ראשי מגזין רובוט הפורטרטים

רובוט הפורטרטים

8
0

הצלם השוויצרי Daniel Boschung החליט פרויקט צילום פורטרטים יחיד במינו. הוא הרכיב מצלמת רפלקס מקצועית  עם עדשת מאקרו ארוכה על זרוע רובוטית תעשייתית אשר ביצעה תנועות מדויקות ובאמצעותה צילם סדרה של מאות תמונות אשר חוברו יחדיו לפורטרט פנים בן לא פחות מ-900 מגה פיקסל.

תמונות המורכבות מחיבור של עשרות תמונות אחרות הן לא עניין חדש בעולם הצילום. משתמשים בהן בכדי לייצר פנורמות לדוגמא מזה שנים רבות. אלא שהטכניקה הזאת לא משמשת בדרך כלל בכדי ליצור פורטרטים וזאת משום שנדרש דיוק רב לביצוע התהליך ובעיקר משום שהאוביקט המצולם איננו סטטי וקשה להציב בני אדם ללא ניע במשך דקות ארוכות.

פורטרטים בהגדלה – כך נראים פנים ב-900 מגה פיקסל (צילום: Daniel Boschung)

Daniel-BoschungFace-Cartography-1

הרעיון המקורי לפרויקט הגיע לדניאל בדרך מקרה. לפני מספר שנים עבר תאונה קשה. הוא אושפז ורק במזל לא הפך למשותק בפלג גופו התחתון. במהלך הטיפולים והבדיקות האינטנסיביים בבית החולים הוא צולם במכונת CT ורובוט חיבר לו פיסת טיטניום באחת מחוליות הגב שנפגעו ברמת דיוק ששום רופא אנושי לא היה מסוגל לה. הרעיון לנצל רובוט תעשייתי כצלם מדויק במיוחד לא איחר להגיע.

הפורטרטים מתוך הפרויקט

Daniel-BoschungFace-Cartography-2

 

במובן מסוים יש דמיון בין הטכניקה שנדרשה לצורך הצילום הנוכחי וזאת ששימשה צלמים ובראשית ימי הצילום. אז בכדי לקבל חשיפה נאותה היה צורך להושיב את המצולם ללא ניע במשך זמן רב (לעיתים אף היה נהוג להשתמש בסד בכדי למנוע תנועה של הראש בזמן הצילום).

גם כאן השתמש Boschung במצולמים אשר נאלצו לשבת מבלי לזוז במשך כ-30 דקות בעוד הרובוט אליו חוברה מצלמת 5D MKII של קנון עם עדשת מאקרו 180 מ"מ צילם לא פחות מ-600 תמונות שונות תוך שהוא מבצע תנועות קלות בלבד בכל פעם. הוא בחר להשתמש בכיסא ישן של ספר/גלב בו ניתן לקבע את הראש בכדי למנוע תזוזה. העדשה אשר שימשה את הפרויקט היא עדשת מאקרו ארוכה אשר איפשרה ל-Boschung לצלם תקריבים קטנים בכל פעם ולחברם בהמשך. תהליך זה הוא מורכב מלא מעט בחינות בין השאר גם בשל עומק השדה הזעיר (ניתן לראות בקלות בחלק מן הפורטרטים כי אוזני המצולמי לדוגמא אינן בפוקוס.

סרטון המציג את הפרויקט מאחורי הקלעים

[youtube]https://www.youtube.com/watch?v=mf10qgAzMKE#t=49[/youtube]

עוד אתגר נוגע לתוכנה. הרובוט מצלם תמונה אחת בכל 2 שניות, התמונה (25 מגה בייט) צריכה לעבור ישירות למחשב ולהיות מאוחסנת בתוספת המידע המיקומי שלה בספריה רלוונטית – לצורך כך נכתבה תוכנה ייעודית. עוד בעיה נגעה למבזקים. בראשית הפרויקט היה צורך לקרר את המבזקים עם קרח בשל התחממות כתוצאה מפעולה רציפה (600 הפעלות בפרק זמן של כחצי שעה). אלא שבהמשך עבר Boschung לעשות שימוש ב-Scoro S 32000 RFS 2 של חברת ברונקולור אשר פתר את הבעיה (ואנחנו שואלים כיצד סבלו המצולמים מאות הפעלות של מבזק לפנים במשך כחצי שעה שלמה…).

התוצאה בסוף הפרויקט היא שורה של פורטרטים חסרי הבעה (הבעות כידוע הן עניין הנמשך בדרך כלל חלקי שניות – בעוד שהתמונה הסופית היא חיבור של כל הבעות הפנים במשך כחצי שעה). מבחינתו של  Boschung המטרה לא הייתה ליצור פורטרטים מרגשים אלא לעורר דיון בשורה של סוגיות הנוגעות לצילום וליחס שלנו לתמונות, פנים ופורטרטים.

לעמוד הפרויקט של Daniel Boschung.

טען עוד כתבות קשורות
טען עוד ב מגזין

8 תגובות

  1. אדי

    01/04/2014 ב 6:15 AM

    כיסא-מצולמים עם התקן לקיבוע הראש הוא פריט מימי ראשית הצילום לפני 150 שנה.

    המצלמות דאז ביצעו חשיפות ארוכות מאד על חצובה, ולצורך של צילום פורטרטים היה הכרח לקבע את ראש המצולם ללא תזוזה למשך דקה או יותר

    השב

  2. שחר

    01/04/2014 ב 7:59 AM

    לדעתי הצילום הזה נראה קצת טפשי.

    השב

  3. אשה דעתנית אחת

    01/04/2014 ב 8:47 AM

    מי לעזאזל רוצה לצלם חיידקים על שערות באף ? צילום כזה רלוונטי לתיעוד מדוקדק של יצירת אמנות נחשבת, לא לפרצופים.

    השב

  4. אדי

    01/04/2014 ב 10:11 AM

    העלאת הרזולוציה בצילום בכלל, היא מגמה חד-כיוונית, ובעוד עשר שנים אף אחד לא ישאל למה לצלם חיידקים על שערות באף, אלא יצלמו ויצלמו, ורק מי שמתעניין בחיידקים על שערות באף יטרח להגדיל התמונות לרמה כזאת, בזמן שכל השאר פשוט יתענגו על החדות וריבוי הפרטים, כולל (אבל לא רק) בצילומי נוף

    השב

  5. ענן

    01/04/2014 ב 12:40 PM

    עם 900 מגה פיקסל, מעניין לדעת מה מכיל יותר מידע, התמונה או ה DNA שיכול לשמש לשיבוט 🙂

    השב

  6. עידו גנוט

    01/04/2014 ב 2:28 PM

    אותי עניינה שאלה אחרת בכל הסיפור הזה. אפילו עם מתקן למניעת תזוזה אנשים עדיין זזים – אנחנו מדברים למעשה על צילום מאקרו של חלקים שונים של הפנים שחובר יחד לתמונה גדולה.

    איך בעצם הוא הצליח למנוע את ההשפעות של תנועות הפנים וקיבל תמונה שהיא "חלקה" בלי מעברים וקפיצות?

    השב

  7. אדי

    01/04/2014 ב 7:15 PM

    יש טכניקה שנקראת Warp, שיודעת לתפור איזורי-חפיפה שהם לא לגמרי זהים, על-ידי "מימצוע" של ההפרש בין השוליים של איזורי החפיפה.

    זה אלגוריתם די ישן, שהתפרסם לראשונה בוידאו Black Or White של מייקל ג'קסון ב 1991. ראה החל מדקה 5:22 ואילך

    https://www.youtube.com/watch?v=F2AitTPI5U0

    השב

  8. עידו גנוט

    01/04/2014 ב 7:31 PM

    השאלה כמה זה טוב – מהנסיון שלי עם פנורמות – אם יש תזוזה ולו קלה בפנורמה – היא הלכה – העין שמה לב לבעיות כאלו בקלות – ובמיוחד בפרצופים.

    השב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *