אל עבודותיו של הצלם אייל תנחום הגענו במקרה מתוך עמוד הפייסבוק הפעיל במיוחד שלו. התמונות המתפרסמות בו בכל יום סיפקו לנו הצצה נדירה ובלתי אמצעית כמעט אל פינות נוף אנושיות בחברה הישראלית אליהן לא תמיד מזדמן לנו להגיע.

למרות שהחל להתפתח כצלם בגיל מבוגר יחסית, אייל תנחום מביא עימו גישה רעננה ויחד עם זאת חדה ומושחזת. תמונותיו, רבות מהן בשחור לבן, מתעדות פיסות חיים, רגעים שנקלטו בעין המצלמה ברגע אחד שכמוהו כנראה לא ישוב עוד.

לאחרונה ערכנו ראיון עם אייל תנחום ואנו מביאים אותו בפניכם.

DSC 1811 Snapseed BW

ראיון עם הצלם אייל תנחום

ש: איפה גדלת?

ת: גדלתי במושב שבי ציון, ליד נהריה.

ש: איפה למדת?

ת: סיימתי לימודי הנדסת מכונות בטכניון בהצטיינות.

ש: מתי התחלת לצלם?

ת: הדחף לצילום הוא לא חדש, בתור ילד היתה לי מצלמת BOX של AGFA 6X6 עם סרט של 12 תמונות בלבד, אני בן 51 אבל רק לפני 10 שנים נגעתי בצילום בצורה מסיבית, למדתי צילום ויצאתי למפגשים.

ש: מה משך אותך לצילום בגיל כה מבוגר יחסית?

ת: בתחילת הקריירה וחיי המשפחה הזמן הפנוי שניתן להקדיש לתחביב כל כך תובעני הוא אפסי הילדים קטנים ויש לתת להם את הרבה תשומת הלב, משפחה הוא גורם מרכזי בחיי, כולי שקוע בעבודה ובקריירה שלוקחת ממך כל רגע פנוי. עם השנים אני מבקר במקומות שונים בעולם רואה דברים מפתח דעה ומבט שמאפשר לי להביע את עצמי דרך המצלמה בדרך ייחודית. בשנים האחרונות אני מצליח לתת לעצמי את הזמן לצאת לצלם, אני בטוח שבגלל שהגעתי לצלם עכשיו הפרספקטיבה שלי לצילומי הרחוב היא שונה מצלם בגיל העשרה.

1

ש: האם כשאתה מצלם יש לך את התמונה בראש או שמדובר בתהליך שסופו אינו ידוע מראש בהכרח?

ת: ככל שהתגבש אצלי סגנון הצילום מצאתי את עצמי מתכנן את התמונה ומחפש את הזוויות הנמוכות בהן הראש על הרצפה מסתכל כלפי מעלה רואה ונותן  זווית ראיה לא שגרתית, משנה פרופורציות בהן יונה ואדם הם באותו הגודל. אני אוהב, מקומות צפופי אוכלוסיה וממש לשלב את המצלמה שלי לתוך הגוף של המצולם. אני אוהב את הזווית הרחבה עד לא מזמן צילמתי הרבה מהתמונות על 16 מ”מ, היום אני מצלם יותר באזור ה 20-24 מ”מ, קצת פחות רחב, אבל הרבה יותר מקרוב. בסגנון הצילום שלי אני משתמש הרבה באלכסונים בהם האופק לא מאוזן, זה נותן לצופה תחושת חוסר נוחיות, מעין ורטיגו, האלכסון מאפשר להכיל פרטים נוספים, מעבה את הקומפוזיציה, יוצר עניין אצל הצופה, שצריך לנתח מה הוא בעצם רואה, התמונה היא תמונה ש”מאמצת” שמוציאה את הצופה מאיזור הנוחות.

2

ש: מדוע בחרת דווקא בצילום רחוב מבין כל תחומי הצילום?

ת: ככל שצילמתי יותר הבנתי שכמו במקצוע שלי אני צריך לגעת באנשים. ולצלם אנשים זה מה שמעניין אותי.

3

ש: המצלמה עוזרת לצלם הרחוב ליצור קשרים – יש לך דוגמא למקרה מיוחד שזכור לך בו העובדה שצילמת סיטואציה מסוימת יצרה קשר אישי עם המצולמים?

ת: סגנון הצילום שבחרתי מוביל אותי לאירועים שלא חשבתי שאשתתף בהם כמו הילולות בקברי צדיקים, ט’ באב בירושלים, מלחמת המים בתל אביב, הסיגד בירושלים, אני לא נוהג ליצור קשרים מעבר לשיחה קצרה עם המצולמים או שמבקשים שאשלח להם תמונות. בסוף 2012 השתתפתי בסדנא לצילום דוקומנטרי בהנחיית יובל טבול, אדי גרלד, ופליקס לופה, אני בוחר להישאר בחוויה המיידית ובסיפוק המיידי שנותן צילום הרחוב וממשיך לספר את הסיפור בתמונה בודדת. מבקש  להעביר מסר מהיר ומדויק.

4

ש: לא כולם מקבלים מן הסתם את נוכחותה של המצלמה בסביבתם ולא כולם רוצים להצטלם – לצלמי רחוב שונים יש גישות מאד שונות לסוגיה – איך אתה רואה את הנושא?

ת: קשה להגיד שהמצלמה שאני מצלם איתה היא מצלמה נסתרת, אני לא עושה מאמץ להסתיר את המצלמה, למרות שבהרבה מקרים יש תחושה שהמצלמה משפיעה על ההתרחשויות. עם הזמן גיליתי שלמצלמה יש שתי צורות של השפעה פסיכולוגית משמעותית  על המצולמים, חלקם נסגרים למראה העדשה המאיימת שמכוונת אליהם, וחלקם נפתחים אליה עם חיוך, “צלם אותי, צלם אותי”. אני בשלב הראשון לא מדובב את המצולמים אלא מתבונן מחכה מתכנן ורק אז מתחיל לצלם, עם הזמן למדתי “שאין להכריח להצטלם”, אובייקט שמבקש ממני למחוק את התמונה שלו, אני עושה את זה. תמיד תבוא עוד הזדמנות.

5

ש: זכור לך מקרה בו נוצר קונפליקט כתוצאה מסיטואציה בה צילמת?

ת: בנסיעה שלי לניו יורק קניתי מצלמה ומיד יצאנו להארלם לטיול, ברכבת התחתית החלטתי לצלם סיטואציה שנראתה לי מעניינת של בחור שחשבתי שהוא ישן עם שלט מעל הראש, מסתבר שנורת הפוקוס הבהבה בכל פעם שצילמתי, ההמשך היה מאוד לא נוח הבחור קם איים, ביקש “שאוציא את הפילם…” מאוד שמחתי שהאירוע הסתיים בטוב. מאז יש לי מידי פעם חששות במקומות לא מוכרים לצלם.

6

7

ש: אתה עובד הרבה בש/ל – אתה מרגיש שהדבר מתאים יותר לנושאי הצילום שלך?

ת: שאלת ה”צילום בשחור לבן” היא שאלה מאוד מעניינת, מתי להשתמש בצילום בשחור לבן? אני מרגיש שהצילום בשחור לבן הוא כלי ש”משטח” את התמונה, מונע מהצבע לגנוב את תשומת הלב של הצופה להסיט את תשומת הלב מהסיפור המרכזי, מהמסר שאני מנסה להעביר, יחד עם זאת יש תמונות שהצבע הוא הכוח שלהם, שבלי הצבע אין שום אמירה. לכן בדרך כלל אני מצלם בצבע, וממיר את התמונות לאחר מיכן לשחור לבן.

8

ש: באיזה ציוד אתה משתמש? איך אתה מסתכל על המרוץ העכשווי להחליף מצלמה כל שנתיים-שלוש?

ת: אני מצלם עם ניקון D700 עם עדשה 16-35 מ”מ. אני לא מוצא כרגע צורך להחליף את המצלמה ברור שמאוד מפתה כרגע לצלם עם המצלמות  הקומפקטיות חדשות עם עינית היברידית, במיוחד בצילומי רחוב בהם אתה משתלב בקהל ונראה לכל היותר כמו תייר מזדמן. חייב להגיד שהפיתוי הוא גדול, אבל זה יחכה.

9

ש: האם המעבר לדיגיטלי עשה טוב לעולם הצילום?

ת: ברור שהעולם הדיגיטלי עשה טוב לצילום, היכולות להקפיא את הרגע טובות יותר, כולנו הרבה יותר חדים כולנו רוצים לקבל תמונה חדה וברורה עם דגשים במקומות שאנחנו רוצים. עד לא מזמן לדוגמא חשבתי ש ISO6400 היא מילה גסה, היום ברור לי שזהו יתרון תאורה מקוטבת מכיוון מסוים יכול להפוך כל תמונה ל”תמונה של השנה”.

10

ש: פוטושופ – כלי נפלא או רעה הכרחית?

ת: את התמונות שאני מצלם אני שומר בפורמט JPEG  פשוט ולא ב-RAW. אני מכיר את הפוטושופ, אבל נוהג לטפל בתמונות שלי בתוכנות פשוטות כמו SnapSeed, עיבודי תמונה בסיסיים, המרות מצבע לשחור לבן, חידודי תמונה לא יותר. משתדל לא להגיע לפוטושופ, מכיוון שכפי שהוא יכול להיטיב הוא גם כלי משחית, אפשר להוסיף ולהשמיט פרטים, דבר שבצילום רחוב או בצילום דוקומנטרי פשוט לא קיים.

ש: פרגן (2 צלמים שאתה מעריך ולמה)

ת: הבקשה קשה אני חושב שיהיו 3 אנשים שמאוד משפיעים על הצילום שלי והם כולם כאן, הראשון זה אלכס ליבק ואני ממש לא צריך להרחיב את הדיבור על הפנומן, יכולת העברת המסר בצילום ההומור והתיעוד תוך כדי פשוט מעוררי השראה בכל פעם שרואים את התמונות. השני יהיה פליקס לופה שחשף אותי לתחום הזה שקוראים לו צילום רחוב, את הצעדים הראשונים שלי בצילום רחוב, הטכניקות שלמדתי ממנו בנחלת בנימין או פינת רמב”ם. והאחרון גבי בן אברהם, מכונה משומנת של צילומי רחוב משובחים בכל הגוונים, סיטואציות, כתובות, צבעים, אירועים הזויים. אני חושב שתחום צילום הרחוב בישראל הוא משובח, ניתן לראות הערכה לצילומים של צלמי רחוב ישראלים בכל אתר מכובד.

ש: חוץ מצילום מה התחביבים שלך? יש זמן למשפחה?

ת: אני רוצה להתחיל באמירה: המשפחה היא מרכז חיי, הם קודמים לכל, אחר כך יבואו עוד תחביבים – אני מטורף על ים, אני נוהג לשלב את האהבה הזו עם התחביב של הספורט, הריצה על חוף הים. זמן איכות עם עצמי.

11

ש: תן טיפ או שניים לצלם רחוב מתחיל

ת: הטיפ הראשון, סבלנות- סבלנות זה שם המשחק, יש לתכנן את הרקע את הסיטואציה, ולהמתין, ברגע הנכון זה יבוא.

הטיפ השני “תברח מהבנאליות” תהיה ביקורתי, לא הכל ראוי להתפרסם, תעניין אותי בתמונה, שיהיו לי הרבה שאלות, מה אני רואה איפה זה צולם, מה יקרה עוד רגע. מה אמיתי מה משתקף, למה דווקא התמונה הזו.

12

ש: לסיום, מה התמונה שלך שאתה הכי אוהב?

ת: התמונה הבאה:

13

טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב 

7 תגובות

  1. Avatar

    VIVAEL

    03/08/2013 ב 9:48 PM

    אין על גבי בן אברהם,ולא פלא שאני והמון אחרים מפרגנים לו_:)
    נ,ב_צילומים טובים!

    השב

  2. Avatar

    גיורא

    04/08/2013 ב 12:30 AM

    תמונות מרתקות, מאד הזדהיתי גם עם הגבולות והעקרונות של אייל. לדעתי התוצאה עולה אפילו על כמה ממוריו הבאמת מיוחדים, גם בשימוש בצבע (כשזה נראה מתאים) ובעיקר באותנטיות המקום והמצולמים. יותר מידי “צילומי רחוב” נהיו סוג של “מארב” סבלני ומתוכנן היטב לקומפוזיציה שבמוקדם או במאוחר תקרה מעצמה מול המצלמה, נעים לראות משהו כל כך אחר!

    השב

  3. Avatar

    גיורא

    04/08/2013 ב 12:33 AM

    נ.ב. ל- Vivael:
    מה שעשית בתגובתך איננו פירגון אלא חנפנות לכיוון אחד והעלבה לכיוון האחר. לגמרי לא נחמד ולא במקום!

    השב

  4. Avatar

    אלון

    04/08/2013 ב 8:29 AM

    הערצה! פרח ושגשג

    השב

  5. Avatar

    גבי בן אברהם

    04/08/2013 ב 10:35 AM

    שאפו אייל
    יופי של כתבה, צילומים ומסר
    עלה והצלח
    אתה מביא כבוד לזאנר

    השב

  6. Avatar

    דן אטלס

    04/08/2013 ב 9:04 PM

    כל הכבוד אייל… חוש טוב.
    … אני מצלם מגיל 16 (עתה בן 73). לא להאמין איך עולם הצילום השתנה, למרות ששקופיות שצילמתי לפני 46 שנים עדיין איכותיות כמו ממצלמה דיגיטלית מעולה. אגב- אני עם סוני. NEX6 עם עדשות זום אופטי עד 1000 מ”מ וHX300 עם זום אופטי עד 2000 מ”מ, אך אין כמו חסרות מראה.
    atlas@atlas-arl.com

    השב

  7. Avatar

    marius

    10/08/2013 ב 10:06 AM

    שלום רב,
    צילום רחוב מהווה אחד הז’אנרים המורכבים ביותר באמנות הצילום. רבים מנסים להכליל בתוך הז’אנר כל פרים חסר כל משמעות, בודדים מסוגלים לספק את הסחורה!יש כאלו ששולטים בזויות הצילום ומניחים שזווית הצילום מהווה המרכיב המשמעותי ביותר בז’אנר (ראה גבי בן אברהם)ולא כך! צילום רחוב טוב ראשית מורכב מהרעיון – אירוע ייחודי- בין אדם לסביבה או בינו לבין האחרים במקום ציבורי, שונה, מפתיע שהאדם הרגיל לא יבחין בו…ממשיך בכותרת לפרים – מפתח המאפשר לאמן להעביר לצופה את המסר הייחודי. הטכניקה
    הצילומית משלימה את הרעיון בהתאם לראייתו של הצלם.
    התרשמתי שבצילומים של אייל תנחום טכניקת הצילום מהווה מרכיב מוביל, מאידך גיסא, לא ראיתי כל כותרת המבדילה את האמן לבין מכונת צילום…ברוב הצילומים שהוצג, לטעמי אין אירוע ייחודי הגרום לצופה להתפעל מעבר לסטנדרט.
    גילוי נאות – אני מצלם בז’אנר רחוב זה עשרות שנים.

    השב

להגיב על דן אטלס לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *