ראשי ארכיאולוג ההווה – ראיון עם אלכס ליבק

ארכיאולוג ההווה – ראיון עם אלכס ליבק

9
0

פרשת קו 300

ש: קו 300 – איך התגלגלת לשם?

ת: זה היה ב-1984. עבדתי בעיתון חדשות. נתן זהבי ואני קיבלנו הודעה לביפר. לקחנו את הרכב ונסענו לאירוע. ארבעה מחבלים חטפו אוטובוס בקו 300 של אגד מתל אביב לאשקלון למטרת מיקוח ושחרור אסירים פלסטינים. אנחנו יצאנו מתל אביב בסביבות 20:00. נסענו כמו משוגעים והיינו צריכים לעקוף עשרות מחסומים של הצבא. בסוף איכשהו הגענו וראינו שכבר נמצאים במקום עוד 20 צלמים אחרים. האוטובוס נעצר על ידי הצבא בדיר אל-בלח (במרכז רצועת עזה). אז להיכנס לעזה לא היה סיפור, היה בגבול חייל עם חבל, הוא היה מוריד אותו והיית בפנים. הגענו לאוטובוס והוא היה מואר כולו על ידי הצבא מכל הכיוונים. סיירת מטכ”ל עשתה הכנות להשתלט עליו.

 

ש: ומתי התחיל האירוע?

קו 300 - התמונה שהסעירה את המדינה (צילום: אלכס ליבק)
קו 300 – התמונה שהסעירה את המדינה (צילום: אלכס ליבק)

ת: חכינו כל הלילה ואז בסביבות 04:00 לפנות בוקר הכל התחיל. הכוח נכנס פנימה צעק לכולם להשתטח. אחת הנוסעות (חיילת בשם אירית פורטוגז ז”ל. ע.ג.) כנראה לא הספיקה להתכופף ונפצעה מאש החיילים, היא נפטרה מאוחר יותר. עוד כמה אנשים נפצעו ושני מחבלים מתוך הארבעה נהרגו. במקום שרר בית משוגעים, יריות ופיצוצים. בדיעבד גם התברר שהכניסו למחבלים סם מרדים עם האוכל שהם ביקשו.

ש: כמה קרוב היית?

ת: לא רצתי קדימה, היו צלמים שכן רצו קדימה לצלם. הבנתי שלא הייתה לי תמונה טובה של ההתפרצות אז החלטתי לצלם את הפצועים. והם הורידו את האנשים מהאוטובוס ואתה לא רואה כלום – היה שם חושך מוחלט. ואז צילמתי את התמונה המפורסמת. חשבתי שמדובר בפצוע. בשנייה שצילמתי שני החברה שהחזיקו את המצולם (שני אנשי שב”כ. ע.ג.), התנפלו עלי ורצו את הפילם. הם כנראה חשבו שהם לוקחים אותו לחקירה ולא רצו שיראו את הפנים שלהם. היו עלי 2 מצלמות, נתתי להם סרט מהמצלמה השנייה והם הסתלקו. הגעתי למערכת העיתון ואני שומע את ההודעה של דובר צה”ל שהכריז שכל ארבעת המחבלים נהרגו בהשתלטות. אני מפתח את התמונות שצילמתי ואני רואה תמונה של אדם עם חזות ערבית כפות באזיקים. אחר כך גם התברר ששמוליק רחמני ממעריב צילם תמונה של המחבל השני.

ש: ואתה החזקת כל הזמן הזה בפילמים ואף אחד לא בא לדרוש אותם ממך?

ת: העורך של חדשות אמר לי שהוא לוקח את הפילמים ומחביא אותם. זמן קצר לאחר מכן עיתון חדשות פרסם שהוקמה וועדת חקירה לבדיקת פעולת השב”כ ובתגובה הצנזורה סגרה את העיתון לשלושה ימים, זה היה די חסר תקדים. לקח שבועיים עד שהתמונה שלי פורסמה אבל כולם ידעו שהייתה תמונה. בהמשך דברים המשיכו להתגלגל וראש השב”כ נאלץ להתפטר לאחר שהתברר ששני המחבלים חוסלו על ידי אנשי השב”כ (זאת לאחר שהתברר שראש השב”כ דאז אברהם שלום הגיע למקום האירוע יחד עם אהוד יתום, ראש אגף מבצעים בארגון ולימים חבר כנסת בתנועת הליכוד, והורה לו להרוג את שני המחבלים בעודם כפותים. יתום ביצע את הפקודה בסיוע אנשי שב”כ נוספים באמצעות מכות אבן ומוט ברזל ומאוחר יותר אף שיקר על חלקו בפרשה לועדת החקירה שהקים שר הביטחון בעניין. בעקבות פרסום התמונה והתפוצצות הפרשה הודה יתום בחלקו בהריגת המחבלים אך טען כי עשה מה שעשה משום שהאמין כי הדבר היה נכון לטובת המדינה. בשנת 1986 העניק נשיא המדינה חיים הרצוג ליתום ולשאר אנשי השב”כ חנינה על מעשיהם. הם מעולם לא הועמדו למשפט. ע.ג.).

צילום רחוב

ש: מה עשית אחרי פרשת קו 300, מאמצע שנות ה-80 עד ראשית שנות ה-2000?

ת: המשכתי לעבוד בעיתון חדשות כצלם עיתונות במשך 10 שנים. זה הלך ונהיה יותר קשה. זה עבודה שוחקת ומשעממת למדי רוב הזמן. ביפר, רוץ לפה, תאונת דרכים, שריפה, ראש הממשלה וכו’. אז גם התחלתי לחפש זווית יותר מעניינת. זה התחיל ממדור בעיתון חדשות שנקרא “סגול” ואחר כך עבר למוסף של עיתון חדשות (שנסגר ב-1983) ומשם לעיתון “הארץ” (שם יש לי מדור צילומי עד היום). ב”הארץ” יש לי פריבילגיה שאין לאף צלם בארץ שיש לי מדור צילומי קבוע משלי בעיתון.

ש: ב-2002 צילמת בחור חרדי בשם דרור צדיק והוא תבע אותך – מה קרה שם בדיוק?

TLV FEB 10
פרובוקציה או תיעוד (צילום אלכס ליבק)

ת: זה בחור שחזר בתשובה והוא קיבל כנראה משימה למכור או לחלק ספרי קודש. הוא עמד בדיזינגוף סנטר ליד פוסטר של בחורה מדגמנת תחתונים בפיסוק רגליים. האמת, היא לא תמונה טובה. לא הייתי שם אותה באף ספר. אבל כשיש לך דדליין לפעמים אין לך ברירה. צילמתי אותו והוא התנפל עלי, רצה להרביץ לי. ואני מרוב פחד אמרתי לו “זה לא לפרסום”. אבל האמת הוא מאד הרגיז אותי אני חייב להגיד. ואז הגיע דדליין ונתתי את התמונה והיא פורסמה.

ש: ואיך הוא גילה את זה?

ת: הוא לא קורא הארץ וגם לא חברים שלו אבל מישהו אמר לו באחת החנויות במרכז תל אביב והוא התרגז. הוא אמר שהתמונה פוגעת בו בגלל הקונטקסט. הוא חשב להוציא קצת כסף, אין לי שום ספק. ואז זה הגיע לבית משפט השלום שפסק לזכותו. עיתון הארץ ערער למחוזי ובהרכב של שלושה שופטים החליטו פה אחד שאין בתמונה שום פגיעה משום שהתמונה לא בוימה על ידי וזה סוג התמונות שאני מצלם, תמונות של ההוויה הישראלית. לבסוף הוא הלך לבית המשפט העליון וזכה. הוא זכה למעשה על כך שאמרתי לו שלא אפרסם, אחרי שהוא איים עלי, ובסוף כן פרסמתי. כל עניין האיום לא תפס בבית המשפט. על התמונה לא דיברו בכלל. בסופו של דבר הוא קיבל מהעיתון 30 אלף ש”ח.

ש: במבט לאחור אם מצב דומה היה קורה לך האם היית עושה אותו דבר?

ת: היה לי מקרה קודם כזה שלא הגיע לבית משפט. הייתה תערוכה במוזיאון תל אביב וכל צלם בחר נושא, אני בחרתי את כיכר דיזינגוף. באחת התמונות שלי מופיעה אישה מאד שמנה שלבשה בגד גוף שחור ועליו ציור של תמנון. בנוסף היא הלכה על עקבים גבוהים מאד ועם כלב קטן. התמונה הופיעה במוזיאון. היא ראתה את התמונה וביקשה מהנהלת המוזיאון להוריד אותה והם אכן הורידו. העניין הוא שבגלל הפרסום של הפרשה התמונה הופיעה בכל העיתונים.

ש: שכרה יצא בהפסדה.

ת: כן. אבל מבחינתי אם זה פוגע בה אין לי בעיה שיורידו את התמונה. אבל לאורך השנים לא נתקלתי הרבה בתופעה הזו. יש מדינות שבהן אי אפשר סתם לצלם ברחוב וצריך לקבל אישור מהמצולמים. מה שקרה שעם השנים החלטתי שאני לא רוצה לגנוב דעתם של אנשים ואני מתקרב אליהם. קודם כל זה יותר נוח להסתובב עם עדשה אחת ומצלמה אחת. ודבר שני אתה עושה לעצמך דיסציפלינה עצמית כזאת של: “זה מה שיש וזה מה שאני יכול לצלם עם זה”.

לפני שנתיים יצאתי לצלם מתקן משחקים לילדים במודיעין שלא עמד בתקנים. היו שם גם כמה ילדים. תוך כמה דקות הגיעה לשם ניידת והשוטרים דרשו לראות תעודות. הראיתי להם תעודת עיתונאי והם אמרו לי שההורים התלוננו שמסתובב בגן איזה פדופיל ומצלם את הילדים.

ש: לפני 20 שנה זה לא היה קורה.

ת: לא. גם כל העידן של התביעות נגד צלמים לא היה קיים. זה הגיע מארה”ב. אני זוכר סיפור מפורסם לפני 10-15 שנה, צלם אחד הלך לצלם יאכטה במרינה בארה”ב לצורך כתבה. התמונה התפרסמה והעיתון נתבע על ידי בעל היכטה שטען שהיאכטה היא קניין רוחני. הוא זכה ב-50 אלף דולר.

עמודים: 1 2 3 4
עידו גנוטעידו גנוט
עידו גנוט הוא עורך ומייסד אתר הצילום מגה פיקסל. הוא מסקר חדשות טכנולוגיה מאז סוף שנות ה-90 וכתב וערך עבור שורה של מגזינים בינלאומיים מובילים. הוא עוסק בתחום הצילום מאז שנת 2009. עידו הוא גם מייסד שותף בחברת ההפקה Shooteat.co.il העוסקת ביצירת תוכן ויזואלי עבור חברות מסחריות.
טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב 

9 תגובות

  1. Avatar

    רונן

    21/07/2010 ב 11:10 AM

    כתבה מרתקת על האיש ופועלו
    כמו כן קצת תובנות על צילום רחוב
    חסרה התיחסות להומור הנפלא אשר קורץ מתמונות רבות.
    שמעתי גם הרצאה של אלכס במועדון ובקרוב אפילו קורס משותף…

    השב

  2. Avatar

    kopitchinski

    21/07/2010 ב 7:45 PM

    happy to have you on the docu photog-club. welcome aboard. hope u are as happy as i was with ofir and ido. great guys who are doing great things. wishing you many more years of excitement and creation. time we met for coffee

    השב

  3. Avatar

    דרור1563

    22/07/2010 ב 10:46 PM

    כתבה כיפית!
    כיף לשמוע אותך אלכס!

    השב

  4. Avatar

    דני

    01/08/2010 ב 12:15 PM

    אלכס התפרסם בעיקר או יותר נכון רק בעקבות פרשת קו 300
    חוץ מזה עם כל הכבוד אין שום מונומנטליות בעבודותיו
    מכל מקום הכתבה והעריכה מצוינות

    השב

  5. Avatar

    בת-אל

    03/08/2010 ב 7:05 PM

    אלכס ליבק מדהים!!!

    השב

  6. Avatar

    maor

    08/07/2011 ב 5:27 PM

    סיקור מדהים, פשוט כיף לקרוא! תודה עידו!

    השב

  7. Avatar

    איתי

    09/11/2011 ב 6:29 PM

    אחלה כתבה, תודה!

    השב

  8. Avatar

    אלון

    04/06/2012 ב 8:12 AM

    כתבה מעולה

    השב

  9. Avatar

    EladAckerman

    14/08/2012 ב 9:45 PM

    ריאיון נפלא עם אחד הצלמים המוכשרים והמרגשים בישראל. הייתי בהרצאה שלו והיה ממש מקסים.

    השב

להגיב על דני לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *