ראשי תערוכת בוגרים בצלאל – 2011

תערוכת בוגרים בצלאל – 2011

1
0

ב-14 ליולי 2011 נפתחה תערוכת הבוגרים השנתית של בצלאל. צוות MegaPixel היה שם בכדי להביא בפניכם עבודות נבחרות וראיונות עם הבוגרים והמרצים.

* גולשים יקרים, בכתבה הבאה מופיעים צילומים המכילים עירום *

כבכול שנה התקיים לפני כשבועיים טקס הסיום של החוג לצילום בבצלאל. לטובת הכתבה אותה אנו מביאים בפניכם היום ערכנו ראיונות עם שלושה מן הבוגרים הטריים ועם אחד מן המרצים הבכירים לצילום בבצלאל.

בוגרים מדברים – תערוכת סיום בצלאל 2011:

[youtube]https://www.youtube.com/watch?v=3RnqBI2iiBQ[/youtube]

גיא יחיאלי

את הצלם גיא יחיאלי פגשנו לצד עבודותיו בחדר שעוצב בסגנון סיפורי אגדות אלף לילה ולילה (כולל המוזיקה והשטיחים על הרצפה). קצת רקע על הפרויקט של גיא (מתוך הטקסט המלווה את התערוכה):

נדמה כי המזרח היום אינו אותו מזרח המתואר באמרתו הנודעת של רודיארד קיפלינג. קיפלינג מתפעל ממזרח קסום, מזרח שכל השאיפות מתגשמות בו, מזרח הקיים ממסורות קדומות ומסיפורי עם. המזרח המודרני לעומת זאת מעלה בנו אסוציאציות של עוני, טרור, מלחמות ג’יהאד, שטנה ורוע. מזרח החי בעולם שלישי אל מול הקפיטליזם המערבי, מזרח שנמצא באנדרלמוסיה אל מול המערב הנאור.

guy3 1בשנה האחרונה עסקתי בשאלות העולות ביחסי מזרח-מערב: הראייה המודרנית, הביקורתית והמודעת לעצמה, של המערב על המזרח לעומת הראייה ה”אוריינטליסטית” הרומנטית של העבר, מקומנו כאן בישראל, במזרח התיכון, הרואים עצמנו כמערביים אך גם לא פחות כמזרחיים; אימוץ המודרניזציה המערבית והקפיטליסטית ששינתה את ייעודו ואת עיסוקו של האדם, והוסיפה לחייו לחץ ומתח, אל מול השקט והרוגע המדומיינים של האדם המזרחי בימי קדם. ההתפעלות מהרוח ומהנוף אל מול ההתפעלות המודרנית מהישגיות ומעודפות.

guy5 1

במבט ראשון התמונות, שעוצבו בהשראת אוסף סיפורי עם ערביים המכונים “סיפורי אלף לילה ולילה”, נראות כתמונות פנטזיה מודרניות, עשירות בצבע וטקסטורות ובסגנון “אוריינטליסטי” – קסומות ותמימות. בתוך נופים קונקרטיים של כפר ערבי נטוש, גשר מעל כביש מהיר מכוסה בגורדי שחקים ובריכה בשכונת יוקרה, מציעות התמונות אופציה אחרת הקוראת לתוך המציאות הישראלית העכשווית (בעלת סממנים של קפיטליזם, כיבוש, נהנתנות וה”אח הגדול” הנמצא בכל מקום) סיטואציות רומנטיות המחיות את הקסם של המזרח כפי שתיארו בציוריהם א.מ. ליליין, נחום גוטמן, ראובן רובין ובוריס שץ.

guy2 1

סדרת סיפורי “אלף לילה ולילה” הוא אוסף סיפורי עם ערביים שלוקטו מתרבויות שונות (פרס, הודו ועמי ערב) במשך כמה מאות שנים ופורסמו לראשונה במאה התשיעית. הסיפורים השפיעו על סופרים ומשוררים רבים באירופה וכן על יוצרים ערביים. הסיפורים אף תורגמו בשלושים כרכים בידי יוסף יואל רבלין  מקום המדינה ועד שנות השמונים ומוכרים לקורא העברי. חלק מהסיפורים זכו גם לעיבודים טלוויזיוניים וקולנועיים/הוליוודיים וכן למחזות זמר. המוכרים שבהם הם סינבד יורד הים, אלאדין ומנורת הקסמים וכן עלי באבא וארבעים השודדים.

guy1 1

אוריינטליזם הוא הדרך שבה מתוארת תרבות המזרח בעיניים מערביות. על פי אדוורד סעיד בספרו אוריינטליזם הדבר נעשה בדרך של התנשאות ובוז. בספר גרס סעיד כי המערב, מגדיר את עצמו ביחס למזרח, שזוהה בתחילה עם ממלכת פרס ולאחר זמן מה עם העולם הערבי והאסלאם,  תוך שימוש ב”סטריאוטיפים גזעניים, אידאולוגיים ואימפריאליסטים”. יתר על כן, לטענתו: “המזרח הצטייר בתודעה המערבית כמעין תחליף לעצמי שלה, ואפילו כמעין עצמי מחתרתי.” לדבריו, המזרח הפך לבית הקיבול אליו השליך המערב את ההיבטים המוכחשים שלו עצמו: רוע, חושניות, דקדנטיות, עצלות. בו בזמן באופן פרדוכסלי נתפס המזרח כגילום מושך של האקזוטי, המיסטי והמפתה.

בתמונות כוונתי איננה לבוז ל”ערבי”, אלא בדיוק להפך – לתאר את הערבי היפה (והטוב) ולא רק המכוער (והמת). המחזת סיטואציות ערביות המבוססות על ציורים ואילוסטרציות רב-גוניות, רומנטיות בסגנון “של פעם” לתוך סביבה מודרנית עכשווית אמורה ליצור רגע דרמטי שמתוכו יוכל הצופה בתמונות לחלץ תחושה של אהדה וגעגוע לעולם תמים ורומנטי. עולם של שקט “מזרחי” נוסטלגי, בתוך ההמולה ה”מערבית” המודרנית.

המצולמים – גברים ונשים בעלי הופעה מזרחית, עוטים בגדים ערביים מסורתיים מקומיים מודרניים – ג’לביות, עבאיות, כפיות, חיג’אב וכד’. בתמונות סיטואציות רבות משתתפים, לצד פורטרטים וסיטואציות בעלות גוון ארוטי. התמונות לא מאיירות סיפורים ספציפיים, בדרך של אילוסטרציה חזותית לטקסט סיפורי, אלא, משתמשות ברפרנס הספרותי במטרה לחלץ מוטיבים כלליים ולהפעיל את הפנטזיה והמחשבה של הצופה המקומי.

לאתר של גיא יחיאלי.

רותם רייצ’ל חן

את הצלמת רותם רייצ’ל חן פגשנו באחד מאולמות התצוגה המרכזיים של התערוכה לצד עבודותיה. פרויקט הגמר של רותם מכונה “לה סילפיד” (La Sylphide) – פירוט קצר אודותיו (מתוך הטקסט המלווה את התערוכה):

Rotem The Bridesmaids

לה סילפיד הינו הבלט הרומנטי העתיק ביותר שהשתמר עד היום. ארכיטיפ האם של כל מופעי המחול הקלאסי המוכרים לנו. ככזה, הוא מכיל ומשמר בתוכו עולם שלם של דימויים ומהווה במה לרבים מהמאפיינים הבלתי אפשריים הקשורים בנשיות.

rotem Two Sisters in the Forest

הטוהר של האישה הבלתי מושגת והנשגבת. הכללים הנוקשים של היופי, של האסתטי, של הנעלה, עד מחיר של הקרבה פיזית למען יצירת אשליית השלמות. התשוקה הבלתי ניתנת למימוש של מיניות וצניעות גם יחד. רגע התום, לפני הפריחה, לפני הגוויעה – נעורים, עלמה, מוות ומחזוריות.

Rotem Two Ladies Concealing their Faces

Rotem Josephine

לאתר של רותם רייצ’ל חן.

אור הרפז

את הצלם אור הרפז פגשנו בחדר צבעוני במיוחד אשר הציג את פרויקט הגמר שלו תחת הכותרת “כואב לי הכוס מאמנות, רוצה להרים” (כך במקור, והינה טקסט ההסבר המצורף):

איך זה בעצם שכואב לי הכוס אבל אין לי כוס (באמת אין לי):

המונח “כואב לי הכוס” הוא למעשה פרפראזה פוסט מודרנית גברית הומוסקסואלית של המונח “נשבר לי הזין”, שבאה לתאר מצבי רוח משתנים כגון מיאוס בדבר כל שהוא, אפתיה כלפי מישהו או כלפי תופעה מסוימת, כעס ואפילו שמחה.

חשוב להבין כי המונח מגיע מתרבות הדוגלת בחופש ביטוי וחופש באופן כללי, וככזה, אינו כבול לקונטקסט; אין זה יהיה זה מוזר סתם לצעוק “כואב לי הכוס” במסיבה, ברחוב או בארוחת ערב אצל ההורים (שלי לפחות).

מה אני רוצה להרים:

הכוונה היא לא להרמה פיזית של אובייקט מסוים אלא הרמה רוחנית של מצב הרוח. באופן כללי תמיד עדיף לך להיות מרימה ולא מורידה.

כיצד מצלמים ומבטאים כאבי כוס:

הכותרת משמשת כטריגר ליצירה המכילה בתוכה כמה פרויקטים אשר יוצאים כולם מאותה נקודת המוצא:

אמנות רפלקסיבית, כזו שחוזרת ופונה אל על עצמה בעין צינית וביקורתית באמצעות הכלים של המדיום בו נוצרה, לא תמיד מלווה בפאתוס של רצינות תהומית ומשתדלת להיות מצחיקה (גם אם לא תמיד יוצא, אותי זה בטוח הצחיק בשלב מסוים).

לרטש את נועה צדקה, תצלום צבע בהדפסת למדה:

or 2

דברים שקניתי, דברים שקנו לי, דברים שגנבתי (How Well Do You Think You Know Me), תצלום צבע בהדפסת פיגמנט:

or 1

לאתר של אור הרפז.

עידו גנוטעידו גנוט
עידו גנוט הוא עורך ומייסד אתר הצילום מגה פיקסל. הוא מסקר חדשות טכנולוגיה מאז סוף שנות ה-90 וכתב וערך עבור שורה של מגזינים בינלאומיים מובילים. הוא עוסק בתחום הצילום מאז שנת 2009. עידו הוא גם מייסד שותף בחברת ההפקה Shooteat.co.il העוסקת ביצירת תוכן ויזואלי עבור חברות מסחריות.
טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב 

תגובה אחת

  1. Avatar

    אביב

    26/07/2011 ב 8:28 AM

    כל הכבוד לרותם !!

    השב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *