מיומנו של מוכר בחנות צילום – חלק א'

כשהוצע לי על ידי MegaPixel לשתף את קהל הגולשים של האתר בחוויותיי כמוכר בחנות צילום, החלטתי לקפוץ על המציאה. סוף סוף אני יכול לשתף מספר רב של אנשים היודעים דבר או שניים על צילום, בחוויות אותן עברתי (ואני ממשיך לעבור מדי יום) עם לקוחות מסוגים שונים: מצלמים חובבים ועד מקצוענים וגם כאלה שעבורם המצלמה היא רק עוד מוצר בבית המשמש מדי פעם באירועים משפחתיים וטיולים.

כל מי שעובד או עבד בעבר בתפקיד מכירתי או שירותי במדינתנו, חווה על בשרו מקרים מוזרים ומשעשעים עם חלק מלקוחותיו ויודע שהחוק הנצחי אותו מלמדים את רובנו כבר היום הראשון לתפקיד: "הלקוח תמיד צודק", הוא לא יותר מסתם קלישאה לעוסה שכל קשר בינה לבין המציאות מקרי בהחלט.

את באה לכאן הרבה? (אילוסטרציה: Thomas Hawk)

קריקטורת הצרכן הישראלי המצוי, זה שחושב שמגיע לו הכול ומאמין שאנחנו המוכרים כאן רק כדי לדפוק אותו, מוכרת בהחלט לכל הסקטורים המסחריים המציעים מכירה ושירות; החל מסופרים המוכרים מזון, דרך חנויות אלקטרוניקה וכלה בחברות הסלולאר. כמובן שלא כל הצרכנים הישראליים דומים ומדובר במיעוט היוצר שם רע לכל היתר, אך הוא מספיק בולט בכדי למרר את חיינו, אנשי המכירות והשירות ואי אפשר להתעלם ממנו.

בטור האישי שלי, אנסה מעתה לשתף, אתכם בסיפורים ההזויים והמשעשעים יותר שחוויתי במהלך שנותיי כאיש מכירות בחנות צילום. בכדי לא לפגוע בעסק בו אני עובד, בחרתי להישאר בעילום שם ולטשטש כל נתון מזהה, אך אני מבטיח לכם כי כל הסיפורים הם אמיתיים לגמרי, גם אם חלקם נשמעים מופרכים לחלוטין.

את הטור הראשון שלי אפתח בסיפור אודות לקוחה אשר רכשה מצלמה קומפקטית ממוצעת של יצרן מוכר. אותה לקוחה רכשה את המצלמה עבור שימושים ביתיים לאחר ששמעה המלצות ומצאה בחנות דיל נחמד הכולל גם כרטיס זיכרון ונרתיק אופנתי. על פניו, מקרה נוסף של לקוחה מרוצה שקנתה בדיוק את מה שחיפשה והכי חשוב במחיר אותו ייעדה לצורך הרכישה. אממה, יומיים לאחר שקיבלה הלקוחה את המצלמה, היא עיינה פעם נוספת בפרטי הדיל ותחושת שביעות הרצון המלאה שלה התפוגגה כלא הייתה. ללא היסוס החליטה להרים את השפופרת ולהתקשר לחנות:

“שלום, אני הזמנתי מכם לפני יומיים את המצלמה מדגם XX ואני מרגישה מאוד מרומה".

“למה גברתי מרגישה כך?” שאלתי אותה.

“מכיוון שבדף המכירה שלכם מצוין: מצלמה מדגם XX הכוללת 10 מגה פיקסל, זום אופטי 4X ומייצב תמונה + כרטיס זיכרון 4GB ונרתיק"

“ומה הבעיה?” ניסיתי להבין.

“אז זהו, שלא קיבלתי את כל האביזרים כמובטח אצלכם באתר. את הדגם הנכון קיבלתי וגם את כרטיס הזיכרון ואת הנרתיק אבל… לא קיבלתי מכם את מייצב התמונה המובטח".

לקחתי נשימה ארוכה וביקשתי מהלקוחה להסביר לי פעם נוספת את מהות תלונתה, אך היא חזרה שוב על המשפט, אם כי בגרסה קצת אחרת:

“פשוט לא שלחתם לי את מייצב התמונה המובטח ואני מרגיש מאוד מרומה. רכשתי מכם רק בגלל שאתם היחידים שמספקים גם מייצב תמונה וגם כרטיס זיכרון 4 גיגה במחיר הזה".

לקחתי עוד נשימה ארוכה והבנתי שהנורא מכל קרה – למעשה הבנתי את תלונתה כבר בפעם הראשונה אך מפאת כבודה של הגברת בחרתי להדחיק זאת ולחשוב שזה בעצם אמור להיות די מובן מאליו שמייצב התמונה הוא רכיב אלקטרוני הנמצא בתוך המצלמה ולא מוצר נלווה.

“גברתי, מייצב התמונה הוא רכיב אלקטרוני הנמצא בתוך המצלמה ותפקידו הוא לתקן רעידות הנוצרות על ידי הצלם בעת הצילום." הסברתי לה בסבלנות שכנראה גרמה למפלצת שבה לצאת החוצה:

“אז אתה טוען שאני טיפשה?” היא השיבה (ובליבי הנהנתי בחיוב).

“חס ושלום גבירתי, כנראה שפשוט לא ידעת ש….” לא הצלחתי להשלים את המשפט והיא החלה חופרת נמרצות:

“ידעתי שאין באמת מציאות ושהייתי צריכה לבדוק במקומות אחרים, אני אדאג שכולם ידעו שאתם רמאים, יש לי דוד שעובד ב-Ynet והוא כבר ידאג ש…” (מנטרה כפי שנראה בסיפורים נוספים עוד תחזור על עצמה רבות עם לקוחות אחרים. מסתבר שאנחנו באמת מדינה קטנה ולכל אחד מאיתנו יש דוד שעובד ב-Ynet או שבאמת ב-Ynet מועסקים בחשאי מאות אלפי דודים)".

לאחר כחצי שעה של ניסיונות להרגיע את הרוחות ולהסביר לגברת שאין לתלונתה כל שחר, עברתי לאסטרטגיה אחרת:

“אוקיי גבירתי, זמנך יקר לפחות כמו שלי ואני באמת רוצה שתישארי לקוחה מרוצה שלנו ולפיכך החלטתי להשלים לך הפריט החסר, וזאת למרות שלא נתקלתי בו מעולם ואין לי מושג אפילו איך הוא נראה".

“אוו, אתה רואה? אף פעם לא מאוחר להודות בטעויות" אמרה לי במבטא המזכיר את המורה שלי מהתיכון.

“רק ברשותך, תתארי לי בבקשה איך נראה בדיוק מייצב התמונה בו את חושקת בכדי שאוכל למצוא לך אחד כזה". את תשובתה לבקשתי קיבלתי ללא היסוס:

“אין בעיה, אתה כנראה עובד חדש בעולם הצילום ואינך יודע שמייצב התמונה הוא בעל שלוש רגליים ו…”

“חצובה??!!!” השבתי בפליאה.

“כן, ידעתי שיש לזה גם שם אחר" היא ענתה לי בסיפוק יתר.

הנחתי לרגע את הטלפון על השולחן ושאלתי את הסובבים אם למישהו יש אקמול… או מייצב ראש.

אודות הכותב: המוֹכֶר – טשטשנו את פניו, עיוותנו את קולו ושמו האמיתי שמור עמוק בכספת.