נדב בגים רואה את העולם אחרת. היכן שאנו רואים שלולית בוץ קטנה ומטונפת הוא רואה אגם, תלולית עפר זעירה כמוה כהר, והחרקים כמו ניצבים על הסט משתפים פעולה ליצירת סיפור ויזואלי דמיוני ומופלא.

תפאורות מורכבות, דוגמנים ותאורות, כל אלו מתקשרים אצל רובנו בדרך כלל להפקות גדולות ומתוקצבות. לא כך אצל הצלם נדב בגים, אשר החליט להפיק באותה רמת דיוק, השקעה ותשומת לב את עולמם של היצורים הזעירים והנסתרים מן העין. בשבוע האחרון ערכנו ראיון עם בגים בכדי ללמוד יותר על מה שמניע את תפיסתו הצילומית הייחודית ועל האופן שבו הוא יוצר עולמות זעירים.

Serenity

ראיון עם נדב בגים

ש: איפה גדלת?

ת: נולדתי וגדלתי ביוקנעם עלית, שם העברתי  את מרבית ילדותי בטיול בגבעות ויערות שמסביב. בגיל 9 עברתי עם משפחתי לשנה אחת לארה"ב, וכשחזרנו עברנו לאילת ושם הכרתי את היופי והשקט של הרי וחופי אילת (שלא בחופשות ובחגים כמובן).

Fingers

ש: איפה למדת?

ת: למדתי בתיכון בגין באילת במגמה ריאלית – פיזיקה ומחשבים. כיום אני סטודנט לתואר ראשון במדעי המוח באוניברסיטת בר-אילן ומקווה לסיים בקרוב.

ש: מתי התחלת לצלם, מי לימד אותך ומה הייתה המצלמה הראשונה שלך?

ת: לפני בערך 4 שנים עברתי תקופה לא קלה באופן אישי, לא כל כך מצאתי את עצמי ולא ידעתי גם היכן לחפש. במקביל, קיבלתי במתנה מאבא שלי מצלמת פנסוניק FZ-18, מצלמת דמוי SLR.

המצב שבו הייתי, ביחד עם המצלמה החדשה והיכולת לביטוי עצמי, גרמו לכך שמהר מאד התאהבתי ביכולת לתפוס רגעים בזמן, ליצור, לביים, לתת את הפרשנות שלי לאירועים שונים, ויותר מזה, ביכולת לשתף אחרים בנקודת המבט שלי במחשבות וברעיונות. כל הסיבות הללו גרמו לי לקנות את מצלמת הDSLR  הראשונה שלי, קנון 450D ומשם להתפתח באופן הרבה יותר רציני ומשמעותי ולהפוך את הצילום לדרך חיים.

Holy Water

ש: מי היה המורה הראשון שלך לצילום?

ת: אני מאמין גדול בלימוד עצמי. לא למדתי צילום בצורה מסודרת, פשוט נשאבתי לתוך עולם הצילום ועיקר הלמידה שלי נבע מהמון ניסוי ותהייה (לא מלשון לטעות, אלא מלשון לתהות). הצילום הדיגיטלי מאפשר להתקדם מהר מאד מהבחינה הטכנית. צילום, פידבק, ותיקון בזמן אמת.

לשמחתי הרבה השילוב של צילום דיגיטלי והאינטרנט הפכו את הלימוד העצמי לקל ביותר. כמות הידע שקיימת ברשת היא עצומה וצריך פשוט לדעת לחפש. טכנית אפשר לומר שהמורה הראשון שלי היה האינטרנט. בתחילה נעזרתי בפורומים ישראלים לצילום שנתנו לי בעיקר מסגרת שבה אני יכול לשתף, לקבל ביקורת ולהכיר את המושגים הבסיסים. בהמשך נעזרתי גם באתרים בינלאומיים, שדירבנו אותי להשקיע יותר ולא לוותר לעצמי, גם בתוכן מקורי וגם באיכות, מכיוון שמגוון התמונות גדול בהרבה ולכן קשה יותר להתבלט.

Sunset Friends

ש: מדוע בחרת דווקא במאקרו כתחום הצילום העיקרי שלך?

ת: כמיזנתרופ חובב, מלכתחילה נמשכתי יותר לצילום טבע ולמאקרו בפרט. צילום מאקרו מאפשר הצצה לעולמות חדשים ופרטים שנמצאים סביבנו כל הזמן אך בד"כ נסתרים מהעין. מבחינתי זה כמו לרדת עמוק מתחת לים או לטוס לחלל. מספיק לקחת עדשת מאקרו ולקפוץ לאיזה שדה קרוב או גינה ציבורית ופשוט לצלול פנימה ולגלות עושר עצום וכמעט אינסופי של דברים אותם ניתן לחקור ולצלם.

מעבר לצפייה הפאסיבית, היכולת ליצור עולמות ונופים בדיונים שאינם גדולים יותר מכמה סנטימטרים ריתקה אותי. אין צורך בהפקה עתירת משתתפים, בלוקיישנים אקזוטיים ברחבי הארץ, חדרי סטודיו רחבי ידיים או ציוד מורכב ויקר. אני יכול לשבת בבית שלי סמוך לשולחן או על אדן החלון ופשוט לתת דרור לדמיון… כל פיסת טחב הופכת לגבעה, כל שלולית לאגם, הדברים הכי פשוטים שאפשר למצוא בכל בית הופכים לתפאורה מיוחדת. חוץ מבניית העולמות, אני מאד נהנה גם לתקשר עם אותם יצורים קטנטנים שמבקרים בביתי או בעציציי ולנסות למצוא דרכים עדינות ולא מזיקות כדי להאניש אותם ולגרום להם לשחק בהתאם לתפקידם בעלילה.

Playing The Master

ש: אתה עובד הרבה עם חרקים בתמונותיך ואמרת בראיונות קודמים כי חשוב להכיר את התנהגותם בכדי לגרום להם לעשות מה שנדרש באופן שאתה רוצה בתמונה. אתה גם לומד מדעי המוח – האם יש משהו בלימודים שעזר לך להפעיל את "הדוגמנים הזעירים הללו"?

ת: עיקר הניסיון שלי עם אותם דוגמנים נובע מכך שבתור ילד נהגתי לעקוב אחריהם ולצפות בהתנהגותם. רובם בד"כ שקועים בעולם שלהם אבל חלקם סקרנים מספיק לקחת גבעול קטן ולנפנף מולם על מנת שהם ישימו לב אליך ויתבוננו בך במבט נדהם. עכבישים קפצנים למשל הם עכבישים מאד סקרניים ומצחיקים שאוהבים לשחק.

עכביש קפצן משתובב עם חוט (צילום: נדב בגים)

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=4gDKAO_vnEo[/youtube]

כעיקרון התואר עצמו לא נוגע בדברים הללו ישירות, מלבד קורס אחד מרתק שנקרא 'התנהגות בעלי חיים'. מכיוון שהקורס הזה ושאר הקורסים בתואר עוסקים ברובם בבעלי חיים יותר מפותחים, הם עזרו לי בעיקר ברמת ההבנה, לדעת שבדך כלל מאחורי התנהגות מסוימת מסתתרת סיבה ולנסות ולמצוא אותה.

Life On Mars

ש: אתה יכול להסביר באופן כללי על תהליך העבודה שלך – האם אתה מתחיל מבניית "התפאורה", התאורה או דווקא מבחירת "הדוגמנים" לכל פריים?

ת: לפני שאני מתחיל את התהליך אני מוודא שיש בכלל את מי לצלם, לרוב יש כמה אורחים בעציצים מחוץ לחלון. קודם אתחיל בבניית התפאורה, זה תהליך שיכול לקחת מחצי שעה עד כמה שעות, כאשר באיזשהו שלב באמצע נכנסת גם התאורה. בשלב זה אני נוהג להשתמש בדמות צעצוע קטנה או חתיכת פלסטינה שתדמה את החרק כדי לדעת היכן אני רוצה שהוא יתמקם ומכוון את התאורה ושאר הפרמטרים כך שברגע שהוא יכנס לסט הכל יהיה מוכן ומה שישאר זה רק להתמקד באינטראקציה איתו. קורה לפעמים שאני בוחר לצלם חרק מסוים ותוך כדי מגלה שהוא לא מתאים מבחינת הרעיון או שהוא חסר סבלנות ואז אחזיר אותו למקומו ואנסה שוב עם אחד אחר בעל אופי יותר נוח כמו חילזון.

Down The Rabbit Hole

ש:האם אתה מנסה ליצור גם סדרות הכוללות "גיבור" העובר תהליך מסוים או מסע – האם חשוב לך שהתמונה תספר סיפור כלשהו?

ת: היו לי הרבה תיכנונים ליצור סדרה שתכלול גיבור, אבל בדרך כלל אני לא מצליח להישאר מרוכז למשך זמן כזה שילווה גיבור לאורך מסע, ואם כן אז אלו לרוב רצפי תמונות קצרים. (מרבה רגליים ואורי כדורי והחילזון).

בתחום המאקרו, יש הרבה מאד תמונות שהן יפות מבחינה אסטטית אך חסר בהן עניין ואחרי זמן קצר הן חוזרות על עצמן ומפסיקות לרגש. לעומת זאת, יש הרבה יותר הנאה וחיבור, גם לצלם וגם לצופה, בסיפור שנותן לצילום ערך מוסף ולפעמים אף גורם להזדהות עם הגיבור הקטן שמצולם בו, זו הסיבה שאני מאד משתדל לשלב סיפור או רעיון בתמונות שאני מצלם.

Reach For The Stars

ש: כשאתה לא מצלם מאקרו – מה אתה מצלם?

ת: כל מה שקופץ לי לעין או למחשבה.

Street Cats

ש: האם כשאתה מצלם יש לך את התמונה בראש באופן מלא או שלמרות התכנון הרב יש אלמנט מסוים שאינו ידוע מראש?

ת: כמעט אף פעם אין לי את התמונה בראש באופן מלא. בדרך כלל יש לי בראש סערה אסוציאטיבית, רעיון כללי ביותר והמון מרכיבים שונים שחגים סביבו, הצילומים האלו הם לרוב הרפתקה שאתה יוצא אליה ולא יודע היכן תסיים. אני משתדל לשמור על ראש פתוח, להשאיר מקום ל"טעויות" ולזרום עם התוצאות, כאשר מפריים לפריים הרעיון הולך ומתחדד ואז אני מתמקד בלפתח אותו עד למצב שבו אני מרוצה ממה שהשגתי.

השיטה הזו הוכיחה את עצמה פעמים רבות ועזרה לי להשיג תמונות ולגלות טכניקות שלא בטוח שהייתי מצליח לחשוב עליהן בלעדיה.

Noname

ש: איך נראה בשנים האחרונות סדר היום שלך?

ת: לרוב במהלך השבוע אני עובד ולומד אז אין לי זמן להקדיש נטו לצילום. למרות זאת, מכיוון שהמצלמה תמיד איתי, אני מנצל רגעים פנויים שיש לי על מנת לקפוץ לאיזו גינה סמוכה או אזור שקט ולצלם כמה פריימים לפני שאני חוזר לשגרת היום. לעיתים קורה שפתאום צץ לו רעיון שפשוט בוער בעצמות ואז אני מנסה לדחות עבודה ולימודים ופשוט לשקוע לתוך התהליך עד שיש לי את הצילום שרציתי על כרטיס הזיכרון. הסופ"ש לעומת זאת מוקדש כמעט כולו לצילום, אם על השולחן במטבח או בטבע.

New Friends

ש: האם בעוד 10 שנים אתה חושב שצילום עדיין יהיה רק תחביב או שיש סיכוי שיהפוך לעיסוק העיקרי שלך?

ת: השאיפה היא אכן להפוך את הצילום לעיסוק העיקרי, כשכבר כיום הוא ממלא חלק בלתי נפרד מחיי. זו הסיבה שאני מנסה להתקדם בצעדים איטיים כדי למצוא את שביל הזהב שבו אוכל גם לשמור על ההנאה והאהבה לצילום וגם לעסוק בו. מבחינת סדר העדיפויות, אני סומך הרבה על הרגשה פנימית ומרשה לעצמי לוותר לעיתים על הזדמנויות עסקיות והכנסה אם אני מרגיש שהדבר יפגע בסופו של דבר מההנאה והסיפוק העצומים שאני מפיק מהצילום.

Moon River

ש: באיזה ציוד אתה משתמש ואיך אתה מסתכל על המרוץ העכשווי להחליף מצלמה כל שנתיים-שלוש?

ת: אני משתמש במצלמת Canon 60D, ובעדשות:

  • Canon 100mm F/2.8 Macro
  • Canon 50mm F/1.4
  • Sigma 10-20mm F/4-5.6

כציוד עזר למאקרו, אני משתמש בדיופטר ריינוקס DCR-250 וטבעות הארכה פשוטות שאפשר להשיג בכמה דולרים באיביי. מבחינת תאורה, אני משתמש בפלאשים של החברה הסינית Yongnuo. ה-YN560. פלאש ידני נהדר במחיר מצחיק לעומת פלאשים מקבילים ובתמורה למה שמקבלים ממנו. בנוסף לכך, מטריות, סטנדים ועוד כל מיני דברים קטנים לשליטה בתאורה. עיקר הציוד שלי נקנה באיביי, ציוד פשוט וזול בצורה מפתיעה שמבצע את התפקיד בצורה מצוינת ומאפשר להרחיב את הגבולות והיכולות.

בנוגע למרוץ השדרוגים, בסופו של דבר כל אחד עושה את השיקולים שלו לגבי השדרוג. למרות השיפור מדגם לדגם וההתקדמות הטכנולוגית, ההרגשה שלי היא שהרבה פעמים משדרגים את המצלמות לפני שמיצו את היכולות שלהן, במקום להשקיע את המשאבים באביזרים אחרים שיפתחו כיוונים חדשים. צריך לזכור גם שזה לא דבר ייחודי לצילום, התופעה הזו קיימת גם בסמארטפונים ומוצרים אלקטרוניים נוספים.

Millimetric Gazelle

ש: מהי מצלמת החלומות שלך? מה חסר לך במצלמה?

ת: בשלב זה לא חסר לי שום דבר מהותי במצלמה אבל הייתי שמח לעדשת הסופר מאקרו של קנון – MP-E 65mm f/2.8 1-5x Macro כדי להציץ עמוק יותר אל תוך עולם המאקרו.

Love Is

ש: פוטושופ – כלי נפלא או רעה הכרחית?

ת: כלי נפלא, כל כלי שעוזר לצלם להגשים את התמונה שלו הוא נפלא. כמובן שהדבר תלוי גם באופן השימוש. פוטושופ מבחינתי הוא כלי משלים שאמור לתת לתמונה את הגימור הסופי ולא להחליף את פעולת הצילום עצמה.

Life Inside A Snow Globe

ש: תמונות שלך מוצגות באתרי גלריות בינלאומיים כמו 1X ו-500px – איך החשיפה הבינלאומית הזאת השפיעה עליך?

ת: אתרים בינלאומיים כאלה אכן תרמו הרבה מאד לחשיפה והשיא היה לא מזמן כאשר סדרת WonderLand התפרסמה בעזרתם בכמה אתרי צילום ובלוגים מובילים ומשם הפכה מהר מאד לוויראלית והתפשטה כמו אש בשדה קוצים וירטואלי. החשיפה הזו הובילה להרבה פניות מצד סוכנויות ידיעות, והרבה ראיונות ופרסומים במגזינים ואתרים בשפות שונות. זה כיף גדול מאד לגלות שהצלחת ליצור משהו שגם אנשים אחרים מתרבויות שונות אוהבים ושדברים שצילמתי להנאתי על שולחן קטן במטבח מצליחים להגיע למקומות שלא דמיינתי שיגיעו. או כמו שמישהי שאני מאד מעריך ניסחה את זה פעם בקצרה, זה עושה נעים בגב.

Wonderland

ש: אילו צלמים השפיעו עליך ולמה דווקא הם?

ת: אני חושב שמכיוון שלא למדתי בצורה מסודרת ההשפעה שלי הגיעה יותר מצלמים שנתקלתי בהם ברשת, בעיקר בתחילת דרכי. אם לציין כמה שמות: ליאון באס ואיגור סיוונוביץ', גרמו לי בעזרת הצילומים שלהם לשנות את התפיסה שהייתה לי לגבי צילום מאקרו וחרקים. איגור סיוונוביץ באינטראקציה שלו עם החרקים, וליאון באס עם עבודת תאורה ותפאורה מעוררת השראה. שניהם גרמו לי להבין שעם מספיק ידע, שליטה טכנית ויצירתיות, הדמיון הוא הגבול.

Dirthy Aphid

ש: חוץ מצילום מהם התחביבים שלך?

ת: לקרוא ספרים ולחלום בהקיץ.

Fingernails

ש: תן כמה טיפים לצלם שרוצה להגיע לרמה גבוהה בצילומי מאקרו.

ת: ניסוי ותהייה הם חלק טריוויאלי מתהליך היצירה אך למרות זאת הרבה פעמים פוסחים על השלב הזה. לא נכון לצפות שתמונה טובה ויצירתית פשוט תופיע משום מקום מהקליק הראשון. מאחורי כל פריים מוצלח בדרך כלל מסתתרים הרבה פריימים פחות מוצלחים כאשר הם משתפרים מפעם לפעם. כדאי מדי פעם לקבוע זמן צילום שיוקדש אך ורק לניסויים ולא לניסיון להשיג תמונה טובה. הרבה יותר קל כך להרגיש חופשיים לנסות טכניקות ורעיונות חדשים שיובילו בהמשך לשיפור.

Hangin Chillin

בצילום מאקרו, פלאש הוא כמו שמש קטנה בקצות האצבעות. תאורה מלאכותית היא דבר נהדר כאשר משתמשים בה נכון  ולא צריך להשקיע הרבה, פלאש YN560 עולה כ-300 ש"ח. שילוב שלו עם כבל או משדר אלחוטי יפתור לכם את אחת הבעיות העיקריות במאקרו, מחסור באור, ובמקביל יגרום להבנה ושליטה טובה יותר בתאורה. בצורה זו גם לא תהיו מוגבלים רק לאור טבעי והיכולת שלכם להשתמש בתאורה באופן יותר יצירתי תגדל.

Goodbye Kiss

אחד הדברים שבדרך כלל מנסים להתגבר עליו במאקרו, הוא עומק השדה הרדוד. נסו לא להילחם בו אלא להשתמש בו לטובתכם, הצמצם המועדף עלי למשל הוא f/2.8. לא תמיד צריך שכל האובייקט יהיה בפוקוס. עומק שדה רדוד ייתן תוצאה הרבה יותר רכה ונעימה לעין. רק צריך להקפיד שהפוקוס יהיה במקום הנכון, אם העיניים בפוקוס התוצאה שתתקבל בדרך כלל תהיה טובה.

כאשר מצלמים מאקרו יש נטייה להתמקד באובייקט כדי שהפוקוס ייצא בדיוק בנקודה הנכונה ולפעמים מרוב תשומת לב אליו, שוכחים מהרקע שמהווה חלק בלתי נפרד מהתמונה ולפעמים אף יותר מהותי מהאובייקט עצמו. לפני שלוחצים על הקליק צריך לשים לב לרקע , ואפילו עוד לפני כן, לראות  שהוא מה שאנו רוצים מבחינת תאורה, צבע וצורה.

I Wish I Could Fly

התייחסו בכבוד, בעדינות ובהמון המון סבלנות לדוגמן הקטן אותו אתם מצלמים, הדרך בה אתם רואים אותו תשתקף בצילומים שלכם. והכי חשוב, אל תתנשאו, צלמו חרקים בגובה העיניים.

Guess Who

ש: לסיום, מהי התמונה (שלך) האהובה עליך?

Tickle me (התמונה הבאה).

Tickle Me

טען עוד כתבות קשורות
  • IMG 5808

    סווטה בוטקו: בחזרה לילדות

    אחרי הפוגה ארוכה אנו חוזרים היום לסדרת "צילום מקומי" של MegaPixel בה אנו מארחים …
  • yoram main

    יורם רשף: שירת הברבור

    חלודה נתפשת אולי בעיננו כתופעה חד מימדית אחידה ומשעממת (יש יגידו לא אסתטית בעליל), אך בתער…
  • שלך בקן ראשי1

    יוסי אשבול: טבע חי

    הוא אחד מצלמי הטבע הבכירים והוותיקים בארץ. למעלה מ-40 שנה עוקב יוסי אשבול אחרי עולם הטבע ה…
טען עוד ב צילום מקומי

11 תגובות

  1. גיא

    20/03/2012 ב 7:55 AM

    כתבה מעניינת ביותר
    צילומים נפלאים !!!!!

    השב

  2. גיורא

    20/03/2012 ב 9:06 AM

    מקסים ומרתק! אמנם אני אישית לא מתחבר לביום ולפוטושופ, אפשר את מרבית הדברים לעשות גם בטבע שמביים את עצמו, אבל התוצאות שלך הן מדהימות ובעיקר נהדר לראות דרכם את הנשמה, את הסיפור, את העולם שכל כך מעט אנשים רואים גם כשיש להם את הכלים הטכניים. מאד הייתי שמח להשתתף באיזה יום (או כמה…) של סדנה מעשית בהן תיקח צילום או שניים ו"תפרק אותו" אחורנית לכל המרכיבים, התהליכים והשיקולים. ממש מדהים, תודה!

    השב

  3. נדב בגים

    20/03/2012 ב 9:55 AM

    תודה רבה!
    גיורא, רק תיקון קטן, העריכה בתמונות החרקים כאן היא בסיסית ביותר, בעיקר ברמת הקונטרסט, WB, והסרת רעשים, מעבר לזה אין בהן פוטושופ והן מורכבות מצילום בודד. לגבי הסדנא, זה בתכנון 🙂

    השב

  4. גיורא

    20/03/2012 ב 10:10 AM

    נדב – התכוונתי בעיקר לביום בסטודיו, לעומת צילום בטבע עצמו – של מה שיש ולא של מה שמביאים, אבל זה דורש ה-ר-ב-ה יותר זמן ובכל מקרה – אני מאד מעריך ומתפעל ממה שאתה עושה, איך שאתה לא עושה את זה. תודה!

    השב

  5. mulderfox

    20/03/2012 ב 10:31 AM

    מדהים. תמונות יפהפיות.. אחת אחת.
    מקווה שקריירה ארוכה ומרתקת לפניך. גם אם לא תהיה בצילום, אבל מקווה בשבילך ובשביל שאר העולם שכן.

    השב

  6. Danielis

    21/03/2012 ב 2:26 PM

    מדהים!! ההשקעה משתלמת.

    השב

  7. נפתול

    21/03/2012 ב 6:46 PM

    אהבתי מאוד! מסקרן אותי איך נוצרים אותם פתיתים באויר. זאת תוספת ממוחשבת או שבאמת מפזרים אישזהו חומר?

    השב

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    27/03/2012 ב 1:54 AM

    I love it

    השב

  9. זהבה אשל

    07/04/2012 ב 8:27 AM

    מ ד ה י ם!!!!!!

    השב

  10. דפנה גילת

    06/07/2012 ב 1:06 PM

    פשוט נפלא… כבר קשה להוסיף מה שכתבו למעלה. מצטרפת.. בהחלט יצירתי עד מאד עם תוצאה בלתי צפויה, רעיון מקורי, כל הכבוד!!!

    השב

  11. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    30/06/2013 ב 9:04 AM

    נהניתי לקרוא ולהכיר את עבודותיך!!! נפלא ומעורר השראה!

    השב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *