היא אחת האומניות הצעירות הבולטות בישראל בשנים האחרונות. עבודותיה משלבות צילום ואומנות דיגיטלית והיא שואפת להביא את הז'אנר לקדמת במת הצילום העולמית. היא הציגה בשורה ארוכה של תערוכות בארץ ובחו"ל והשתתפה וגם זכתה במאות תחרויות צילום בשנים האחרונות – והיום האתר MegaPixel גאה לפרסם ראיון מקיף עימה במסגרת מדור צילום מקומי.

הצלמת והאומנית הדיגיטלית דינה בווה זכתה לאחרונה בכבוד גדול במיוחד לאחר שהפכה לצלמת הישראלית הראשונה אי פעם שזכתה ב-Grand Prize בתחרות השנתית של חברת ניקון (אליה הוגשו למעלה מ-100 אלף תמונות מיותר מ-150 מדינות).

אנו שמחנו לערוך לאחרונה ראיון עימה רגע לפני יציאתה ליפן, שם תוצג תמונתה הזוכה בתערוכה והספקנו לשמוע מה הביא אותה לעולם הצילום, כיצד היא רואה את הגבול שבין צילום לאומנות דיגיטלית, מה מושך אותה להשתתף בתחרויות צילום וכיצד מציאות ודמיון משחקות תפקיד בעבודותיה.

* גולשים יקרים, בכתבה זו מופיעים צילומים המכילים עירום *

00 Break Through self portrait

ראיון עם דינה בווה

ש: איפה גדלת?

ת: נולדתי במוסקבה ב-1977 בברית המועצות לשעבר, שם העברתי את הילדות שלי. למדתי בבית ספר עיוני וגם בבית ספר ערב למוסיקה – כמו רוב הילדים היהודים. במאי 1991 עליתי ביחד עם משפחתי לארץ. ידעתי מעט מאוד על ישראל. פה למדתי שפה, עברתי את כל הקשיים של ההסתגלות וישראל הפכה להיות הבית החדש שלי – הבית היחיד שיש לי עד היום. ב-5 השנים הראשונות גרנו בירושלים. סיימתי את בית הספר התיכון "בויאר" בהצטיינות. התגייסתי לצבא לחיל אויר ושירתתי בתור חונכת (מדריכה) למתמטיקה במכון התעופתי ללימודים מתקדמים, שהיה ממוקם בקמפוס של גבעת רם באוניברסיטה העברית בירושלים.

01 dina child

ש: איפה למדת?

ת: כשהגיע זמן לבחור מקצוע – שקלתי בתחילה רפואה, כי כל השושלת המשפחתית שלי מורכבת מרופאים. אך הבנתי שרפואה זה לא מקצוע – אלא יעוד בחיים, ולא הרגשתי שזה היעוד שלי. בדקתי אופציות נוספות וראיתי שללימודי מחשבים יש פוטנציאל גדול. זכרתי שהייתי טובה במתמטיקה ולכן הלכתי ללמוד מדעי המחשב באוניברסיטת תל-אביב. סיימתי את הלימודים בערך בשנת 2000. לפני זה התחלתי כבר לעבוד במשרת סטודנט באינטל חיפה ובאותה הזדמנות עברתי לגור בעיר, שם המשכתי להתגורר במשך 4 שנים.

01 Dina Bova today

בטח כבר הבנתם שהמקצוע שמפרנס אותי הוא בתחום ההיי-טק, וכיום אני עובדת בתור מפתחת אלגוריתמים למידול תלת מימד וראייה ממוחשבת בחברת קדנט באור יהודה.

ש: מתי התחלת לצלם?

ת: זה היה בשלבים. תמיד שאפתי לבטא את היצירתיות שלי בדרכים שונות וגם אהבתי ללמוד דברים חדשים. בשנת 2000 בפעם הראשונה ביקרתי בארץ רחוקה – סין, משם הבאתי כמה תמונות מעניינות. בהמשך הצטרפתי לקורס צילום שחור/לבן בקמרה-אובסקורה בתל-אביב. זו הייתה חוויה מאוד מעניינת, כי למדתי גם לפתח בחדר חושך ומאוד הקסים אותי לראות איך התמונה מתחילה להופיע מכלום על נייר לבן. אחרי הקורס עשיתי הפסקה של כמה שנים מצילום.

04 Floating

ש: מדוע התחלת לצלם ומי לימד אותך את הבסיס?

ת: בשנת 2005 הייתי בטיול בניו-זילנד, אוסטרליה ופיג`י. וכשנה לאחר מכך הייתי בטיול באפריקה ואחר כך גם בדרום אמריקה. וזו הייתה חוויה צילומית עשירה מאוד שגרמה לי להתאהב שוב בצילום ולחזור להתעניין בתחום. סביב שנת 2006 נחשפתי לצילום  דיגיטלי  ובמיוחד לצילום אמנותי. עידן האינטרנט התפתח מאוד ונחשפתי לעבודות מאוד מיוחדות ברשת. אהבתי את מה שראיתי ורציתי ללמוד גם. למדתי בעיקר לבד, מהסתכלות על התמונות באינטרנט. בנוסף עשיתי כמה סדנאות והשלמות, כמו סדנאות סטודיו בסטודיו הראל, כמה סדנאות צילומי חוץ וקורס לפוטושופ במנטור.

04 Her World

בהמשך התמקצעתי בעיקר בצילום קלאסי, צילום דוקומנטרי (רחוב) וצילום גיאוגרפי.

04 Way to Heaven

ש: מה הייתה המצלמה הראשונה שלך?

ת: המצלמה הראשונה שלי הייתה מצלמת פילם קטנה מפלסטיק בצבע וורוד שקיבלתי במתנה בכיתה ט'.

05 cameras evolution

בהמשך היו כמה מצלמות פילם של קנון. קודם אחת קטנה, ובערך בשנת 2000 מצלמת רפלקס ראשונה – קנון 300 EOS – בה השתמשתי לצורך קורס הצילום בקמרה אובסקורה. לצערי פרצו לבית שלי בחיפה וגנבו אותה.

ב-2007 קניתי מצלמת רפלקס דיגיטלית – ניקון D80. זה מה שהמליצו לי אז. ובעצם מאז אני משתמשת במצלמות ועדשות של ניקון. ב-2009 החלפתי אותה לניקון D700 אחרי שזכיתי במקום שני (גם כאן בתחרות של ניקון) – הצילום שעשיתי בגלפגוס שנקרא "דייג בסגנון היצ`קוק" והשנה החלפתי אותה לדגם לניקון D800 החדשה.

05 Fishing in hitchkocks style

ש: מתי ידעת שצילום הוא מה שאת רוצה לעשות בחיים?

ת: כל חיי חיפשתי דרך לבטא את עצמי – רגשות, מחשבות וראיית עולם – וכך הגעתי לאמנות. לפני צילום למדתי פיסול במשך 3 שנים בסטודיו ארטיסט בכפר סבא. הגעתי לרמה טובה, אך זה היה תהליך מורכב שדרש סטודיו וכלים מורכבים ואי אפשר היה לעשות את זה באופן עצמאי. וכאשר יום אחד נחשפתי לצילום דיגיטלי – נדלקתי ורציתי לנסות את עצמי שם ולראות מה אני מסוגלת לעשות עם זה.

06 Sculpture Flight

06 Perfect Day

בהתחלה צילום בשבילי היה תחביב. התחלתי את דרכי מצילום קלאסי במהלך מסעותי ברחבי העולם. בצילומים המוקדמים ניסיתי "לתפוס את הרגע" ולתעד אירועים בעולם הסובב, אך בשלב מסוים הבנתי שאינני רוצה עוד "לתפוס את הרגע" והפכתי את המצלמה מהעולם החיצוני לעולם הפנימי. וכך התחלתי ליצור עולם חדש משלי של מציאות סובייקטיבית באמצעות מצלמה ומחשב. זה היה הרגע בו צילום הפסיק להיות תחביב והפך להיום דרך הבעה עצמית, הנוגעת בכל היבטי חיי. עכשיו, אני לא מתעדת אירועים, אלא את היחס שלי כלפיהם וכלפי העולם. יצירות שלי רחוקות מהצילום הקלסי ומזכירות את ציורי הרנסנס ובה בעת את הניאו סוריאליזם הקונצפטואלי.

06 Time to lose and time to seek

ש: אפשר להגדיר לא מעט מהעבודות שלך כשייכות לז'אנר של אומנות דיגיטלית – איפה לדעתך עובר הגבול בין צילום לאומנות דיגיטלית והאם יש מקרים שחשוב לך שהיצירה תישאר בתחום הצילום בלבד?

ת: שאלה מעניינת. אנסה תחילה לענות לשאלה רחבה יותר – איפה עובר הגבול בין אמנות ל"לא אמנות" או מלאכה?

בעיניי אמנות זה משהו שפונה אל הרגש, מעביר מסר עמוק, שחודר אל תוך הנשמה ומשאיר חותם לזמן רב ולפעמים לכל החיים. להבדיל מקלישאות שטחיות ופרימיטיביות, אשר פונות לאינסטינקטים הבסיסיים כגון פחד, מין או גועל. יש תמונות מונטז` דיגיטלי חסרות כל מסר או רגש שאין להן כל קשר לאמנות, ומצד שני יש צילום קלאסי אותו ניתן לראות כאמנות במובן החזק ביותר.

07 Allegory of a dream

עכשיו לגבי הצד הטכני. בעיני, צילום זה תמונה שעושים בקליק אחד של המצלמה, שיכול לעבור עיבוד קל במחשב לאחר מכך. ואמנות דיגיטלית זה כמו ציור לכל דבר. הצילום משמש כחומר גלם בלבד ליצירה עתידית. יש חופש מלא של טכניקת עבודה במחשב. זה יכול לכלול הרכבה (הוספת\הורדת אלמנטים), מונטז`, ציור במכחול דיגיטלי, טקסטורות וכל דבר שהופך את התמונה ל-photo-painting. ולתהליך הזה אני לא קוראת עיבוד תמונה. עיבוד בעיני זה תהליך פשוט שמופעל על פריים בודד שכולל שיפורי חדות, צבע, קונטרסט, בהירות וכדומה.

07 Imaginarium

לדעתי, חשוב מאוד שיצירה תשאר בתחום הצילום אם מדובר בצילום דוקומנטרי שמנסה לשקף מציאות מסויימת. בעבר, בצילומים המוקדמים שלי –צילומי רחוב וצילומים גאוגרפיים –  זה גם היה נכון עבורי. אך כיום אני לא עושה צילומים כאלה ולכן אני לא מגבילה את עצמי בטכניקה וכלים. כאמור, אני יוצרת עולם חדש של מציאות סובייקטיבית באמצעות מצלמה ומחשב ושם הכל מותר והכל אפשרי. יש חופש מלא של טכניקה ודמיון, העיקר שהיצירה תביע קונספט ורגש מסויים תדבר בעד עצמה.

07 Sulamith

ש: לא מעט מן התמונות שלך מצולמות (או מעובדות) לש/ל – כששאלנו לאחרונה את הצלם אייל תנחום שאלה דומה הוא הסביר שהשימוש בש/ל "'משטח' את התמונה, מונע מהצבע לגנוב את תשומת הלב של הצופה ולהסיט את תשומת הלב מהסיפור המרכזי" – האם גם את רואה זאת כך?

ת: חלק מהתמונות המוקדמות שלי הן בשחור-לבן והן בעיקר שייכות לז`אנר הדוקומנטרי. היום אני כמעט ולא עושה תמונות ש\ל כי לצבע יש משמעות קונספטואלית ורגשית בשבילי. אני מנסה ליצור מציאות חדשה שמעבירה קונצפטים פילוסופיים ורגשות. צבע בשבילי זה מימד נוסף, שעוזר לי לבטא אווירה מסוימת, רגש ומטפורות. לכל צבע יש משמעות סמלית. זהו למעשה אחד הדברים אשר מאפיינים את הסגנון הייחודי שלי כאמנית.

08 Phanthoms of the dead forest

באופן כללי לגבי צילום קלאסי שחור\לבן – זה אכן נכון שצבע לפעמים יכול להפריע ולהסיט את תשומת הלב מהסיפור המרכזי. לכן חשוב להשתמש בצבע בחוכמה, להרגיש הרמוניה בין הצבעים. ואם צבע לא מוסיף שום דבר ואפילו מפריע להתרכז בעלילה או אם רוצים להדגיש את הצורה של האובייקט המצולם – אז אולי כדאי לשקול לעשות את התמונה הסופית בשחור\לבן.

08 Linear Perspectives

ש: מציאות לעומת דמיון הוא נושא שחוזר בעבודות רבות שלך – מה מרתק אותך דווקא בהשוואה הזו?

ת: אשאל שאלה: היכן  עובר הגבול בין אמת לשקר?  בין אשליה למציאות?
 יש האומרים: "הבדיון חושף את האמת שהמציאות מטשטשת"

09 Allegory of Cognition

לעתים אנו תופסים צילום תיעודי כמציאות לשמה. מציאות זו נראית לנו כביכול משכנעת ואמיתית. אך עם זאת, עדשת המצלמה יכולה בקלות להפוך לסוג של "חור מנעול", אשר דרכו ניתן להביט אל רגע אחד מתוך חייו של אדם, רגע התלוש מהקשרו המלא. וכשאנו רואים רק חלק קטן מהאמת, מטבע הדברים אנו מנסים להשלים את החסר ולבנות את התמונה המלאה בעצמנו, אך התמונה שתתקבל עלולה להיות אשליה הרחוקה מאוד מן המציאות.

09 Fears and Hopes

לעומת זאת, הבדיון, כאשר הוא תוצר של ניתוח קפדני ותהליך רגשי עמוק, יכול שלא להדמות למציאות המוכרת לנו כלל, אך עם זאת להעביר מסר עמוק, מדויק ואמיתי. לכן, יצירה בדיונית לפעמים עשויה לשאת בתוכה אמת רבה יותר מיצירה תיעודית. ניתן למצוא את הבדיון גם בבסיסם של סיפורי משל ואלגוריות, ועד ימנו, אנו נוכחים כי שפת המשלים של איזופוס הינה הכלי החזק ביותר להעברת מסר על אמת מסויימת.

09 Quaere Veritatem Seek Truth

האמת שבתוך הבדיון נמצאת בבסיס של הסגנון היצירתי שלי. בתור צופה, אני גם אוהבת צילום תעודי וצילום קלאסי, אבל שפת ההבעה הטבעית שלי היא שפת מטפורות ואלגוריות. אני משתמשת בהן כדרך להביע את תפיסת המציאות המודרנית שלי ולדבר על מה שבאמת חשוב לי היום – ברצינות, אך לא באופן יומרני ולעיתים אף עם צל של אירוניה וחיוך.

ש: האם כשאת מצלמת יש לך את התמונה בראש או שמדובר בתהליך שסופו אינו ידוע מראש בהכרח?

ת: ברוב המקרים התהליך אצלי דומה לתהליך של יצירת סרט קולנוע אומנותי. הכל מתחיל מרעיון או קונספט אותו אני רוצה לבטא. מזה נבנה תסריט מדוייק. לאחר מכך יש קסטינג – או חיפוש שחקנים לגלם דמויות בתסריט. בהמשך אני מביימת את הסצנה ומצלמת אותה. לפעמים אני קצת סוטה מהתסריט המקורי ומאלתרת במקום. וכל זה מהווה בערך 50% מהיצירה הסופית. לאחר מכך מתחיל אילתור במחשב, שלפעמים יכול לקחת אותי רחוק מהתמונה המקורית. התוצאה מאוד תלויה מצב רוח ורגשות שאני חווה תוך כדי העבודה על התמונה.

10 The remains of the day

ישנה גם שיטה אחרת ונדירה יותר בה אני עובדת, לרוב כאשר אני מטיילת בחו"ל. אני מסתובבת עם המצלמה ואוספת חומר שאני רואה בו פוטנציאל להוות חלק מהיצירה העתידית, שעוד אין לי בראש. וכשאני עוברת על החומר הזה בבית, נולדים אצלי כל מיני רעיונות יצירתיים. התהליך הזה הוא פחות מובנה ויש בו יותר אלתור.

10 Lost

ש: לאחרונה זכית בכבוד גדול – Grand Prize בתחרות הגדולה של ניקון לשנת 2012-2013 ותמונה שלך נבחרה על ידי צוות שופטים מקצועי מבין קרוב ל-100 אלף תמונות מ-153 מדינות. ספרי קצת על העבודה הזוכה – "אלגיית הסתיו"?

ת: רציתי לספר סיפור על אנשים שגרים יחד כל החיים, אך כל אחד בעולם האישי שלו, שומר את הסוד הפרטי שלו. סיפור על מהגרים שגרים בדירה קטנטנה ועדיין שומרים על הבגדים החגיגיים הישנים שלהם ועל מזכרות אחרות מחייהם הקודמים. סיפור על אנשים שגרים בצניעות, אך שומרים על הכבוד.  זוהי מנגינה של סתיו – סיפור שיש בו גם עצב וגם חיוך… הבועות משמשות כמטפורה לניתוק מהעולם החיצון ואף לניתוק בין בני הזוג. זוהי אחת היצירות האהובות עליי ויש לה חשיבות רבה עבורי. הסיפור הזה קיים ונפוץ לא מעט בין האנשים שסובבים אותנו והוא נוגע לליבי עמוקות.

11 Elegy of Autumn

האנשים שבתמונה – שמם מיה ומשה, גרים בהוסטל לאנשים מבוגרים באשדוד. הם חברים של אמא של בעלי. אנשים מקסימים. נפגשתי איתם לפני, ספרתי על הרעיון, הראתי להם את היצירות שלי והם אמרו שישמחו להשתתף ביצירת אמנות.

קצת על הספירות – או הבועות: רבים חושבים שזה מעשה דיגיטלי במחשב. אך לא, הספירות הן אמיתיות לגמרי, עשויות מפלסטיק קל-משקל. עשינו אותם ממנורות רצפה עגולות, שמזכירות פנסי רחוב. פשוט חתכנו את הפתח לראש. צילום רציף עם ספירה על הראש נמשך כדקה, ואז עשינו מנוחה וחזרנו שוב ושוב.

יצירה זו, בדיוק כמו כל היצירות שלי, לא נעשו בשביל תחרות זו או אחרת. זה טעות לעשות משהו רק בשביל להרשים מישהו או לזכות בפרס. צריך קודם כל להשאר כנה ונאמן לעצמך. ואני עושה את האמנות שלי כי זו דרכי לביטוי עצמי ואני לא יכולה בלי זה. אבל כמובן שאני שמחה שיצירה  זו זכתה להכרה ופרס יוקרתי במסגרת תחרות מכובדת מעין זו. גם שמחתי במיוחד כאשר נודע לי שאני הישראלית הראשונה שמקבלת גרנד-פרייז שם לאורך כל ההסטוריה של התחרות משנת 1969 – וזה כבוד אדיר והישג ענק!  אי אפשר לצפות לדבר כזה – כי לזכות בין 100,000 עבודות זה כמעט כמו לזכות בלוטו.

 ש: התמונה שלך תוצג ביפן בהמשך השנה בשתי תערוכות – האם הוזמנת להשתתף בפתיחה?

ת: כן, הוזמנתי לאירוע הענקת פרסים ב-27 באוגוסט ופתיחת התערוכה בטוקיו ואני אכן נוסעת לשם. זה גם כבוד וגם הנאה, כי זו הפעם הראשונה שאני ביפן, אז אעשה גם טיול קטן.

בעבר כמובן השתתפתי בתערוכות רבות, גם אלה שהיו בעקבות תחרות כלשהי וגם בתערוכות עצמאיות. בארץ היו לי 5 תערוכות גדולות וכמה קטנות. למשל לפני חודשיים הייתה לי תערוכה אישית עם כ-50 יצירות בכפר שמריהו ובשנה שעברה הייתה לי תערוכה במוזיאון לצילום תל-חי. בחו"ל היו לי תערוכות רבות – למשל בחורף השנה (2013) הייתה לי תערוכה אישית במוזיאון ששייך לאקדמיה הרוסית לאמנות במרכז מוסקבה, ולפני זה תערוכה במרכז סנט-פטרסבורג. באותו חורף הייתה לי גם תערוכה בגלרייה במיאמי שארה"ב, תערוכה במרכז הקונגרסים בפריז ותערוכות רבות אחרות. אשמח לראות אתכם בתערוכה הבאה כשזמנה יגיע. אפרסם בפייסבוק ובאתר שלי.

ש: מוטיב האנשים בבועה חוזר בלא מעט מתמונותייך מה עומד מאחוריו?

ת: מוטיב של בועות זהו הפרוייקט החדש שלי – סדרה של עבודות שנקראת "Spheres of Deviance". בסדרה זו נשאלות השאלות על מה היא נורמה ומה היא סטייה. האם נורמה נחשבת לדבר טוב וסטייה נחשבת לדבר רע? או אולי דווקא ההיפך – נורמה היא בינוניות וסטייה היא גאונות?
ביצירות שונות בסדרה זו לבועות יש משמעות שונה. "באלגייה של סתיו" זה מטפורה לבידוד מהעולם החיצוני והסתגרות בעולם פנימי.

13 Not of this World

ביצירה "לא מהעולם הזה" – בועות משמשות כמטפורה לזרות. יצירה מדברת על אנשים מוכשרים ומיוחדים, אשר מרגישים זרים בעולם הזה ולא שייכים אליו.

ביצירה "אהבה ללא תנאי" – הבועות הן סמל של רוחניות ואהבה אינסופית וללא תנאי בין האם לילד. הילת הרוחניות גם מזכירה את האיקונות מתקופת הרנסנס המוקדם.

13 Spheres of Unconditional Love

ש: זאת איננה התחרות הבינלאומית הראשונה בה את משתתפת – מה מושך אותך להשתתפות בתחרויות צילום? (לא בהכרח עניין מאד מקובל אצל אומנים רבים).

ת: ביולי 2008 המליצו לי לשלוח את התמונות שלי לתחרויות צילום בינלאומיות. התחרות הראשונה ששלחתי הייתה בפורטוגל וזה הביא לי 2 מדליות כסף. לא ציפיתי להצלחה מהירה כזו וזה גרם לי להרגיש טוב. וכיום יש לי כ-400 פרסים מ-26 מדינות.

חוץ מהכבוד, קבלתי תמריצים – כספיים או ציוד בתור פרסים – דברים שעוזרים לכסות את ההוצאות שצריך להשקיע בתערוכות וציוד, וזה עסק יקר מאוד.

14 Home among Strangers

בנוסף, חשוב לי אישית לייצג את המדינה שלי ולהראות לעולם שאמנות ישראלית היא מהמובילות בעולם.

14 Lord of the War

אבל הסיבה העיקרית שאני עושה את זה היא כי זה נותן אפשרות לחשוף קהל גדול לאמנות שלי, כולל אנשים שמשפיעים היום על איך נראית אמנות עכשיות. אנשים אלו הם השופטים בתחרויות – בעלי גלריות, אוצרי מוזיאונים, עורכי מגזינים וצלמים מפורסמים. ככל שרואים את היצירות שלי יותר, זה חודר יותר לתודעה וגורם לשינוי טעמים קונסרבטיביים קיימים. אמנות דיגיטלית זה ז`אנר חדש למדי ורוב המוזיאונים עדיין מציגים בעיקר צילום קלאסי. כדי לגרום לדברים להשתנות צריך לחשוף אמנות דיגיטלית יותר ויותר ובעיקר לאנשים בעלי השפעה. ניצחון בתחרות כמו זו של ניקון מהווה חשיפה ענקית. אגב, תראו גם עבודות אחרות שקיבלו פרסים השנה. עבודות מאוד מעניינות ומה שהפתיע אותי שיש הרבה מהתחום של אמנות דיגיטלית. כנראה שזה מתחיל לחדור לתודעה ואנו נמצאים בפתח של עידן חדש באמנות…

14 The Man who Laughs

ש: בחלק מהיצירות שלך משולבים גם צילומי עירום – לא תמיד קל לעבוד במסגרת הזאת בארץ – את חושבת שדווקא כאומנית, דוגמניות מרגישות נוח יותר לעבוד איתך?

זה אכן לא פשוט לעשות צילומי ערום. לא כל אישה, במיוחד אם היא לא דוגמנית מקצועית, תרצה להיחשף בעירום ושאחר כך יראו את התמונה אנשים שמכירים אותה. אבל יש נשים שמרגישות חופשי עם הגוף שלהן וזה לא מפריע.

15 Memory of the Future

נשים שעבדו איתי הרגישו נוח בצילומים, הן היו או חברות שלי או שנהיו חברות אחר כך. העובדה שאני אישה עוזרת לי כמובן. הרוב לא היו מתפשטות לפני גבר. וגם הרבה יותר קל לי לגשת למישהי שאני לא מכירה ולהציע לה להשתתף בפרוייקטים שלי. היה מקרה שהייתי בתערוכה של ג`ואל פיטר ויטקין ובקהל בלטה אישה בעלת מראה חיצוני מיוחד מאוד, עם שמלה אדומה ונעלי עקב עם פסים. ניגשתי אליה, נתתי כרטיס והצעתי שיתוף פעולה. כעבור זמן קצר היא התקשרה אלי בהתלהבות, אמרה שראתה אתר שלי והיא מאוד רוצה להשתתף. היא גם אמרה לי אחר כך שאם זה היה גבר זר שניגש אליה, כנראה שהייתה זורקת את הכרטיס לפח…

15 Mind Games

ש: איך נראה בשנים האחרונות סדר היום שלך?

ת: דיי עמוס. בימי חול אני נמצאת בעבודה עד השעה 19:00 לערך. כשאני חוזרת הביתה ויש לי כוח, אני עובדת על היצירות שלי במחשב. את ה-Photo-sessions  אני עושה בסופי שבוע או בחגים. ואחרי זה אני כבר לא תלוייה בתנאי הסביבה או בדוגמנים ויכולה להמשיך לעבוד בסטודיו הדיגיטלי שלי במחשב. ואני מקדישה לזה כמעט את כל הזמן הפנוי.

ש: אם לא היית צלמת מה היית עושה?

ת: תמיד שאפתי למצא דרך לבטא את עצמי בעזרת אמנות. אז אם לא הייתי מוצאת את הצילום, אז הייתי מוצאת משהו אחר, אולי הייתי ממשיכה עם פיסול, אולי הייתי לומדת ציור או שהייתי ממציאה משהו שמשלב סוגי אמנויות שונים. העיקר זה למצא דרך ביטוי עצמי ולנסות לפרוץ את גבולות הנורמה והמקובל…

ש: באיזה ציוד את משתמשת? איך את מסתכלת על המרוץ העכשווי להחליף מצלמה כל שנתיים-שלוש?

ת: כיום אני משתמשת במצלמת Nikon D800 ויש לי 2 עדשות מעולות 24-70mm f/2.8  Nikkor  שבה אני משתמשת רוב הזמן וגם 70-200mm f/2.8, שבה אני משתמשת פחות. בקרוב תהיה לי גם עדשת mm12-24 של ניקון.

אני לא משתתפת בשום מירוץ להחלפת מצלמה כל 3 שנים. מצלמה היא רק כלי או אמצעי. היא לא עושה את האמנות במקומי. מה שכן, חבל להרוס אמנות מיוחדת עם איכות גרועה. אם אני רואה שהדגם החדש שיצא נותן לי יתרון חשוב – אז אני אחליף. למשל, הסיבה שהחלפתי את Nikon D700  ב- Nikon D800 היא הרזולוציה. ב-D700 היה 12 מגה פיקסל וב-D800 יש כבר 36. וזה שינוי משמעותי ותכונה שמאוד חשובה לי, כי אני מדפיסה תמונות מאוד גדולות לתערוכות שלי. וזו הסיבה היחידה שגרמה לי להחליף מצלמה.

12 Dina exhibition 2013

ש: מהי מצלמת החלומות שלך? מה חסר לך במצלמה?

ת: בעיקרון לא חסר לי כלום, אני מסתדרת אם מה שיש. אבל היה נחמד אם הייתי יכולה לשנות את עומק הפוקוס אחרי שהתמונה צולמה. יש כבר טכנולוגיה כזו ואני מקווה שבקרוב היא תהיה ברוב המצלמות. בנוסף, המצלמה עם  העדשה שוקלת המון וזה כבד לי. היה נחמד אם הייתה מצלמה באותה איכות או טובה יותר שהייתה שוקלת פחות. ולבסוף, היה טוב אם לא הייתי תלוייה ברזולוצייה ויכולתי להגדיל תמונות לכל גודל אפשרי, כולל  גודל ענק (כמו שאפשר בפורמט ווקטורי, למשל). זה מה שעולה לי עכשיו לראש כשאני חושבת על מצלמה חלומית.

08 Center of the Universe

ש: את משתמשת כאמור בעיבוד תמונה באופן נרחב – באילו תוכנות את משתמשת והאם יש טכניקות מסוימות או כלים שאת חושבת שייחודיים (או בולטים במיוחד) ביצירה שלך?

ת: אני לא הייתי קוראת למה שאני עושה עיבוד תמונה, אלא יותר יצירת קומפוזיציות מורכבות שמשלבות טכניקות הרכבת תמונה, טקסטורות וציור במכחול דיגיטלי.

20 Its about Time

אני מתחילה תמיד מתוכנת ה-Adobe Lightroom – שם אני עושה דברים פשוטים כגון ניקוי רעש ותיקוני חשיפה. חשוב לציין שאני מצלמת בפורמט RAW שמאפשר לי לעשות את הדברים הללו. והכלי העיקרי שלי, שמאפשר ריבוי שכבות זה Adobe Photoshop. אני לא משתמשת בפילטרים קיימים או בטקסטורות קיימות. פוטושופ זה לא מקל קסם שעושה במקומי את העבודה. אך זו סביבה נוחה בשבילי שמאפשרת ליצור אמנות דיגיטלית על בסיס צילום. כמו כן, אני לא מורידה תמונות מאינטרנט. כל האלמנטים בהם אני משתמשת הם מקוריים שלי. יש לי אוספים של טקסטורות, שמיים, אדמה וכל מני אובייקטים מעניינים.

20 Silence Before

מה שבולט בעבודות שלי זה קודם כל הצד הקונספטואלי והסוראליסטי. אני לא מנסה להעמיס אובייקטים לא קשורים. תמיד יש קונספט\רגש שאני רוצה לבטא וכל אלמנט שאני מוסיפה משמש לחיזוק הקונספט או הרגש. ולגבי מה שכבר קיים בתמונה המקורית – אני שואלת את עצמי אם הייתי מציירת את האלמנט הזה – אם כן, אז הוא נשאר, ואם לא – אז הוא עוזב את הבמה. לגבי הצד הטכני – אני חושבת שמה שייחודי ליצירות שלי זה בחירת צבעים מיוחדים. כאמור, צבע בשבילי מוסיף מימד רגשי נוסף. קשה להסביר איך אני בוחרת את הצבעים – אני פשוט מרגישה אותם ותמיד יודעת מתי הגעתי למה שאני רוצה. אם אני עדיין רוצה להמשיך "לשחק" עם הצבעים – סימן שזה עדיין לא זה.

ש: פרגני לשני צלמים ישראליים שאתה מעריכה ולמה, וצלם בינלאומי אחד

ת: יש לא מעט צלמים ישראלים מאוד מעניינים, גם חובבים וגם מקצועים, גם עצמאים וגם כאלו השייכים למועדונים שונים, כמו למשל בעמותה הארצית לאמנות הצילום ובמועדון ראשון לציון, אליו אני שייכת. אך מכל הצלמים בארץ אני רוצה לציין במיוחד את פליקס לופה ושיפרה לווייתן.

פליקס הוא צלם רחוב מיוחד במינו, בעל סגנון ייחודי מאוד – אחד מהחזקים בארץ. העבודות שלו דרמטיות ויחד עם זאת לפעמים מוזרות עם אירוניה עדינה.

לשפרה יש גם סגנון מיוחד מאוד. היא חושפת מציאות חלופית דרך זיכרונות, אשליות והשתקפויות.

יש לא מעט אמני צילום בינלאומיים שהייתי רוצה לציין. אך אם צריך לבחור אחד – אבחר Anke Merzbach  – אמנית עם כישרון יוצא דופן מגרמניה, שגרה בחווה ישנה בבוואריה. אני חושבת שהיא אחת המיוחדות בעולם אמנות הצילום העכשווית. יצירותיה המלנכוליות והגרוטסקיות חודרות לתוך הנשמה ולוקחות את הצופה למבוך מסתורי וקסום של פנטסיות שלא רוצים לחזור ממנו…

ש: חוץ מצילום מה התחביבים שלך?

ת: עבודה, אמנות ומשפחה תופסים את כל הרבדים בחיים שלי ואין לי כרגע מקום לדברים נוספים. וכמו שציינתי לפני, אמנות הצילום זה לא עיסוק ולא תחביב בשבילי, אלא דרך חיים.

ש: תני כמה טיפים לצלם שרוצה להפוך לצלם מקצועי.

ת: קשה לי לתת טיפ איך להפוך לצלם מקצועי כיוון שאני לא מחשיבה את עצמי לצלמת מקצועית, כי צילום זה לא מקור ההכנסה העיקרי שלי. אני לא רואה בזה חסרון, אולי אפילו ההיפך. אני אמנית חופשית ויכולה לעשות את מה שאני רוצה ולא להיכנע למה שהשוק מכתיב לי. ובשביל להיות אמן, חשוב קודם כל להיות כנה עם עצמך ולא לנסות לרצות אף אחד. ליצור יצירות עמוקות וייחודייות רק לך, ולא משנה אם הקהל הרחב אוהב זאת או לא.

איך שאני מבינה מה צריך בשביל להיות צלם מקצועי – כנראה צריך לשאוף לפרפקציוניזם – שלמות טכנית וגם לדעת איך להפוך את הצילום למקור הכנסה. לא כל צלם מקצועי הוא גם אמן ולא כל אמן -צילום הוא גם צלם מקצועי. כמובן שיהיה נהדר שצלם מקצועי יהיה גם אמן.

ש: לסיום, מה התמונה שלך שאת הכי אוהבת?

ת: זו גם שאלה קשה. כל היצירות שלי הן כמו ילדים שלי ואני אוהבת אותם. בתקופות שונות בחיי אני מתחברת יותר ליצירות מסוימית. למשל היום היצירות שהכי מרגשות אותי היא "אלגיה של סתיו" – התמונה שזכתה בתחרות של ניקון ו"אהבה ללא תנאי" – עם אם ותינוק.

בכל זאת אציין עוד יצירה נוספת שהיא אחת האהובות עלי ביותר מכל התקופות, היצירה שממנה המסע שלי כאמנית התחיל ובעקבותיה גם הפכתי להיות מה שאני עכשיו – "מטמורפוזה".

24 Metamorphosisלדף הפייסבוק של דינה בווה.

  • expo dina צשןמ

    תערוכה ישראלית: 3 גישות של צילום עכשווי

    בראשית חודש יוני 2014 תיפתח בראשון לציון תערוכה ייחודית המשלבת שלוש קומות ושלושה צלמים ישר…
טען עוד כתבות קשורות
  • IMG 5808

    סווטה בוטקו: בחזרה לילדות

    אחרי הפוגה ארוכה אנו חוזרים היום לסדרת "צילום מקומי" של MegaPixel בה אנו מארחים …
  • yoram main

    יורם רשף: שירת הברבור

    חלודה נתפשת אולי בעיננו כתופעה חד מימדית אחידה ומשעממת (יש יגידו לא אסתטית בעליל), אך בתער…
  • שלך בקן ראשי1

    יוסי אשבול: טבע חי

    הוא אחד מצלמי הטבע הבכירים והוותיקים בארץ. למעלה מ-40 שנה עוקב יוסי אשבול אחרי עולם הטבע ה…
טען עוד ב צילום מקומי

9 תגובות

  1. VIVAEL

    19/08/2013 ב 9:28 PM

    האמת שאני חסיד של אמנות דיגיטלית_אבל ממש לא מבין איך בתחרות צילום זוכה עבודה דיגיטלית,אם זה היה תחרות תמונות אמנות הייתי מבין,אבל תחרות צילום וזוכה עבודה דיגיטלית מאוד מוזר_אני שמח בשבילה,אישית אני מאוד אוהב את העבודות שלה_Congratulations

    השב

  2. תומר

    19/08/2013 ב 9:53 PM

    Vivael, בתחרות של ניקון הם מציינים בפירוש שמותר לשלוח תמונות שעברו שיפור בתוכנה, ככה שאין עם זה בעיה. מה שכן, הם לא מציינים איפה בדיוק עובר הגבול מבחינתם, ברור שלא הכל מותר. מבחינתי קו מנחה הוא שכל חומרי הגלם של התמונה נוצרו ע"י הצלם באותו לוקיישן, ולא נשתלו בתמונה ממקור זר.

    השב

  3. גיורא

    19/08/2013 ב 10:29 PM

    מרתק, מעניין, ובעיקר משמח בהגדרות הכל-כך פשוטות וברורות לצילום (כאמנות וכמלאכה, שני דברים שונים) ושל הפוטושופ ככלי עבודה; משהו אחד בידיו של כל צלם ממוצע ומשהו אחר לחלוטין – סוג של מכחול – כשמישהו כשרוני באמת (כמו דינה) משתמש בו צרכי אמנותו, עם או בלי תצלומים. שאפו על ההישגים ותודה על הראיון המעולה!

    השב

  4. כרמלה

    19/08/2013 ב 11:47 PM

    כל הכבוד דינה, עבודותיך מופלאות בעיניי, את עפה ומזמינה לעוף אתך למרחבים הקסומים של דמיונך, ברכות על הזכייה!

    השב

  5. גבי בן אברהם

    20/08/2013 ב 8:04 AM

    מסע מופלא שעשתה דינה מעולם הרחוב והדוקו לעולם שכולו פנטסיה סוריאליסטית, כתבה מרתקת משולבת תמונות ויצירות מדהימות.
    שאפו על יצירתיות, ביצוע והרבה כבוד שאת מביאה לנו.
    גבי

    השב

  6. Dina

    20/08/2013 ב 9:12 AM

    תודה רבה חברים על התגובות המעניינות ואיחולים חמים!!
    🙂

    השב

  7. יובל

    20/08/2013 ב 11:25 PM

    אהבתי מאוד, בעיקר את חברי אורפנד לנד 😉

    השב

  8. משה לוי

    24/08/2013 ב 3:35 AM

    כתבה מעולה!!!ברכות על פועלכם!!!
    ולחובבי הצילום:
    היכנסו להכרזה של ניקון לעיתונות – קראו בעיון על תהליך השיפוט,קראו את דבר השופטים על ההחלטה…..וכ"ו ותבינו הכל…!!!
    ביום שלישי 27 לאוגוסט 2013 תקבל דינה בווה את מדליית הזהב של ניקון ואת ה- GRAND PRIZE – מידי נשיא ניקון העולמי אישית בטקס מרשים במרכז ניקון בטוקיו . בטקס ישתתף גם שגריר ישראל ביפן.
    וכמטאפורה – דגל ישראל יונף בראש התורן בטוקיו יפן. ולאחר מכן תגשים דינה בווה חלום ותטפס על הר פוג'י כנהוג
    אכן כבוד רב הנחלת לתרבות הישראלית ולאומנות הצילום:יישר כח
    כפי שכתבה שרת התרבות והספורט לימור ליבנת באיגרתה לדינה בווה
    בעקבות זכייתה בפרס.
    בברכה
    משה לוי

    השב

  9. דן אטלס

    27/08/2013 ב 12:49 PM

    דינה, ראיתי את תמונותיך המדהימות באולם וייל.
    לגבי המשקל- עברתי לסוני NEX 6 MIRRORLESS ו- WEIGHTLESS…
    בברכה
    דן atlas@atlas-arl.com

    השב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *