מי מאיתנו לא רצה להגשים חלום ילדות, להחיות סיפור אגדה אותו אהבנו כל כך כשגדלנו? הצלם הישראלי שלומי ניסים זוכה לעשות זאת פעם אחר פעם בעבודותיו בהן הוא מציג חיבור עמוק בין האדם לטבע ואנו שמחים להביא בפניכם היום ראיון מיוחד אותו קיימנו מוקדם יותר השבוע עימו ומבחר מעבודתיו.

הצלם שלומי ניסים אולי אינו מוכר לכם בשמו אך תמונותיו הפכו ידועות בשנים האחרונות בכל העולם. הוא הציג בתערוכות שונות בארץ ובחו”ל ופרשנותו הייחודית לקשר שבין הטבע הפראי והאדם ובין האגדה למציאות מאפשרים הצצה בלתי נשכחת ליצירה מרהיבה.

שלומי ניסים עם עיט סלעים מאולף באנגליה

22

ראיון עם שלומי ניסים

ש: איפה גדלת?

ת: גדלתי עד גיל 10 בשכונה בהרצליה. סוג של ״שכונת חיים״ שנקראת שביב. בניין משותף מלא בילדים גובל בשדות חקלאיים והרבה טבע. משם עברנו לעיר.

עלמה עם כפיר אריות

11

ש: איפה למדת?

ת: תיכון רבין בהרצליה. למדתי במגמה פיזיקלית.

פיה

21

ש: מתי התחלת לצלם, מי לימד אותך ומה הייתה המצלמה הראשונה שלך?

ת: התחלתי לצלם בגיל 13. הורי מכרו אופניים שזכינו בהם בהגרלה של מק דוויד (רשת מזון מהיר לשעבר) שהיו גדולות עלי ובכסף קנו לי את המצלמה הראשונה שלי: קנון AE1 PROGRAM שמצאנו בלוח ידיעות. כמובן שאז לא היה לי מושג בצילום.

היה ספרון הדרכה עם המצלמה אם זכרוני אינו מטעני ומשם למדתי לאט לאט. תמיד צילמתי על חצי אוטומט. עד היום אני מצלם בעיקר על AV ותמיד ב-RAW.

געגועי לאינדיאנים

31

ש: מתי ידעת שצילום הוא מה שאתה רוצה לעשות בחיים?

ת: להיות צלם היה חלום ילדות שלי עוד הרבה לפני המצלמה הראשונה. חלום שהלך והתחזק אך גם התרחק ככל שהתבגרתי. פה ושם עשיתי טיולי צילום ששמרו על רצף של עשייה. ב-1995 בטיול אחרי הצבא בוויאטנם התאהבתי בצילום הדוקומנטרי (עד אז צילמתי רק עופות דורסים). שם הרגשתי כמו קלינט איסטווד בסרט הגשרים של מחוז מדיסון וזה היה נפלא! ואחר כך בטיול ספארי לבד עם מדריך בקניה שם באמת סימנתי לראשונה v על החלום אפילו כשזה היה למשך שבועיים בלבד, היה לי כיף להיות מחובר למצלמה כל הזמן. אבל רק לפני שנתיים שלוש החלטתי שאני רוצה את הצילום כקריירה ממשית שאני רוצה ויכול להפוך את ההחלום למציאות.

הזקן והים

41

ש: מי היה המורה הראשון שלך לצילום?

ת: צילום למדתי לבד. גם אין לי צלם ספציפי שאני מעריץ או רואה בו כמודל. אני כן מנסה לקחת מדיויד לה-שפאל את היכולת להשקיע כדי להגיע למטרה הרצויה, כלומר להתאמץ יותר בשטחים האפורים של החשיבה ושאר ההכנות כדי ליהנות אחר כך מתוצאה טובה של צילום, וזה משהו שהוא לא תמיד מובן מאליו עבורי. הכי כיף לקחת מצלמה ויאללה קדימה. מצד שני אפשר לומר שאני כל הזמן לומד מהתבוננות ומהחומרים הרבים שנמצאים ברשת.

גלריות מקוונות היו ללא ספק שלב חשוב מאוד בקריירה הצילום והלמידה שלי. הן לימדו אותי לקבל ביקורת. בהתחלה הייתי נעלב ומתעצבן מביקורת שלילית שקיבלתי או שמח מכל ביקורת טובה. היום זה כבר לא המצב לשמחתי. קיבלתי שם גם רוח גבית חזקה להמשך יצירה, את ההזדמנות לתרגל המון וכמובן גם השראה לצילומים חדשים. היום אני כבר פחות פעיל אבל מעדכן תמונות מפעם לפעם.

ג’ין

51

ש: חלק ניכר מן התמונות שלך עוסק בחיבור שבין האדם לטבע (לעיתים ביחד ולעיתים בנפרד) – מה מושך אותך לחזור כל פעם דווקא לנושא הזה בצילום?

ת: האהבה שלי לטבע מלווה אותי מגיל צעיר. העוצמות שבטבע, החיות הטורפות, הג’ונגלים הבתוליים, סיפורי האגדות כמו טרזן ומוגלי אשר סחפו את דמיוני, סרטים וציורים של מלחמת האדם הלבן באינדיאנים ריתקו אותי אך גם העציבו וסימלו עבורי את ניצחון המודרניזציה על הטבע. כל אלו הפכו להיות הבסיס לאומנות שלי היום. בעבודתי, תוך הקפדה על יופי ואסתטיקה אשר מושפעים מעולם הציור והקולנוע, אני מביע את צערי על השתלטותו של האדם על הטבע והכחדתו בהנצחת יחסים בין האדם לטבע, בחזרה לבראשית.

היפה והחיה

61

ש: אמרת בעבר שאתה נוהג לחזור למקומות ולתמונות שצילמת בעבר – זה משהו שלא הרבה צלמים עושים, מהי המוטיבציה?

ת: כשאני מוצא לוקיישן חדש אני משקיע זמן מחשבה על הסיפורים שיכולים לקרות במקום כזה. ברוב המקרים עולים לי כמה מצבים או סיטואציות שונות, אז למה לא לצלם אותם? זו חדוות היצירה.

אני משתדל לא לחשוב על מה יחשבו אם אצלם באותו המקום כמה סיפורים, אלא פשוט לצלם וליהנות מהיצירה אבל כמובן שחשוב מאוד לא להמאיס. אני לא אפרסם היום שני צילומים שדומים מאד האחד לשני או שמספרים את אותו הסיפור. חשוב לי אישית להתרגש מכל מה שאני מפרסם, זה המבחן שצילום שלי חייב לעבור. כמובן שהמקוריות היא הכרחית לריגוש, קשה להתרגש ממשהו שלא מחדש שום דבר.

הישרדות

8

ש: בוא נעבור לכמה מן העבודות שלך – הנערה והזאב: מה עומד מאחורי התמונה, מי היא הנערה ואיך הצלחת להביא את הזאב למצב בו הוא  בתמונה?

ת: צילום כיפה אדומה הוא תרגום שלי לאגדה המוכרת. אגדות ילדים תמיד ריגשו אותי. במיוחד מרגשת אותי התקופה בה אדם הלך ביער ויכול היה להיטרף על ידי זאבים. תקופה בה העולם לא היה שייך קודם כל לאדם. ההרמוניה הזו שהייתה בין האדם לטבע זה משהו שהייתי רוצה לראות יותר.

הבחורה המצולמת היא ישראלית בת 17, מאלפת סוסים שצילמתי עוד קודם לצילום הזה. הזאב הוא זאב אמיתי מבוית בן 10 חודשים שנענה כמעט לכל הצעה למשחק. לצילום הזה קדמו 3 מפגשים עם הזאב בהם למדתי אותו ואת הלוקיישן.

ידעתי שאני הולך לצלם צילום של הזאב קופץ על כיפה אדומה ביער אבל זה שהקפיצה הייתה מאחור היה לגמרי הפתעה משדרגת. אגב לבחורה ולזאב זו הייתה הפגישה הראשונה. אני מודה לאל על ההזדמנות שנתן לי לפגוש זאב. זו ללא ספק אחת החיות המרגשות והאהובות עלי. כואב לי מאוד לשמוע ולראות שצדים אותן. היא חיה מלאה באהבה ושמחה. הזאב הוא “המאסטר פיס” של משפחת הכלבים, הוא האריה של החתולים. זה חטא גדול מאד לצוד חיות כאלו.

כיפה אדומה

7

ש: מוטיב שחוזר בלא מעט מתמונותיך נוגע לסרטים וספרים מן העבר (טרזן, מוגלי) – אתה מנסה לחזור באומנות שלך כבוגר לחוויות הילדות שלך?

ת: וגם לשירים, למרות שאני בן 39  הילד שבי עדיין חי ובועט… אני נהנה לצלם את כל מה שמרגש אותי וכל אלו עדיין עושים לי את זה, אני מאמין לכל הסיפורים האלו. עולם הקולנוע והציור הם בסיס לתוצאה הויזואלית שאני מחפש בצילום.

אריה לבן

9

ש: באילו מקומות בעולם יצא לך לצלם ומה משך אותך דווקא לשם?

ת: מושך אותי מאוד לצלם בחו”ל. במקומות שעדיין מזכירים את העולם מבראשית, כמו הודו ואפריקה ששם צילמתי לאחרונה. רוב הצילומים שלי צולמו בארץ. להיות המקומי זה יתרון אדיר (!). בעתיד הקרוב אני מתכנן לצלם בחו”ל יותר. יש לא מעט צילומים בראש שמחכים להפוך לקובץ. הנגישות לטבע ולחיות הבר מאוד חסרה לי בארץ.

אנפות בשדרה

10

ש: האם כשאתה מצלם יש לך את התמונה בראש או שמדובר בתהליך שסופו אינו ידוע בהכרח?

ת: בשנתיים האחרונות עברתי מצילום דוקומנטרי לצילום מבוים יותר. אני מגיע לצילומים כשהצילום הרצוי כבר יושב לי כמה ימים לפחות בראש, אבל קורה לא מעט שבפועל דברים משתנים וצילום שלא חשבתי עליו בכלל הוא שיהיה הצילום הנבחר מאותו היום.

הצילומים המבוימים שלי הם לרוב מאוד דינמיים ועוד יותר כאשר מעורב בהם בעל חיים – הפתעות תמיד יש.

בעצם יוצא שאני מביים סיטואציה ממנה אני מצלם כצלם דוקומנטרי. אני תמיד נותן המון חופש למצולמים שלי, לא מכוון אותם במדויק או מעמיד אותם אבל כן מספר להם על ההשראה שלי ומנסה להכניס אותם לסיפור שאני רוצה לספר ומשם הם כמעט לבד. לרוב אני גם מצלם יחסית מרחוק, כך שהם לא תמיד זוכרים שהם מצולמים.

אמזון

111

ש: איך נראה בשנים האחרונות סדר היום שלך?

ת: בכללי כמעט ואין יום שאני לא מתעסק עם הצילום כמה שעות למרות שזו עדיין לא הפרנסה העיקרית שלי. אם אני לא מצלם אז אני בטח מעבד צילומים או פועל להצגתם בגלריות, ברשת וכו’. גם פינוי זמן לחשיבה על הדברים האלו זה משהו שחשוב לעשות. התדירות בה אני מצלם מאוד משתנה. רק לא מזמן עברה חצי שנה של קיץ בה כמעט ולא צילמתי. לעומת זאת בשלושת החודשים האחרונים צילמתי המון, לרוב כמה פעמים בשבוע – התאורה והתפאורה בעונת החורף עושים לי את זה מאוד.

פוקהונטס

12

ש: אם לא היית צלם מה היית עושה?

ת: מקווה שצייר או פסל.

פיה על עץ שרוף

13

ש: באיזה ציוד אתה משתמש? איך אתה מסתכל על המרוץ העכשווי להחליף מצלמה כל שנתיים-שלוש והאם המעבר לדיגיטלי עשה טוב לעולם הצילום?

ת: בגדול אני קנוניסט למרות שהייתי שמח להיות האסלבלדיסט… היום אני מצלם עם Canon 1D Mark IV וסוללה של עדשות איכותיות. כנראה שאחליף לחדשה שיוצאת בקרוב. ה-Full Frame ועוד קצת פיקסלים הם הסיבה, כי את הצילומים שלי אני אוהב להדפיס בגדלים גדולים.

המירוץ העכשווי בתחום הצילום מקביל בכלל למרוץ החיים. בגדול אני מבין את השאיפה למושלמות. לדעתי גם די ברור שהמעבר לדיגיטלי עשה טוב לצילום, נכון שיש במעבר גם משהו פלסטי, אבל עם היכולת לצלם כל כך הרבה, עם התוצאות המדהימות והרף שעולה כל הזמן אי אפשר להתווכח.

ביום צילום טוב אני מצלם בערך 1000 פריימים, במצלמת פילם הייתי מצלם אולי 150 צילומים לכל היותר. אין לי ספק שבמקרה הזה הכמות כן תורמת, כל החשיבה היא שונה כשאפשר לצלם אלפי קליקים בחינם ולבחור אחר כך את האחת. זה אתגר פשוט מאוד אם מקשיבים ללב – כשזה זה, הלב מחסיר פעימה.

אדם ואש 2

14

ש: אם הייתי שואל אותך ב-1999 באיזה מצלמה תשתמש בעוד 10 שנים האם הייתה אומר מצלמה דיגיטלית?

ת: לא יודע מה הייתי אומר. אבל בפועל אני מאלו שעברו לדיגיטלי די מהר. הדיגיטלית הראשונה שלי הייתה 10D, זה היה לפני שחשבתי שהחלום שלי יהפוך למציאות.

Untitled-Wolf

15

ש: מהי מצלמת החלומות שלך? מה חסר לך במצלמה?

ת: מצלמת החלומות שלי היא מצלמה פורמט בינוני חסינה לחלוטין למים עם חיישן בן 40-60 מגה פיקסל וקצב צילום דומה לזה של ה-Canon 1D Mark IV.

Humanimal

16

ש: פוטושופ – כלי נפלא או רעה הכרחית?

ת: פוטושופ זה כלי חובה, נפלא לגמרי! אבל כמו בכל דבר הרבה מידי ממנו זה אסון לצילום. עיבוד שנראה בבירור הוא מבחינתי עיבוד לא טוב. חשוב לדעת לא להגזים איתו. למרות אהבתי לפוטושופ חשוב לי לציין שכל הצילומים הם אמיתיים ולא עבודת פוטומונטאז ואינם כוללים עבודת אפקטים. העיבוד בפוטושופ מבחינתי הוא חדר חושך משוכלל.

כפיר

17

ש: חוץ מצילום מהם התחביבים שלך?

ת: לראות טבע, אבל את זה אני עושה רק עם מצלמה. לגמרי מעדיף לא לראות כשאני בלי. גם לשיר בקול רם עם מוזיקה בפול ווליום ברכב אני אוהב. עד לפני שנה הייתי יוצא הרבה לדייג, זה היה תחביב די משמעותי שלי מילדות, אבל עם השנים הפריע לי יותר ויותר ההרג של הדגים, עד שהפסקתי ליהנות. היום אני לא דג בכלל. ההתעסקות בטבע עם הצילום עזרו לי לא להתעלם מהרגשות שלי כלפי הדייג. וכמובן על האש עם החבר’ה.

סוסים בחורף

18

ש: תן כמה טיפים לצלם שרוצה להפוך לצלם מקצועי מן הניסיון שלך.

ת: לצלם הרבה, להתמיד ולהאמין בעצמך. להיות נאמן לאומנות שלך ולהיות ייחודי. להמשיך להתקדם למטרה גם כשהדרך קשה. כשדלת נסגרת נסה למצוא חלון פתוח. נכון שאלו קלישאות שנכונות לכל הצלחה אבל אני פועל לאורן כל הזמן. אישית אחרי יום צילום אני אוהב להיכנס למיטה מאוחר ולעבור על הצילומים במצלמה צילום צילום ולחשוב בעיקר על איך יכולתי לצלם טוב יותר אבל גם לנסות להבין מה אהבתי ומה לא ולמה – זה כמו זמן איכות שלי עם הצילומים.

נשיקה בתל אביב

19

ש: לסיום, מהי התמונה (שלך) האהובה עליך?

ת: כיפה אדומה.

מספר תמונות נוספות של שלומי ניסים

נערה עם סייחה לבנה

20

אהובת הספן

211

עץ נופל

23

אדם וחווה

24אתם מוזמנים לעקוב אחרי שלומי ניסים גם בעמוד הפייסבוק שלו.

טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב 

11 תגובות

  1. Avatar

    גיא

    09/03/2012 ב 8:26 PM

    wow wow איכות של ממש ! אהבתי ביותר את הכתבה ואת העבודות

    השב

  2. Avatar

    וואו

    10/03/2012 ב 1:32 AM

    התאורה ב’כיפה אדומה’ כ”כ מושלמת! איך אפשר לבצע ריכוך כזה של הצל שהשמש מטילה?

    השב

  3. Avatar

    ניסן לב-רן

    10/03/2012 ב 11:56 AM

    שלומי מייצג בעיניי לא רק צלם גדול, לא רק אוהב טבע נלהב. שלומי הוא שילוב של הנ”ל וברוך כישרון מחונן והצילום הוא כלי שלו להביע את היצירתיות המבעבעת בתוכו.
    יצא לי להיות נוכח בהרצאה בה הוצגו עבודותיו ודרך המחשבה וההעדפות שלו ויצאתי נשכר מאוד.
    שא ברכות שלומי, עלה והצלח.

    השב

  4. Avatar

    שלומי ניסים

    10/03/2012 ב 1:44 PM

    ראשית תודה רבה לכם!!!…מאוד משמח
    לגבי התאורה…אני בהחלט מקפיד לצלם בתנאי תאורה טובים ורכים..תראה את זה כמעט בכל הצילומים שלי…לרוב בשעות הדימדומים או בימים מעונינים .
    כיפה אדומה צולמה בחורף בימים הקצרים בהם השמש לא עולה גבוה בשמיים ומעניקה תאורה טובה לאורך כל היום.
    הצילום במקור הוא רך ולא קונסטסטי.תאורת הקיץ בצהריים היא גרועה בעיניי והסיכוי מבחינתי להוציא צילום טוב מספיק הוא קלוש ..ימים מעוננים הם חומר גלם מצויין לעיבוד בפוטושופ.
    תודה על המילים החמות ניסן יקר!

    השב

  5. Avatar

    גיורא

    10/03/2012 ב 1:46 PM

    הנה צלם וצילומים שאני רואה שוב ושוב (במקומות שונים) בהנאה גדולה וטוטאלית, בין השאר בזכות הידיעה שאין לי שום סיכוי לצלם ככה… לכן עדיף פשוט להתמסר ולהנות! עונג צרוף, משהו באמת מעולם אחר.

    השב

  6. Avatar

    אמיר

    10/03/2012 ב 1:55 PM

    לזה אני קורא כתבת איכות באתר איכות. תענוג!

    השב

  7. Avatar

    שקד

    10/03/2012 ב 7:42 PM

    צילומים מדהימים אבל מה רע בלצלם בישראל

    השב

  8. Avatar

    איתי

    11/03/2012 ב 8:17 AM

    אחד הצלמים..
    נותן לי המון השראה!

    השב

  9. Avatar

    אריאל אריכא

    11/03/2012 ב 9:37 PM

    תענוג של כתבה ותענוג של צילומים.
    עלה והצלח..!

    השב

  10. Avatar

    צופי

    15/09/2012 ב 2:21 PM

    הצילומים שלך מוסיפים יופי ואיכות לחדרים במלון אלכסנדר. הם סיקרנו אותי. קראתי עליך והתרשמתי. תמשיך בדרכך ותצליח

    השב

  11. Avatar

    אדיר

    30/01/2013 ב 10:36 AM

    שמע שלומי התמונות שלך לא מהעולם הזה וזה הכל !
    התרגשתי לראות!

    השב

להגיב על גיא לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *