הפורטרט – ראיון עם ראובן קפוצ’ינסקי ע״י עידו גנוט פורסם ב 22/03/2010 18 0 ארה”ב ספר לי על ניו-יורק? חברה של חבר הציעה לנסוע לניו-יורק במקום לאירופה – “פה הכל קורה בצילום” – אמרתי מה שיהיה יהיה ונסעתי. גרתי אצלה חודש בווילג’ ואז הכרתי איזה ישראלי אחד שמכר בעגלות פלאפל והתחלתי לעבוד אצלו ב-30 או 40 דולר ליום ורוב הזמן או שמכרתי פלאפל או שהסתכלתי על הסנאים ב-Central Park. וגם כשמכרתי פלאפל הסתכלתי על אנשים. באתי עם הכשרה של צלם אבל בלי ציוד כמעט – Nikkormat ישנה עם עדשת 24 מ”מ של VIVITAR ו-500 דולר או שקל בכיס וזהו. איך התגלגלת ללמוד אצל ארנולד ניומן? את ארנולד שמעתי בפעם הראשונה בהרצאה בבצלאל שנתן אחרי שראש החוג בבצלאל חנן לסקין הזמין אותו. לפני כן הוא צילם אנשים רבים בארץ בניהם פורטרטים של בן גוריון, גולדה, רבין וכו’. האם דיברתם אחרי ההרצאה? לא. זה הגיע מאוחר יותר בניו-יורק. ומה הלאה? קצת אחרי הפלאפל והשיפוצים (הייתה גם תקופה שעסקתי בזה) וקצת אחרי 3 חודשים טיול באמריקה הצטרפתי לזמר וותיק בשם דני מסינג (סביב 1981-1982). היו אז בהרכב שלושה זמרים, מסינג ועוד שניים. עוד היה טייס פנטום בשנת חופש אותו הוא הפך לאיש קול וצלם מתחיל קפוצ’ינסקי אותו הפך לאיש תאורה. בשלושה חודשים נתנו הופעות בכל המרכזי הקהילות היהודיות בכל רחבי ארצות הברית. אחרי שחזרתי לניו-יורק צילמתי אירועים ומסיבות ופתיחות של תערוכות, ואת שושנה דמארי, ולעיתון מקומי של ישראלים שנקרא ישראל שלנו, וכל מיני עבודות של עשר וחצי שקל לתמונה. תוך כדי עבודה עליתי על משהו. גיליתי ששחקנים צריכים לצלם תמונות ראש ואפשר להרוויח מזה קצת כסף. גרתי אז אצל אח של חבר מהגרעין בשם שייקה כהן ז”ל, קבלן/שיפוצניק/ארכיטקט וגר במרתף של הבניין עם הבוילרים של הבניין והכל. ואני והוא ישנו בחדר של שני מטר על שני מטר ואיפשהו שם מצאתי מקום קטנטן לשים את הציוד פיתוח וחדר חושך. מאוחר יותר הכרתי את אשתי דאז, פירקתי לה את הארון בגדים עשיתי ממנו חדר חושך הרסתי לה את הסלון עשיתי ממנו סטודיו, כסף לפלאשים לא היה לי אז עבדתי עם סדינים לבנים ועם מנורות 500 וואט ששמתי בית מנורה על פלאטת דיקט וככה צילמתי. דווקא מהמקום הזה של לצלם בתוך חדר קטן שכל תאורה שאתה מאיר נזרקת על כל הקירות משם אני חושב קיבלתי את האהבה שלי לשליטה באור ולעבודה עם אור. התקשרתי לארנולד ניומן כשאישתי דאז הייתה בהריון עם הילד הראשון. אמרתי לו ששמעתי את ההרצאה שלו בבצלאל ושאלתי אותו איך ניתן להתפרנס בניו-יורק מצילום פורטרטים? מצידה השני של השפופרת “נביחה” – ‘אני רוצה לדעת זאת בעצמי’ אמר לי ניומן. ואז הוא אמר לי שהוא בדיוק מחפש אסיסטנט במקום זה שעזב ונאלץ לדבר בזמן אחר. מיד הבנתי שזאת ההזדמנות שלי שלא תחזור ללמוד מפי המסטר. וככה הוא לקח אותך? לא. הוא שאל יש לך CV (קורות חיים) – עניתי לו שלא, אז הוא הציע שאגיע באחד הימים בשבוע הבא כי בינתיים הוא צריך לראיין עוד כמה אנשים. אני הבנתי שאם הוא יראיין כמה אנשים אני אמשיך לחכות לו עוד הרבה שנים. בבוקר למחרת דפקתי לו על הדלת. הוא פתח ונבח לעברי – ‘מי אתה?’ עניתי לו – קפוצ’ינסקי – והוא נבח חזרה – ‘לא הייתה אמור להיות כאן בשבוע הבא?’ – אמרתי לו – אוי אני כל כך מצטער, האם אתה רוצה שאחזור בשבוע הבא? הוא התרצה ואמר ‘אם כבר באת תיכנס, אבל אני עסוק’. במה עסוק – הוא מדפיס בחדר חושך. ניומן היה מדפיס הכל בעצמו? כשאתה מדבר על המאסטרים של הדפסת שחור לבן אלו היו המאסטרים. היום רוב הצלמים לא יודעים דבר וחצי דבר באומנות זו. לדעת להדפיס שחור לבן זה רגש – לעבוד עם הלב. ומה קרה אז? עמדנו בחדר חושך, הוא עמד והדפיס ואני מתחיל לטפטף לו – זה D76 [המפתח של הפילם] שאלתי אותו? צריך עין מאד מיומנת בשביל להסתכל על הדפסה, לא על נגטיב, ולראות בטונים וב”גריין” של התמונה באיזה מפתח השתמשת. ושאלתי שאלות לגבי איך אתה מערבב את החומר המפתח 1:1, 1:2 או 1:3 – אז הוא ראה שאני מבין. הוא לקח אותי ליום עבודה בניסיון. והוא ראה שאני מבין גם בלסחוב פנסים ותאורות אז הוא שאל אותי אם אני רוצה לבוא לשבוע ניסיון אמרתי כן, למה לא. ואז אחרי שבוע ניסיון הוא שאל אתה רוצה לעבוד בשבילי? אמרתי לו שאשמח מאד. כמה אתה רוצה הוא שאל אותי – אמרתי לו: ‘אני יודע…250 דולר לשבוע’. כמה זה במונחים של אז? לא הרבה. הוא ענה לי שהוא אינו יכול להרשות לעצמו אסיסטנט של 250 דולר לשבוע. אני אשלם לך 350 דולר לשבוע הוא אמר. מה שהוא רצה להגיד בעצם זה שהוא לא יכול להרשות לעצמו להחזיק אסיסטנט ברמה של 250 דולר לשבוע כי זה אומר שהוא גרוע. בכל מקרה זאת לא הפעם האחרונה שמישהו בארה”ב אמר לי שהוא לא יכול להרשות לעצמו לשלם לי כל כך מעט. כמה זמן יצא לך בסופו של דבר לעבוד אצל ניומן? לא הרבה – שלושה חודשים. נמאס לי מהר מאד. הוא היה איש קשה, כמו כולנו הצלמים כשאנחנו קשישים רוטנים ושבויים ברוטינות שלנו. מה למדת ממנו? למדתי ממנו עקשנות. פעם משהו לא הסתדר לו במכונת הגדלה בהדפסות – אנחנו פרקנו את כל החדר חושך ואת כל המגדל והרכבנו את הכל מחדש. מה שעשיתי כשהייתי איתו כשהוא היה מדפיס – הייתי מטלטל את קערות הפיתוח או שוטף תמונות. יום אחד הוא היה צריך לצאת לפגישה חשובה באופן פתאומי. והוא היה באמצע הדפסת סדרת של מפורסמת של הרקדנית מרתה גרהם. הוא חשב שהלך לו יום עבודה של אסיסטנט. אמרתי לו שייתן לי לנסות. ובאותו זמן זה לא כמו היום שאתה יכול ללחוץ במחשב הדפס עשר פעמים ויוצאים לך עשרה עותקים זהים. כל התמונות צריכות להיות אחידות – שתי דקות במפתח ואז המפתח מתקרר כי הטמפרטורה בחדר יורדת וצריך להחזיק את האמבטיה של המפתח באמבטיה אחרת וזה חייב להיות שתי דקות ולא שתי דקות ורבע בקיצור כאב ראש לא קטן.. כמה זמן היה לוקח להדפיס ככה תמונות? פאקינג שעות. בין שעה וחצי לשעתיים לפרינט הראשון. ואתה רוצה 2-3 כאלו. טירוף. בזבוז זמן נוראי, אובדן חיים… שלא הייתי מוותר עליו בשום אופן! ומה קרה עם ניומן? אמרתי לו תן לי לנסות. בהתחלה הוא לא היה בטוח אבל בסוף התרצה והלך והשאיר אותי עם התמונות והכימיקלים. כשחזר וראה עשר הדפסות אחידות של מרתה גרהם אמר לי, מה אני מבלבל לך את המוח – לך תדפיס לבד. אז למה היחסים שלכם לא הסתדרו בסוף? כשבאתי לניומן אמרתי לו שיש לי לקוח אחד שהביא לי שחקנים. הייתי מצלם אותם בשביל 75 דולר והם קיבלו חוץ מהצילום גם סשן פסיכולוגי. שחקנים צריכים לפעמים. תמיד. ומה קרה הלאה? חברה של שחקן אחד שצילמתי עבדה במחלקת יחסי הציבור של MTV בראשית דרכו שאלה אותי אם אני רוצה לצלם אורחים באולפן של MTV ב-125 דולר – אמרתי לה בכיף. באתי אליה עם התמונות שצילמתי והיא אומרת לי בוא לא נדבר על האורחים. אני רוצה שתצלם פורטרטים של כל מנהלי המחלקות ב-MTV. אמרתי לניומן שיש לי לקוח– MTV, שעתיים בשבוע הבטחתי שאני אשלח לו בזמן הזה מישהו במקומי, על חשבון ארוחת צהריים שלי וכו’. הוא אמר שאין בעיה אבל לא עמיד בהסכם בנינו לצערי ואחרי שלושה חודשים הבנתי שאני צריך להתחיל לצאת לדרך. הוא קצת כעס עלי שאני עוזב כל כך מהר ואמר לי שמי שלא מחזיק אצל מורה לא יצליח גם בעצמו. מרלה הנסון – דוגמנית אשר פניה הושחתו בהתקף קנאה – כיום מפיקה הוליוודית ואחרי זה עוד שמרתם על קשר? כן שמרנו על קשר. לא הכי הדוק אבל נשמר. מה קרה אחרי ניומן? המשכתי לצלם עבור MTV ויום אחד במסיבה התגלגלו צילומים שלי למגזין adweek [מגזין של תעשיית הפרסום האמריקנית]. התחלנו לעבוד יחד בלדחוף פרסומאים כסלבריטאים לכל דבר. היינו מצלמים בחוץ עם פלאשים וגנראטורים והפקות מושקעות מאד, משהו שמעטים עשו. ואיך זה היה לעבור מסטודיו קטן להפקה ענקית? זה היה תהליך מהיר מאד. עברתי צלמים ניו-יורקים שורשיים עם בסיס איתן. ואני הייתי בסך הכל מהגר שהגיע בלי כסף ובלי קשרים. ואיך התפתחו הדברים משם? יצא לי לצלם את אחד מהאנשים החשובים ביותר בתעשיית הפרסום, המנכ”ל דאז של חברת BBDO [המיוצגים בארץ על ידי גיתם] בשם Phil Dusenberry. הוא סידר לי מפגש עם אחת המפיקות של החברה שהציעה לי לצלם סדרת פרסומת לחברת פדקס. הם רצו תמונות של מטוסי תובלה, טכנאים בגשם, תמונה קבוצתית של מאה איש על אף של מטוס – מטורף. והמפיקה שואלת אותי בכמה אני רוצה לתמחר את העניין. אני ואשתי דאז מתחילים לעשות חישובים – 10 מודעות 1500 דולר למודעה – ואני יכול לקנות ממיה או הסלבלד 6 על 7. בסוף נתנו הצעת מחיר של 15 אלף דולר. וקיבלתם? יומיים אחרי זה מתקשרת המפיקה ואומרת אני נורא מצטערת אני לא יכולה להעביר את ההצעה ללקוח. למה אני שואל – אנחנו לא זולים מספיק? לא. אתם זולים מידי, אנחנו לא יכולים להרשות זאת לעצמנו. אתה מבין, משרד פרסום שעובד עם לקוחות כאלו גדולים לא יכול להרשות לעצמו לתת הצעת מחיר כזאת זולה. אז היא אמרה לי – אנחנו נרשום להם 3000 דולר לפרסומת ו-20 תמונות. ועל כל יום צילום תקבל סכום כזה וכזה. אני לקחתי 6000 דולר והלכתי ל-B&H [חנות הצילום הוותיקה בניו-יורק] וקניתי מצלמות ועדשות. ואיך הלכו הצילומים? היה מדהים. במקום לשבת לי על הראש ולבדוק שאני לא עושה שטויות המפיק דיבר עם התקציבאית שנראתה כמו אחותה של שרון סטון. ואני על הגג של הוואן עם חצובות ופלאשים וצילום של 20 כלבים בסנטרל פארק ועוד שנייה יורד גשם ואני קושר למעלה קורות עץ עם חצובות ואורות. וחמישה מאמנים עומדים ומנסים לאלף את הכלבים (וכל כלב שווה יותר ממני). ואני אמרתי די והתחלתי לדבר עם הכלבים בעצמי. ובסוף הסתדרה התמונה ומשם דברים התחילו לזרום. עשיתי עבודות לניוזויק ול-businessweek ופורבס ואחרים. זה היה בסוף שנות ה-80 וראשית ה-90. אתה זוכר צילום אחד מאתגר במיוחד? כן. שלחו אותי לצלם את נשיא הבורסה של הבורסה האמריקנית. ואני צריך לצלם אותו לרגל אירועי ה-200 שנה לבורסה בניו-יורק [בשנת 1992]. והוא עומד על המרפסת של הבורסה ומאחוריו במרחק של 40 מטר יש שלט. ואני צריך שגם הוא יהיה חד וגם השלט יהיה חד. איך עושים דבר כזה? סוגרים צמצם ומשתמשים בעדשות רחבות זווית. אלא שמה הבעיה? אם מצלמים בצמצם סגור צריך לפצות בזמן חשיפה ואז יש אפשרות שהתמונה תצא מטושטשת. ואם מצלמים בעדשת טלפוטו צריך לסגור לצמצמים שלא קיימים. ולי יש 5 דקות עם המנכ”ל וגם הזמן הזה שלו שווה פי 1000 ממה שאני ארוויח בשנה. מבקר הקולנוע האמריקני הנודע רקס ריד (1984) אז מה עשית? עשיתי משהו דומה למה שעושים בקולנוע – “שיפט-פוקוס” (Shift Focus). מיד אחרי הפלאש עשיתי שיפט פוקוס מהיר לעוד 4 שניות חשיפה שנתנה את השלט מאחוריו וכך קיבלתי את שניהם בפוקוס. אז אם היה כל כך טוב ודברים זרמו ואפילו עשית קצת כסף אז למה חזרת לישראל? מ… [חושב]. אתה רוצה את התשובה הקצרה או הארוכה? הקצרה קשורה לקארמה. אם הייתי נשאר בארה”ב אני מאמין שהכל היה מוביל אותי לכך שב-9/11 הייתי מצלם איזה איש עסקים רציני מול התאומים ואז הייתי רואה דרך הפריים של העדשה מטוס מגיע, ותודה לאל שאני בארץ וניצלתי. וההסבר הארוך? אני חושב שהגעתי למצב שאני מגרד את ההצלחה בליגה של הגדולים. אלא שבליגה הזאת היו אנשים כמו [הצלמת] אנני לייבוביץ ואתה מבין שאין לך שום סיכוי כי אתה צריך לפרנס שלושה ילדים ואתה תפרן ואין לך את הבסיס שיש לאנשים האלו. החלטנו שאולי כדאי לחזור ארצה וכאן יהיה לנו יותר קל. עמודים: 1 2 3 4 5 6 7 עידו גנוט עידו גנוט הוא עורך ומייסד אתר הצילום מגה פיקסל. הוא מסקר חדשות טכנולוגיה מאז סוף שנות ה-90 וכתב וערך עבור שורה של מגזינים בינלאומיים מובילים. הוא עוסק בתחום הצילום מאז שנת 2009. עידו הוא גם מייסד שותף בחברת ההפקה Shooteat.co.il העוסקת ביצירת תוכן ויזואלי עבור חברות מסחריות. אתם יכולים לתמוך באתר מגה פיקסל על ידי רכישה מהשותפים שלנו משווקים: Amazon, B&H, Adorama and E-bay. למה שתסמכו עלינו?
LensVid Talk (פרק 1): סוני A6700, תאורות GaN, פילטרים ננעלים ועוד היום אנו גאים להביא בפניכם את הפרק הראשון של LensVid Talk (מתוך אתר הבת …
מוצר ראשון מבית LensVid בשיתוף חברת SmallRig – ה-mini L-Shaped Mount Plate אנו גאים במיוחד לפרסם היום את המוצר הראשון פרי פיתוחנו – ה-mini L-Shaped Mount …
LensVid Talk (פרק 2): ZHIYUN Crane 4, DJI Air 3, Came-TV V-Mount Clamp ועוד אנו ממשיכים היום בסדרת של LensVid Talk (מתוך אתר הבת שלנו בשפה האנגלית), שיחה …