חלודה נתפשת אולי בעיננו כתופעה חד מימדית אחידה ומשעממת (יש יגידו לא אסתטית בעליל), אך בתערוכה החדשה של הצלם יורם רשף והפסל רפי פלד תוכלו למצוא צד אחר של החלודה. חלודה עם אופי, עם צבעים משתנים המתאימים את עצמם לחומר ולמיקום, המשמשים את שני היוצרים כסוג כמשל לדמותה וערכיה של מדינת ישראל. לרגל פתיחת התערוכה אנו שמחים לראיין את הצלם יורם רשף אשר חשף בפנינו חלק מתהליך העבודה המאומץ וסיפר גם על עבודתו היום יומית כצלם תדמית מוערך ומרצה וותיק לצילום במכללת הדסה.

במשך ארבע שנים עברו הצלם יורם רשף והפסל רפי פלד מסע לאורכה ולרוחבה של מדינת ישראל בחיפוש אחר החלודה. הם גילו תופעה שרחוקה מן התדמית המשעממת והמונוטונית שלה והחלו לתעד מופעים במקומות שונים, חלקם כאלו שמעטים מאיתנו ישקלו אפילו להתקרב אליהם. התוצאה היא תערוכה המשלבת פיסול וצילום אשר נפתחה ממש לאחרונה במוזיאון לאומנות ישראלית, רמת גן.

Rust Project

אנו גאים להביא בפניכם ראיון עם יורם רשף אשר חשף בפנינו פרטים על התערוכה והפרויקט שעמד מאחוריה וכן על עבודתו כצלם מסחרי ומרצה לצילום.

ראיון עם יורם רשף

ש: למה חלודה?

ת: היוזמה ליצור תערוכה שנושאה חלודה באה דווקא מגישתו של רפי פלד כפסל אל הנושא, נקודת המוצא הראשונית הייתה לעמת את התפיסה המקובלת של החלודה כחומר חום אפור מת, לעומת המציאות שבה החלודה עשירה בצבעוניות ובחומריות מגוונת ויוצאת דופן, בתהליך העבודה שערך כ-4 שנים גילינו מגוון אינסופי של צבעוניות וצורניות שבאה לידי ביטוי ממגוון סוגי המתכת השונים וחשיפתה לגורמי סביבה שונים כגון: ים המלח, הים התיכון, מדבריות וכדומה. מגוון הצבעים נע מירוקים כחולים, אדומים, צהובים, אפורים, שחורים ואפילו סגולים.

Rust Project

ש: התערוכה היא עבודה משותפת שלך עם האומן רפי פלד – איך זה לעבוד על תערוכה משותפת על נושא אחד בשני מדיומים שונים? כיצד שונה הדבר מתערוכת צילום יחיד?

ת: השילוב בין עבודת הצלם כיחיד לבין שיתוף פעולה עם אמן ממדיום אחר מייצר דיאלוג שבדרך כלל אינו קיים בעולם הצילום עצמו. הפסל רואה את העולם התלת מימדי אחרת מצלם שמעביר את שפת התלת מימד לעולם דו מימדי. העבודה המשותפת דווקא קירבה את ראיית המבט השונה לחקר ויזואלי שמאחד שתי אמנויות לראייה אחת. בתהליך עסקנו בנושא הדיאלוג שבין הצילום והמיצב הפיסולי והגדרתו בתוך חלל אחד. אני גיליתי שאמנם נקודת המבט הבסיסית לכאורה הייתה שונה, אך הרבה קווים משותפים התגלו במהלך העבודה בהתייחסות של שנינו להגדרת התלת מימד והצבעוניות שבנושא.

Rust Project

ש: היכן ביליתם בשביל ליצור את התערוכה ומה חיפשתם לצלם וליצור?

ת: הצילומים צולמו במקומות נגישים ומוסתרים לקהל הרחב כגון: יפו, ים המלח, תל אביב ואשדוד.

73

ש: בוא נעבור ברשותך לכמה שאלות אישיות יותר – מתי התחלת לצלם?

ת: את המסע שלי בעולם הצילום התחלתי בגיל 17 לפני כמעט 33 שנים.

Shira Abel

ש: מי לימד אותך את הבסיס?

ת: את הבסיס למדתי אצל מורה בשם משה במסגרת לימודי צילום בתיכון ויצו צרפת המיתולוגי בו למדתי לימודי אמנות ועיצוב גראפי. לאחר התיכון שרתתי כצלם החיילי של המשטרה הצבאית, אחרי הצבא הצטרפתי להתאחדות הצלמים והייתי אסיסטנט של גברא מנדיל שהפך להיות האב הרוחני שלי ובזכותו הלכתי ללמוד במכללת הדסה בירושלים בה אני חבר סגל בכיר. ישנם מעט מאד אנשים שאני יכול לומר שהשפיעו על חיי המקצועיים ובהחלט לגברא שמור מקום של כבוד בליבי.

Shira Abel

ש: מה הייתה המצלמה הראשונה שלך?

ת: לא ממש זוכר… אולי פנטקס K1000 עברתי בחיי כל כך הרבה מצלמות שכבר קשה לדעת.

Shira Abel

ש: מתי ידעת שצילום הוא מה שאתה רוצה לעשות בחיים?

ת: בגיל 17 בלימודי הצילום בתיכון, זו הייתה אהבה ממבט ראשון, הארה גדולה והבנה שזה ייעודי בחיים.

85

ש: אתה אוהב ללמד צילום? מה נותן לך סיפוק כשאתה מלמד צלמים מתחילים?

ת: אני מטורף על לימוד, אני מאמין שאין ממש סודות מקצועיים ושאין מה לפחד מצלמים חדשים, יש לי חוזה שאני מחדש אותו כל שנה בהרצאת המבוא בה אני מודיע שאין לי סודות מקצועיים ושהם יכולים לשאול אותי כל שאלה ואענה בשמחה, תמיד יחפשו את החדש הצעיר והמעניין, אין סיפוק יותר גדול מלראות סטודנט שלך ממריא והופך להיות צלם ולא ממש משנה באיזה תחום. כל שנה אני נפרד מהסטודנטים עם התרגשות פנימית רבה, אני מרגיש כאילו אני אבא להרבה מאד ילדים שפורחים ומתפתחים וזה עונג גדול, במיוחד באם הסטודנט הופך לצלם הרבה יותר מצליח ממורו, אין סיפוק יותר גדול מזה לטעמי. בשוק יש לא מעט צלמים מצליחים שהיו סטודנטים שלי ושהיה לי החלק ואפילו הזעיר ביותר לתרום תרומה להתפתחותם האישית והמקצועית. בתערוכה הגיעו סטודנטים מכל מיני שנים אבל הכי התרגשתי שהגיעו סטודנטים שלמדו אצלי לפני כ 15 שנה. אם הם באו וזכרו אותי אחרי כל כך הרבה שנים, אזי כנראה שהצלחתי לגעת בליבם.

80

ש: האם כשאתה מצלם יש לך את התמונה בראש או שמדובר בתהליך שסופו אינו ידוע מראש בהכרח?

ת: התהליך הצילומי מאד מגוון ומשתנה מפרויקט אחד לשני, ברב המקרים אני כבר רואה את הצילום הסופי או לפחות אני שם לעצמי מטרות מאד ברורות, תהליך ההטמעה והגמישות הוויזואלית מאד מהיר אצלי ואין לי צורך בהרבה זמן על מנת להבין את הסיטואציה ולהשתנות בהתאם. אני לא צלם עיתונות, אז אין לי את הרפלקסים המהירים בעוסקים בלתפוס סיטואציה משתנה תמידית, אך במסגרת הצילום המבויים אני מאד גמיש תפיסתית ומחשבתית.

Shira Abel

ש: בעבודתך המקצועית אתה מצלם הרבה עבור חברות גדולות וגופים תעשייתיים – אתה רואה קשר בין העבודה היום יומית לבחירת הנושא בתערוכה הנוכחית?

ת: בהחלט. הפרויקט עוסק במגוון ויזואלי רחב, מפיגורטיבי ועד מופשט. בתערוכה מוצגות 60 עבודות מתוך מבחר עצום של אלפי צילומים. מאיר אהרונסון האוצר של מוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן בחר להתמקד בצד המופשט החומרי והצבעוני של הנושא, רפי פלד שבא עם הרעיון התעניין כפסל בצד החומרי צבעוני, השילוב ביננו הוביל גם לצילום המפלצות התעשייתיות  והעיסוק בפיגורטיבי ולאו דווקא במופשט. אני מעריך שבתערוכות הבאות שנציג יהיה גם ביטוי רחב יותר לעבודות שכרגע מופיעות בספר.

100

ש: איך נראה בשנים האחרונות סדר היום שלך?

ת: אני חושב שהמילה להטוטנות בהחלט יכולה לתאר את סדר היום שלי, אז קודם כל אבא ואיש משפחה, צלם מסחרי, מרצה וחבר סגל בכיר במכללת הדסה בירושלים, ומצלם גם פרויקט אמנות. הימים שלי ארוכים ועמוסים ולא מעט פעמים מסתיימים בשעות הזויות לחלוטין. העובדה שאין לי סטודיו בתל אביב, אלא מול הבית נובעת מהרצון להיות זמין למשפחה וללהטט בין כל העיסוקים. חייו של הצלם הם חיים מאד אינטנסיביים והיה לי המזל למצוא את האיזון הנכון בין האהבות שלי האישיות והמקצועיות.

Shira Abel

ש: אם לא היית צלם מה היית עושה?

ת: ארכיאולוג… אני מרותק לאלמנטים היסטוריים, לפעמים אני ממש תוהה מדוע אני לא מנהל דיאלוג צילומי עם נושאים היסטוריים, אולי בגלל שהרבה צלמים עוסקים בנושא ואולי כי עוד לא הגעתי לשם כיוצר, רוב עולמי הוא עולם מסחרי עם יעדים ברורים ולוחות זמנים צפופים. אף פעם לא היה לי זמן להיות אמן צילום ואין לי רזומה אמנותי, אני מצלם הרבה מאד שנים לאוניברסיטת תל אביב וכל פעם שאני מגיע למחלקה העוסקת בארכיאולוגיה, יש לי צביטה קטנה בלב.

Rust Project

ש: באיזה ציוד אתה משתמש? איך אתה מסתכל על המרוץ העכשווי להחליף מצלמה כל שנתיים-שלוש? האם המעבר לדיגיטלי עשה טוב לעולם הצילום?

ת: אני לא מחליף מצלמה כל שנתיים לפי השעון, אני רוכש רק את מה שאני צריך לאחר בחינה מדוקדקת והתייעצויות עם חברה שאני סומך עליהם. היום אני עובד עם ניקון D800E בתערוכה מופיעים צילומים שצולמו עם קנון 5D המיתולוגית ועם גב דיגיטלי של ליף על ממיה RB.

המעבר מהצילום האנלוגי לדיגיטלי עשה טוב ורע בו זמנית, החלק הרע כביכול על פניו נעלמה הרומנטיקה שבתהליך והכל הפך להיות לכאורה יותר מעבדתי. מה שמאד השתפרה היא היכולת לשלוט בתהליך, אבל אם אתה מעקר לרגע את הצד הטכני, אז הכלי השתנה, האהבה לצילום והרגישות נשארה. אמנם ישנם תהליכים שנעלמו כמו חשיפות כפולות במצלמה טכנית וטריקים שהיו רק בצילום אנלוגי ואולי ההתרגשות לראות את התמונה מתפתחת באמבטיה… אני תמיד אומר שחבל באיזה שהוא אופן שהדיגיטציה לא באה 10 שנים קודם, היום אני עסוק יותר בהתבוננות כי הפתרונות הטכנולוגיים יציבים וזמן התגובה שלי בתהליך מהיר יותר, כשאני חושב על כמות הפולארויידים והזמן ששרפתי במעבדה עם הגובו, או לחכות לסרטים שיחזרו מהמעבדה אני מזועזע מהבזבוז.

Rust Project

ש: אם הייתי שואל אותך ב-1999 באיזה מצלמה תשתמש בעוד 10 שנים האם הייתה אומר מצלמה דיגיטלית?

ת: הייתי עונה בחיוב, כבר בשנת 2001 הייתה לי ניקון COOLPIX  כמצלמה דיגיטלית ראשונה שעלתה סכום מזעזע, מהר מאד שהבנתי את התהליך והמהפכה וקניתי גב דיגיטלי של LEAF.

Rust Project

ש: מהי מצלמת החלומות שלך? מה חסר לך במצלמה?

ת: לייקה, זו מצלמת החלומות שלי, גודל מול איכות, אולי יום אחד שפסיכולוגית ארשה לעצמי אחת. אני מאד ממוקד כלכלית ולא קונה עם העיניים, אלא באמת את מה שצריך, אין לי בעיה לרכוש כל ציוד ולא משנה אם הוא יקר, אבל חייבת להיות מטרה כלכלית מאחורי הרכישה. ציוד איכותי הוא תמיד זול בטווח הרחוק (והקרוב), אני לא מצטער על אף רכישה שביצעתי כי היא החזירה את עצמה ולמעלה מכך.

Rust Project

ש: פוטושופ – כלי נפלא או רעה הכרחית?

ת: התשובה בשאלה, אני למשל הרבה היום נוטה דווקא לכיוון הלייטרום ולא שאין לי טענות לתוכנה, אבל הצילום שינה את פניו ורק מתחיל בשלב הלחיצה והחשיפה, אני עובד עם מגוון מאד רחב של תוכנות ולא רק בפוטושופ, מה שחשוב להבין הוא שיש להתאים את הכלים הדיגיטליים לעיסוק שלך ולא להתמקד בכלי עיבודי יחיד. לגבי הרעה ההכרחית, קצת לא מובן לי המשפט הזה, תבחר לעבוד עם מה שמתאים לך, פוטושופ היא לא התוכנה היחידה בתחום, היא בהחלט סוג של סטנדרט אבל אני מוצא את עצמי יותר משתמש בה ככלי תפירה מתוחכם ויעיל ולאו דווקא ככלי המרכזי לעיבוד דיגיטלי.

Rust Project

ש: פרגן.

ת: ארבע צלמים שבחרתי:

  • צלם פרסום ישראלי: יורם אשהיים – צלם מסחרי פרסומי בטופ ליג של התחום, הן מסחרית והן צילומית.
  • צלמת אמנות ישראלית: מיכל חלבין – פורטרטיסטית משובחת.
  • צלם אמנות בינלאומי: Anton Solomoukha – אני מוצא את המשיכה שלו לדיון היסטורי דרך צילום מרתקת.
  • צלם מסחרי בינלאומי: Eugenio Recuenco – הצלם האולטימטיבי שמשלב צילום מסחרי ואמנות חסרת גבולות וסגנון, לטעמי הוא היחיד בעולם והטוב מכולם.

ש: חוץ מצילום מה התחביבים שלך? יש זמן למשפחה?

ת: אין לי תחביבים כי אני עוסק בתחביב הגדול שלי יום יום, כן יש לי זמן למשפחה כי אני לא עובד בעבודה קבועה ומבחירה מושכלת אני עובד מהבית או לידו.

Rust Project

ש: תן כמה טיפים לצלם שרוצה להפוך לצלם תדמית.

ת: הטיפים אינם קשורים לאו דווקא לצילום תדמית, אלא לסוג של אמת פנימית: תאמין בעצמך, תקום כל בוקר עם תשוקה, חיוך ואהבה גדולה למה שהנך עוסק בו יום יום, תמיד תסתכל קדימה ולא אחורה, אל תשכח להמשיך ללמוד כל יום משהו חדש, תתנהל כלכלית בתבונה.

Rust Project

ש: לסיום, האם יש בתערוכה הנוכחית תמונה שהיא בעיניך מייצגת באופן מיוחד את מה שעומד מאחורי הפרויקט?

ת: זו שאלה קצת קשה ותשובה אפילו קשה יותר כי אני חצוי ואין צילום אחד שמייצג את הפרויקט: מצד אחד תמונת הקרון נוגעת בי בעוצמות חזקות כי היא קשורה שאהבה לי לעולם הטכנולוגי תעשייתי, אני נכנס למפעל ואני מתרגש כי לטעמי מפעל הוא יצירה אמנותית בפני עצמה שאינה שונה מיצירה המוגדרת כאמנות. מהצד השני דווקא הצילומים המופשטים שעוסקים בחומר וצורה פותחים לי עדיין עולם חדש של התבוננות.

Rust Project

טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב 

6 תגובות

  1. Avatar

    ראש הממשלה

    07/03/2014 ב 10:48 PM

    בתמונה מסויימת רואים את ארץ ישראל,אבל אם תשימו לב לצל של ארץ ישראל,תראו למטה בצד שמאל את הקריקטורה של נתניהו עם האף…(

    השב

  2. Avatar

    יורם רשף

    08/03/2014 ב 6:43 PM

    לא התכוונו לנתניהו אלא לדימוי האנטישמי של המראה היהודי לאורך ההסטוריה

    השב

  3. Avatar

    יעל שקדי

    08/03/2014 ב 6:54 PM

    יורם רשף התותח.
    האחד והיחיד.
    רק אתה מסוגל לעשות קסמים שכאלה!
    כבוד הוא לי להיות חלק (קטן) מלקותותיך…..

    המשך כך
    באהבה גדולה
    יעל

    השב

  4. Avatar

    גיורא

    09/03/2014 ב 9:21 AM

    מדהים, מרתק, כל מילה רק מגמדת את הנושא הענק הזה ואת מה שנראה “אפילו” כאן בכתבה כהבאה מרתקת שלו אל תוך עולם (ואולם) התצוגה. אני רץ לתערוכה…. תודה על שנתתם גם להמון תמונות לדבר!

    השב

  5. Avatar

    ענבר בן חור

    09/03/2014 ב 2:13 PM

    יורם – חבר יקר וצלם בחסד עליון,
    תערוכה מדהימה! אין ספק שההשקעה משתלמת ומרגישים את אהבתך לנושא דרך עין המצלמה. מקצועי כתמיד עם דיוק מדהים.
    שולחת חיבוק ענק ומעבירה לחברים, שירוצו לראות.

    השב

  6. Avatar

    דני יגר yegerdan@gmail.com

    10/03/2014 ב 6:07 PM

    אתה התגשמות חלום.בדיוק אחד כמוך אני רוצה לפגוש….תן לי להגשים חלום זה דני 0507372233

    השב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *