תאורות GaN, פילטרים ננעלים ועוד היום אנו גאים להביא בפניכם את הפרק הראשון של LensVid Talk (מתוך אתר הבת …
מוצר ראשון מבית LensVid בשיתוף חברת SmallRig – ה-mini L-Shaped Mount Plate אנו גאים במיוחד לפרסם היום את המוצר הראשון פרי פיתוחנו – ה-mini L-Shaped Mount …
LensVid Talk (פרק 2): ZHIYUN Crane 4, DJI Air 3, Came-TV V-Mount Clamp ועוד אנו ממשיכים היום בסדרת של LensVid Talk (מתוך אתר הבת שלנו בשפה האנגלית), שיחה …