מהי הזכות המוסרית?

במאמר הקודם שלי הסברתי מהי זכות היוצרים. במאמר זה אתייחס לבת הדודה הפחות מוכרת של זכות היוצרים היא הזכות המוסרית.

הזכות המוסרית של היוצר מורכבת משתי תתי זכויות: הזכות לאבהות על היצירה והזכות לשלמות היצירה. הזכות לאבהות הינה זכותו של יוצר כי “שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין” (ס’ 46(1) לחוק זכות יוצרים) ואילו הזכות לשלמות היצירה הינה זכותו כי “לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר” (ס’ 46(2) לחוק זכות יוצרים).

בניגוד לזכות היוצרים, הזכות המוסרית לא נועדה לאפשר ליוצר להפיק רווח מיצירתו, אלא היא נועדה לשמר את הקשר האישי שלו ליצירתו. כיוון שכך, זכות זו, בניגוד לזכות היוצרים, אינה זכות רכושית. במילים פשוטות יותר, הזכות אינה זכות הניתנת להעברה או למכירה, אלא שהיא נשארת זכותו האישית של היוצר. לאחר מותו, רק קרוביו של היוצר יכולים לאכוף את הזכות המוסרית. יודגש, אין מדובר ביורשיו של היוצר, כיוון שאין כאן “נכס” שמועבר ביורשה. אלא שהחוק מאפשר לקרובי משפחתו של היוצר (בן זוג, הורה, אח או צאצא) לעמוד על “כבודו” של יקירם.

אמרתי שהזכות המוסרית לא נועדה לאפשר להפיק רווח. עם זאת, כאשר מפרים את הזכות ופוגעים בקשר ההדוק שבין היוצר לבין יצירתו, אחד הסעדים שבית המשפט יכול לתת הוא פיצוי כספי. פיצוי כספי זה (תיאורטית) אינו מעשיר את היוצר, אלא משיב את המצב לקדמותו כאילו זכותו המוסרית לא נפגעה כלל. מילים אחרות – הזכות לא נועדה להפיק רווח, אבל באכיפתה יכול שליוצר תהיה זכות לקבל כספים.

למי קיימת הזכות?

הזכות המוסרית היא זכותו של היוצר על יצירתו. זכות שההצדקה לה היא הקשר ההדוק שבין היוצר לבין יצירתו, קשר שאינו ניתן לניתוק אף לאחר שהיוצר מכר העתק של יצירתו (תמונה מסויימת) ואף את הזכות היוצרים ביצירתו (הזכות למנוע מאחרים להעתיק את התמונה).

ברם, זכות זו אינה מוענקת לכל יוצר. החוק מקים זכות זו ליוצרים של יצירות אומנותיות, דרמטיות, מוסיקליות או ספרתיות. מי שמוצאים עצמם מחוץ להגנת החוק ומשוללי זכות מוסרית הינם יוצרי תוכנות מחשב, שבינם לבין יצירתם, כך קבע המחוקק, אין קשר אישי הדוק. לצלמים, אם יש לכם ספק, הזכות קיימת גם קיימת.

הזכות לאבהות

הזכות לאבהות היא זכותו של היוצר לקבל קרדיט על היצירה. הזכות כי שמו של הסופר יופיע על כריכת הספר. הזכות כי שמו של הצלם יופיע מתחת לתמונה. זכות זו היא מוחלטת במובן מסוים ויחסית במובן אחר.

הזכות הינה זכות מוחלטת במובן שאחר אינו יכול לטעון לבעלות על היצירה. מקום בו מופיע קרדיט שאינו של היוצר, הרי שיש הפרה של הזכות המוסרית. לשם הדוגמה, אם אפרסם העתק של ספרו החדש של הסופר סטיבן קינג כאשר שמי מתנוסס כמי שכתב את הספר, אפר לא רק את זכות היוצרים, כי אם גם את הזכות המוסרית. הפרה זו תתרחש גם במידה וקיבלתי את רשותו של מר קינג להעתיק את ספרו.

הזכות הינה זכות יחסית למקובל בנסיבות העניין. דהיינו, מקום בו נהוג ליתן קרדיט, היוצר רשאי לדרוש כי שמו יירשם. אך מקום בו דבר זה אינו נהוג – אין ליוצר אפשרות לדרוש כי הדבר ייעשה. כך, לסופר צללים אין כל זכות לקרדיט. בצורה דומה, גם צלם שבתמונתו נעשה שימוש בקולאז’ אינו זוכה לקרדיט דרך כלל. מחבר השיר והמלחין זוכים לקבל קרדיט על גבי האלבום, אך לא במהלך מופע. דוגמאות אלו ממחישות כי החובה לתת קרדיט ליוצר משתנה ממקרה למקרה. השינוי הוא גם באשר לחובה לתת קרדיט ליוצר, אבל גם באשר לצורה ולהיקף מתן הקרדיט.

הזכות לשלמות היצירה

זכותו המוסרית של היוצר כוללת גם את זכותו שיצירתו לא תסולף. סילוף היצירה יכול להיעשות על ידי השחת פיזית של עותק שלה (אף אם העותק נרכש כדין), הצבתה במקום לא ראוי או בקונטקסט בעייתי. למעשה סילוף היצירה הינה פגיעה בערכה היצירתי – פגיעה שעשויה להיגרם מפעולות שונות ומשונות. בין היתר נקבע כי שינוי מבנה לצרכים פונקציונאליים פוגע בזכותו המוסרית של האדריכל; הזזתו של פסל שהוצב בכיכר פוגע בזכותו המוסרית של הפסל; פרסום שירו של משורר שמאלני בעיתון המזוהה עם הימין הקיצוני פוגע בזכותו המוסרית של המשורר ועוד.

היקף הזכות

הזכות המוסרית חלה כלפי כל העולם, בין אם רכשו את היצירה מהיוצר עצמו, בין אם מדובר במי שרכש את זכות היוצרים עצמה, ובין אם מדובר באדם שהיצירה הגיעה לחזקתו בכל דרך אחרת. הזכות המוסרית מאפשרת ליוצר להמשיך ולשלוט על שנעשה עם יצירתו לאחר שהעתקים הגשמיים שלה יוצאים מחזקתו.

הזכות המוסרית אינה נצחית, והיא פוקעת ביחד עם זכות היוצרים. כלומר, גם זכות זו קיימת מרגע יצירת היצירה ועד שבעים שנה לאחר מותו של היוצר. כיום, אני רשאי לטעון שאני ולא אחר ציירתי את המונה ליזה בעצמי (ואל תתנו לעובדות לבלבל אתכם!), ואם אתם סבורים שמה שחסר לציור הזה הוא זקנקן קטן וקרניים על גבי ראשה של הגברת, לא יהיה בכך לפגוע בזכות מוסרית, אלא רק בחוש הטעם הטוב.

היחס שבין זכות היוצרים לזכות המוסרית

כאמור, ההצדקה לזכות המוסרית שונה בתכלית משל זכות היוצרים. שתי הזכויות קיימות במקביל ובתחילת דרכן הן לרוב שייכות ליוצר עצמו. הבעלות בזכות היוצרים עשויה להשתנות ולעבור מאדם לאדם ואילו הזכות המוסרית ממשיכה לעמוד ליוצר עצמו. בפעולות הקשורות ביצירה – דוגמת העתקה – יכול שיש פגיעה בזכות היוצרים ויכול שיש פגיעה בזכות המוסרית. פעמים רבות שתי הזכויות מופרות בו זמנית. כך למשל יקרה במקרה בו סופר/מוציא לאור מפרסם תמונות בספר ללא קבלת רשות מבעל זכות היוצרים וללא מתן קרדיט לצלם.

סיכום

הזכות המוסרית היא זכותו של היוצר לשמר על הקשר בינו לבין יציר כפיו. היוצר זכאי לקרדיט ראוי, כנהוג בנסיבות העניין וכי יצירתו לא תסולף ולא ייפגעו בה. זכות זו הינה זכות אישית שאינה ניתנת להעברה או למסחור. בניגוד לזכות היוצרים שנועדה לאפשר ליוצר להרוויח ביצירתו, זכות זו נועדה להנציח את הקשר שלו ליצירתו.

על הכותב: עורך הדין ועורך הפטנטים זיו גלסברג הינו שותף במשרד גלסברג, אפלבאום ושות’, עורכי דין ופטנטים העוסק בתחומי הקניין הרוחני ובהם זכויות יוצרים, פטנטים, סימני מסחר ומדגמים. זיו מנהל את הבלוג פיטפוטנטים: מפטפטים על פטנטים, זכויות יוצרים, סימני מסחר ושאר קניין רוחני.

האמור לעיל הינו דעתו האישית של הכותב, כפי שהתגבשה בעת כתיבת הכתבה. אין לייחס את האמור לעיל ללקוחותיו של הכותב. הכתוב אינו מהווה עצה משפטית. אין ולא יהיה בין הכותב לבין כל מגיב יחסי עורך דין-לקוח. אל לקורא להסתמך על הדברים האמורים לשום צורך שהוא.