זווית אישית קניון בירושלים: אין כניסה לכלבים וצלמים ע״י עידו גנוט פורסם ב 03/06/2011 17 0 זה קרה לפני מספר חודשים. אני אזרח הגון שמעולם לא הסתבך בפלילים ואפילו עזרתי לא פעם לזקנה לחצות את הכביש. אלא שביום בהיר אחד, בפעם הראשונה בחיי, הרגשתי כאחרון העבריינים על לא עוול בכפי כאשר חטאי היחיד היה… החזיקו חזק, כי נשאתי איתי מצלמה רפלקסית! מצטער, לא רציתי לזעזע כל כך, אבל על טעויות משלמים ולפעמים אנחנו צריכים להתוודות עליהן ברבים וממש כמו בפרק של “חוק וסדר” אנסה לשחזר את “הפשע הנתעב”. זה היה, כאמור ביום רגיל, לחלוטין. יצאתי מביתי בבוקר עם מצלמת הרפלקס שלי על הכתף ובתיבת הדואר מצאתי פתק המבשר על פריט דואר הממתין לי בסניף הממוקם בקניון השכונתי. החלטתי באופן ספונטני לקפוץ לקניון ולאסוף את הפריט המדובר שהפך ברגע זה ל”סלב” בעל כורחו. בכניסה לקניון עמדו 2 מאבטחים, אחד מהם בודק את הנכנסים למתחם והשני עומד לידו ומחזיק עוזי מקוצר שכנראה נראה פחות מאיים מהמצלמה שלי. טוב, עם תוספת של גריפ ועדשת 24-70 מ”מ אימתנית היא באמת נראית קצת מאיימת למתבונן “התמים”. כשהגיע תורי לבידוק, הנחתי בטבעיות ישראלית את המצלמה על דלפק המאבטח ואיתה גם את משקפי השמש שלי, מצית, ארנק וכל פריט שהיה בכיסי שעלול להיות בחזקת “מצפצף”. המאבטח העיף בי מבט של דאגה, מיד הבנתי שמשהו לא כשורה. לאחר מכן, החליף המאבטח מבטים עם חברו החמוש והחל לתחקר אותי נמרצות: “מה זה”? שאל כשמבטו מופנה למצלמה, “מצלמה” עניתי לו (ובליבי הוספתי בציניות: כן אדוני, ככה נראית מצלמה אמיתית). “אתה לא יכול להיכנס עם המצלמה לקניון” הודיע לי רשמית. “מדוע” שאלתי אותו, “כי אילו הנהלים שלנו מלמעלה” השיב. האאא… חשבתי לעצמי בניסיון למצוא איזו סיבה נראית לעין מדוע לא ניתן להכניס מצלמת רפלקס לקניון שכונתי מנומנם. אולי הוא חושש שמטרת כניסתי לקניון היא לתעד את סוד הכנת הקרואסונים הטעימים ונוטפי השוקולד של המגדניה בקומה א’? אם כך אולי יש להם סיבה מספיק מוצדקת למנוע מצלמים להכנס לקניון… או שמא הבחור חושש שאני בכלל סוכן (סמוי?) של חברת “שופרסל” ובאתי לתעד את מחירי המוצרים של המתחרה המושבעת “מגה בול” הנמצאת גם היא בקומת הכניסה? לאחר עוד כמה הרהורים דומים, הצהרתי בפני המאבטח כי מטרת ביקורי בקניון היא קבלת שירות בסניף הדואר ולא תיעוד קרואסונים וירקות רחמנא ליצלן. הצעתי לו אפילו כי הוא מוזמן לצוות אלי את אחד המאבטחים וללוותי לסניף הדואר על מנת שישתכנע כי אמת בפי. המאבטח החל לאבד את סבלנותו וקרא במכשיר הקשר שלו לקצין הביטחון הראשי של הקניון. “קששש קששש, מוקד מוקד האם שומע עבור?” “שומע” בקע הקול ממכשיר הקשר, “יש כאן בחור שמתעקש להיכנס לקניון עם…מצלמה!” השיב המאבטח למר מוקד שמיד ענה בפקודה: “אל תתן לו להכנס, אני כבר מגיע!”. תוך שתי דקות הגיע הקב”ט בארשת פנים שלא היתה מביישת את אחד המאבטחים של אובאמה, הודיע לי בדקלום רובוטי שעל פני נהלי הקניון איני יכול להכנס עם המצלמה, אלא אם אפקידה במוקד הביטחון של הקניון. אמרתי לו שאיני מוכן להפקיד את מצלמתי היקרה בידיו אם איני מקבל מכתב חתום ממנו שהוא נושא באחריות מלאה על כל נזק או אובדן. אחרי הכל, עצם העובדה שהוא קב”ט בקניון אינו הופך אותו לאדם ישר ואמין בעיני. המבט הרובוטי שלו הביט בי כאילו אין בתוכנתו המוחית (גירסה 1.0 בטא) תשובה מוכנה לשאלתי והוא העדיף לא לענות ולבקש ממני להתלוות אחריו. הסכמתי והתחלתי לצעוד אחריו אל הלא נודע… בדרך לדלת המעלית ניסיתי שוב לדבר איתו; “אז אם אכן אסור לצלם במתחם הקניון, כיצד יתכן שכל עובר ושב מצליח להכנס עם טלפון סלולארי? הרי שבכל טלפון מותקנת בימינו מצלמה שאינה יכולה לבייש גם את חושחש הבלש… פשוט שולפים מהכיס ולפני שהספקת למצמץ, התמונה כבר נמצאת בזיכרון המכשיר…” תהיתי בקול… הרי, שאם אכן היה לי אינטרס מובהק להגיע ולצלם כאן ב”שושו”, למה בחרתי לקחת עימי מצלמה מפלצתית כשלי ולא במשהו קצת פחות בולט?” המשכתי לתהות בקול… כמובן שלא ציפיתי לתשובה ואכן הקב”ט הרובוטי המשיך בשתיקתו. טוב, אחרי הכל, כנראה זה מה שהוא למד במהלך שנותיו הקשות כקב”ט קניוני שנאלץ להתמודד עם מצבים קשים של ילדים שובבים המנסים לעלות על מדרגות נעות יורדות ולהפך… לאחר שנפתחה דלת המעלית בקומה תת קרקעית וצעידה קלה בחניון חשוך ומסדרונות שונים “א-לה מרתפי השב”כ”, הגענו אל יעדנו- מוקד הביטחון של הקניון. שם חיכתה לנו פקידת ביטחון (או מישהי בעלת תואר דומה) שכנראה ציפתה לי מבעוד מועד “אה, זה אתה עם המצלמה…” וביקשה ממני להניח בזהירות את המצלמה על השולחן. קצין הביטחון ביקש ממנה לכתוב עבורי הצהרה כי הם לוקחים אחריות מלאה על כל נזק שיגרם למצלמתי בזמן שהותה במשרדם, היא נענתה לו ושירבטה משהו. כשנפרדתי מציוד הצילום שלי לשלום, חלפתי על פני דלת שעליה מתנוסס הכיתוב: “הנהלת הקניון”. החלטתי להכנס בתקווה שאוכל לדבר על הנושא המטריד עם מנהל הקניון. את פני קיבלה מזכירתו שהודיעה כי איננו נמצא כעת במשרד. דיווחתי לה על התקרית והיא בפנים המומות אמרה לי: אבל… לא קיים שום נוהל כזה. נכון, אם צלם מגיע על מנת לצלם הוא אמור לתאם זאת מראש, אבל מכיוון שהצהרת כי אינך כאן בכדי לצלם אלא הגעת רק כלקוח הקניון, איני רואה סיבה למה מנעו ממך להכנס עם המצלמה ואני מתנצלת על כך. הרגשתי הקלה בליבי שיש גם אנשים שפויים בקניון הזה. המזכירה ניגשה עמי לחדר הביטחון, דרשה מגברת ביטחון להחזיר לי את ציוד הצילום והתנצלה שוב בפני על המקרה הלא נעים. שמח שהצדק נעשה, עליתי במעלית הקניון לקומת הדואר, לקחתי את פריט הדואר שקיבלתי ויצאתי מהקניון. סיכום: תהליך קבלת השירות בדואר, כ-2 דקות. תהליך הטרדת אזרח תמים אשר בסה”כ רצה לקחת פריט דואר מהקניון השכונתי ופשעו היחיד הוא חיבה יתרה לצילום ועמידה על זכויותיו: כ-20 דקות. הכותב הוא צלם ומנהל האתר MegaPixel. עידו גנוט עידו גנוט הוא עורך ומייסד אתר הצילום מגה פיקסל. הוא מסקר חדשות טכנולוגיה מאז סוף שנות ה-90 וכתב וערך עבור שורה של מגזינים בינלאומיים מובילים. הוא עוסק בתחום הצילום מאז שנת 2009. עידו הוא גם מייסד שותף בחברת ההפקה Shooteat.co.il העוסקת ביצירת תוכן ויזואלי עבור חברות מסחריות. אתם יכולים לתמוך באתר מגה פיקסל על ידי רכישה מהשותפים שלנו משווקים: Amazon, B&H, Adorama and E-bay. למה שתסמכו עלינו?
LensVid Talk (פרק 1): סוני A6700, תאורות GaN, פילטרים ננעלים ועוד היום אנו גאים להביא בפניכם את הפרק הראשון של LensVid Talk (מתוך אתר הבת …
מוצר ראשון מבית LensVid בשיתוף חברת SmallRig – ה-mini L-Shaped Mount Plate אנו גאים במיוחד לפרסם היום את המוצר הראשון פרי פיתוחנו – ה-mini L-Shaped Mount …
LensVid Talk (פרק 2): ZHIYUN Crane 4, DJI Air 3, Came-TV V-Mount Clamp ועוד אנו ממשיכים היום בסדרת של LensVid Talk (מתוך אתר הבת שלנו בשפה האנגלית), שיחה …