האם צילום זוגות ברגעים אינטימיים יכול להיחשב אומנות? מדוע צילום עירום נתפס כלגיטימי בעוד שצילום יחסי מן מעלה כמעט בכל הזדמנות דיון על גבולות הפורנוגרפיה? ראיון עם צלם אחר.

* גולשים יקרים, בכתבה הבאה מופיעים צילומים המכילים עירום *

 

אומנים מכל הסוגים ניסו לכל אורך ההיסטוריה לבחון את גבולות עיסוקם. עד כמה רחוק יוכלו לקחת את יצירתם, האם יש גבול שטרם נחצה? והאם הם יכולים לחדש במסגרת הקיימת או שעליהם לפרוץ אותה.

כמו בכל תחום כמעט, גם באומנות עלינו לשאול מי הם אלו הקובעים מה נופל בתוך מסגרת האומנות ומה נשאר בחוץ. בעולם הרוחני מקובל להניח כי השאמנים, כוהני הדת, הרבנים וראשי הכנסייה הם הקובעים. אלא שההיסטוריה רצופה בדוגמאות למרידה בקביעות הממסד הדתי (אם מתוך הממסד הדתי עצמו בתקופת הרנסאנס ועליית הדת הפרוטסטנטית באירופה ואם על ידי גורמים חיצוניים עם התחזקותן של מגמות חילוניות בעולם המערבי בתקופת הנאורות).

באומנות הקובעים הם לרוב האומנים עצמם ובעידן המודרני גם מבקרי האומנות (אשר החליפו במידה מסוימת את אנשי האצולה ופטרוני האומנות של ימים עברו). אלא שמה שעשוי להיות מקובל על אומן או מבקר אחד לא חייב להתקבל בהכרח על ידי האחר. האומן הצרפתי-אמריקני מרסל דושאן יצר את אחת הדוגמאות המוכרות ביותר לפרובוקציה אשר נועדה לבחון את גבולות האומנות בעת המודרנית. ב-1917 הוא שלח לתערוכה שנערכה במוזיאון בניו יורק משתנה ציבורית לה ניתנה מאוחר יותר הכותרת “המזרקה“. מיותר לציין כי המארגנים הזדעזעו עמוקות והציגו לבסוף את “המזרקה” אשר הפכה מאז לסמל פוסטמודרני, מאחורי וילון.

הראיון אותו אנו מביאים היום נולד מפנייה אותה קיבלנו לאחרונה מאחד מקוראי האתר אשר הופך את הדיון הפילוסופי בשאלת גבולות האומנות אל מול הפורנוגרפיה לממשי. הצלם, דביר (שם בדוי) אשר ביקש כי נשמור על זהותו בסוד מסיבות מובנות, רצה להביא את סיפורו כמי שעוסק בצילום זוגות במצבים אינטימיים. סוג צילום אשר עשוי להיחשב על ידי רבים כגובל בפורנוגרפיה (ואכן רבות מן התמונות אותן קיבלנו ואינן מופיעות במאמר הן גרפיות ביותר) אך מצד שני מעלה את שאלת גבולות האומנות ביתר שאת.

הצילומים אותם מבצע דביר מתקיימים לרוב בדירות פרטיות כחלק מסצנת חילופי הזוגות (הסווינגרס), אשר מקורה עוד בראשית המהפכה המינית של שנות ה-60 והיא תופסת בשנים האחרונות מקום גם בישראל. מטעמי שמירה על פרטיות כל פרט מזהה בתמונות המופיעות בכתבה צונזר.

000505 1

צילום סקס – ראיון עם דביר (שם בדוי)

ש: איך התגלגלת לצלם זוגות במצבים אינטימיים?
ת: האמת שזה קרה לגמרי במקרה, ידידה שלי ביקשה שאני אצלם אותה בעירום, היא העלתה את התמונות לאתר חילופי זוגות בו היא פעילה, זוג מהאתר התעניין בתמונות והיא הפנתה אותם אלי. משם זה התגלגל…

ש: מעבר לנושא הצילום האינטימי, צילום עבורך הוא תחביב או מקצוע?
ת: לדעתי כיום עם כניסת הצילום הדיגיטלי ועולם האינטרנט יש יותר ויותר צלמים חובבים ופחות צלמים מקצועיים. אני מגדיר את עצמי כחצי צלם מקצועי, לא קיבלתי תשלום כספי עבור עבודות וצילום זה לא המקצוע שאני מתפרנס ממנו אבל אני משתמש בציוד מקצועי, כמו כן השתתפתי בקורסי צילום שונים ולמדתי הרבה גם מן האינטרנט.

IMG 2258 bw

ש: האם יש מבחינתך אלמנט של ביום בתמונות שאתה מצלם או שהן יותר בגדר תיעוד?
ת: יש זוגות שרוצים נושא מסוים או כיוון מסוים ואני מנווט לפי זה. אם הם נותנים לי יד חופשית אני מנווט לכיוון שנראה לי מתאים. בשלב הראשון של הצילום יש יותר אלמנט בימוי, כשבני הזוג רק “מתחממים”. יש לי יותר חופש לכוון אותם ולהגיד להם מה לעשות. אני מודע לזה שמרגע שהם יודעים שיש צלם זה כבר לא יהיה 100 אחוז אוטנטי ולכן אני מנסה כמה שפחות להתערב על מנת לשמור על האוטנטיות ככל האפשר. לעיתים הזוגות מבקשים שאני אביים ואגיד להם איך להיות ומה לעשות. ויש זוגות שמביימים לבד ואומרים מה ומאיזה זווית הם רוצים שאצלם.

ש: רבות מן התמונות שאתה מצלם בוטות בהרבה מאלו המובאות בכתבה – האם אלו נובעות יותר מהרצון של המצולמים?
ת: כן, האנשים שמכונים סווינגרס הם אנשים נורא פתוחים והם לא רואים כל פסול בדברים שמוגדרים אחרת כפורנוגרפייים ובוטים, הם רוצים תמונות בזמן האקט המיני ורוצים שיראו הכל! לחלק יש בקשות מפורשות לצלם את החדירה או כל אקט אחר שמעניין אותם.

ש: האם אתה מצלם בלבד או שאתה חלק מן ההתרחשות?
ת: כשהתחלתי לצלם הייתי בטוח שאני אצלם בלבד, לעיתים אני מוצא את עצמי חלק מההתרחשות. בפעם הראשונה שזה קרה נורא הופתעתי, מאז התרגלתי שזוגות רוצים שאצטרף, כמו שכבר ציינתי אלו אנשים נורא פתוחים מינית. כאשר אני נהפך לחלק מההתרחשות אני לפעמים משאיר את המצלמה על חצובה ומצלם עם שלט אלחוטי ולפעמים אני מסדר את נתוני הצילום ומישהו מהמשתתפים מצלם ונכנס לתפקיד הבמאי ולעיתים אני מצלם תוך כדי, למרות שזאת אופציה בעייתית שכן לפעמים קשה להתרכז בהכל בו זמנית.

IMG 3709 1

ש: מבחינתך כצלם – היכן עובר הגבול בין אומנות-ארוטית לפורנוגרפיה? (האם בכלל יש גבול או צריך גבול כזה?)
ת: זאת שאלה קצת מורכבת, ההגדרה של פורנוגרפיה (אם נסתמך על ויקיפדיה) היא: “תחום שעיקרו הוא הצגה של גוף האדם או התנהגות המינית  של האדם במטרה לעורר גירוי מיני… הגדרת הפורנוגרפיה מכילה תנאים הכרחיים נוספים. דוגמאות לתנאים כאלה הם חוסר ברור של ערך אמנותי”.

לכן אני חושב שאין גבול, מכיוון שחלק מהתמונות יוכל להיות מוגדר ארוטי וחלק יוגדר כפורנוגרפי. אם יש לתמונה ערך אומנותי, לא חשוב לי איך יגדירו אותה או איזה איברים יכללו בה, העיקר שהיא תצליח לתפוס את הרגע, התשוקה, ולבטא את מה שהיא הייתה אמורה. בנוסף, גם תמונות אירוטיות טובות מעורות גירוי מיני מה שעוד יותר מסבך את ההגדרות…

ש: מתוך ההיכרות שלך עם הזוגות – מה לדעתך מניע אותם לרצות צלם ברגעים כה אינטימיים?
ת: זוגות שפעילים בחילופי זוגות הם אנשים נהדרים שאני נורא מכבד ואפילו מקנא בפתיחות שלהם. הם אוהבים את עצמם ואת בני\בנות זוגם באופן מוחלט. המניע הוא תיעוד של עצמם ברגעים הכי אינטימיים. התיעוד מאפשר להם לראות את עצמם ואת בני\בנות זוגם בזוויות שלא ראו קודם. התיעוד גם נשאר איתם לכל החיים ומאפשר להם לחוות שוב את הרגע.

IMG 1478 1

ש: אין לרבים מן הזוגות חשש שהתמונות ידלפו החוצה?
ת: יש חשש גדול מאוד, הרבה זוגות הן לא זוגות בחיים, חלקם נשואים לאחרים ולכן דיסקרטיות היא נושא חשוב ביותר, אני מעתיק את התמונות מכרטיס הזיכרון של המצלמה למחשב נייד שבני הזוג מביאים ומוחק אותן מהכרטיס או מצלם על כרטיס זכרון שהם מביאים לי, ככה שאני נשאר בלי עותק של התמונות. לאחר מכן הם שולחים לי את את כל התמונות או את חלקן בהתאם לרצונם. זה מבטיח שכולם יהיו מרוצים ובטוחים לגבי פרטיותם.

ש: האם בעולם קיימים צלמי אומנות העוסקים בתחום דומה ומציגים בתערוכות?
ת: ישנו האתר x-art.com הכולל תמונות וסרטוני סקס ארוטיים, לדעתי זה יותר גובל בפורנוגרפיה, וישנם צלמים כמו: Bill Tong ו-Brad Wallis שמצלמים תמונות יותר אומנותיות.

ש: באיזה ציוד צילום אתה משתמש, האם אתה משלב תאורות סטודיו, פלאש/ים וכו’?

ת: אני בהחלט משתמש בציוד נוסף, לרוב אני מביא איתי פלאש חיצוני על המצלמה, באוטו יש לי את החצובה, חצובת תאורה ומטריות, לפעמים אני משתמש בהם ולפעמים לא. החצובה משמשת לצילום חשיפות ארוכות, זה טכניקה שאני אוהב לצלם בה זוגות מכיוון שזה נותן טשטוש ומדגיש את התזוזה, ככה ניתן לראות מי זז ועובד ומי נח. בתאורת סטודיו אני משתמש לעיתים רחוקות יותר.

IMG 4105 1

ש: מה המקרה המוזר/מצחיק/מפדח ביותר שקרה לך במהלך הצילומים? (בגבולות הטעם הטוב כמובן…)
ת: בפעם הראשונה שצילמתי זוג, בזמן שהאישה העניקה סקס אוראלי לבעל הוא הפתיעה אותי עם המשפט “יהיה נחמד אם יהיה עוד איבר בתמונה” בזמן שאני מנסה לעכל את המשפט ולהבין למה הוא התכוון האישה זחלה לכיווני והורידה לי את המכנס… זה היה מפתיעה ובו זמנית מוזר. מקרה מפדח קרה לי שבאתי לצילומים ישר אחרי העבודה, הייתי עייף ונורא מרוכז בצילום וכאשר התבקשתי להצטרף לחגיגה מרוב עייפות וריכוז בדברים אחרים לא ממש הצלחתי לתפקד (לא כצלם).

ש: מסיבות מובנות ביקשת להתראיין תחת שם בדוי – מה הביא אותך לרצות להביא את הסיפור וחלק מן התמונות?
ת: לדעתי זהו סיפור מעניין ו”סוג” צילום שהרבה צלמים לא מודעים לקיומו. אינני רואה בזה משהו בוטה או מיני מדי, אלא צילום אומנותי לכל דבר. אולי זה יגרום לכמה צלמים לחשוב ולפתוח אופקים, ולהבין שלא כל תמונה שמכילה איברי מין היא פורנוגרפיה.

ניתן לפנות לדביר בכתובת המייל הבאה.

טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב 

9 תגובות

  1. Avatar

    Giora

    04/11/2011 ב 11:44 PM

    בתחילת הכתבה האדון מגדיר את עצמו כ”חצי צלם מקצועי” ובסופה זה כבר “צילום אומנותי לכל דבר”. קטונתי לשפוט מה אמנותי ומה לא, אבל הייתי שמח למצוא סיבה כלשהי להעלות תמונות כל כך סתמיות במקום המכובד הזה, ועוד לא דיברתי אפילו על הנושא. פשוט מעליב.

    השב

  2. Avatar

    עידו גנוט

    05/11/2011 ב 12:05 AM

    איכות התמונות הוא נושא פתוח ואפשר לדון עליו וזה לגיטימי.
    לגבי הנושא אני דווקא לא מסכים איתך. כפי שכתבתי בהקדמה לראיון – אני חושב שראוי ואף חשוב לדון בגבולות האומנות. אני יכול לומר כי יצא לי להיות בלא מעט אירועי סיום של חוגים מן המכובדים ביותר לצילום והייתי נפעם ממה שראיתי (ולא לטובה). תמונות שאני עצמי הייתי מוחק מן המצלמה בלי להוריד למחשב או לתת בהן מבט שני ואנשים עומדים מולם ומתבוננים בהתלהבות.

    אני לא אומר זאת בכדי לטעון כי רמת עבודות הגמר בארץ ירודה (גם אם אני חושב כך זה לא נושא הדיון), אלא דווקא כי אני חושב שיש רבים שעבורם אומנות היא צורת התבטאות ואין בה בהכרך נכון או לא נכון (שים לב שאני לא מביע כאן את דעתי בנושא אלא מציג עמדה קיימת).

    אני חושב שמלבד הדיון בתמונה זו או אחרת המוצגת כאן הדיון המעניין באמת הוא בשאלה היכן עוברים גבולות האומנות והאם מצבים אינטימיים יכולים להיכנס לתוך מה שנתפס על ידי קהלים רחבים כאומנות או לא.

    השב

  3. Avatar

    Giora

    05/11/2011 ב 12:42 AM

    כל נושא הוא לגיטימי לדיון, אלא שלכל תמונה בעולם תמצא מישהו שיגדיר אותה כאמנות ולכל זבל יכול להימצא מקום כלשהו במרחב האינטרנטי. השאלה היחידה שלי היתה למה דווקא כאן, ואם באמת אתה רוצה דיון על גבולות הצילום במצבים אינטימיים אז כדאי היה שיהיו צילומים ומצבים שראויים בכלל לדיון. או שהצילומים בכלל לא חשובים אלא רק הנושא? אז לפחות שהאילוסטרציה תהיה בצבע, ואם אפשר אז בצהוב, או באדום.

    השב

  4. Avatar

    עידו גנוט

    05/11/2011 ב 12:56 AM

    במקרה הזה הנושא היה לפחות בעיני חשוב יותר מתמונה זו או אחרת וזאת הסיבה העיקרית שהוא כאן. אגב היו תמונות שהוצאו מתוך המאמר מסיבות אסתטיות ואחרות הוצאו מסיבות הקשורות לצנעת הפרט – חלקן טובות מאלו שכאן לטעמי – הבחירה בתמונות בכל מקרה לא הייתה שלי ובכל מקרה כאמור לא בגללן המאמר כאן.

    אני חושב שמן הראוי לדון במקרה הזה בתוכן ופחות בצורה.

    השב

  5. Avatar

    אייל

    05/11/2011 ב 4:24 AM

    “אם זה בפוקוס – זאת פורנוגרפיה .
    אם זה לא בפוקוס – זאת אומנות “

    השב

  6. Avatar

    עידו גנוט

    05/11/2011 ב 11:57 AM

    אהבתי את ההגדרה. למרות שהאמת שראיתי לא מעט פורנוגרפיה בתערוכות לפיה בתקופה האחרונה.

    השב

  7. Avatar

    אאא

    06/11/2011 ב 2:40 AM

    חובב סקס שמנסה להפוך את מעשיו לחוקיים וכאילו נורמליים ע”י שמגדיר אותם אומנותיים. פשוט בושה!! ועצם העובדה שזה עולה כאן באתר מעוררת שאלה…

    השב

  8. Avatar

    עידו גנוט

    06/11/2011 ב 10:13 AM

    איזה שאלה זה מעורר? ומדוע מעשיו אינם חוקיים? לגבי הלגיטימיות כל אחד ומה שלגיטימי בעיניו.

    אני עדיין רוצה לחזור לדיון בשאלת הקוי המפריד בין אומנות לפורנוגרפיה ומדוע לדוגמא צילום עירום נחשב לגיטימי בעיני הקהל הרחב בעוד שצילום אינטימי לא.

    השב

  9. Avatar

    חובב צילום

    30/01/2013 ב 11:21 PM

    אני לא אתחסד והאמת שנהנתי מאד מהצילומים אך בניהם ובין אומנות אין שום קשר.
    כדאי לשאול את הצלם האם הוא רוצה תמונות של אימא שלו,אחותו אוהבת שיש לו או תיהיה לו ושיפורסמו ברחבי האינטרנט בשם ה”אומנות כמובן”.
    לא נראה לי שהוא ירצה בדיוק כשם שאף אחד מהמגיבים פה לא היה רוצה.

    ובאנגלית “I rest my case” !!!

    השב

להגיב על עידו גנוט לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *